אל בית משפחת הרב ברוין הגעתי בערב שבת קודש, שעות ספורות לפני כניסת השבת. מאכלי ה

אל בית משפחת הרב ברוין הגעתי בערב שבת קודש, שעות ספורות לפני כניסת השבת. מאכלי השבת מוכנים כבר, הבית מוכן לשבת, וזה הזמן המתאים ביותר לדבר גם על הטעימה ממאכלי השבת - יום שכולו שבת ומנוחה, בימות המשיח.

הגה״ח הרב יוסף ישעי’ ברוין שליט״א, מרא דאתרא וחבר הבד”צ של שכונת קראון הייטס, מגיע ממשפחת רבנים מפורסמת, שרבים מבניה עוסקים בפסיקה הלכתית, ונודעו בעיקר בזכות סדרת הספרים “שערים מצויינים בהלכה”, על קיצור שולחן ערוך ועל מסכתות הש”ס, שהייתה לאבן יסוד בפסיקה ההלכתית של הדור האחרון. אחרי שיחת כ״ח ניסן תנש״א, בתור בחור בישיבת אהלי–תורה, פורסם לראשונה על–ידי הרב ברוין בקובץ הערות של הישיבה, מדור ״הלכתא למשיחא״, מפתח לחקירות שונות בהלכה בזמן הגאולה על–פי שיחות הרבי. בשנים האחרונות מפרסם הרב ברוין את סדרת ‘דקה של הלכה’, וכן מדריכים הלכתיים מפורטים לקראת החגים. במדריכים אלו מתגלה ה’קאך’ והחיות, לצד הידע

המקיף והעמוק שיש לרב ברוין בהלכות של זמן הגאולה, והוא מקפיד לשבץ בתוך הלכות החגים, גם מסגרות מיוחדות עם ההלכות הרלוונטיות לכל חג - כאשר משיח יבוא.

 

לפני שנתחיל בראיון, ברצוני לשאול שאלה כללית: האם בימות המשיח יבואו בכלל לשאול את הרבנים, או שאת כל השאלות יגישו ישירות למשה ואהרן? כפי שמופיע במאות מקומות - החל מהגמרא וכלה בפוסקים, ראשונים ואחרונים, ששאלות אלו ישאלו אצל משה ואהרן, וכלשון הידוע בגמרא “לכשיבוא (משיח) - משה רבינו עמהם”…

הרב ברוין: ביחידות של הרב מרדכי אליהו אצל הרבי בחשון תשנ”ב, ציטט הרב אליהו את דברי הגמרא האמורים, וביקש להסיק שלא יצטרכו לשאול את הסנהדרין, אלא יילכו מייד למשה רבינו. הרבי חייך ואמר שהוא משתדל להגדיל את כבוד הרבנים… שיצטרכו לשאול אצלם.

אחר–כך הסביר הרבי, שכאשר תהיה שאלה בדברים שהם “הלכה למשה מסיני” וכדומה - ישאלו את משה רבינו, אבל בשאר הדינים, שנלמדים במידות שהתורה נדרשת בהן - יהיו חייבים ללכת לסנהדרין, כיוון שבדברים אלו יהיה צורך בהכרעת רוב הסנהדרין.

ידוע שבזמן הגלות אנחנו מקיימים רק חלק קטן מתרי”ג המצוות, ולאחר התגלות המשיח - נצטרך ללמוד את ההלכות של כל אותן מאות מצוות שפתאום יהיו רלוונטיות לחיינו היום–יומיים. האם גם במצוות שקיימנו בזמן הגלות, יהיו שינויים מפליגים?

הרב ברוין: אספר לך סיפור: בחורף תשנ”ב, כאשר הרבי עורר בשטורעם גדול על הגאולה הקרובה, ישבתי ביום שבת עם חבר בסידני, וחשבנו ‘אם משיח מתגלה כעת, מהן ההלכות שעלינו לדעת בטווח המיידי?’

אמרתי לידידי, שכיוון שבביאת המשיח תפסק הלכה כבית שמאי, הרי נצטרך לומר היום בערב את קריאת שמע בשכיבה, כדעת בית שמאי. אמר לי ידידי: עוד לפני קריאת שמע, יש לך בעייה עם המזגן… (בסידני דרוש מזגן כיון שהוא קיץ אצלם…) ברגע הראשון לא הבנתי: איזו בעייה יכולה להיות עם מזגן שדלוק מערב שבת? ואז הוא המשיך: הרי בית שמאי סוברים שמלבד הציווי על האדם לשבות ממלאכה, יש ציווי גם על שביתת כלים, זאת אומרת שיהיה אסור להדליק את המזגן שיפעול בשבת… אלא מאי, אולי אפשר להשתמש בפיתרון שמציעים בגמרא לשיטת בית שמאי להדלקת נרות שבת - שלפני שבת מפקירים אותם, וכך הנרות לא נחשבים לכליו של היהודי. בקיצור, היה לנו דיון שלם, אם יהיה צריך באמצע השבת להפקיר את הכלים שלא השבתנו, ואם בכלל אפשר להפקיר בשבת… דיון מעניין.

זו דוגמא אחת, שעשוייה להמחיש איזה שינויים מרחיקי לכת יחולו בחיים היהודיים לאור שינוי ההלכה מבית הלל לבית שמאי. סעיפים שלמים בשולחן–ערוך, שנכתבו בהתאם לדעת בית הלל, ישונו ויותאמו לדעת בית שמאי.

 

הרבי הרי אומר שפסיקת ההלכה כבית שמאי, תהיה לאחר שבית דין הגדול יתכנס בירושלים, ויפסקו ברוב דיעות כדעת בית שמאי. כך שיש לנו קצת זמן ללמוד את הסוגייה…

אכן, זה המהלך שהרבי מוביל בקונטרס ‘תורה חדשה מאתי תצא’, אבל הרבי לא הכריע שכך יהיה לפועל. בשיחות אחרות, למשל חנוכה תנש”א, הרבי מעלה את האפשרות שמיד בביאת המשיח תשתנה ההלכה כבית שמאי. הרבי מיד מעיר שלכאורה זה ייקח זמן, עד שבית הדין יתאסף, אך משאיר פתח שאולי זה יהיה באופן אחר. והרי זה מכלל הדברים שלא יידע אותם האדם איך יהיו, עד שיהיו. מה גם שבאחת משיחותיו חידש הרבי שבתקופה מאוחרת יותר בימות המשיח, יבוא זמן שתהיה הלכה הן כבית שמאי והן כבית הלל.

יש גם שאלות הלכתיות שהן תוצאה של שינוי המציאות. לדוגמא: לאחר ש’לילה כיום יאיר’, ייתכן שתיפסק ההלכה שיש חיוב ציצית גם בלילה.

 

מדוע בעצם גדולי ישראל בכל הדורות לא נדרשו לסוגיות הללו? אף אחד לא כתב שולחן ערוך לימות המשיח?

הרמב”ם הוא הפוסק היחידי שכתב פסקי הלכה ברורים בכל אותן מאות מצוות שאינן מצויות בימינו ויחזרו בימות המשיח. הפוסקים שלפניו (כמו הרי”ף) והפוסקים שלאחריו (כמו השולחן–ערוך) לא נגעו כלל בהלכות אלו. ואפילו הרמב”ם עצמו לא נכנס לפסיקה של ימות המשיח, בפרטים רבים, וכן לא התייחס לסוגיות חדשות שתהיינה רלוונטיות רק בביאת המשיח.

כדי להבין את הסיבה לכך, יש לחזור לפעם הראשונה בה מופיע בגמרא הביטוי “הלכתא למשיחא”: ביטוי זה במקורו בא לשלול את העיסוק בנושאים שאינן רלוונטים לזמן הגלות. כאשר רב נחמן פסק הלכה בנושא ששייך לימות המשיח, פנה אליו רבא בתמיהה, ושאלו: מפני מה אתה מקדיש את זמנך לדיון ב’הלכתא למשיחא’?

אמנם בהמשך הגמרא, אמר אביי, שלמרות שאין זה מעשי כרגע - יש לעסוק גם בנושאים אלו, משום “דרוש וקבל שכר”, אבל המגמה הכללית בגמרא היא, שבזמן הגלות יש עדיפות לעיסוק בנושאים אקטואליים ומעשיים על פני הלכות שיהיו מעשיים רק בימות המשיח. כך מופיע בגמרא ובספרים פעמים רבות הביטוי “לכשיבוא אליהו״, או ״כאדם שאומר לחבירו עד שיחיו המתים ויבוא בן דוד”, כאשר הכוונה היא שכרגע הנושא הזה לא רלוונטי.

לעדיפות הזאת יש משמעות הלכתית כפולה:

א. על פי הלכה, יש סדרי עדיפויות בלימוד, ולכן כאשר לפוסק יש זמן מוגבל לכתיבת פסקי הלכה - חובתו ההלכתית לפסוק קודם כל בהלכות מעשיות. בסגנון ההלכתי: יש דין קדימה לעניינים שהזמן–גרמא. זו אחת הסיבות שרוב הפוסקים לא הקדישו את זמנם לבירור ההלכות בימות המשיח.

ב. ידוע שרב זקוק לסייעתא דשמייא מיוחדת כדי שלא יטעה בפסק ההלכה, וסייעתא דשמייא זו ניתנת לו רק כאשר הפסיקה נוגעת למעשה בפועל. וכסיפור הידוע שהרבי הביאו, בקשר לנודע ביהודה, שפעם ביקשו להכשילו בשאלה סבוכה, שלא הייתה נוגעת למעשה, ואכן פסק שלא כהלכה, וכאשר שאלוהו: הייתכן?! אמר שברור לו ששאלה זו לא הייתה הלכה למעשה, כי אז בוודאי לא היה טועה… לכן, בזמן הגלות אין לרבנים את הסייעתא דשמיא הנדרשת להכרעה הלכתית בדיני ימות המשיח.

בנוסף לכל זה, הרי כאשר באים לפסוק הלכה, נסמכים על כללי פסיקה שנקבעו במהלך השנים. בנושאים הללו אין לנו כללי פסיקה מוגדרים. וגם ייתכן שבימות המשיח ישתנו כללי הפסיקה, וממילא קשה מאוד לפסוק בדיני ימות המשיח, בלי כללי פסיקה ברורים. לדוגמא: כיום יש כללי פסיקה של האשכנזים וכללי פסיקה של הספרדים. באחת היחידויות עם הרבנים הראשיים משמע שלעתיד לבוא לא יהיו חילוקי דעות ומנהגים, ולכאורה גם כללי הפסיקה יהיו אחידים. בלי כללי פסיקה, אי אפשר לפסוק…

דוגמא מוחשית לבעייתיות בפסיקה הלכתית של ימות המשיח, היה אפשר לראות בדורות האחרונים, כאשר יהודים רבים עלו לארץ הקודש, ונוצר הצורך לפסוק הלכה למעשה במצוות התלויות בארץ. כולם הסתבכו בזה, כיוון שלא הייתה מסורת בפסיקה ההלכתית בנושא הזה, ובקושי כתבו על כך מבחינה הלכתית.

למרות הכל, מאז שהרבי בישר לנו את בשורת הגאולה, והורה להתכונן לביאת המשיח, הדינים הללו קרובים מאוד להיות רלוונטים, ולכן חשוב מאוד להתחיל ללומדם, בתור ״הלכה למעשה״, כדי שבבוא העת, מיד לאחר שהסנהדרין יקבע את כללי הפסיקה החדשים - נוכל לפסוק דינים בשאלות שנישאל. וכפי שהרבי התבטא פעם שאם נלמד הלכות בית הבחירה נוכל גם אנחנו להעיר למשיח צדקנו על הבנייה שלו…

 

אני מבין שלפני שנכנס לבית המקדש, נצטרך לעבור קורס מקיף לכל מצוות הטהרה והקרבנות - אבל עד שנגיע לבית המקדש, מהם האתגרים ההלכתיים שניתקל בהם בחיי היום יום?

אנו עשויים להיתקל באתגרים מעניינים במשך כל היום. איזה לבושים נלבש? מובא בשיחות קודש שילבשו בגדים מיוחדים לכבוד ולתפארת, כמו בגדי כהונה. ואכן, בגמרא משמע שילבשו כלי מילת, בגדי צמר נקיים. אבל, במקומות אחרים משמע שכל אחד יהא חגור אפוד בד להודיע שהוא נביא. לאידך, בליקוטי לוי יצחק משמע שיהיו ערומים כמו לפני חטא עץ הדעת. אבל לכאורה שם מדובר רק אחרי תחיית המתים.

ישנם כל מיני מקורות על התפריט שיוגש לעתיד–לבוא. כאשר נתחיל לאכול את המן, שבכמה מקורות מובא  שישוב לרדת בימות המשיח: איזה ברכה מברכים עליו? המוציא לחם מן הארץ, או המוציא לחם מן השמים? ומה עם ברכת המזון? הרי כאשר לא רואים את המאכל שרוצים לאכול, זה לא ממש משביע, ולא בטוח שצריכים לברך אחריו ברכת המזון… זה דוגמא למשהו שכולנו ניתקל בו יום–יום, ולא ברור מה נברך עליו.

ואם חשבתם לקטוף עוגות מהעצים, תעצרו לרגע: הרי בימות המשיח העצים יגדלו בתוך שעות בודדות, וכנראה יתחילו להצמיח את הגלוסקאות במהירות - האם זה נחשב ערלה? האם נצטרך להמתין שלוש שנים מאז ביאת המשיח, ועד שנוכל ליהנות סוף סוף מאותן עוגות שיגדלו על העצים? והאם יש איסור חדש? והאם מברכים שהחיינו על פרי חדש בעונה החדשה בכל יום, על הפירות שגדלים באותו יום שנטעו אותם?

סיימנו לאכול מזונות לפני התפילה, ואנחנו רוצים להתחיל להתפלל - מה בכלל מתפללים? הרי התפילות תוקנו במקום הקרבנות. האם כעת, כשיש לנו קרבנות, אין צורך להתפלל?

 

איך התפללו בזמן בית המקדש?

זה לא ברור. יש בזה הבדלים בין בית ראשון לבית שני, ובחסידות מוסבר שחלקים גדולים מהתפילה נוספו רק לאחר החורבן, מפני שבחושך הגלות יש צורך בסיוע ועזר נוסף כדי שנצליח להגיע לאהבת ה’ כראוי. לאחר שנבנה בית המקדש השלישי - ברור שאי אפשר להמשיך בנוסח של ימות הגלות, עם הבקשות לבניין בית המקדש וכו’. וכך אכן כתבו הפוסקים. אך האם חוזרים לתפילה של בית שני? של בית ראשון? או שבכלל לא צריכים להתפלל? וגם אם יתפללו שחרית מנחה וערבית וכמו שמצינו בגמרא שהתפללו גם בזמן הבית - מה עם תפילת מוסף, שהיא אך ורק כנגד הקרבן?

הזכרתי מקודם את דברי הרבי שבימות המשיח לא יהיו חילוקי מנהגים. לכאורה, גם בנוסח התפילה לא יהיו חילוקים וכולם יתפללו בנוסח אחד. מובא גם ב׳תורה אור׳ שלעתיד לבוא תפילת שמונה–עשרה תהיה בקול רם.

עוד כמה ימים יחול תשעה באב. לאחר בניין בית המקדש וקיבוץ גלויות, יהפכו ימים אלו לששון ולשמחה - האם נאמר את מגילת איכה? כמובן שלא נאמר במנגינה העצובה של ימות הגלות, וכפי שרבי לוי יצחק מברדיטשוב מסביר שנאמר את מגילת איכה בשירה וזמרה, ומסביר כיצד אפשר לקרוא את המגילה בצורה חיובית. אבל השאלה עמוקה יותר: מכיוון שכל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידים ליבטל לימות המשיח חוץ ממגילת אסתר - גם מגילת איכה תתבטל… וזה כולל גם פסוקי דזמרה, וגם תקנת אמירת תהלים… השאלה כמובן מה הפשט ב”עתידים ליבטל” - האם חובת הקריאה, או גדרי הכתיבה? בשיחותיו מביא הרבי סברות לכאן ולכאן, והשאלה כמו איזה דעה תפסק ההלכה בימות המשיח - האם כמו השיחה בחלק כ”ו, או כמו השיחה בשנות הנו״ן?…

בכלל, הלכות רבות שאנחנו מקיימים בחיי היום יום, אינם מעיקר המצווה, אלא סייגים שחכמים הוסיפו כדי שאנשים לא יבואו לידי מכשול, או מפני הצדוקים. אבל לאחר שנמצאים כבר בימות המשיח, ורוח הטומאה עברה מהארץ - האם ממשיכים בכל הסייגים, או שבית דין הגדול יבטל את כל הסייגים הללו? או דרך ביניים: סייגים שהם בבחינת ‘עשה טוב’, כמו שמירת יום טוב שני, יימשכו מכיוון שכבר נהגו כך אלפי שנים. ואילו סייגים שהם בבחינת סור מרע בלבד - יתבטלו.

אפשר לומר, שאחרי שיפסקו כבית שמאי, ובאם יורידו את הסייגים והגזירות - חצי מהשולחן ערוך לא יהיה שימושי… (וזהו בנוסף לכך שכמה הלכות איסור והיתר לא יהיו רלוונטיים. לדוגמא, רבינו בחיי אומר שלעתיד יתבטל איסור בשר–בחלב, ויש מי שאומר שלעתיד לבוא יתבטל איסור נבילה, ושזהו ההיתר של השחיטה של שור הבר. או שאיסור גיד הנשה יתבטל).

 

מזל שאדמו”ר הזקן כבר יקום לתחייה, כך שהוא יוכל לעדכן את השולחן ערוך החדש…

גם זה לא פשוט… הרי מעיקר הדין אסור בכלל להעלות על הכתב את התורה שבעל פה, ורבינו הקדוש התיר את זה רק בגלל שהזיכרון נחלש והיה חשש שהלכות שלימות יישכחו ויעלמו. הוא קרא על כך את הפסוק ‘עת לעשות לה’ הפרו תורתך’, והתיר את כתיבת המשנה. אבל בימות המשיח לא תהיה עוד שכחה, וכאשר מלאה הארץ דעה את ה’ - אין הצדקה הלכתית להפר את האיסור לכתוב תורה שבעל פה.

על פניו, לא תהיה אפשרות לכתוב שוב את השולחן ערוך. יותר מכך: באחת משיחותיו דן הרבי האם בכלל יהיה מותר להשאיר את הספרים שכבר נדפסו בזמן הגלות, או שיהיה צורך לגנוז את כולם… לאידך, ישנה סברא שמכיוון שנדפסו בהיתר יוכלו להשאירם, ויש שיחה שבה אומר הרבי שייתכן שיתירו לכתוב את ה’תורה חדשה’ של משיח. ולמרות שלא תהיה אז שכחה - הרי הכתיבה מועילה גם לתוספת בהבנה.

 

ועוד לא נגענו בהלכות הטהרה שנצטרך ללמוד לקראת העלייה להר הבית, ואיזה קרבנות נצטרך להביא לבית המקדש?…

אכן, מלבד דיני הטהרה, שברור שיצטרכו ללומדם היטב, כולל הטהרה באפר פרה אדומה - יש דיונים בקשר לקרבנות שנצטרך להביא: והנשים שילדו עשרה ילדים - האם יצטרכו להביא כעת עשרה פעמים קרבן יולדת? וכאשר עתידה אשה ללדת בכל יום - האם תביא בכל יום קרבן יולדת? וכל מי שנסע לרבי ועבר במטוס מעל הים הגדול - האם הוא מהארבעה שצריכים להודות שמנו חכמים, ואם כן, האם מחוייב בקרבן תודה על כל נסיעה ונסיעה? יש לדון בכל זה, ומה שבטוח שיהיו הרבה קרבנות תודה…

גם נצטרך להמתין להכרעת בית הדין הגדול - האם נצטרך להביא קרבנות על השגגות שחטאנו בזמן הגלות? בגמרא מובא על רבי ישמעאל שפעם חטא בשוגג, ורשם לעצמו להביא חטאת כשיבנה המקדש. הרבי דן בדבר: האם זה הנהגה לפנים משורת הדין, או חובה? ואם לא די בכך, יש הסוברים שנצטרך להשלים את כל קרבנות הציבור שלא הקרבנו מאז חורבן בית המקדש ועד היום…

 

בקיצור, הולך להיות מעניין מאוד בבית דין הגדול… רק לחשוב על מליוני תלמידי חכמים מכל הדורות, שכל אחד אומר סברא לכאן, וסברא לשם, וחברי בית הדין הגדול צריכים להכריע…

מסתבר שגם הנקודה הזאת לא ברורה… יש שיחות של הרבי מהן משמע שלעתיד לבוא לא יהיה שקלא–וטריא בלימוד התורה, אלא הכל יהיה ברור וישר, בסגנון דומה לתלמוד ירושלמי. לאידך, בשיחות אחרות מדבר הרבי על אפשרות לשקלא–וטריא בין חברי בית הדין הגדול, בנוגע לחידוש הלכות על ידי לימוד ודיון במידות שהתורה נדרשת בהן. ואולי בבירור הספיקות לא יהיו וויכוחים, ורק בנוגע לתוספות חדשות - תהיה שקלא–וטריא…

מה שבטוח, שאם גיליון זה יתפרסם לפני שמשיח יבוא בפועל ממש - הדברים ששמענו נותנים הרבה חומר למחשבה, וכמובן ימריצו אותנו ללימוד ענייני גאולה ומשיח באופן מעמיק יותר.