היא נאלצה לעזוב את בית הוריה שלא היו דתיים וגדלה בפנימייה חרדית במאה שערים, שם נ

היא נאלצה לעזוב את בית הוריה שלא היו דתיים וגדלה בפנימייה חרדית במאה שערים, שם נטשה הכול ויצאה לעולם הגדול. אולם מסובב הסיבות החזיר אותה בחזרה אל נשיא הדור, ממנו קיבלה שפע של ברכות והדרכות. לא פלא אפוא שבגיל מבוגר ילדה את בתה, לה הוסיפה בשמה את האות ה’, כתודה לבורא עולם • סיפורה של הגב’ רחל קולבסקי מקרית אתא

הגב’ רחל קולבסקי חותמת את סיפורה בהתרגשות גדולה. אמנם עשרים שנה חלפו מאז אך הדברים עדיין חקוקים וחיים בזיכרונה ומציפים את רגשותיה. “טליה יודעת היטב בזכות ברכה של מי היא נולדה.

בכל שנה, עם תחילת תקופת ההרשמה לגנים ולמעונות, יש להזדרז למוקדי הרישום שפותחות העיריות והמועצות בכל אתר ואתר. הגב’ רחל קולבסקי מקרית אתא היא רשמת וותיקה של העיר שעובדת בתחום זה שנים ארוכות. “אינני עובדת עירייה”, היא מסבירה, “אבל מדי שנה לקראת עונת הרישום, אני מקבלת טלפון מהאחראיים המבקשים שאקבל על עצמי את התפקיד”.

השנה פגשה רחל במסדרונות המתנ”ס בו התקיים הרישום, את הגב’ שושנה חזן, האחראית על הרישום לגני חב”ד הפועלים בעיר. מטבע הדברים ישנם ימים ושעות של עומס רב בהם הורים רבים המגיעים לרשום את ילדיהם, אך יש שעות שקטות שבהן יש זמן לצוות העובדות לשוחח ולהחליף רשמים ביניהן. אחד הרשמים שהחליפה רחל עם עמיתתה החב”דית, הוא סיפור מופת גלוי ומרעיש שחוותה בברכת הרבי. את הסיפור שמענו בשנית מאוחר יותר מרחל קולבסקי בעצמה, והוא מובא כאן בפניכם.

•

“נולדתי בירושלים בבית לא דתי, הוריי היו יהודים שלא שמרו מצוות. בעודני ילדה צעירה הם התגרשו ואני נשלחתי על ידם, משום מה, לפנימייה חרדית שפעלה בשכונת ‘מאה שערים’. מאוחר יותר שמעתי מאבי שחבר טוב שלו המליץ לו על המקום. המעבר הדרסטי היה קשה בעבורי, מחיים שבהם מותר לכאורה לעשות הכול, לחיים שבהם יש חוקים והגבלות. אבל מה הבנתי? הייתי ילדה קטנה, וניסיתי להתאקלם ולהתמודד עם מה שיש.     

האבסורד הגדול היה בעת ביקוריהם של הוריי במקום. אנחנו היינו לבושות מכף רגל ועד ראש, מתפללות ומתחנכות על יראת שמים ואמונת חכמים, ואילו הוריי שבאו מבחוץ, היו מביאים איתם אווירה אחרת לחלוטין. הקונפליקט הזה היה אחת הסיבות, לכך שבהמשך עזבתי את חיי התורה והמצוות ונסחפתי לחיים בהם ביקשו הורינו לחנכנו. מה שהוסיף על כך היה נוקשותם של צוות הפנימיה; הם לא הבינו לליבנו, ולא הכירו בקונפליקט הנשמתי הזה שחווינו.

עזבתי את המסגרת הדתית ופרקתי מעלי כל עול והתגייסתי לצבא. היום אני יודעת שככל שניסיתי לברוח מדרך התורה, עדיין נותרו בי ההנהגות, והשקפות שנספגו באמונת חכמים ובאלמנטים דתיים נוספים. בגיל מבוגר יחסית נישאתי עם בחיר ליבי שהתגורר בקרית אתא, ועזבתי את ירושלים לטובת הצפון.

היינו זוג מאושר. בתי הגדולה נולדה לנו מיד. שמחתנו הייתה רבה וגדולה. הייתי אז באמצע שנות השלושים.

זמן מה אחרי הלידה סבלתי מכאבי בטן עזים, ובבדיקה שקיימתי התברר שאני סובלת מגידול מסוים. בעקבות כך עברתי ניתוח בכדי להוציא את הגידול, מתוך תקווה שהכול יעבור בשלום, אך לא כך היה. מאז חלפו חודשים ואף שנים שבהן רצינו מאוד בפרי בטן נוסף – אך ללא הצלחה. עברתי כמה וכמה טיפולים, אך הרופאים שליוו אותי היו פסימיים למדי. בעקבות הציסטה התפתחה דלקת ונוצרה הסתבכות. במצב שכזה, הסבירו לי הרופאים, אין שום סיכוי שאוכל ללדת ילדים נוספים.      

לא אשכח את דבריו של ד”ר פאר שאמר לי, שאין לי כל סיכוי ללדת שוב, ושאשכח מהרעיון. לאחר טיפולים שלא צלחו, השלמנו אני ובעלי עם הגורל. מובן שהצטערנו מאוד, אבל המחשבה הייתה שאין עוד מה לעשות, וככה זה.

באותה תקופה פגשתי מכרה, וכשזו ראתה את פניי נפולות, התעניינה לשלומי. שיתפתי אותה אפוא בדברי הרופאים וכי אני מתקשה להתאושש. היא עודדה אותי מאוד והציעה שלא אתייאש כל-כך מהר, אלא כדאי שאפנה לרבי מליובאוויטש.

על אף שעזבתי בצעירותי את חיי התורה והמצוות, עדיין דבקה בי אמונת חכמים, ועל הרבי בכלל שמענו רבות באותן שנים, על ברכותיו וכוחותיו. התעודדתי מאוד ואמרתי לה שאני מסכימה לפנות לרבי. היא לא איבדה זמן ונסענו יחד לבית משפחת הרב דיסקין כדי לפגוש את הרבנית רחל, דרכה, הסבירה האישה, ניתן לכתוב מכתב ולשלוח אותו למשרדו של הרבי בניו-יורק. היא הנציגה של הרבי בקרית אתא. שמחתי על ההצעה.

הרבנית דיסקין קיבלה אותנו במאור פנים, ולאחר שסיפרתי לה את כל מה שעברתי ועל גילי המתקדם, שלושים ושש, ועל דברי הרופאים, הציעה שנכתוב לרבי וכך עשינו. ישבתי וכתבתי לרבי את כל השתלשלות העניינים.

מבית משפחת דיסקין יצאתי מעודדת מאוד, הרגשתי שרק טוב יכול לצאת מהפגישה הזו. חדורת עידוד, גם מבלי להמתין לתשובה של הרבי, יצאתי לעבר בית הרפואה ‘רוטשילד’ וביקשתי להתחיל בטיפול נוסף. מי שטיפל בי היה פרופסור איבשיץ, רופא מוכר מאוד בתחום.

כעבור כמה ימים הגיעה ברכת הרבי: ברכה והצלחה.

זמן קצר לאחר שהגיעה תשובתו של הרבי, נודע לי שהטיפול הצליח… לא היה גבול לאושרי. רק לפני כמה שבועות היה ברור לי שהסיכוי שאתעבר הוא כמו הסיכוי שאדם יגדל מטע בננות על כף ידו, והנה עכשיו מודיעים לי מבית הרפואה בפשטות שאני בהריון. בחלוף ארבעה חודשים ערכתי ביקור מעקב אצל פרופסור איבשיץ, והוא העלה את הנושא של בדיקה מסוימת שיש לעשות. הוא הוסיף בכנות שהוא נוטה להתנגד, אך רופאים רבים מצדדים בכך.

הוא הניח את ההתלבטות בפניי וביקש שאני אחליט. כעת ידעתי את מי עלי לשאול. עליתי שוב לבית משפחת דיסקין וסיפרתי על-כך לרבנית. היא שוב שאלה את הרבי, ובתוך מספר ימים השיב הרבי שלמרות שכמה רופאים מצדדים בכך, אולם מפני שהרופא שמלווה אותי מתנגד, אזי עדיף שלא לעבור את הבדיקה. החלטתי להישמע להוראת הרבי ורק ביקשתי מהרבי ברכה שהלידה תהיה קלה והכל יהיה כמו שצריך. ניתן לומר שברכותיו של הרבי ליוו אותי בכל צעד.

עוד שלושה חודשים חלפו, אני כבר נמצאת בחודש השביעי, והנה אני חולמת חלום מדהים. אין לי אף דרך להסביר את החלום הזה. בחלומי אני יורדת מהבית לכיוון תיבת דואר ורואה שמונח שם מכתב שהגיע מארצות הברית. אני שואלת את אלי, בעלי, ‘מי יכול לשלוח לנו מכתב מארצות הברית? הרי אין לנו משפחה או מכרים שם’. אני לוקחת את המעטפה ורואה שכתוב עליו כי הוא ממוען לרחל קולבסקי, אך לא כתוב מי הוא השולח. זמן מה ניסינו לחשוב מי זה שיכול לשלוח מכתב זה מחו”ל, אך לא היה לנו שמץ.

כשהתעוררתי, סיפרתי לבעלי על החלום, ושנינו הסכמנו שמדובר בחלום שווא. רק בחלוף שבועיים הבנתי שלא כך הם פני הדברים. הבנתי שיש לנו משפחה בארצות הברית, או יותר נכון אבא רוחני שאכפת לו מאתנו. היה זה כשירדתי לדואר וראיתי מכתב שנשלח אלי מהרבי וכך נכתב בו: במענה על ההודעה אודות מצבה, השי”ת ימלא ימי הריונה כשורה ובנקל ותלד זחו”ק בעתה ובזמנה כשורה ובקל. הפ”נ שבמכ’ יקרא בעת רצון על ציון כ”ק מו”ח אדמו”ר זוצקללה”ה נבג”מ זי”ע.   

המכתב הזה מאוד חיזק אותי. הרגשתי שהרבי מלווה אותי בכל ההיריון הזה בכל צעד ושעל. בכל פעם שצצה איזושהי בעיה, הייתי מבקשת וזוכה להתברך והדברים היו באים על פתרונם.

לקראת סוף החודש השמיני קרה דבר מופלא נוסף. הטלפון בבית מצלצל, וכשאני עונה אני מבינה שהדובר מבעד לאפרכסת הוא לא אחר ממזכירו האישי של הרבי מליובאוויטש. הוא הודיע לי שהרבי בירך אותי ואין מה לחשוש. הציע שבעת הלידה אקח את המכתב שקיבלתי מהרבי איתי, כסגולה ללידה.

לא עברו עשרים וארבע שעות, והובהלתי לחדר הלידה. יממה שלמה שכבתי שם בתהליך ארוך ומורכב. רק אז הבנתי מה גרם למזכיר להתקשר ולהודיע מהרבי ש’הכול יהיה בסדר’. המכתב כמובן היה באמתחתי, כולם סביבי כבר ידעו על הקשר האדוק שלי עם הרבי. בסופו של יום נולדה בתנו הצעירה שנתנו לה את השם טליה. בתחילה חשבנו לקרוא לה טל או טלי, אבל בגלל כל הברכות שקבלנו, הוספנו לה לשם את האות ה’, כאות תודה לבורא עולם.

•

הגב’ רחל קולבסקי חותמת את סיפורה בהתרגשות גדולה. אמנם עשרים שנה חלפו מאז אך הדברים עדיין חקוקים וחיים בזיכרונה ומציפים את רגשותיה. “טליה יודעת היטב בזכות ברכה של מי היא נולדה. כשבגרה מעט, סיפרנו לה את כל פרטי הסיפור והיא גאה בכך. לאחרונה היינו בטיול בתאילנד ופגשנו את השלוחים באי ‘פוקט’, ולמרות שהיא אינה דתייה, היא סיפרה להם בגאווה רבה על הקשר המיוחד שיש לה עם הרבי, בזכותו היא נולדה וקיימת”.