עם הרב שניאור חביב
נכנסנו לימי בין המצרים. כולנו עסוקים במידות ומדידות, לומדים שמות של לשכות, משננים הלכות. מפרסמים על שיעורים והרצאות ובלבד שיהיו מלווים בתרשימים ומצגות.
עם הרב שניאור חביב
נכנסנו לימי בין המצרים. כולנו עסוקים במידות ומדידות, לומדים שמות של לשכות, משננים הלכות. מפרסמים על שיעורים והרצאות ובלבד שיהיו מלווים בתרשימים ומצגות.
בהרבה הזדמנויות, משווה הרבי בין הבית הפרטי שלנו לבית המקדש ולעבודה הנעשית בבית לעבודתו של הכהן. “… זהו עיקר בעבודת ה’, להקים לייסד ולבנות בתים בישראל. בתים שיהיו חדורים ברעיון שכל בית יהודי הוא משכן לה’ “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם”. כמו בית המקדש הכללי שהוא בית מקדש לכל עם ישראל” (מתוך ‘אל נשי ובנות ישראל’).
אז הנה מקבץ קצרצר של הלכות חשובות בהלכות בית הבחירה, (ואם יהיו לכם רעיונות נוספים בכיוון, אשמח שתשלחו לי) שכמה לא מפתיע, רלוונטיות להפליא גם בבית המקדש הפרטי שלנו וניתנות ליישום במיידי במשפחה, בזוגיות, בחינוך הילדים והתלמידים ואפילו סתם בקיפול כביסה.
ברזל? לא נכנס הבייתה!
“ואין מפצלין את אבני הבניין בהר הבית, אלא מפצלין אותן ומסתתין אותן מבחוץ ואחר כך מכניסים אותן לבנין… ואומר “ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהיבנותו” (רמב”ם, הלכות בית הבחירה פרק א’ הלכה ח’).
הברזל הוא חומר חשוב מאין כמותו עד שלא ניתן לדמיין את העולם ללא המתכת הפשוטה והחזקה הזו. היא משמשת כמעט בכל תחום אפשרי ממסילות ברזל ועד לגורדי שחקים, מסמלת את הכח, העוצמה, הנוקשות, החדות, אבל גם כלי המשחית, את הלהב, את כלי הנשק. ולכן ה’ לא רוצה אותו בבית שלו. אפשר ורצוי ואף חובה להשתמש בו כשצריך. אך לא בבית. רוצה לסתת? תעשה את זה בחוץ.
ברזל הוא החומר שממנו קרוצים החיים המודרניים. אתה צריך יד ברזל כדי לפלס את דרכך בעולם. מצפים ממך להיות איש הפלדה. כדי להצליח בחוץ אתה צריך להיות תקיף, חזק, נחוש, נוקשה, קשוח, חד, שנון או משונן. כל זה מצוין לחיים שבחוץ, אבל לא בבית. “שהברזל נברא לקצר ימיו של אדם” כי ברזל יכול להיות גם חרב, שוטגאן או דוקרן. ובבית, גם כשצריך לחתוך דברים, עדיף לעשות זאת בשיטת התולעת.
בעצם, אולי יש משהו אחד שכדאי שיהיה בבית מברזל, עצבי ברזל.
והכהנים והעם
הסעיף הבא, פונה בעיקר למורים ולמורות, אבל הוא נכון גם להורים. הכהן הגדול הוא דמות המפתח בבית המקדש. הוא המנהל הבלעדי. מקריב ומקטיר ומניף ומתפלל ומברך. בעל הבית והאחראי על כל עבודת המקדש. אבל הקורבנות אינם שלו, הם של העם. הכהן הוא נציג הציבור, שלוחו של עם ישראל. ידו הארוכה של הציבור לעבוד עבורו את עבודת המקדש.
גם המחנך הוא הכהן הגדול בכיתה שלו. הוא בעל הבית והאחראי על חינוך תלמידיו. אבל אל לו לשכוח שהוא כאן בשליחות ההורים. הוא ידם הארוכה לחינוך ילדיהם. וזה נכון גם אלינו ההורים. הילדים הם לא ‘שלנו’. הם אינם רכושנו מקנת כספנו. קיבלנו אותם מה’ כפקדון יחד עם התפקיד, המינוי והציווי לחנך אותם כראוי.
מנורת הזהב - מברזל
“המנורה וכליה והשולחן וכליו… אין עושין אלא מן המתכת בלבד… היו הקהל עניים, עושין אותן אפילו של בדיל” (רמב”ם, הלכות בית הבחירה פרק א’ הלכה י”ח-י”ט).
המנורה. הסמל של בית המקדש, הלוגו של העם היהודי לדורותיו, מקור האור של בית המקדש, שמפיץ את אורו על פני כל העיר. ששלהבתו כבר עולה מאליה ומפיצה את אורה לכל. אותה מנורה שעל פי הספר היא אמורה להיות עשויה רק מזהב, ממתכות יקרות, מגלים חז”ל שהיא יכולה להיות מכל מתכת פשוטה.
תזכרו את זה בפעם הבאה שתחשבו על הילד שלכם, זה שהדבר היחיד שמעולם לא שמעתם עליו זה ‘איזה ילד זהב’. וכשתסננו במחשבה ‘מה כבר יכול לצאת ממנו’, תזכרו שהמנורה יכולה להיות עשויה גם מברזל, וגם ממנו יכולה לצאת ממנו מנורה כשרה שתאיר את כל העולם.
החלונות
“ויעש לבית חלוני שקופים אטומים” (מלכים א’ פרק ו’ פסוק ד’) “אמר רבי אבין הלוי: את מוצא מי שביקש לעשות לו חלונות עושה אותם רחבות מבפנים וצרות מבחוץ. למה? שיהיו שואבות אור.
אבל חלונות של בית המקדש היו רחבות מבחוץ וצרות מבנים. למה? שיהיה האור יוצא מבית המקדש ומאיר לעולם” (ילקוט שמעוני מלכים א’ רמז קפב).
החלון הוא נקודת הממשק של הבית שלנו עם הרחוב. נכון, גם הדלת. אבל החלון יותר, משום שהדלת רוב הזמן סגורה והיא משמשת לכניסה או יציאה. לעומת זאת החלון, הוא בדרך כלל פתוח ובהנחה שהשכנים לא מציצים לך לתוך הבית, זהו שער חד סטרי שדרכו העולם מכניס לך הביתה את כל מה שיש לו להציע. אוויר, אור, נוף, חום או קור.
אבל בבית המקדש החלונות היו הפוכים. בית המקדש לא נהנה מן האור שבחוץ, אלא ההנה את החוץ מאורו. כך גם הבית שלנו. החלונות שלנו לא צריכים להיות שער הכניסה של הרחוב אלינו, אלא הפוך. הוא צריך להיות מקום שכולם מסתופפים ונהנים מאורו. בית שמקרין ומשפיע על הסביבה. בית שכולם מסתכלים אליו ועליו, למדים ממנו ומושפעים ממנו.
שירת הלוויים
כבר אמרנו שעבודות הבית הן כמו עבודות של הכהן הגדול בבית המקדש. אז אם אתם כבר בתפקיד הכהנים, אל תוותרו על שירת הלווים. השקיעו במערכת שמע טובה, הצטיידו במלאי של שירים קדושים ומלאו את הבית במוסיקה. תנו לצלילים לרחף בחלל, ללוות אתכם בעבודתכם והצטרפו אליהם בשיר וניגון. באופן המותר כמובן. כי אם הכהנים בעבודתם, אז לוויים בשירם ובזמרם.
לתגובות: shneorc@gmail.com