רות בזק

’בית משיח’ חושף כי הרבי ביקר בבית משפחת שטיינר בעיר ניס ולימד את הילדים א–ב

ר’ אלכסנדר שטיינר | הרבי בצרפת “הרבי, אז חתנו של הרבי מליובאוויטש, הגיע לבית בו גרנו, ולימד אותי ואת אחותי. הוא היה חבוש כובע ברט וזקנו היה קצר, ולעיתים אף היה סועד אצלנו” — כך מספרת גב’ רות בזק, בת השמונים, המתגוררת כיום במרכז הארץ, ובימי השואה ברחה משפחתה לניס שבצרפת, שם זכתה ללמוד את אותיות א–ב עם הרבי.

רות, אינה ששה לדבר על התקופה הקשה ההיא, כאשר בני המשפחה נמלטו מאוסטריה לצרפת, וחיו כפליטים בתנאים מורכבים ובחשש מתמיד. אך עדותה מספקת נדבך נוסף וחשוב, בפועלו החשאי של הרבי בימי השואה.

הסיפור שבפי הגב’ בזק לא מוכר וידוע לחוקרי התקופה ההיא, והוא נשמע לראשונה. אך טבעי היה שלא הצלחנו לאמת אותו נוכח האנשים שהיו אז וכבר אינם. אולם למרות עשרות השנים שחלפו מאז, ניכר כי זיכרונה של הגב’ רות בזק צלול וחד. היא זוכרת גם פרטים ופרטי פרטים, שמות ותאריכים ממאורעות השנים שלאחר מכן, ואלו אומתו על ידי כותב השורות. אשר על כן, הסיפור מובא מפיה כפי שהוא.

נמלטים לוישי ומוישי לניס

בטרם נרחיב אודות רות ומשפחתה, ראוי להקדים את הרקע ההיסטורי על התקופה בה שהה הרבי בעיר ניס, וכך נוכל להבין מה הביא את הרבי ללמד ילדות קטנות בביתן.

ערב מלחמת העולם השניה התגוררו הרבי והרבנית בפריז שבצרפת. כאשר התקרבו הנאצים לפריז, נמלטו יהודים רבים, בהם הרבי והרבנית, אל העיר וישי. בשלהי קיץ ת”ש הצליחו הרבי והרבנית לצאת מוישי שהייתה תחת כיבוש הנאצי, ולהגיע לעיר ניס  שבדרום צרפת, שהייתה בטוחה יותר, מאחר והייתה במזרח צרפת. השטח אמנם היה תחת שלטון איטלקי, יהודים רבים מצאו בעיר זו מקלט בתקוה שהאיטלקים יצילום מידי הנאצים. השלטון האיטלקי הפשיסטי, למרות ששיתף פעולה עם הנאצים ופעל בנחרצות נגד היהודים, הרי שכאשר החל שילוח היהודים למחנות ההשמדה, לא הסכימה ממשלת איטליה לשלוח את היהודים בשטחה להשמדה.

בעיר ניס (שנקראה באותה תקופה אף “ניצה”) התגוררו הרבי והרבנית במשך שמונה–תשעה חודשים, עד תחילת קיץ תש”א. בחלק מתקופה זו התגורר הרבי בחדר שכור בבית מלון קטן בשם “רושאנבי” בסמוך לתחנת רכבת. גם כאן הסכנה הייתה גדולה ובאותה תקופה מיעטו לצאת לרחוב. היו ימים שהשלטונות הכריזו על עוצר, ועל כן מיעט הרבי לצאת לרחוב, מלבד בשבתות בהן הלך להתפלל בבית מדרש ששכן בתוך בית מלון גדול שהיה גדוש בפליטים יהודים.

חרף כל הסכנות ומבלי הבט על המצב המורכב, עשו הרבי והרבנית מאמצים לסייע ליהודים רבים בגשמיות וברוחניות. למרות האמור על היחס של האיטלקים, דווקא בניס הוצבו הגבלות מיוחדות על פעילות דתית.

למען הפליטים בגשמיות וברוחניות

ר’ יעקב משה רוטשילד ע”ה תושב ניצה בשנים ההן, היה בקשר עם הרבי, ואף השיג עבור הרבי ‘פת ישראל’. בעיר פעלה מאפיה אחת שהייתה מנוהלת על ידי יהודי, אך לא שומר שבת. הרבי ביקש את ר’ יעקב משה שיטפל בהסקת התנור, ואת אשר יאפו מיד לאחר מכן, יקנה בעבור הרבי. בלחם זה השתמש הרבי ללחם–משנה בשבתות ובימים טובים.

באותה תקופה עסק הרבי במעשי חסד למען הפליטים הרבים שהגיעו לניצה. עם השנים נחשפו כמה סיפורים המעידים על מעשי חסד מיוחדים של הרבי בימים ההם — הנה דוגמאות אחדות:

אישה יהודיה שביקשה לברוח מניצה, והרבי סייע לה להשיג מסמכים מזויפים שיאפשרו לה לעבור בשלום את תחנות הביקורת של הנאצים. האישה ניצלה ועלתה לארץ הקודש, כאן הקימה את ביתה.

הרה”ח ר’ מענדל נוטיק שהיה משב”ק בבית הרבי סיפר בשם הרבנית חיה מושקא כמה סיפורים המראים על מעשי החסד הגדולים של הרבי באותה תקופה — כמו העובדה שכדי לזכות לשכור מקום באחד מבתי המלון — היה על המבקש להראות כי ברשותו לפחות מאה דולר (סכום שנחשב הון רב). באותם ימים היה הרבי מסתובב בעיר ומחפש אחר יהודים שסובבו ברחוב מבלי קורת גג לראשם, ונותן להם את השטר של המאה דולר המבוקש כדי שימצאו לעצמם מקלט.

הבעיה אבל הייתה שגם לרבי לא היה הרבה יותר משטר אחד של מאה דולר. הוא נתן אפוא את השטר לידי יהודי אחד, הלה היה מזדרז ופונה לבית מלון ובו ברגע שהיה מוצא קורת גג — הוחזר לרבי, ושוב מיהר הרבי, ובאותו השטר פנה להציל יהודי נוסף. הייתה זו, מספרת הרבנית, עסקנות מסועפת. עם הזמן עזרו לו עוד יהודים בעבודת ההצלה המיוחדת הזו.

סיפור נוסף סיפר המשב”ק ר’ מענדל נוטיק: השלטונות הנאצים החרימו את כל הזהב שבמדינה, ומי שהיה בידו זהב, חייב היה למוסרו לידי השלטונות. מי שנתפס וברשותו זהב — הוצא להורג. יהודי אחד שהחזיק ברשותו כמות גדולה של מטילי זהב. סבר כי אצל הרבי בוודאי לא יחשדו ואין חשש שמא יערכו חיפוש בדירתו. הלה הציע לרבי להטמין בביתו את הזהב, והרבי השיב בחיוב.

הזהב היה בכמות גדולה והוא מילא חללו של ארון שלם. כשהמצב החמיר והחלו לחפש גם באיזור מגוריו של הרבי, הרבנית חששה ואף הציעה להעביר את הזהב למקום בטוח יותר. תגובת הרבי הייתה: “זהו ממון יהודי ואנו לא ניגע בו”.

יש כמובן עוד סיפורים רבים וכולם מוסיפים נדבכים חשובים לפועלו הרב של הרבי למען הפליטים הן בגשמיות והן ברוחניות.

אירגנו קבוצות קטנות — שיעורים פרטיים

וכעת אנו מגיעים לעדות החדשה, המתפרסמת כאן לראשונה — ממנה עולה כי הרבי לימד בנות בביתן.

באותה תקופה בה העיר ניס נשלטה על ידי האיטלקים, שררו הגבלות חמורות בכל מה שקשור לדת, כולל גם לימודי הדת. לכן היו יהודים טובים שארגנו קבוצות לימוד קטנות, כדי שלא יתגלו על ידי השלטונות. תיאור על כך מביאה פרופסור רנה פוזננסקי, מנהלת הקתדרה ללימודי השואה באוניברסיטת באר שבע (פרסמה עשרות ספרים ומאמרים על תולדות יהדות צרפת בתקופת השואה):

“בניס, שבה ארבו המכשולים הקשים ביותר, על דרך קיומו של אורח חיים דתי כלשהוא, היה אסור לקיים שיעורי דת. כדי לעקוף את האיסור הזה, ארגנו קבוצות קטנות — של 2–3 או 4 ילדים — ונתנו להם שיעורים פרטיים בנושאי יהדות” (להיות יהודי בצרפת עמוד 198).

התלמידה רות בזק, נולדה בשנת תרצ”ה, ובתקופה בה הרבי לימדה, כדבריה, היתה ילדה כבת חמש בלבד, ולכן הזכרונות שלה בנושא לא רחבים במיוחד, אך העובדה שהרבי לימדה, שמעה עוד שנים רבות אחר כך מאביה שנפטר עשרים שנה מאוחר יותר.

“נולדתי בשנת 1935 [תרצ”ה] בוינה–אוסטריה, להוריי ר’ אלכסנדר קלונימוס ומרת סטלה שטיינר. הם היו שייכים לקהילה החרדית שמרכזה בית כנסת ה”שיפשול” בוינה. אבא היה מנהל מפעל מתכת ואמא דאגה לכל צרכי הבית. סבא ר’ מוריס לייטנר כיהן כראש הקהילה. בשנת  1938 (תרח”צ) לאחר ה”אנשלוס” השתלטות הנאצים על אוסטריה, הסבא שהיה עשיר נעצר על ידי הנאצים ואדולף אייכמן שניהל את מסע ההפחדה נגד יהודי אוסטריה, תבע מסבא להעביר את כל רכושו לנאצים, אך סבא סירב וכעבור שבוע של גיהינום, שוחרר ממעצר. עם שחרורו הורה לכל בני משפחתו לעזוב מיד את המדינה, שכן הוא הבין שמגיע אסון נורא. מרוב חשש אמר לנו: ‘לכל מקום שאתם מגיעים, אל תירשמו כחברי קהילה, כדי שלא יתפסו אתכם’.

“הוריי יחד עם שתי בנותיהם, אני ואחותי המבוגרת, ברחנו מוינה לצ’כסלובקיה, משם המשכנו לאיטליה עד שהגענו לעיר ניס שבצרפת. כפי שסבא הורה, לא נרשמנו כחברי קהילה מחשש שמא יבולע לנו. גרנו בשכונת סימיה, בבניין מגורים גדול, כמדומני בקומה השניה, ובעצם היינו פליטים. החיים היו לא פשוטים כלל ועיקר; הפחד היה גדול, זאת למרות שבצד הכלכלי, היה לנו כסף, אך הסכנה היתה קיומית ולא כלכלית.

“ומהיכן היה לנו כסף? אבא כאמור היה מנהל מפעל מתכת, וסכומי כסף גבוהים היו מופקדים בבנקים שונים. לפני שיצאנו את וינה, הוציא אבא את כל הכסף ורכש בתמורתן יהלומים יקרים שהוטמנו בתוך בובה גדולה שרוקנה מתכולתה. הבובה כמשחק הייתה שמורה אצלי. גם בבדיקות שונות בגבולות, איש לא חשב שבתוך המשחק טמון אוצר יקר מפז. מפעם לפעם הוריי השתמשו באחד היהלומים וכך הסתדרו כלכלית בתקופה הקשה הזו.

“היה זה בשנת 1940 (ת”ש), כאשר הרבי בא ללמדנו והוא לימד אותנו במשך שלושה חודשים. באותה תקופה היה חשש שילדים יהודים יסתובבו ברחוב, ולכן לימד אותנו בביתנו. הייתי ילדה קטנה, לא שאלתי הרבה שאלות, ולא הבנתי מי האיש, אך כעבור שנים, אבא הסביר לנו כי הוא הרבי מליובאוויטש, שאז היה חתנו של הרבי, ושהה בעיר ניס.

“הרבי לימד אותנו אותיות א–ב, מתוך ספר, נראה לי סידור, וגם צייר לנו את האותיות. הוא בא מעצמו וביקש מאבא ללמד אותנו, ואבא כל השנים, העריך אותו מאוד, למרות שלא ידוע לי אם לאחר שנהיה רבי, אבא עמד עמו בקשר.

“אני זוכרת שהוא חבש לראשו כובע ברט, והיה לו זקן קצר ולעיתים היה אוכל אצלנו, כי הכשרות כנראה סיפקה את הידוריו”.

למדתי אצל קרסיק

למרות עשרות השנים שחלפו מאז, זכרונה של הגב’ רות בזק צלול וחד. היא זוכרת גם פרטים ופרטי פרטים, שמות ותאריכים גם בשנים שלאחר מכן, שכולם אומתו על ידי כותב השורות:

“בתקופה הבאה, ברחה משפחתי מן העיר ניס לעיר בורדו, שם שהינו זמן מסויים במחנה הסגר. בדרך לא דרך הגענו לספרד ומספרד לפורטוגל ומשם למדינות צפון אפריקה. לאחר טלטולים ותלאות אין ספור, הגענו לקהיר וממנה לחיפה. היה זה בסוף שנת 1941 (אמצע חורף תש”ב).

“כאשר הגענו לארץ ישראל, התיישבנו בתל אביב. מהיהלומים שהצלחנו להחביא, אבא רכש מפעל למיצים, וכן בית בשדרות רוטשילד 48 בתל אביב. כאן היה בקשר עם האדמו”ר מסדיגורא והתפלל בבית הכנסת ‘חוג חתם סופר’ של הרב מרדכי יפה שליזנגר ע”ה.

“כשהגעתי לארץ ישראל, למדתי ב”בית יעקב” בתל אביב אצל מורה חב”דית בשם “קרסיק” [הלא היא הרבנית דבורה אשכנזי, אמו של הרב מרדכי אשכנזי ע”ה, שהחלה ללמד ב’בית יעקב’ עוד בטרם נישואיה, והיא נקראה בשם: המורה דבורה קרסיק].

 

מקורות: ראיון עם גב’ רות בזק, סקירה על הצלת הרבי בשואה במסגרת סדרת חב”ד בשואה, ‘להיות יהודי בצרפת’. תמונת מר שטיינר — מארכיונה של בתו גב’ רות בזק. 

הסיפור הגיע לידי באמצעות ר’ בנימין בראון מחסידי חב”ד במינכן גרמניה.