כ ” ק אדמו ” ר הזקן חסידי חב”ד בכל דור ודור ידעו אימרת העבודה שהיו זקני החסידים

כ”ק אדמו”ר הזקן

חסידי חב”ד בכל דור ודור ידעו אימרת העבודה שהיו זקני החסידים מוסרים מהמאמרים הקצרים הראשונים שאמר הוד כ”ק רבינו הזקן בבואו ממזריטש:

“בלע מרור לא יצא – אכילת מרור בליל פסח היא חובה ומברכים עליה ברכה בנוסח אשר קדשנו במצותיו, שקידש אותנו במצותיו לומר על אכילת מרור. הציווי אינו לבלוע מרור, אלא לאכול מרור, ללעוס את הלא-טוב המר על ידי התבוננות בהעמקת הדעת עד ל”בכה יבכה במר נפשו” על מעמדו ומצבו הרוחני”.

בעלי ההרגש יכולים להבין בציור מוחשי, מה פעלה תורה זו על החסידים והאור והחיות הפנימיים שהיא נתנה להם.

(‘סה”ש תש”א’ (בלה”ק) ע’ פה)

כ”ק אדמו”ר האמצעי

ידוע שמצה היא מיכלא דמהימנותא ומיכלא דאסותא. פעם דנו חסידים מה בא קודם, אם האמונה מביאה את הרפואה או שהרפואה מביאה את האמונה, על דרך שאנו רואים כשאדם חולה, הרי אחרי שהוא מבריא, הוא אומר: תודה לך ריבונו של עולם, ששם שמים שגור בפי כל, שזה הרי מה שהרפואה מביאה לאמונה.

…ואדמו”ר האמצעי ענה להם, שאמונה באה בתחילה, ראיה לכך שהרי רבינו הזקן אמר מיכלא דמהימנותא בלילה הראשון, ומיכלא דאסותא – בלילה השני. ואדמו”ר האמצעי הסביר, שההבדל הוא, אם הרפואה מביאה את האמונה, הרי בתחילה היו חולים וקיבלו רפואה, מה שאין כן להיפך, לא נהיים לכתחילה חולים.

שאלו החסידים: האם הדבר גם בגשמיות? וענה להם אדמו”ר האמצעי: בגשמיות וברוחניות, שכן בבני ישראל אין הגשמיות מובדלת מהרוחניות, כי מרוחניות נמשך בגשמיות ומגשמיות עושים רוחניות.

(‘סה”ש תש”ב’ (בלה”ק) ע’ צא)

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק

היום האחרון של פסח נקרא בשם אחרון של פסח, כלומר שאחרון של פסח, היום האחרון של פסח, הוא הסיום ממה שהתחילו בלילה הראשון של פסח. הלילה הראשון של פסח הוא החג שלנו מה שהקב”ה גאל אותנו ממצרים, הגאולה הראשונה על ידי משה רבינו שהיה הגואל הראשון – זה היה ההתחלה. אחרון של פסח הוא החג שלנו על הגאולה האחרונה, שהקב”ה יגאל אותנו מן הגלות האחרונה על ידי משיח צדקנו, שהוא – משיח צדקנו – הגואל האחרון. היום הראשון של פסח הוא יום שמחתו של משה רבינו, ואחרון של פסח הוא יום שמחתו של משיח.

(‘סה”ש ה’ש”ת’ (בלה”ק) ע’ עה)

כ”ק אדמו”ר מהר”ש

בשביעי של פסח תרל”ה, אמר הסבא, כ”ק אאזמו”ר מהר”ש: הבעל שם טוב אמר ששביעי של פסח הוא מקור השמחה. שמיני עצרת הוא זמן השמחה ושביעי של פסח – מקור השמחה.

(‘סה”ש ה’ש”ת’ (בלה”ק) ע’ נח)

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב

כל דצריך ייתי ויפסח. שמעתי מאבי [כ”ק אדמו”ר מהורש”ב נ”ע]: מי שחש שהוא נצרך יבוא ויפסח – וידלג – יוציאו ויעבירו אותו. למרות שאין בכך משום מעלה, שזה ההבדל בין חסידי פולין לחסידי חב”ד, חסידי פולין סומכים בעיקר על הרביים. בבוץ זוחלים בעצמם ואחר כך סומכים על הרביים שהם יעמידו אותם במעמד הראוי. ואילו דרך חב”ד היא לעשות בעצמם, לצאת מהבוץ בעצמם, אלא שצריכים לכך סיוע מהרביים, סיוע כללי וסיוע פרטי: סיוע כללי – הוראת דרך בתחילה, שידעו איך לעשות. סיוע פרטי – בא אחרי כן, שמסייעים לו בעבודתו.

(‘סה”ש ה’תש”ג’ (בלה”ק) ע’ נח)

כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ

אנו אומרים בתפילת עזרת אבותינו “ויכסו מים צריהם אחד מהם לא נותר”: המצריים במותם כאשר המים כיסו אותם, הם טבעו, אבל אף “אחד” לא נותר מהם, מה שאין כן, להבדיל, יהודי כאשר הוא עובר מעולם הזה לעולם הבא, נשאר אחריו “אחד” – עמלו כל ימי חייו בתורה ומצוות.

(תרגום מ’סה”מ אידיש’ ע’ 102)

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א

וחכמים אומרים .. כל ימי חייך, להביא לימות המשיח: “כל ימי חייך” פירושו בכל רגע ורגע שהאדם חי, הן ביום והן בלילה, הן ער והן ישן, שגם אז הוא חי על ידי נשימת האויר .. שמוכרח להיות בכל רגע ורגע (מה שאין כן אכילה ושתיה). ו”כל ימי חייך להביא לימות המשיח” – פירושו שהחיות שלו (בכל רגע ורגע) הוא בהבאת ימות המשיח, כלומר, לא רק בשעה שחושב ומדבר ועושה פעולות להבאת המשיח, אלא עצם חיותו (“חייך”) הוא להביא לימות המשיח.

(ש”פ תולדות תשנ”ב)

פתגם השבוע בעניני משיח

אמר ר’ אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה .. כל ימי חייך להביא לימות המשיח: חידושו של נשיא בישראל .. הוא לקשר ולאחד “כל ימי חייך” של כאו”א מישראל ושל כלל ישראל – “כל ימי חייך” הגשמיים בעולם הזה ובפרט בזמן הגלות (“לילות”) – עם הגאולה (יציאה ממצרים וגבולים) בכלל, ובפרט עם ימות המשיח, הגאולה האמיתית והשלימה שאין אחריה גלות; ודוקא הנשיא בכחו לחבר ולאחד את הגלות עם הגאולה .. ולכן, דוקא ביום שעלה לנשיאות עסק ר’ אלעזר בן עזריה בסוגיא ד”מזכירין יציאת מצרים” גם “בלילות” ו”להביא לימות המשיח”.

(ש”פ שמות תשנ”ב)