770 בצל מלחמת יום הכיפורים

אירועים שונים היו ב–770 בצל מלחמת יום הכיפורים, גם לאחר שהפסקת האש נכנסה לתוקפה. בימים ההם הירבה הרבי להתייחס למלחמה “ודיבר בטון חריף נגד הפסקת האש”. כותב היומן מוסיף ומציין כי “הרבי נתן להם [לעסקנים מארץ הקודש] ‘משקה’ לחלק לחיילים וביקש שיערכו כנסים ואסיפות בין החיילים”. באחד הימים הגיעה ל–770 הידיעה המרה על מותו של הרה”ח ר’ דוד מזרחי הי”ד >>  זכרונות מרתקים מחודש מר–חשוון תשל”ד במחיצת הרבי המתפרסמים לראשונה מתוך יומנו האישי של ר’ סעדיה מעטוף

מדוע ישראל אינה רוצה לכבוש את דמשק?

שבת פרשת נח, א’ מר–חשוון תשל”ד. ההתוועדות היתה באופן קצת יותר מצומצם מכל חודש תשרי. כבר מורגש שהרבה מהחבר’ה נסעו והאורחים חזרו לבתיהם. אמנם נשארו עוד אורחים שצריכים לנסוע בשבוע הבא, אך דחו להם את הנסיעה לשבוע הבא בגלל המלחמה [מלחמת יום הכיפורים], ובגלל שאין מקומות בטיסות היוצאות מניו יורק לארץ הקודש. הרבי נתן לאורחים ‘משקה’ וכולם ניגשו לרבי. הרבי אמר שייגשו העסקנים, אך בסוף ניגשו גם כאלו שלא עסקנים והרבי נתן לכולם ‘משקה’. מקבלי ה’משקה’ עמדו מסביב לרבי, מעבר לשולחן, כך שהסתירו לנו את הרבי ורק שמענו שהרבי מברך אותם.

בשיחה האחרונה הרבי דיבר בטון חריף נגד הפסקת האש, וכלל את הענין של ‘מיהו יהודי’ והחזרת שטחים וגם ירושלים העתיקה. השיחה היתה מחרידה, והרבי שוב שאל למה לא רוצים לכבוש את דמשק, והסביר כי לאמיתו של דבר הממשלה אינה רוצה לכבוש וכל הפחד מאמריקה אינו אמיתי, שכן אמריקה רק מתנגדת בהצהרה, אך אפילו רוסיה לא תתנגד, ורק הממשלה מעכבת ואומרת כל מיני תירוצים שיש סלעים וכו’. כאן קולו של הרבי השתנה, ודיבר בכאב עצור.

שיחת הרש”י היתה כל כך מתוקה, שהיה תענוג לשמוע אותה.

כרגיל אחרי ההתוועדות ליווינו את הרבי לביתו והלכנו לסעוד סעודת שבת.

יום ראשון, ב’ מר–חשוון. היום נסעה עוד קבוצה לארץ הקודש, ולפני שנסעו נכנסו כל העסקנים - ובראשם ר’ זושא וילימובסקי ובהם גם ר’ ישראל גליצנשטיין - ליחידות, וזאת על פי הוראת הרבי בהתוועדות בשבת שעברה שאמר להם שיכנסו ביום הנסיעה לחדרו. הם נכנסו לאחר תפילת מנחה, וכאשר יצאו סיפרו שהרבי נתן להם ‘משקה’ כדי לחלק לחיילים ואף נתן להם סכום כסף חשוב באמרו להם שיערכו כנסים, אספות והתוועדויות בין החיילים, וכן שיעשו התוועדויות בכפר חב”ד, בלוד, בעיר העתיקה, ובנחלת הר חב”ד. אחרי שיצאו מהיחידות התכנסו בעזרת נשים וחילקו ביניהם מי ילך ולאלו מקומות.

כאשר יצא הרבי ללוות את הקבוצה הנוסעת לארץ הקודש, רמז בידו לאות היכן הכינור. מיד רץ ר’ שמואל קטן להביא את הכינור שלו ועמד לנגן. הרבי עמד בפתח 770 עד שהאוטובוס נעלם מהעין. כאשר פנה להיכנס בחזרה, אמר ‘יישר כח’ לכנר.

קבוצה שניה לארץ הקודש יצאה בשעה יותר מאוחרת, אך הרבי כבר לא יצא ללוותם.

 

הבחורים הציבו תנאי והרבי הגיב בחריפות

יום שני, ג’ מר–חשוון. היום אחרי סדר חסידות [בערב] היתה התוועדות עם המשפיע ר’ מענדל פוטרפס, כיון שהוא נוסע מחר לשליחות באנגליה. את ההתוועדות הזו כינה - כפי שהגדיר בעצמו - “חצי אסיפה חצי התוועדות”.

בתחילה דיבר בנוגע לחזרה לארץ הקודש [דהיינו, תמימים שכבר סיימו ‘קבוצה’]. ר’ מענדל סיפר שהכניס פתק לרבי, וכתב שדיבר עם מספר בחורים שאמרו לו שאם תהיה הוראה מהרבי, הם מוכנים לחזור לארץ הקודש בתור שלוחים של הרבי. הרבי ענה כך, בלשונו הזהב (העתקתי):

“כשתלמיד תומכי תמימים, ממלא הוראות המשפיע שלו כמפורש בשיחות כ”ק אדמו”ר [הרש”ב] נ”ע, הרי בכל כיוצא בו לא שייך עניין שליחותו כלל; וממה נפשך: אם הוא תלמיד ‘תומכי תמימים’ כרצון אדמו”ר, אינו זקוק לשליחות. ואם ח”ו אינו כרצונו וכו’, לאלו אין להציעני שיאמר עליו שלוחו של אדם כמותו”. עד כאן לשונו של הרבי.

החבר’ה כולם היו בהלם. לאמירה כה מפורשת לא ציפו. ר’ מענדל מינה את יוסף יצחק לבקיבקר, שלמה ויגלר ושבתי סלבטיצקי שירשמו את אלו שהיו כבר כאן שנה, ויתנו לו את הרשימה מחר. איני זוכר בדיוק מה אמר שיעשה עם הרשימה, אך ברור וידוע שצריכים לחזור לארץ ישראל, גם אלו הוותיקים הלומדים ב’אהלי תורה’ או במוריסטון. לאחר מכן היתה התוועדות עד השעה 2 בלילה.

יום שלישי, ד’ מר–חשוון. היום היתה הלויה של אישה. בערך בשעה 2 בצהרים בא הרבי מביתו, נכנס לחדרו ולאחר רבע שעה יצא להלוויה. הרכב של החברה קדישא נסע באיטיות על איסטערן פארקווי עד אחרי רחוב קינגסטון, שם הרבי עצר והביט אחרי הרכב עד שנעלם. הרבי שאל את הרב ישראל ג’ייקובסון: היכן הבנים? הוא השיב שהרב גרונר אמר שישנה הוראה מהרבי שאין הבנים צריכים ללכת להלויה, הרבי השיב שאין הוראה כזו, רק אצל אב אך לא אצל אם. בינתיים נסעו עוד כמה רכבים, והרבי המתין עד שאחרון הרכבים נעלם. לא ידוע לי אם לבסוף הבנים נסעו או לא (אך ראה מענה הרבי למזכיר הרב לייבל גרונר שנדפס בספר מאוצר המלך כרך א ע’ 249).

הרבי פנה לאחור ומיד נפתח שביל והרבי הלך לכיוון 770 ואנו אחריו. נטל ידיים כרגיל ונכנס ל’זאל’ הקטן שם אמר ‘יושב בסתר עליון’ כנהוג, ונכנס לחדרו.

היום בשעה 9.30 שוב יצאה לדרכה קבוצת אורחים בדרכה לארץ הקודש והרבי יצא ללוותם.

יום חמישי, ו’ מר–חשוון. כאשר הרבי עלה לתורה, לאחר שבירך את הברכה השניה, עמד בצד והביט לכיוון ספר התורה ורמז בידו בתנועה קלה. ר’ מאיר הארליג הביט על הספר שהיה בשלבי גלילה, וחשב שכוונת הרבי להשגיח שהתפר יהיה באמצע, אך ראה שזה בסדר. הרבי שוב רמז על משהו שנמצא מאחורי ספר התורה, אך לא הבינו את הכוונה. ואז הרבי ניגש ולקח שתי שקיות של תפילין, רש”י ור”ת שהיו בשקית ניילון אחת. היו אלו רק שקיות ללא התפילין בתוכם, והן היו מונחות על תניא וספרים נוספים. הרבי הסיר אפוא את השקיות מעל הספרים וחיפש מקום בשולחן כדי להניח שם את השקית. כיוון שהשולחן היה מלא ספרים, ומיד הושיטו שלושה בחורים כאחד את ידיהם וקיבלו את השקית מידי הרבי.

מוצאי שבת קודש פרשת וירא. כפי שכבר היה נראה לנו מתחילה, לא התקיימה היום התוועדות. במוצאי שבת הרבי יצא לקידוש לבנה, ועמדתי קרוב לרבי ממש.

הידיעה המחרידה שהגיעה ל–770

יום ראשון, ט’ מר–חשוון. היום קיבלנו ידיעה מחרידה שר’ דוד מזרחי נעדר [ר’ דוד מזרחי גוייס לשירות מילואים בתחילת מלחמת יום כיפור ונלחם כשריונר בחזית הסורית. כבר בימים הראשונים של המלחמה, הטנק שלו קיבל פגיעת פגז ישירה והטנק התפוצץ, ומאז נחשב נעדר. מספר שבועות לאחר מכן אותרה גופתו על ידי אביו הרב (ח”כ) יעקב מזרחי ע”ה שיצא בעצמו לחפש אותו. אחיו יבלחט”א ר’ נחום (כיום בעל מסעדת 770 במרכז כפר חב”ד) שהה אז בבית חיינו והיה בידידות קרובה עם כותב היומן - ש.ז.ב]. מקוים שנתבדה ואי”ה נקבל בשורות טובות.

אחיו נחום מזרחי הכניס פתק לרבי, והרבי ענה “אזכיר על הציון”. נחום התכונן היום לצלצל הביתה, אך דחה זאת משום מה.

יום שני, י’ מר–חשוון. אחרי קריאת התורה אמר כרגיל תהילים, התחיל בפרק ע”ב [הפרק של הרבי] וסגר את התהילים, ואחר כך שוב פתח ושוב אמר פרק ע”ב.

בצהרים נחום מזרחי צלצל הביתה כדי להודיע את תשובתו של הרבי, אך הודיעוהו את הידיעה המחרידה [כי אחיו אותר הרוג, וזוהה בין היתר בגלל שלבש ציצית חב”דית]. מיד הלך לשבת ‘שבעה’ בחדר של חיים משרקי.

היום התקיימה מסיבת ‘צאתכם לשלום’ לשלוחים של הרבי, ששה בחורים שנוסעים למיאמי ללמוד שם במשך שנה. חשבו שהרבי ייצא ללוותם, אך לא היה כן בפועל.

הערב התפלל הרבי תפילת ערבית במניין מצומצם שהתקיים ב’גן עדן התחתון’ כיון שהרבי צם צום בה”ב, וכמובן שזה היה בזמן ה’סדר’ לכן לא הייתי בתפילה עם הרבי.

יום שלישי, י”א מר–חשוון. תפילת מנחה התקיימה היום באיחור, בערך בשעה רבע לארבע, כי הרב בנימין גורודצקי [בא כח הרבי באירופה וצפון אפריקה], היה ביחידות מיוחדת, ומסר לרבי דו”ח. רק כאשר הסתיימה היחידות, יצא הרבי לתפילת מנחה.

שבת קודש פרשת וירא. בשבת בבוקר בא הרבי מביתו מוקדם מהרגיל, ועמד בפתח הזאל הקטן והביט פנימה [ל’סדר חסידות’] וכמדומה שלא היו הרבה בחורים. גם אני לצערי טרם הגעתי ל’סדר’…

יום ראשון, ט”ז מר–חשוון. היום ארגנו מניין בחדר של חיים משרקי, כי היום נחום מזרחי גומר את ה’שבעה’ ונקווה שלא יוסיף לדאבה עוד.

היום הרבי נסע לאוהל מוקדם לפני השעה 3, כי כעת הימים קצרים והרבי נוסע מוקדם וחוזר מוקדם. תפילת מנחה היתה בשעה 5.30 בערך וכבר היה חושך. תפילת ערבית התקיימה בשעה 6.20.

יום שני, י”ז מר–חשוון. היום בקריאת התורה, שמתי עבור הרבי חומש בראשית ותהילים. החומש בשבילי והתהילים עבור סעדיה דהן, כפי שביקשני כבר מזמן.

כאשר שב לחדרו, עמד ב’גן עדן התחתון’ ר’ בן ציון שם טוב ודיבר עם הרבי. הרב גרונר לא היה שם כדי לסלק את כולם, וכולם עמדו בפתח ‘גן עדן התחתון’ כדי לשמוע מה הרבי מדבר עמו; אך לפתע אחד התמימים סגר את הדלת של גן עדן התחתון.

להישאר ב–770
מפני כיבוד הורים

יום שלישי, ח”י מר חשוון. בתפילת ערבית היו כמה אחים ילדים קטנים שאמרו קדיש על אמם. זה שניגש כשליח ציבור, כנראה הוא אביהם. הרבי הביט עליהם בשעה שאמרו את הקדישים, כמדומה שהם צרפתים.

היום הגיע מכתב עבור בחור בשם ישראל קרווני מכפר סבא, שבא רק לחודש תשרי אך התעכב עד עתה. הוא כתב לרבי שנוסע מחר, והרבי ענה לו: “בשעה טובה וכו’”. היום הגיע אליו מכתב מהבית שימשיך להישאר ב–770 ולא יבוא. כנראה שהוריו חוששים מהמלחמה שאולי עלולה להתפתח שוב [כי כבר מספר שבועות קודם, סיכמו על הפסקת אש]. ישראל קרווני הכניס פתק לרבי, והרבי ענה לו שישאל את הרב [דבורקין רבה של קראון הייטס]. הרב דבורקין ענה לו שמשום כיבוד אב ואם, עליו להישאר. הוא נשאר ב–770 במצב רוח מרומם בהחלט…

יום רביעי, י”ט מר–חשוון. הערב [ליל כ’ מר חשון, יום ההילולא של אדמו”ר הרש”ב] התקיימה התוועדות עם המשפיע הרב שלמה זרחי, בחדר של מרגולין בפינת קינגסטון, והחבר’ה אמרו הרבה ‘לחיים’. ב–770 התוועדו החבר’ה האמריקאיים ואמרו הרבה ‘לחיים’ עד השעה ארבע לפנות בוקר בערך.

יום חמישי, כ’ מר–חשוון.  ר’ מענדל פוטרפס הגיע אתמול, וראינו אותו בעת קריאת התורה עם הרבי.

היום הרבי בא בהפתעה למקווה שבפינת ברוקלין. כיוון שהיה זה בהפתעה, שהו שם באותה שעה כמה מן התמימים. לא ידוע לי מי הם היו ומה עשו. הרבי נסע  לאוהל. כשחזר התפלל תפילת מנחה בשעה 5.30 ותפילת ערבית בשעה 6.20.

הלילה נערכת אסיפת הנהלת הישיבה עם המשפיע ר’ מענדל פוטרפס, בקשר לבחורים שצריכים לשוב לארץ הקודש. תוצאות עוד לא שמענו אך המיועדים לחזרה מיואשים ומתוחים.

הלילה נערכה התוועדות עם ר’ מענדל מרוזוב, ובערך בשעה 1 בלילה, הצטרף גם ר’ מענדל פוטרפס להתוועדות.

מוצאי שבת קודש פרשת חיי שרה. מאז יום חמישי מתבררות החלטות אסיפת ההנהלה - לשלוח שישה בחורים בלבד לארץ הקודש וכולם מבוגרים. לפלא מדוע לא שולחים יותר צעירים.

יום ראשון, כ”ג מר–חשוון. היום ר’ מענדל פוטרפס נסע כנראה לארץ הקודש.

הלילה מקבל הרבי ליחידות, ביניהם אמורים להיכנס ליחידות הבחורים שחוזרים לארץ הקודש, אולם כל אחד ייכנס לבדו.

יום שני, כ”ד מר–חשוון. לנו אלו שנכנסו ליחידות, ששה במספר, הם הנוסעים חזרה לארץ הקודש. ואלו הם: מוישל’ה אורנשטיין. משה רוזנפלד. זלמן פריז. אליעזר גורביץ. יוסף יצחק סגל. יוסף יצחק לבקיבקר.

ביחידות הרבי הדגיש להם הרבי כי השיבה לארץ הקודש צריכה להיות בשמחה.

מלבד הששה נכנס גם יצחק גרוזמן. הרבי שאל אותו שאלות - בן כמה הוא? ומתי הוא נוסע? הוא ענה שהשבוע. הרבי שאל למה לא אחרי שבת מברכים? הוא ענה שכך אמר לו לחזור מיד אחרי היחידות. הרבי שאל אבל מה הטעם? הלא כל החוזרים שבים אחרי שבת מברכים? והוא שתק.

יום חמישי, כ”ז מר–חשוון. הרבי נסע לאוהל ותפילת מנחה היתה בשעה מאוחרת, בערך בשעה 5.30. אחרי תפילת ערבית הרבי יצא לנסוע לביתו - וזה כרגיל שהרבי נוסע מוקדם ביום שנוסע לאוהל, כיון ששרוי בצום. לפני שנכנס לרכב, ניגש אליו אחד שאינו מאנ”ש, ונראה שהוא רב, ודיבר עם הרבי. הרבי עמד ליד הדלת הפתוחה של הרכב ושוחח עמו. כאשר הסתיימה השיחה, יצא הרבי לדרכו. החבר’ה ניגשו אליו לשאול מה דיבר עם הרבי, אך ענה שזה עניין פרטי ולא רצה לשתף.

האישה התגנבה
ל’יחידות’ ללא רשות

שבת קודש פרשת תולדות, מברכים חודש כסלו. למוסף ניגש הגבאי הרב כץ, ולאחר התפילה הכריז על מסיבת מלוה מלכה, אך שכח להכריז על מבצע תפילין. כשהרבי עבר לידו, הזכיר לו להכריז על מבצע תפילין, והוא כמובן הוסיף להכריז גם את זה.

בהתוועדות שהחלה כרגיל ב–1.30, דיבר הרבי בענין המלחמה, ואמר שהיו ניסים גדולים יותר מאשר היו בעת מלחמת ששת הימים, כי בשלושת הימים הראשונים של המלחמה, כמעט ולא עשו כלום, ובניסי ניסים לא הגיעו לתל אביב.

לקראת סוף ההתוועדות ניגשו אל הרבי כתשעה חתנים כן ירבו, וגם ניגש הרש”ג לקבל ‘משקה’, כנראה לטובת מגבית עבור הישיבה. הרבי רמז לצעיר שישב בין הזקנים מאחור, והתברר לנו לאחר מכן כי הוא פרופסור למתמטיקה מאוסטרליה והוא צריך לבקר בארץ הקודש. הרבי נתן לו ‘משקה’ ואמר לו שילבש בגדי צבא וידבר בפני החיילים בארץ הקודש ואף יחלק את ה’משקה’ לחיילים.

בסוף ההתוועדות שר ‘נייט נייט ניעקאווא’ וכך היה גם אחרי תפילת מנחה - הרבי החל את הניגון הנזכר. ההתוועדות הסתיימה בשעה 4.15.

לאחר מנחה עלה הרבי לחדרו, ועוד לא הספקנו ללבוש את המעילים וכבר יצא לכיוון ביתו. בחוץ היה טפטוף קל, ואף על פי כן הלכנו אחרי הרבי.

יום ראשון, ל’ מר–חשוון, א’ דר”ח כסלו. בלילה נכנסו ליחידות, הפרופסור הנזכר יחד עם רעייתו, שניהם בעלי תשובה ושניהם שירתו בצבא בארץ ישראל.

בזמן ה’יחידות’ באה אישה מבית חסידי אך לא חב”די, וביקשה מהרב גרונר להיכנס ליחידות. הוא אמר לה שיש תור וירשום אותה ויודיע לה באיזה יום לבוא. אך היא לא נכנעה ורצתה להיכנס כבר הלילה. היא עמדה בצד ובזמן שהרב גרונר לא עמד ליד הדלת של הרבי, מיד אחרי שיצא מישהו, היא נכנסה פנימה ללא רשות. כאשר הרב גרונר בא, היא כבר היתה בתוך החדר וכבר היה מאוחר להוציא אותה. הרב גרונר כתב בפתק שהיא נכנסה ללא רשות ונכנס ונתן לרבי את הפתק. אך בכל זאת הרבי המשיך לדבר איתה והיא יצאה במאור פנים. כמובן שזה היה בשעה מאוחרת בלילה.

בשעה ארבע לפנות בוקר, כתום היחידות, יצא הרבי וכמובן שכולם [התמימים שהמתינו לשמוע מהנכנסים ליחידות את אשר שמעו מהרבי - ש.ז.ב] ברחו וחיפשו מקום מחסה [כי חששו מהתייחסות הרבי לכך שהם ערים בשעה כה מאוחרת, מה שיקשה על סדרי הלימודים למחרת - ש.ז.ב]. אחד הבחורים הציץ פתאום והרבי שאל אותו מדוע אינו הולך לישון? הוא כמובן לא ענה, אלא החליף צבעים ונבהל מאוד…