הקב”ה לא עושה ניסים לחינם
הקב”ה לא עושה ניסים לחינם
הקב”ה לא עושה ניסים לחינם
ב”ה, כ”ג מ”ח ה’תשי”ב
ברוקלין
שלום וברכה!
נצטערתי להודע אשר עוד הפעם סובל הוא מרגלו, וגם בריאותו בכללות אינו כדבעי, וגם איננו שבע רצון מפרנסתו.
והנה ברור הדבר, אשר אחר כל אלה שהראה להם השי”ת והצילם מהמדינה והעבירם כמה גבולות וענינים של סכנה ופחד ועגמ”נ [= ועגמת נפש] כו’ והביאם לשלום למקומם עתה, הנה לא עביד רחמנא נסים למגנא, ובל”ס [= ובלי ספק], אשר סו”ס [= סוף סוף] יסתדרו בכלל והוא בפרט בפרנסה המתאימה לפניו בגשמיות וברוחניות גם יחד, וחבל על ה[..] שמתעכב הדבר עד עתה, ואין אתנו יודע עד מה כוונה העליונה שבזה, אבל בבטחון החזק אשר כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד הנה סו”ס יצליח ויראה גם בעיני בשר איך שהטוב המכוסה נעשה טוב נראה ונגלה. ואקוה לבשו”ט [= לבשורות טובות] ממנו בכל הנ”ל בהקדם.
בברכה לפרנסה בהרחבה
מ. שניאורסאהן
על ידי הדביקות בה’ - מקבלים חיים בלא חסרון
ב”ה, י”ג מנ”א תשי”ב
ברוקלין
שלום וברכה!
נצטערתי לשמוע פ”ש ממנו שעוד הוא במצב נפילת רוח. וכפי שאבין, הנה זה הרוח גם בביתו. אין בחפצי להאריך ולהכנס בטענות אם צודקים הם או לא. ומובן שאין צריכים להתבוננות גדולה להבין מפני מה הם ברוח כזה, אחרי האסון ל”ע ול”ע [= לא עתה ולא עלינו] שהי’. אבל בכל זה, הנה בני ישראל מאמינים בכלל, וחסידים בפרט, צריכים להתדבק בגלוי און האלטען עס ברייט אפען, עם ה’ אלקינו, וכמ”ש [= וכמו שכתוב] ואתם הדבקים בה’ אלקיכם חיים כולכם היום. שחיים אמיתים - כולל בתוכו, לא רק לדחוף יום אחר יום - שטופען א אטג נאך א טאג - אלא שיהי’ החיים בלא חסרון בכל המצטרך להם בגשמיות, ומבלי כל חסרון בנוגע לו ולב”ב [= ולבני ביתו] שיחיו ברוחניות.
והיות שאולי ח”ו לא מרוויחים בזאת אצל הקב”ה, הנה ע”ז [= על זה] נאמר בזהר הקדוש (חלק ב’ קפ”ד ע”ב) אי איהו קיימא בנהירו דאנפין מתתא, כדין הכי נהירין לי’ מלמעלה כו’ כגוונא דא עבדו את ה’ בשמחה, חדוה דבר נש ממשיך לגבי’ חדוה אחרא עילאה. הכי נמי עלמא דתאה כגוונא דאיהי אתעטרת הכי אמשיך מלעילא.
און - בקיצור גערעדט, אז מען שטארקט זיך אין דעם בטחון בהשי”ת, אז ער וועט געבען פון וואס צו זיין פרייליך מוטיג און אויפגעלייגט, און ער איז אויף אזוי פיל שטארק אין דעם בטחון אז עס באווירגט זיין טאג טעגליכן לעבען, איז מען דאס דאן ממשיך מלמעלה און מען זעהט אויך בעיני בשר אז דער בטחון איז געווען בארעכטיגט. און השי”ת זאל העלפען אז איר אייער פרוי וכל ב”ב שיחיו זאלן דאס זעהן בקרוב האפשרי ובמוחש ממש [= ובקיצור הדברים: כאשר מתחזקים בביטחון בה’ יתברך, שהוא ייתן ממה להיות שמח ומצב רוח מרומם, והוא כל כך חזק בבטחונו, שזה משפיע על חייו היום–יומיים - אז ממשיכים מלמעלה, ורואים זאת גם בעיני בשר, שהביטחון היה מוצדק. והשי”ת יעזור, שאתה ואשתך, וכל בני ביתך תראו זאת בקרוב האפשרי ובמוחש ממש].
המחכה לבשו”ט
מ. שניאורסאהן
כמו שחפשו דירה גשמית ועסק לפרנסה גשמית - עוד יותר הכרח הי’ לחפש דירה רוחנית ועסק לפרנסה רוחנית
ב”ה, כ”ו מ”ח תשט”ו
ברוקלין
שלום וברכה!
לפלא עד כמה גדול ההעלם וההסתר, שאפילו ענינים בולטים ומודגשים, אין רואים אותם, ועאכו”כ [= ועל אחת כמה וכמה] שאין מתבוננים בהם. וכן הוא בהנוגע לנדון דידן, אשר תיכף לביאתם של אנ”ש למדינת אוסטרליא התחילו לכתוב אליהם מכתב אחר מכתב בההכרח הכי גדול ליצור שם סביבה של אנ”ש וחסידות. וכעבור איזה זמן התחילו לכתוב ולזרז פעם אחר פעם בהנוגע לישיבת אהלי יוסף יצחק ובנוגע לאגודת נשי ובנות חב”ד. ומזמן לזמן הייתי מקבל מכתבים מפורטים ומבוארים אשר טרודים בפרנסה וכו’ וכו’ ואיך אפשר לדאוג ולהשתדל בהנ”ל? ואף שאפילו גם אז - דעת אפילו לבלתי נבון הי’ נקל, שהסביבה והישיבה וכו’ מוכרחים הם לא כ”כ [= כל כך] בשביל אחרים, אלא עוד יותר בשביל אנ”ש ויו”ח [= ויוצאי חלציהם] עצמם. וכמו שחפשו דירה גשמית ועסק לפרנסה גשמית - עוד יותר הכרח הי’ לחפש דירה רוחנית ועסק לפרנסה רוחנית. ובכ”ז [= ובכל זה] לא נעשה בהענינים במרץ הדרוש. וכאשר עברו חמש שנים ויותר, התחילו להתאונן שאין סביבה ואין אנשים ואין שידוכין מתאימים וכו’ וכו’. ומה שמצער עוד יותר, שאפילו עתה שכבר רואים במוחש את כל הנ”ל, הרי מתאוננים ומבקשים עצות להמסובב והעלול, מבלי להשתדל כיאות בהסרת הסיבה והעילה. וגם כשעושים בזה ה”ה [= הרי הוא] בזמן הפנוי ובאופן דעשיית דבר לסלק חוב כבד ושאין רואים בזה כל תועלת עצמית כו’ וכו’.
לפלא שאינו מזכיר מבריאות זוגתו תחי’. ובודאי זהו סימן שהכל שלום ובסדר.
בברכה לבשו”ט בכל הנ”ל
מ. שניאורסאהן
העדר השתתפות ופעולה מאיזה סיבה שתהי’ - פשוט שאי אפשר שיצמח מזה בנין
ב”ה י”א ניסן ה’תשי”ז
ברוקלין, נ.י
שלום וברכה
…במש”כ ע”ד [= במה שכתב על דבר] מצב הישיבה וכו’ - הנה העדר השתתפות ופעולה מאיזה סיבה שתהי’ - פשוט שא”א [= שאי אפשר] שיצמח מזה בנין, ועאכו”כ שא”א שתהי’ התפתחות ענין, הפצת המעינות וכיו”ב.
ופשוט שבמילא חסר ג”כ [= גם כן] אצל הבלתי משתתף שהרי הודיעו רז”ל שיותר ממה שהמשתדל (הנותן) עושה בהענין (המקבל), הענין עושה להמשתדל ומה ירגיענו הטעם שלא הוא האשם בזה?!
התעסקות באופן שגם התורה תקרא לזה התעסקות
ב”ה, ו’ שבט תשי”ט
ברוקלין
שלום וברכה!
… ובהנוגע לאנ”ש ובפרט התמימים, שאת כאו”א [= כל אחד ואחד] מהם הרי רבותינו נשיאינו קראו בשם, נרות להאיר, מובן וגם פשוט - שההתעסקות באופן שגם התורה תקרא לזה התעסקות, בענינים הכללים ובנקודה התיכונה והפנימית - החזקת והגדלת המוסדות חינוך עטה”ק [= על טהרת הקודש], הנה הם הן הצינור והכלי לקבלת ברכות השי”ת גם בענינים הפרטים.
בודאי עושים הכנות מתאימות ליום ההילולא של כ”ק מו”ח אדמו”ר זצוקללה”ה נבג”מ זי”ע נשיא ישראל יו”ד שבט הבע”ל. וזכותו יעמוד לכאו”א מאתנו בתכ”י [= בתוך כלל ישראל], בכל המצטרך לכאו”א וב”ב שי’
בברכה לבשו”ט בכל האמור
מ. שניאורסאהן.