מדוע לקה קורח לאחר שהתקנא בכהונתו של אהרן הכהן הגדול, והרי גם משה רבינו נתקנא בא
מדוע לקה קורח לאחר שהתקנא בכהונתו של אהרן הכהן הגדול, והרי גם משה רבינו נתקנא באחיו בשל תפקיד זה? מדוע קורח לחם נגד משה רבינו לאחר שבמו עיניו ראה את גדולתו המופלאה של משה, נבואתו, הניסים והנפלאות שנעשו על ידיו במצרים ועל הים, עלייתו להר סיני וכו’? על כך ועוד, במבט מיוחד ומרתק לפרשת-השבוע, לפי מדרשי
מדוע לקה קורח לאחר שהתקנא בכהונתו של אהרן הכהן הגדול, והרי גם משה רבינו נתקנא באחיו בשל תפקיד זה? מדוע קורח לחם נגד משה רבינו לאחר שבמו עיניו ראה את גדולתו המופלאה של משה, נבואתו, הניסים והנפלאות שנעשו על ידיו במצרים ועל הים, עלייתו להר סיני וכו’? על כך ועוד, במבט מיוחד ומרתק לפרשת-השבוע, לפי מדרשי חז”ל, הקבלה והחסידות לאור תורת חב”ד
קורח ומחלוקתו בעולם ה’פשט’
תמציתה של פרשתנו היא חיזוק האמונה התמימה במשה רבינו שהוא איש האלוקים שליחו ועבדו הנאמן וכל דבריו קודש קודשים ואין בהם שום דופי ושם דבר שמפי עצמו אמרו, כל דבריו מפי הגבורה אמרם, ומעולם לא סטה ולא מש מדרך האמת!
קורח ועדתו ערערו על האמונה התמימה במשה רבינו; הם אכן ראו שמשה רבינו הוא שלוחו הנאמן של ה’, אבל חשבו שהוא מתיר לעצמו להוסיף דברים שלא שמע מה’, והוא בדה אותם מלבו משום כבוד משפחתו, וה’ אינו מוחה בידו מפני שהוא אוהב אותו, אבל אין כל דבריו אלוקיים.
אם חלילה הייתה מתקבלת טענתו, הייתה תורת ה’ בסכנה גדולה, כי אם אכן משה בדה את כהונתו הגדולה של אהרון מלבו מנין לנו ששאר המצוות שנמסרו ממנו אמת הם! וגדולה הייתה הסכנה לדורי דורות, שהיו אומרים שאם חכמי וגדולי דורו של משה עצמו – אלו שראו אותו בעיניהם – פקפקו בו וחלקו עליו, משמע שיש אמת וצדק בדבריהם וטענותיהם; לכן נענשו בעונש חמור: ה’ המית אותם בייסורים מתוך אותות ובמופתים, כדי להראות וללמד לדורי דורות שכל דברי משה קודש הם, שכינה מדברת מתוך גרונו!
תאוות הכבוד, הגאווה והקנאה של קורח בכהונתו של אהרון, העבירה אותו על דעתו והוא לחם נגד משה רבינו, למרות שבמו עיניו ראה את גדולתו המופלאה של משה, נבואתו, הניסים והנפלאות שנעשו על ידו במצרים ועל הים, עלייתו להר סיני וכו’, ושמע את דברי ה’ “וגם בך יאמינו לעולם”, “ויאמינו בה’ ובמשה עבדו”, למרות כל זאת יצר התאווה והכבוד גרמו לעדת קורח למעשה מטורף של מלחמה גלויה במשה והם לא נרגעו עד שנבלעו אל מותם הקשה באדמת המדבר.
המחלוקת בעולם ה’סוד’
הסתכלות הפוכה
בפנימיות התורה נדרשת מחלוקתו של קורח בדרך הפוכה לחלוטין, קנאת קורח לא נבעה מתאווה פסולה ואסורה, אלא יש בה צדדים של קנאה למעליותא מתוך רצונו הנעלה והקדוש להתעלות ולדבוק בה’ אחד:
בניגוד לדעת הפשט, קורח לא חשב שדברי משה שקר הם, הוא האמין וידע שכל דברי ומעשי משה מפי ה’ הם; אך הוא חשב שאפשר לגרום לה’ לשנות את החלטתו ולהעביר את הכהונה הגדולה מאהרון אליו; הרי כבר היו דברים מעולם – בתחילה הכהונה הייתה אמורה להיות נחלת הבכורות מכל שבטי ישראל ולא לבני אהרון משבט לוי, אלא שאחר כך בשל חטא העגל ונאמנותם של כל שבט לוי שלא הצטרפו לחטא – הועברה הכהונה מהבכורות אל הלווים; כך גם יתכן שיהיה שינוי נוסף ובשל כך שלאהרון היה קשר מסוים לעגל, הכהונה הגדולה תועבר ממנו והיא תינתן אליו.
אבל עצם הרצון בכהונה הגדולה לא רק שאינו פסול אלא הוא אף דבר נעלה ונשגב, הרצון לא נבע מתאווה לשררה וכבוד שיש לכהן גדול, אלא מרצון ותאווה להתקדש ככהן גדול ולהיות בקודש הקדשים, ולכן אפילו משה רבינו עצמו התבטא ואמר “אף אני רוצה בכך”! גם אני, רוצה להיות כהן גדול, כי עבודת הכהונה הגדולה היא אכן עבודה רוחנית אלוקית של דבקות נעלית בה’ יתברך, הכהן הגדול היהודי היחידי הזוכה להיכנס לקודש הקודשים (“אחת בשנה”).
יתירה מזו, בקשת קורח “כל העדה כולם קדושים” שכל עם ישראל בדרגה נעלית ונשגבת ככהן גדול אכן תתממש למעשה בימות המשיח, אלא שעדיין לא הגיע העת לכך, כדברי רבינו הזקן בלקוטי-תורה (פרשתנו נד, ב): “שרש ענין מחלוקת קרח יש-לומר כי הנה לעתיד יהיו הלוים כהנים .. ורצה קרח לעשות גם עכשיו .. אך באמת שגה ברואה כי הנהגה זו אי אפשר להיות כי-אם אחר שלימות הבירורים (בימות המשיח) .. מה-שאין-כן עכשיו היום”,
אכן עצם הרצון להיות כהן גדול אינו פסול ואסור, אדרבה כדברי משה שגם הוא רוצה זאת, הפסול הוא שהרצון לא נשאר בתחומי הלב והרגש אלא הוא מצא לו ביטוי מעשי בצורת מחלוקת קורח ועדתו, דבר שסיכן את מנהיגותו הנצחית של משה רבינו – לכן הם הסתלקו ומתו מהעולם, והם שוב ישובו אליו בימות המשיח בתחיית המתים כאשר הדרגה של כל עם ישראל תהיה בדרגה הרבה יותר נעלית מהיום, והלווים וקורח ביניהם יהיו בדרגה של הכוהנים.
לימוד לקח לדורות
התורה האריכה בסיפור קורח כדי ללמדנו מוסר השכל ולקח תמידי לדורי דורות: הרי בכל דור ודור ישנו מנהיג כללי, ה”משה רבינו” של הדור, ולעיתים דרכיו והנהגותיו סתומות ותמוהות ואינם מובנות אפילו לחכמים וגדולים. ואם תראה שקמו לו מנגדים הנלחמים בדרכיו ודבריו, הרי לך לקח ולימוד מפרשת קרח במשה רבינו הראשון:
הרי קורח ראש חכמי ישראל היה וייחוסו כשל משה רבינו עצמו, ולמחלוקתו במשה הצטרפו נשיאי ישראל ומאתיים וחמישים ראשי הסנהדריות של כל 12 שבטי ישראל וכולם הכריזו כאחד “משה אינו אמת ותורתו אינה אמת, קרח אמת ותורתו אמת” – אבל האמת אינה זזה ממקומה ומשה אמת ותורתו אמת וכל דברי החולקים עליו נבלעו ונעלמו בתהום הנשייה!
אוי לו לקורח שעל הרהור אחד כנגד משה רבינו איבד את כל עולמו ואבדה כל חכמתו ועושרו, גרם רע לעצמו ולאחרים, עדה שלמה של נבחרים נאבדו מתוך הקהל.
כמו אז גם היום לחולקים על משה רבינו שתי צורות: גם החולקים בצורת הפשט של קורח, הם המתקנאים בהצלחתו הנסית פלאית של משה, וגם החולקים בדרך הסוד – שלדעתם הנהגתו של משה אינה מספיק רוחנית, לדעתם “כל העדה קדושים” וצריך להיזהר מלהכניס את העדה למצב של חולין בשליחות למקומות רחוקים מאווירה של קדושה.
משה אמת ותורתו אמת, הן משה הראשון והן המשה שבכל דור ודור עד המשה האחרון שיבוא ויגאלנו במהרה בימינו ויוליכנו לגאולה האמתית והשלימה בקרוב ממש.
מקורות: מדרשי חז”ל לפרשתנו. לקוטי שיחות חלק חי, לפרשתנו.
תגובות והערות-הארות יתקבלו בשמחה, למייל: ryk613@gmail.com