מה היה הספר הראשון שהדפסתם במהירות מיוחדת בעקבות הוראת הרבי?

הרבי דחק בהם להדפיס ספרי חסידות חב”ד בזריזות רבה, ולקראת כל יומא דפגרא של רבותינו נשיאנו נערכו להוציא לאור ספר של אותו נשיא - אבל גם הם הופתעו מידי פעם לקבל הוראות פתאומיות להכין ספרים במהירות על–טבעית • הרה”ח ר’ זלמן חנין, מנהל הוועד להפצת שיחות, בשיחה מרתקת ל’בית משיח’ על הוצאות לאור דחופות בערב יום כיפור וערב תשעה באב, על ספר שהוכן בתוך שלושה שבועות, על ה’הקדשה’ שכתב הרבי על ספר שירד לדפוס בתוך שבועיים וחצי, על הקונטרס שהרבי בחר את סוג הדפים ובסופו של דבר עלה בלהבות ועוד מבחר תגליות וחשיפות המספקות הצצה נדירה אל מאחורי הקלעים של הדפסת הספרים • ועתה כתבו לכם

“ישנם כמה מבצעים שנתנו משמים לגלות את הטעם לזה - כמו מבצע תפילין שפועל “וטרף זרוע אף קדקד” ומבצע מזוזה ששומרת בבית ובחוץ; המבצע של הדפסת ספרים, לעומת זאת, לא ניתן לגלות טעמו, אלא יש לנהוג כדברי המדרש דלעיל - “בכל עת יהיו בגדיך לבנים”, להיות מוכן תמיד לעשות את העבודה כאשר מתקבלת ההוראה, באם רק רוצים ליטול חלק בזכות נפלאה זו…”

- את המשפט השמיימי הזה השמיע הרבי באוזנו מזכירו, הרב חיים מרדכי אייזיק חודקוב, לאחר שהרב זלמן חאנין הכניס לרבי את מכתבו של אחד מעורכי הספרים שהיו אז בשלבי הכנה לדפוס, שלא הבין מדוע דורשים ממנו דוחות יומיים על קצב ההתקדמות, ומדוע צריכים לעבוד תחת לחץ של זמן…

•

את האחריות על הוצאת הספרים קה”ת קיבלו חברי הוועד להפצת שיחות בימי חג החנוכה תשל”ט, בהוראת הרבי. לאחר שהרב חדקוב חתם איתם על חוזה מסודר, הוא סיכם באומרו: “מהיום והלאה, כאשר הרבי ירצה לדעת מה קורה עם ספר מסויים - אתם תהיו הכתובת לבירורים. עליכם להיות ערוכים להגיש בכל רגע נתון תמונת מצב מדוייקת של ההוצאה לאור”.

חברי הוועד לא היו רק כתובת לבירורים, אלא גם כתובת להוראות מיוחדות להדפסת ספרים שונים במהירות שיא ובזמני לחץ. לקראת יום הבהיר ה’ טבת, “דידן נצח”, אשר קיבל את הכינוי “חג הספרים”, פניתי אל הרה”ח ר’ זלמן חאנין, מנהל הוועד להפצת שיחות ומנהל הוצאת הספרים קה”ת במשך שנים רבות, וביקשתיו לספר לנו על אותם ספרים שנדפסו במהירות שיא, לאחר שהתקבלה הוראה שמיימית מהרבי.

מה היה הספר הראשון שהדפסתם במהירות מיוחדת בעקבות הוראת הרבי?

דומני שהספר הראשון שנדפס בלחץ–זמן, היה “רשימות כ”ק אדמו”ר הצמח–צדק על מגילת איכה”. היה זה בערב תשעה באב תש”ל, כאשר הגיעה הוראה פתאומית מהרבי לערוך משמרות לימוד במשך כל היממה של תשעה באב, שילמדו את רשימות כ”ק אדמו”ר הצמח–צדק על מגילת איכה. חוברת זו אזלה מהדפוס כמה שנים קודם לכן, והיה צורך להדפיס אותה באופן מיידי, כדי שיוכלו לקיים את הוראת הרבי.

במשרדי הוועד להפצת שיחות היו מכונות הדפסה, אבל לא היה לנו ציוד קדם–דפוס להקרנת לוחות וכדומה. כדי שלא לאבד זמן, נסענו מיד לבית דפוס במנהטן, שם החלו להקרין עבורנו את הלוחות. מיד לאחר שהלוחות של קונטרס אחד היו מוכנים, נסענו עם הלוחות חזרה לקראון הייטס כדי להדפיס את הקונטרס השני. תוך כדי שהקונטרס הראשון מודפס, נסענו למנהטן כדי להביא את הלוחות לקונטרס הבא…

בכניסת הצום לא יכולנו כמובן לעצור הכל וללכת הבייתה לסעודה מפסקת. ארגנו משהו לאכול במשרד, והמשכנו כל העת בעבודת ההדפסה. כך עבדנו כל הלילה, וכל קבוצת דפים שהיו מוכנים - נשלחו ל–770 על מנת שמשמרת הבחורים והאברכים הלומדים באותה שעה, יוכלו ללמוד בדפים שכבר נדפסו.

בבוקר, לפני התפילה, לאחר שסוף סוף סיימנו להדפיס את הכל, ועסקנו בקיפול הדפים האחרונים, עלה הרב חודקוב למשרדי הוועד, ואמר בשם הרבי שמכיוון שכתוב “ונשמרתם מאוד לנפשותיכם”, עלינו לסיים את ההדפסה וללכת לנוח…

מתי הייתה הפעם הראשונה שהרבי הציב לכם תאריך–יעד לעריכת ספר לדפוס?

בשונה מהחוברת “רשימות על מגילת איכה”, שרק הדפסנו מחדש, ללא עריכה - הפעם הראשונה שקיבלנו מהרבי פרוייקט שלם של עריכת ספר, היה בהדפסת המהדורה החדשה של הספר “כתר שם טוב”, שהרבי הורה להכינו לדפוס בתוך ארבעה שבועות!

זה היה בערב חנוכה תשל”ג. הרב חדקוב קרא לנו ואמר שהרבי מאוד נהנה מהזריזות שלנו בהכנת הלקוטי–שיחות לדפוס (היינו מגישים לרבי את הליקוט להגהה חודש וחצי לפני הזמן), ולכן מבקש להטיל עלינו לערוך מחדש את הספר “כתר שם טוב”, ולהכינו לדפוס.

המהדורה הראשונה של “כתר שם טוב” נדפסה בשנת תקנ”ד, ובה לקט דברות קדשו של הבעש”ט. צוות העריכה של הוועד קיבל מהרב חודקוב את הספר ‘כתר שם טוב’ של הרבי, בו ציין הרבי בכתב יד קודשו, באילו נקודות יש לחלק לסעיפים חדשים. כמו כן מסר הרבי חבילה עם ליקוט ראשוני מתורות הבעש”ט שנדפסו בספרי חב”ד. ‘עליכם להשלים את חלוקת הסעיפים, ולהוסיף את כל אמרות הבעל–שם–טוב שהובאו במאמרי רבותינו נשיאינו’, אמר הרב חודקוב. הוא סיים את הפגישה באומרו שהרבי סומך עלינו שנעשה את זה בזריזות. “הרבי מאוד נהנה מהזריזות שלכם בהוצאת ה’לקוטי שיחות’, ובוודאי שגם את הספר הזה תערכו בזריזות”, אמר הרב חודקוב.

התרגשנו מאוד מהאחריות החדשה שהרבי הטיל עלינו, ומייד ערכנו אסיפה לחלוקת התפקידים בין חברי הוועד, כדי שנצליח להוציא את הספר בזריזות האפשרית. בהתחשב בטכנולוגיית ההדפסה בשנים ההן, חשבנו שנצליח להזדרז ולהכין את הספר בתוך כמה חודשים. נקל לתאר את הפתעתנו כאשר קיבלנו את ההוראה הבאה מהרבי: הספר צריך להיות מוכן תוך ארבעה שבועות, כדי שהספר יהיה מוכן למכירה עד כ”ד טבת!

הרבי ביקש להסב את תשומת לבנו לכך, שמכיוון שבחודש זה חלים ימי אידם של הגויים, צריך לקחת בחשבון שרבים מבתי הדפוס והכריכיות יהיו סגורים, וגם בתי דפוס שיהיו מוכנים לעבוד בימים אלה, יהיו נתונים להגבלות טכניות. לכן, אמר הרבי, עלינו לקחת בחשבון שיש לנו פחות משלושה שבועות להכנת הספר.

הרבי הורה גם, שעל כל המכתבים, הפתקים והשאלות שנכתוב לרבי בנוגע להדפסת הספר - נציין “בנוגע לכתר שם טוב”, וכך ימצא הרבי בקלות את הפתקים שלהם, בין ערימות הפתקים והמכתבים, ויוכל לענות תיכף ומיד לפני שיעבור על שאר המכתבים.

העבודה התחלקה בין הצוות התוכני לצוות הטכני. לעבודת הליקוט צורפה חבורת בחורים מהישיבה ב–770, שישבו יומם וליל על ספרי תלמידיו של הבעל–שם–טוב, ובתום עבודה מאומצת הצליחו לזהות את מקורם של כל הקטעים המלוקטים בספר “כתר שם טוב”. בעוד הבחורים שוקדים על מלאכת ההשוואות, ישבו חברי הוועד ועברו על מאות ספרי חסידות חב”ד בנסיון לדלות עוד תורה, עוד אמרה, עוד שביב של אור מתורתו של אור שבעת הימים - הבעל שם טוב הקדוש.

במקביל לעבודה התוכנית, אני עסקתי בעיקר בצד הטכני של ההדפסה, והקשיים שעברנו באותן שבועות לא יימחו לעולם מזכרוני:

באותן שנים, כמובן, לא היו עדיין מחשבים בהם ניתן לעמד את הספרים ולמקם את ההערות בצורה אוטומטית. הכל נעשה בעבודת יד. הקלדן של היום, נקרא פעם “הבחור הזעצער”. הוא היה צריך להקליד ולייצר מעופרת כל שורה בפני עצמה, אחר–כך לחבר את השורות, עד שסידר עמוד. כאשר נמצאה שגיאה - במקרה הטוב, היה צריך להחליף את כל השורה, אך בדרך כלל תיקון הטעות היה דוחף מילה אחת לשורה הבאה, וכן הלאה, כך שהיה צורך להחליף את כל העמוד, לפחות… פרקטית, טעויות כאלו היו קורות לעיתים קרובות, וכך יצא שהיו צריכים לייצר כל עמוד כמה פעמים עד למוצר המושלם, והדבר ארך כמובן זמן רב.

מכיוון שהיה מדובר בעבודה בלחץ של זמן, התקשרתי מיד לבתי הדפוס כדי לברר מי מוכן לעבוד במשמרות 24 שעות ביממה. בית הדפוס “בלשן” (“עזרא”) שהיה באותן שנים בית הדפוס של ליובאוויטש, וגם הדפוס היחיד שהיה לנו קשר איתו - הודיע לנו מיד, שאין באפשרותם לעבוד 24 שעות ביממה, ושבכלל - מכונות הדפוס שלהם איטיות מידי, ומבחינה טכנית פשוט לא שייך להדפיס אצלם ספר שלם בזמן כל כך קצר.

הרבי נחלץ לעזרתנו, כשהורה להדפיס את הספר בדפוס האחים שולזינגר, שהיה בית דפוס גדול ומפורסם באיכותו המצויינת. בבית דפוס זה היו כמה מכונות הדפסה וצוות גדול של בעלי מלאכה. לרבי היה קשר מיוחד עם בעלי הדפוס מאז בואו לארצות הברית, והרבי העריך מאוד את איכות עבודתם.

אבל אליה וקוץ בה. בית הדפוס של שולזינגר היה כפוף להסתדרות העובדים, שאוסרת על העסקת עובדים מעבר למשמרת אחת, עד השעה 4 בצהריים, ולנו הרי אצה הדרך ורצינו שיעבדו על הספר 24 שעות ביממה.

דיברתי עם מנהל הדפוס, מר שמואל שולזינגר, והוא טען שבכלל אינו מעוניין בכל הפרוייקט, הזמן קצר, והעבודה מפרכת, ובית הדפוס סגור בדרך כלל בימי החגאות של הגויים, ואיזה גוי, או להבדיל יהודי, יהיה מוכן לעבוד ביום החופשי שלו. מר שולזינגר סיים את הפגישה באמרו שאינו יכול לקבל על עצמו עבודה שאינו מאמין שיוכל בדרך הטבע לסיימה בזמן, ובפרט שהוא יודע שהרבי רוצה את הספר בזמן מסויים. “איך וויל ניט אונטערפירן דעם רבי’ן” [= אינני רוצה לאכזב את הרבי], אמר.

בסופו של דבר החלטנו לפצל את העבודה. את העבודה הקשה של הכנת לוחות העופרת הטלנו על “עמפייר פרעס”, בהנהלת הרה”ח ר’ צבי הירש גנזבורג והרה”ח ר’ מרדכי לייב חן, ואת ההדפסה עצמה סיכמנו עם שולזינגר לבצע בבית הדפוס שלהם. צוות העריכה עבד במלוא הקצב, ואת החומר המוכן מסרנו מיד ל”עמפייר פרעס”, שמצידם החלו לעבוד 24 שעות ביממה על מנת להכין לנו את לוחות ההדפסה, שנקראו בשפת הימים ההם “קלישאות”. הרבי עקב מקרוב אחר קצב ההדפסה, וביקש להכניס אליו מידי יום את עלי ההגהה.

לאחר שבוע של עבודה, ניצב מכשול חדש בדרכנו: מלאי העופרת ממנו עושים את האותיות נגמר, והיה עלינו להשיג במבצע בפני עצמו עופרת חדשה. הקב”ה עזר, והצלחנו ללוות עופרת מכמה בתי דפוס למשך כמה שבועות. נראה היה שהעבודה התחילה לזוז. עבדנו לילות כימים, וכאשר הקלישאות היו כבר מוכנות לדפוס, היה עלינו למצוא דרך להעבירם לבית הדפוס של האחים שולזינגר במנהטן.

הייתה זו משימה קשה. כמעט בלתי אפשרית. לקחנו את הקלישאות על מגשים מיוחדים, ונסענו. מי שהכיר את הקלישאות יודע שהשורות והאותיות אינם מהודקים זה לזה, ולכן בכל קפיצה של המכונית יצאו עוד כמה שורות ואותיות מהעימוד, ונעשה חורבן איום ונורא. הכול יצא מהמקום. השורות התהפכו והעמודים השתנו, בלאגאן אחד גדול… כשהגענו לבית הדפוס של האחים שולזינגר וראינו את כל המגשים עם האותיות - הבנו את גודל הבעייה.

יחד איתי היה הרה”ח ר’ נחמן שפירא, ושנינו התחלנו לסדר את העמודים מחדש ולמקם כל שורה במקום הנכון. והנה שוב מכשול: אחד ממנהלי העבודה בבית הדפוס ניגש אלינו ואמר באופן חד משמעי שעלינו לעזוב את המקום מיד. בית הדפוס שייך להסתדרות העובדים, ומי שאינו חבר בהסתדרות אסור לו להתעסק בשום דבר השייך להדפסה. צחקנו, כי לתומנו חשבנו שהוא מתלוצץ עמנו, אבל לא ארכו הדקות והבנו שהענין רציני ביותר. בעל הבית, מר שמואל שולזינגר, הגיע בכבודו ובעצמו וביקש שנעזוב את המקום.

נאלצנו לעזוב בעל כרחנו, לחכות לעזרתו יתברך ולקוות שמישהו מעובדי הדפוס, חבר הסתדרות העובדים, יוכל להשליט סדר בבלגן. הקב”ה שלח לנו את הרה”ח ר’ יהושע דובראווסקי, חסיד חב”ד יודע ספר ומתמצא בשיחות ומאמרי רבותינו נשיאינו. הוא היה אחד העובדים הוותיקים של בית הדפוס שולזינגר, ולקח על עצמו לסדר את המעוות ולבנות את הכל מחדש אחרי הבלגן שנוצר. ברוך ה’, אחרי כמה ימים סודר הכל, וסוף סוף ההדפסה עצמה החלה.

אבל היום קצר והמלאכה (עדיין) מרובה ובעל הבית דוחק… אחרי מאמצים מרובים הצלחנו לשכנע את בעלי הדפוס להשאיר עובדים למשמרת שניה ושלישית ולהפעיל בבת אחת את כל מכונות הדפוס שברשותם למשך 24 שעות ביממה, כשאנו מצדנו מנצחים ומפקחים על המלאכה.

בעזרת השי”ת נגמרה ההדפסה בזמן, והצלחנו להביא את הגליונות המודפסים לכורך עוד לפני יום אידם. סוף טוב הכל טוב: לכבוד כ”ד טבת, יום ההילולא של אדמו”ר הזקן, הצלחנו לגרום נח”ר לכבוד קדושת אדמו”ר מה”מ ולהגיש לידיו את הספר “כתר שם טוב” בהוצאה חדשה ומהודרת.

איזה ספרים הייתם צריכים להדפיס בימים לחוצים במיוחד?

אומרים שהיום הכי לחוץ בשנה הוא ערב יום כיפור. במהלך השנים היו כמה פעמים שעבדנו סביב השעון גם בערב יום כיפור, ממש עד זמן הדלקת נרות, כדי להספיק ולהוציא בזמן את הספרים שהרבי הורה להדפיסם.

בערב יום כיפור תשל”ט, אחרי תפילת שחרית, הודיע לנו המזכיר הרב יהודה לייב גרונר, כי הרבי ביקש שבמשך היום - עד החג - נדפיס מהדורה חדשה של התניא בפורמט כיס. אמנם היה לנו את כל הציוד הדרוש להדפסת התניא, אבל בכל זאת - להדפיס ספר שלם, כולל קיפול וכריכה, בחצי יום - זה בהחלט היה מבצע רציני…

את הסעודה המפסקת הביאו לנו נשותינו הצדקניות למשרדי הוועד, ובין הדפסה לקיפול טעמנו משהו… ספרי התניא היו מוכנים ממש דקות ספורות לפני כניסת החג, ומיהרתי לרדת עם הכרך הראשון אל הזאל הגדול, כדי להגישו לרבי. כאשר נכנסתי ל–770 ראיתי שהרבי הגיע כבר לבימת התפילה, לתפילת ‘כל נדרי’. מסרתי את ספר התניא לרב גרונר, שהעביר מיד את הספר לרבי. באותו יום כיפור, בכל רגע פנוי בין התפילות היה אפשר לראות את הרבי מעיין בספר התניא.

הרבי לא נתן לנו לנוח, ולמחרת יום כיפור קיבלנו הוראה חדשה: להדפיס עוד תניא, בפורמט רגיל, וכן סידור בפורמט כיס. הפעם לא היינו בלחץ של זמן, ויכולנו להדפיס את הספרים בדפוס רגיל. מעניין לציין, שעל ספרים אלו הורה הרבי לכתוב את התאריך “עשרת ימי תשובה תשל”ט”.

מהו הספר שהכנתם לדפוס בזמן הקצר ביותר?

דומני שהיה זה ספר ‘מפתח עניינים’ למאמרי אדמו”ר הזקן. בראש חודש כסלו תשמ”א הטיל עלינו הרבי את האחריות להכין את הספר לדפוס, תוך שהוא קובע לוח זמנים מדוייק: על ה’כרטסת’ של הערכים להיות מוכנה לקראת היום שבו הוא נוסע לאוהל; דפי–ההגהה צריכים להיות מוכנים ביום י”ד כסלו, והספר כולו צריך להיות מודפס לי”ט כסלו…

לאחר שהרב חדקוב העביר לנו את ההוראה הדחופה, והודיע לרבי שהאסיפה הראשונה תתקיים או בשעה 1:15 או לאחר תפילת מנחה (ב–3:30). הגיב הרבי: “לאחר מנחה?! מדוע כל כך מאוחר?! שתתקיים האסיפה ב–1:15”. וכך היה.

כשהודענו לרבי על תוצאות האסיפה, הואיל לענות: “נת’ ות”ח ודבר בעתו - בשנת הקהל, אזכיר עה”צ. בר”ח כסלו חודש הגאולה וחודש האור, להצלחה רבה מתוך זריזות רבה (כאגה”ק אל המתנדבים בעם בענין הפצת המעיינות - שכאגה”ק דהבעש”ט מביאה כי יבוא שילה)“.

למחרת, ב’ כסלו, כתבנו על תוצאות העבודה של היום הראשון. על תאריך הדוח ציין הרבי לפירוש רש”י בתחילת השיעור היומי של אותו יום - “וישא יעקב רגליו - משנתבשר בשורה טובה . . ונעשה קל ללכת”.

בכל יום הוכנס דוח מפורט לרבי, ובכל יום הואיל הרבי לענות תשובות מדהימות, בהן זירז אותנו. על הדוח של יום שלישי, היה התאריך “יום ג’, ג’ כסלו, שהוכפל בו כו’”, מתח הרבי קו תחת המילים “יום ג’”, ושני קווים תחת המילים “שהוכפל בו”. בהמשך הדוח נכתב “בעזרת השי”ת נוכל לגמור ליום המוגבל”. לאחר המילים “בעזרת השי”ת” כתב הרבי: “באם ינצלוה כדבעי למהוי”, ולאחר המילים “נוכל לגמור” כתב: “הרבה קודם”; ולאחר המילים “ליום המוגבל”, העיר: “מדה והגבלה ודלפני חודש כסלו. ופשוט”.

מעניין במיוחד הוא הדוח של יום חמישי, שהוכנס ביום שישי, ובו נאמר שהדוח של יום שישי ייכנס יחד עם הדוח של יום ראשון. על כך העיר הרבי: “ה”ז [הרי זה] לא רק יום אחר, אלא גם מניין זמן מחדש (שה”ז לאחר ש”ק [שהרי זה לאחר שבת קודש])!!”. הרבי הוסיף בעל–פה, שמאחר ובמוצאי שבת משתנים הצירופים של שם אד’ ומתחיל שבוע חדש - לכן אין לדחות ולחבר את הדוח על מה שנעשה בשבוע הזה עם הדוח של שבוע הבא. הרבי הבהיר, שהוא מחכה לדוח עד הדלקת נרות.

בהמשך לזה, כאשר ביום ראשון שאל הרבי מה הדוח של מוצאי שבת, ונענה שדוח זה נכלל בדוח של יום ראשון - הבהיר הרבי שוב: מוצאי שבת קודש שייך ליום השבת, ויום ראשון הוא יום בפני עצמו.

ביום שלישי יו”ד כסלו כתב הרבי אודות דפי ההגהה: “ולהגי’ היטב בהגהת הפרופס - יתעסקו בזה . . בכל הזריזות וביחד ע”ז בכל הדיוק”. כאשר נסע לאוהל, לקח עמו הרבי את צילום ה’כרטסת’.

ביום רביעי הכנסנו לרבי את דפי ההגהה, הרבי הוסיף מראי מקומות, ערכים, וכן שינה כמה ערכים. כך היה גם ביום חמישי, אז ביקש הרבי שיכניסו אליו את כל דפי ההגהה עד שעה 11:00 בלילה. כך נעשה, והרבי יצא לביתו עם שקית–ניר מלאה בגליונות של דפי הגהה. למחרת, ביום שישי, הביא הרבי עמו את הגליונות ועליהן הגהות והוספות רבות. כדי לזרז את התהליך הדפסנו את הספר בדפוס של הוועד להפצת שיחות, שם עבדו מסביב לשעון. זמן קצר לפני כניסת השבת הסתיימה מלאכת הסידור בדפוס והכנסנו לרבי את כל דפי ההגהה. הרבי הואיל לענות: “ובודאי יזדרזו בההגהה כדבעי, והו”ל בפו”מ - [= והוצאה לאור בפועל ממש] שזוהי התכלית והשלימות וזכות אדה”ז תעמוד לכאו”א שי’ וב”ב בכל. אזכיר עה”צ”.

ביום ראשון, ט”ו כסלו, הורה הרבי שספר זה יודפס לזכות אלה שעסקו בעריכתו ובכלל זה גם המדפיסים ומנהלי בית הדפוס, ושכל אחד מהם ישתתף בהקדשה בסכום של דולר ושמונים סנט (עשר פעמים ח”י). למחרת הכניסו לרבי את רשימת שמות העוסקים בהכנת הספר, בצירוף שם אמם. הרשימה סודרה על פי הא”ב, והרבי הכניס את שמו ושם אמו באות ‘מ’, באמצע הרשימה. בתחילה רצו להדגיש את שמו של הרבי ולכתוב בסופו שליט”א, אולם הרבי שלל כל צורה של הדגשת שמו, וכתב בסוף רשימת השמות - שליט”א, וכן הוסיף נוסח של הקדשה.

בליל י”ח כסלו אמר הרבי, שהוא יודע שעייפים מאוד ולא ישנו כבר כמה לילות, אבל בכל זאת - הוא ישמח מאוד באם הספר יהיה מוכן למחרת. ואכן, בליל י”ט כסלו עמד הספר למכירה - במחיר של דולר אחד, לפי הוראה מיוחדת מהרבי - וכמובן שכל הספרים נחטפו תוך דקות ספורות…

היו ספרים שסיפור הדפסתם קשור עם אירועים מיוחדים?

כפי שהרבי אמר לרב חדקוב, “המבצע של הדפסת ספרים - לא ניתן לגלות טעמו”, ואין לנו מושג בטעמיו הכמוסים של הרבי בנוגע לכל הדפסה. באופן כללי, הרבי רצה שלקראת כל יומא דפגרא יודפס ספר חסידות השייך לאותו תאריך. וכפי שהרבי התבטא (כ’ חשון תשמ”ו) ש”הכל יודעים מכמה וכמה שנים (וכך שמענו מרבותינו נשיאינו) שכאשר מגיע “יום זכאי” הקשור עם נשיא, אזי מדפיסים מתורתו”.

אבל היו הדפסות מיוחדות, שאינן קשורות עם יומא–דפגרא מיוחד, כמו אותן הדפסות תניא בערב יום כיפור. כך גם היה סיפור הדפסתו של “קונטרס מכתבי ברכה”. אני מתאר לעצמי שרובם המוחלט של הקוראים מעולם לא נפגשו בקונטרס זה, שרק עותקים בודדים ממנו נותרו בעולם, ומעשה שהיה כך היה:

בחול המועד תשל”ח, ימים ספורים לפני התקף הלב הידוע, קיבלנו את הוראת הרבי לרכז את המכתבים הכללים שיצאו לאור לקראת החגים, ולהדפיסם בקונטרס מיוחד בשם “קונטרס מכתבי ברכה”. מכיוון שהרבי הורה להדפיס את הקונטרס על נייר מיוחד, נסענו לבית חרושת לנייר והבאנו כמה דוגמאות. לאחר שהרבי בחר את הנייר, הדפסנו את הקונטרס במהירות, ובהושענא רבה היו מוכנים אלפיים עותקים. הכנסנו כמה עותקים אל הרבי, ושאלנו מה לעשות עם זה. הרבי השיב שבינתיים יש להניח את הקונטרסים בצד, ולא להוציאם לציבור. אחסנו את הכל בארגזים במשרדי הוועד להפצת שיחות, שם נותרו במשך כמה שנים, עד שבמהלך השריפה הגדולה שהייתה במשרדי הוועד, נשרפו כל החוברות.

החוברות היחידות שנותרו לפליטה מקונטרס זה, הן אלו שהכנסנו בהושענא רבה לחדרו של הרבי. ביומני התקופה ההיא מסופר על כמה משפיעים וראשי ישיבות שקיבלו מהרבי עותק של קונטרס נדיר זה.

עיקר עבודתכם במסגרת הוועד להפצת שיחות, הייתה בהדפסת לקוטי שיחות של הרבי. האם גם בסדרה זו, של תורת הרבי עצמו, היו מקרים שהרבי זירז את ההדפסה?

היה מקרה אחד, מיוחד ממש, בהדפסת הכרך העשרים של לקוטי שיחות: ביום שישי ערב שבת קודש פרשת תולדות תשמ”ג, שעות ספורות לאחר שהכנסנו לרבי את כרך י”ט של לקוטי שיחות - קיבלנו את ההוראה הבאה: מוכרח שהחלק דבראשית שלאח”ז יו”ל [שלאחרי זה, יוצא לאור] בפועל בשבועות שלו תשמ”ג. וההקדם בזה גופא ישובח. ובטח יבש”ט [יבשרו טוב].

נותרו לנו ששה שבועות עד לסיום חומש בראשית, ובדרך הטבע לא הייתה אפשרות להכין ספר לדפוס בזמן כל כך קצר. גם היום, בעידן המחשב, קשה מאוד להוציא ספר בן מאות עמודים בזמן כל כך קצר. באותם ימים זה לא היה קשה - זה היה בלתי–אפשרי. ורק לחשוב שאותו צוות אמור להוציא בכל שבוע גם ליקוט שבועי שעריכתו דורשת עשרות שעות עבודה…

מעבר לבעיות הטכניות של ההדפסה, עמדה לפנינו בעייה נוספת:  אם נדפיס את הכרך הבא על ספר בראשית לפני שנסיים את מחזור הליקוטים השבועיים לפרשת בראשית - יהיו בכרך זה רק שתי שיחות על כל פרשה. שאלנו איפוא את הרבי אם כדאי לדחות את ההדפסה עד לאחר שהרבי יגיה את הליקוט לפרשת ‘ויחי’, כדי שלכל הפחות יהיו בספר זה שלוש שיחות על כל פרשה.

בתוך זמן קצר ביותר נתקבלה תשובת הרבי: על מה שהצענו לדחות את ההדפסה עד לאחר שיודפס הליקוט של פרשת ‘ויחי’, כתב הרבי: יכניסוהו אלי לא יאוחר מעש”ק ויגש או עוד מוקדם באם מוכרח לקיום [= הלקוטי שיחות]. בקשר למה שכתבנו על התוכנית להכניס נושאים מסויימים להוספות של הספר, כתב הרבי: יכולים לעשות כהנ”ל . . באם יהיה הס’[פר] מכורך עכ”פ לעש”ק ויחי, עכ”פ - מאה טופסים.

נכנסנו לקצב עבודה מטורף. עבדנו יום ולילה כדי למלאות את רצונו של הרבי, ולהדפיס את הספר עוד לפני סיום ספר בראשית. ממוצאי שבת ועד לכניסת השבת הבאה שהינו במשרדי הוועד, ויצאנו משם רק למקווה ולתפילות או לתפוס שעה–שעתיים של שינה חטופה.

גם חברי צוות העריכה של הוועד הגבירו את קצב העבודה, מעבר לקצה היכולת של בני אנוש, ובתוך זמן קצר הצליחו לערוך ליקוט לפרשת ויחי ולהכניסו להגהת הרבי. כעבור שעות ספורות יצא הליקוט מוגה מהרבי, ועלי ההגהה נשלחו מיד לבית הדפוס, שם כבר הורצו הגיליונות הראשונים של הספר על מכבשי הדפוס.

בית הדפוס היה על גלגלים. הודענו למנהל הדפוס שעליו לעצור את כל העבודות האחרות שממתינות לו, ולהפעיל את כל העובדים וכל המכונות - רק על ספרי הלקוטי שיחות. הלה, למרות שאינו חסיד חב”ד, ראה זכות מיוחדת בהדפסת ספריו של הרבי, ונשאר בבית הדפוס כל הלילה, כדי לפקח על משמרות הלילה שיעשו את עבודתם כראוי, ויוציאו מתחת ידם ספרים מהודרים, למרות הלחץ האיום בו מודפסים הספרים.

מהלילה האחרון של ההדפסה זכורה לי אפיזודה מרגשת: באמצע הלילה, הגיעה רעייתו של מנהל הדפוס, והביאה לו כריכים שהכינה בבית. הוא סירב לאכול את הכריכים, ואמר לה שמכיוון שהלילה הוא עוסק בהדפסת ספריו של הרבי - הוא לא יכול לאכול מאכלים שאינם כשרים למהדרין. בלית ברירה נסעה רעייתו למנהטן, שם מצאה מסעדה כשרה למהדרין, והביאה לו משם ארוחת ערב. רק לאחר שראה את חותמת ה”גלאט כשר” על האריזה, הסכים להפסיק לרגע את עבודתו ולהתפנות לארוחת הערב…

בסופו של אותו לילה הוכתר המבצע הגדול בהצלחה: הלא יאומן קרה, והספר העשרים בסידרת הלקוטי שיחות היה מוכן בערב שבת קודש פרשת ויגש!

במהלך השנים קיבלתם עידודים מיוחדים מהרבי, הקשורים למהירות בה הדפסתם את הספרים?

אחד הקומפלימנטים היותר מעניינים שקיבלנו מהרבי, היה דווקא כאשר הרבי ‘התלונן’ על כך שהוא צריך לדחוף אותנו כל הזמן לסיים את הספרים בזמן, וכך אמר הרבי לרב חדקוב: אינני מבין לשם מה עליי להמריץ אותם לסיים את הספרים - הרי בפועל, תמיד כשאני קובע תאריך, הם עומדים בו ובתאריך המיועד הספר יהיה מוכן. אם כן, מדוע הם לא יכולים לעמוד בכך ללא שאדחוף אותם שוב ושוב?…

כאשר הצלחנו לעמוד בתאריך היעד שקבע לנו הרבי, התענוג הכי גדול היה לראות את הנחת–רוח שזכינו לגרום לרבי. אחד הפרוייקטים היותר מורכבים שעסקנו בו, היה הכנת מהדורא קמא של התניא. בקיץ תשמ”א הורה הרבי להזדרז בהדפסת התניא, ואף ביקש לקבל בכל שבוע דיווח על התקדמות הפרוייקט.

כדי לזרז את ההדפסה, הצענו להדפיס את הספר בדפוס של הוועד להפצת שיחות, הנמצא בבניין המשרדים שמעל 770. הרבי הסכים לכך, וברוח הקצב המהיר שדרש, צירף להסכמתו את ההוראה: כיוון שכך, אין צורך להמתין לגמר הכנת כל הספר ואז למוסרו לדפוס, אלא להדפיס לאלתר כל ‘בויגן’ [= קבוצת דפים] שמוכן לדפוס. וכך היה: העורכים היו מסיימים לערוך מספר מספיק של דפים, מוסרים אותם להדפסה, וחוזרים למשרדים להכנת הדפים הבאים.

בערב שבת קודש פרשת וישלח הסתיימה הדפסת ה’בויגן’ האחרון של הספר, ובניסי ניסים הצלחנו לכרוך את הספר, ולהגיע ל–770 דקה לפני כניסת השבת… בפתח עמד כבר המזכיר הרב גרונר, ש‘חטף’ את הספר ונכנס במהירות לחדרו של הרבי.

למחרת, הרבי נכנס להתוועדות כשבידו הוא אוחז בספר החדש. כל ההתוועדות נסובה סביב הדפסת התניא, ובאחת השיחות פתח את הספר וביאר שלושה שינויים בין ה”מהדורא קמא” למהדורה הנדפסת של ספר התניא. ההתוועדות הייתה רצופה התבטאויות שמיימיות על גודל העניין, ובין השאר אמר הרבי ש”בזה תוקן מה שאדמו”ר הזקן רצה בזמנו שספר התניא יודפס לפני י”ט כסלו, שאז לא יצא הדבר לפועל”. הרבי גם שיבח את עורכי הספר על העבודה שהושקעה כדי לסיים את הדפסת הספר כל כך מהר, ואמר כי “לא היה אצלי אפילו בגדר של אמונה שהדבר אפשרי, אלא רק אמונה בכוח של חסידים”! הרבי גם קישר את הדבר לגאולה, ואמר כי בזכות זה אפשר לתבוע מהקב”ה שגם הגאולה תבוא כל כך מהר!

•

אי אפשר לסיים כתבה זו מבלי לציין את הדפסות הקונטרסים בשנות המ”מים והנו”נים, כאשר הרבי היה מורה בשעות הבוקר להדפיס אלפי קונטרסים אותם חילק בשעות אחר הצהריים והלילה…

מי ששהה בשנים אלו בחצרות קודשנו, בוודאי זוכר כיצד היו מביאים את הארגז הראשון כאשר הרבי התחיל בחלוקה, וממשיכים להוריד ארגזים נוספים - דרך ה’עזרת נשים’ - להמשך החלוקה…

המהירות העצומה בה הודפסו הקונטרסים הללו, נזקפת לזכותם של חברי הועד להפצת שיחות, ולא פחות לזכותם של מנהלי הדפוס, שלעיתים קרובות עשו לילות כימים כדי למלא את רצונו של הרבי במהירות המתבקשת.

ונסיים על משקל דבריו של הרבי, שכשם שכל הספרים הודפסו במהירות שלמעלה מדרך הטבע - כך ישלח לנו הקב”ה מיד ממש את הגאולה האמיתית והשלימה במהירות עצומה, ולא עיכבן אפילו כהרף עין - בהתגלות כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, תיכף ומיד ממש. אמן!