מה השיב הרבי לאורח ששאלו האם אביו, אחרי עשרות שנים, עדיין חי? מהי המילה שבירך הר
מה השיב הרבי לאורח ששאלו האם אביו, אחרי עשרות שנים, עדיין חי? מהי המילה שבירך הרבי את חסיד ויז’ניץ ובכך חולל נס שמיימי? וכיצד התעניין הרבי אצל הרב משה ירוסלבסקי לגבי אש”ל לאורחים של חודש תשרי?… * צרור סיפורים מבית חיינו בפרסום ראשון, שסיפר הרב ברוך הכהן כהנא, משפיע בישיבת “תומכי תמימים” קריית גת
מה השיב הרבי לאורח ששאלו האם אביו, אחרי עשרות שנים, עדיין חי? מהי המילה שבירך הרבי את חסיד ויז’ניץ ובכך חולל נס שמיימי? וכיצד התעניין הרבי אצל הרב משה ירוסלבסקי לגבי אש”ל לאורחים של חודש תשרי?… * צרור סיפורים מבית חיינו בפרסום ראשון, שסיפר הרב ברוך הכהן כהנא, משפיע בישיבת “תומכי תמימים” קריית גת
חשיבות היומן מ–770
בשנת תש”נ זכיתי לכתוב את היומן של העלון “בית חיינו”, שהחל להתפרסם אז בארץ הקודש בצורה מסודרת (ע”י גיסי הרה”ח יצחק ברנדלר שיחי׳), והרבי מאוד עודד את זה.
על גליון ה–17 שהוכנס אל הרבי, ענה הרבי “נתקבל ות”ח ובטח ימשיכו בזה וכל המפרט הרי זה משובח וכו׳ אזכיר על הציון”.
אחר כך כתבתי לרבי בקשת ברכה, שהעיסוק בכתיבת היומן ב”בית חיינו” לא יפריע ללימודים וכו׳. הרבי הקיף בעיגול את המילים “שלא יפריע”, וכתב “ואדרבה אזכיר עה”צ”.
הרבי דואג לאורחיו
בתשרי תשמ”ח (שנת ‘הקהל’) הגיע קהל גדול מאוד של אורחים לבית חיינו. הרב משה ירוסלבסקי ע”ה, שניהל את הכנסת אורחים, לא ידע מהיכן ישיג מקומות לינה לכל האורחים, והיה מאוד מודאג מכך.
באחד הימים, עמדתי בפרוזדור ליד גן עדן התחתון. הרבי יצא מחדרו ופתאום הבחין בר׳ משה שעמד בסמוך. הרבי פנה אליו ושאל אותו: “אכילה איז פאראן?” [אכילה - יש?], ר׳ משה הנהן בראשו לחיוב, והרבי המשיך ושאל: “שתיה איז פאראן?” [שתיה - יש?] ור׳ משה שוב הנהן בראשו, והרבי המשיך ושאל: “לינה איז פאראן?” [לינה - יש?] וכאן ר׳ משה שתק.
ואז הרבי אמר לו בחיוך: “נו, דאס וועט אויכעט זיין” [נו, גם זה יהיה], תוך כדי שמניף בידיו הקדושות.
האורח סיפר עניין שמיימי מופלא
זה היה כמדומני בשנת תשמ”ט.
יום אחד, כשהרבי נכנס לתפילת מנחה, עמד בבית הכנסת (למטה) יהודי בוכרי, חבוש בכיפה בוכרית. כאשר הרבי עבר לידו, פנה הלה אל הרבי ושאל משהו ברוסית. הרבי נעצר והקשיב לשאלתו, לפתע הרבי הרים את ראשו כמסתכל כלפי מעלה והשיב לו: “דא” [כן], והמשיך למקומו לתפילת מנחה.
עם סיום התפילה, ניגשנו אליו ושאלנו אותו מה היה. כתשובה סיפר לנו עניין שמיימי:
בזמן מלחמת העולם השניה ניתק הקשר עם אביו ומאז נעלמו עקבותיו. כעת הוא בא לרבי ושאלו האם אביו עדיין חי, והרבי השיב לו במפורש שכן…
הרבי התפלא: מה עם הקדיש שאחרי סיום?
בתשעה באב תש”נ, כאשר יצא הרבי מבית הכנסת בסיום אמירת הקינות, החל מיד אחד התמימים לומר ברמקול סיום מסכת, תוך כדי שהרבי נכנס למעלית בדרכו לחדרו הק’. כאשר הרבי החל לצאת מהמעלית, נעצר והקשיב להמשך הסיום שנשמע ברמקול גם בפרוזדור למעלה. הבחור - שהיה למטה - לא ידע כמובן שהרבי מקשיב ל’סיום’ שלו, וכשסיים לומר את ה”יהי רצון” שאומרים אחר הסיום, נהיה שקט. ואז הרבי שאל: “ער זאגט ניט קיין קדיש? נאך אלע גמרות שטייט דאך א קדיש”. [הוא לא אומר קדיש? הרי בסוף כל הגמרות נדפס קדיש]. הרבי חיכה מספר רגעים אבל הודיעו לרבי שהוא כבר הלך, הרבי עשה בידו תנועת ביטול והמשיך לחדרו.
אהבת ישראל של הרבי
בערב יום הכיפורים לפני מנחה הרבי נוהג להיכנס עם שקית נייר גדולה, מלאה במאות מטבעות, והיה משלשל מספר מטבעות לכל אחת מהקופות שהיו על השולחנות לאורך בית הכנסת.
באחת השנים, במהלך החלוקה בקופות, נגמרו המטבעות בשקית. הבחורים שהבחינו בכך, המתינו לרגע שבו יניח הרבי את השקית הריקה על מנת לזכות בה. אלא שמיד כאשר הניח הרבי את השקית, מיהר המזכיר ולקח את השקית. פתאום פנה הרבי למזכיר ואמר: “וואס ארט דיר?” [מה אכפת לך?].
המזכיר הניח את השקית, ומיד זכה בה אחד הבחורים…
ח”י מטבעות בח”י אלול
בח”י אלול באחת השנים, כאשר הרבי יצא מהזאל הקטן בתום תפילת מנחה, עמד בפרוזדור בחור עם המקורב שלו. המזכיר הצביע על המקורב ואמר לרבי שהלה מתחתן היום. הרבי הכניס את ידו לכיס של הסירטוק והוציא חופן מטבעות של 5 סנט ונתן לו. לאחר מכן ניגשנו אליו ואמרנו לו שיספור את המטבעות וראה זה פלא - בדיוק ח”י (18) מטבעות בח”י אלול.
תשועה ונס במילה אחת
באחד הימים נכנס ל–770 חסיד ויז’ניץ וסיפר, ששנים רבות לא זכה להיפקד בפרי בטן, וביקר אצל רופאים רבים וללא הועיל. הוא קיבל ברכות בלי סוף מאדמו”רים רבים, אך דבר לא עזר.
בשנה שעברה עבר אצל הרבי, וכשביקש ברכה, השיב לו הרבי מילה אחת - “בקרוב”. ב”ה זכה הלה להיפקד בזרע של קיימא.
הרבי סיים במפתיע את הש”ס, הרמב”ם וחמישה חומשי תורה
בערב פסח תשמ”ח, התקיימה תפילת שחרית בביתו הק’ של הרבי ברחוב פרזידנט. במקום נכח קהל קטן יחסית, כשני מניינים בלבד. בסיום התפילה שאל הרבי: “פאראן איימיצער וואס האט א סיום?” [האם יש מישהו שהכין סיום מסכת?].
א’ התמימים פנה למזכיר ואמר שהכין סיום על מסכת מכות. כאשר המזכיר אמר זאת לרבי, הרבי הסתכל על הבחור ואמר “זאל זיין בהצלחה רבה” [שיהיה בהצלחה רבה].
מיד החל הרבי באמירת שיחה שנמשכה כ–5 דקות, במהלכה הרבי עשה סיום בקיצור על הש”ס וקישר זאת לסוף ותחילת הרמב”ם, ולתחילת וסוף החמשה חומשי תורה. בסיום השיחה הרבי עלה לחדרו.
לא חלפו מספר דקות והמשב”ק ר’ ש”ב גאנזבורג שיחי’ ירד מהקומה השני’ ובידו 3 בקבוקי יין קטנים שהרבי מסר כהשתתפות בסיום שערך הבחור, ובידו השניה ח”י דולרים עבור הבחור שערך את הסיום.
הרבי הביא לבחורים את ה’משקה’ מרוסיה
באחת השנים בערב פסח בבוקר, מיד אחרי תפילת שחרית הרבי הוציא על ידי המזכיר הרב חדקוב בקבוק וודקה מרוסיה, עבור הבחורים על מנת שיסיימו את הבקבוק לפני סוף זמן אכילת חמץ. על הבקבוק היה רשום (כנראה על ידי מי ששלח אותו) “דער רבי זאל זיין געזונט. דוד”. כמובן שאנו הבחורים אמרנו ע”ז לחיים בשמחה.
הרבי נפרד מהגאון הישיש
בחול המועד פסח תשמ”ח, הגיע הגאון הרב אפרים הכהן יאלעס, אב”ד פילדלפיה, לביקור אצל הרבי כמנהגו כל חול המועד כדי להקביל פני רבו ברגל). הוא שהה בגן עדן התחתון עם הרבי כרבע שעה.
בסוף היחידות יצא הרבי ללוותו בפרוזדור לכיוון הדלת הראשית, תוך כדי שמאחל לו “יראה כהן בציון”. כאשר התקרב הרבי לפתח, הבחין בשתי נשים מבני משפחתו שעמדו בשני הצדדים של הדלת הראשית. הרבי הצביע לעבר אחת מהן וסימן לה שתעבור לצד השני, וכשעברה התקדם ונעמד בפתח וחיכה עד שהרב יאלעס ייכנס לרכב.
ליווי שמיימי ומופלא
בקיץ תשמ”ט נכנסו הרבנים הראשיים, הרב מרדכי אליהו והרב שפירא ע”ה ליחידות אצל הרבי, ושהו שם למעלה משעה. בסיום היחידות יצא הרבי ללוותם, ונעמד בפתח הראשי של 770. אנו הבחורים עמדנו משני צידי השביל ושרנו “כי בשמחה תצאו”, והרבי עודד את השירה בידו הק’.
אחרי שנכנסו לרכבם ונסעו, המזכיר סימן שהם כבר נסעו, אבל הרבי המשיך לעמוד וללוות במבטו משך זמן, תוך כדי שאנו ממשיכים בשירה. ושוב המזכיר מסמן, אבל הרבי ממשיך בעמידתו. כך זה נמשך כ–25 דקות, ויהי הדבר לפלא גדול. אחר כך עשינו חישוב שזה זמן הנסיעה לשדה התעופה, והתברר שהם נסעו ישירות לשדה התעופה כדי לחזור לאה”ק.
מסתבר שהרבי ליווה אותם במבטו בדרכם לשדה התעופה.
הרבי אמר: תן לו מאה
בשנת תש”נ הגיע לרבי יהודי תימני מבוגר ממושב ברקת, ושהה בבית חיינו משך זמן. לפני נסיעתו חזרה לאה”ק, עבר בחלוקת דולרים, ואמר לרבי שהוא חוזר לארץ ישראל, והוא מבקש דולרים לברכה עבור החברים שלו.
הרבי פנה למזכיר ואמר לו “גיב עם א הונדערטער” [תן לו מאה], המזכיר נתן לרבי חבילה של $100 והרבי נתן לו על מנת שיחלק לחבריו.
“דברים טובים באים בהפתעה”
באחד הימים של שנת תש”נ, הרה”ח חיים גוטניק ע”ה הגיע מאוסטרליה ל–770, ונכנס בדיוק בסיום תפילת מנחה. הוא נעמד בצד הדלת האחרונה שבסוף הזאל למטה.
כשהרבי עבר לידו והבחין בו, נעצר ואמר לו בחיוך: “אלע גוטע זאכן קומען אום באריכטערהייט” [כל הדברים הטובים באים בהפתעה].
שיחה פתאומית עם ברכה מפתיעה
בערב ראש חודש סיון תשמ”ט, בשעה 19:10, כמה דקות אחרי סיום סדר נגלה, רוב הבחורים הלכו לאכול. ב–770 נשארנו רק מספר לא–גדול של בחורים.
לפתע ירד במהירות ר’ יונתן אקנער, מי שהיה אחראי על הרמקולים, ובידו רמקול הוא הודיע שעוד מעט הרבי יירד לומר שיחה. מיד התקבצנו קרוב לסטנדער, והרבי אכן ירד כשהוא לבוש בסירטוק משי (שהיה אז בגדר חידוש) והחל באמירת שיחה. מסביב עמדנו כשני מניינים בלבד של בחורים, וכמה בודדים מאנ”ש. יש לציין שבאמצע השיחה הרבי בירך “און זאל זיין שידוכים טובים” [ושיהיו שידוכים טובים] - ברכה מאד לא שגרתית.
רק לקראת סיום השיחה החלו להגיע עוד אנ”ש ותמימים.