מעלת השלוחים שנבחרו מתוך השלוחים

בדורנו, השער לכל ענייני השליחות הוא ‘משיח’. הרבי דיבר באופן מיוחד על נושא המשיח והחדרתו בכל תחום בחיים, וכך גם חינוך ילדי ישראל צריך להיות חדור ב’משיח’

הרב יוסף יצחק ווילשאנסקי
משלוחי כ”ק אד”ש מה”מ לארץ הקודש וראש ישיבת חסידי חב”ד ליובאוויטש צפת

 

משך התקופה האחרונה שבה זכינו לשמוע שיחות מפי הרבי מלך המשיח, חזר הרבי והדגיש כמעט בכל שיחה את ה’נושא’ העיקרי של הדור – משיח.

בשיחה שאותה אמר הרבי בכינוס השלוחים העולמי תשנ”ב, חידד הרבי והסביר כי בכל דור מתווסף ענין מיוחד, שנעשה ה’שער’ שדרכו עולים כל ענייני השליחות. בדורנו שער זה הוא הענין הכי כללי והכי עיקרי ביהדות - קבלת פני משיח צדקנו, ענין הכולל ומקיף בתוכו את כל פרטי עבודת השליחות.

מיהם השלוחים שלהם מורה הרבי הוראה זו? באותה שיחה מגדיר הרבי מיהו שליח: “כל יהודי הוא שליח של הקב”ה “לשמש את קונו”, וכללות שליחותו מתבטאת ב”להאיר על הארץ”, להאיר את כל העולם עם אור הקדושה והאור האלוקי”.

בדורנו, נוסף חידוש מיוחד. מלבד שליחותו של כל יהודי כשליחו של מלך מלכי המלכים, הרי ש”כ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו מינה כל יהודי מהדור להיות שליחו בהפצת התורה והיהדות ובהפצת המעיינות חוצה”.

כל יהודי ויהודי מונה בדור השביעי להיות שליחו של הרבי, שלוחו לעסוק בהפצת התורה ומעיינות החסידות. ואם כל אחד הוא שליח, הרי שכל אחד מחוייב להעלות את השליחות האישית שלו, על כל פרטיה, דרך השער של קבלת פני משיח צדקנו.

מעלת השלוחים שנבחרו מתוך השלוחים

יש הסוברים כי מכיון שהרבי הזכיר את ה’שער’ בשיחה שנאמרה דווקא בכינוס השלוחים, הרי שהוא נוגע אך ורק לאלו שאכן נקראים ‘שלוחים’ בפי כל. מנהלי בתי חב”ד ברחבי העולם, מנהלי המוסדות, וגם אלו העוסקים בשליחות החינוכית. אך ליהודי פשוט שלא זכה לקבל את תואר השליח, הדברים האלו אינם נוגעים.

כמובן, שהדברים שייכים קודם כל לשלוחים אלו, שהרי הם זכו לקירוב הגדול ביותר - להיות ‘כמותו ממש’ דהמשלח, לזכות הגדולה ביותר בבנין הדירה בתחתונים, וזה מחייב אותם ביותר. אך יש להבהיר: שליחותם של ה’שלוחים’ איננה שוללת את השליחות של שאר אנשי הדור.

את החילוק בין שליחותם של השלוחים לשליחות של כל אנשי הדור הסביר הרבי בהמשך אותה שיחה: “ישנם כאלו שזכו, מבין עם ישראל גופא, שנבחרו להיות כשלוחים של נשיא דורנו, שכל עבודתם בכל המעת לעת כולו היא למלאות את שליחות בהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה, ובהבאת הגאולה”.

במילים פשוטות: מתוך כלל השלוחים של הרבי - כל עם ישראל, ישנם כאלו שנבחרו לשליחות מיוחדת יותר, על כתפיהם הוטלה משימה כבדה יותר וחשובה יותר, שליחותם, מקיפה את כל חייהם. במשך 24 שעות ביממה, הם עסוקים בשליחות.

יהודי אחר יכול לעסוק מספר שעות בפרנסה, מספר שעות בתפילה, זמן מסויים ביום יוקדש - על פי תורה - לאכילה ושתיה, וכן, הוא גם עוסק בשליחות בהפצת התורה והיהדות. אצל השליח, כל יומו שייך לרבי, כל יומו נמסר לעבודת השליחות.

ביתר הרחבה, ביאר זאת הרבי בשיחת ש”פ תצווה תשכ”ז. באותה שיחה התעכב הרבי על הפסוק “ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו מתוך בני ישראל לכהנו לי”. הרבי הסביר כי משה רבינו, למרות היותו מנהיגם של כל ישראל בדורו, קירב אליו לפי ציווי ה’ מספר אנשים - אהרן ובניו, ומסר להם את האחריות לעבודת המשכן עבור כלל ישראל.

בדיוק כפי שמשה רבינו עשה, המשיך הרבי והסביר: “כך גם לגבי “אתפשטותיה דמשה בכל דרא ודרא”, נשיאי ישראל שבכל דור, שלמרות שהנשיא משפיע לכל ישראל, “הנשיא הוא הכל”, בכל זאת קיימת אצל הנשיאים הנהגה של “ואתה הקרב אליך . . מתוך בני ישראל”, שלהולכים בדרכו של הרבי ומתמסרים להוראותיו, התמסר הרבי במיוחד, קירב אותם ורומם אותם עד “אליך”, ונתן להם את כוחותיו שלו, וכללם בחיל ה’, כדי שיפיצו את תורתו לכל ישראל”.

כלומר: יש אנשים שזכו שהרבי בחר בהם ורומם אותם להיות שלוחיו, כשהם מקבלים משימה ספציפית כך שכל חייהם מוקדשים למילוי השליחות המסויימת שאותה קיבלו. אלו שלא זכו - אין הפירוש שאינם שלוחים, ח”ו לומר כך. הפירוש הוא שאין להם שליחות ספציפית אלא שליחות כללית, שליחות פחות מוגדרת ופחות תובענית מבחינת סדר היום.

הרבי רצה שכל יהודי יהיה שליח, וימלא את שליחותו, השליחות שעבורה ירדה נשמתו לעולם הזה. אני זוכר ששמעתי את הרבי קורא במהלך אחת ההתוועדויות: “אידן, ווערט שלוחים (יהודים, היו שלוחים)!”.

כאשר הרבי מדבר על השער הכללי של השליחות, שער שדרכו עוברים כל ענייני השליחות, הוא לא מדבר על השליחות הספציפית של יהודי פלוני או אלמוני, הוא מדבר על השליחות הכללית של בני ישראל בעולם, על השליחות של כל חסיד וחסיד, בכל פרטיה.

יום קבלת הנשיאות

אנו עומדים בימים הסמוכים לי’ שבט, יום קבלת הנשיאות וקבלת המלכות, יום שהחסידים מכנים אותו ‘ראש השנה להתקשרות’. ביום י’ שבט תש”י קיבל הרבי את הנשיאות, ומה שזה אומר כלפינו הוא שביום זה קיבלנו על עצמינו את הרבי כרבי. הרבי התבטא על כך בכמה הזדמנויות, שהחל מי’ שבט תש”י, החסידים קיבלו על עצמם את הרבי כרבי.

ידוע הסיפור המפורסם שהודפס בספר ‘ימי בראשית’, שכאשר הודפסו בסוף חודש טבת תשי”א, מודעות בעיתונות היהודית באותה תקופה כי בי’ שבט יהיה מעמד קבלת הנשיאות, והדברים הגיעו לידיעתו של הרבי, הורה הרבי לרב חדקוב להתקשר מיידית למערכות העיתונים ולהכחיש את הדברים.

הרב חדקוב התקשר מיד לשלושה מזקני החסידים, ר’ שמואל לויטין, ר’ ישראל ג’יקובסון ור’ שלמה אהרן קזרנובסקי, והללו הגיעו מיד והתחננו בפני הרבי שלא יפרסם הכחשה. הטיעון שאותו טען ר’ שמואל בפני הרבי היה כי בעיתון לא נכתב כלל שהרבי קיבל את הנשיאות - נכתב רק שחסידים קיבלו על עצמם את כ”ק אדמו”ר שליט”א כרבי ומסרו לו כתב התקשרות, ואת זה אי אפשר להכחיש… הרבי ביטל את הוראת ההכחשה, ובסופו של דבר אף קיבל את הנשיאות ביום זה.

י’ שבט הוא יום בו אנו מקבלים על עצמנו את נשיאות הרבי מלך המשיח ומתחזקים בהתקשרות אליו. להיות מקושר לרבי, זה קודם כל לבצע את כל ההוראות של הרבי. לפעול את מה שהרבי רוצה מאיתנו. וכל חסיד יודע כי הרצון של הרבי כפי שהתבטא מתחילת הנשיאות הוא לעשות לו יתברך דירה בתחתונים, להביא משיח, ועלינו הוטלה המשימה להגשים את החזון.

החידוש של השנים האחרונות

ככל שחלפו השנים, הדגיש הרבי יותר ויותר את הנקודה של משיח בכל תחום בחיים. החל מתחילת שנות המ’, כאשר הדגיש הרבי את ראשי התיבות של שנות תשמ”ב - תשמ”ג, כשנות ביאת משיח וגילוי משיח, וכן הלאה במהלך כל שנות המ’, הוסיף הרבי ועורר על הציפיה והאמונה של כל יהודי בביאת המשיח, הכרזות ‘עד מתי’, סיסמתה של תנועת הנוער ‘צבאות השם’ “ווי וואנט משיח נאו”, ועוד ועוד.

בשנים האחרונות, ההדגשה התחזקה והתעצמה, וכל מי שלומד את השיחות של שנות תנש”א - תשנ”ב יכול לראות איך כמעט כל השיחה נוגעת בנושא הגאולה המתקרבת ובאה. במיוחד אמורים הדברים לאחר השיחה הידועה של כ”ח ניסן, בה הורה לנו הרבי: “עשו כל אשר ביכולתכם להביא משיח”.

כאשר אנו מדברים על חיזוק ההתקשרות לרבי, והתקשרות לרבי היא כאמור - קודם כל לעשות מה שהוא רוצה, צריכים ראשית כל לקיים את ההוראות של הרבי על מנת לחזק את ההתקשרות אליו. בפרט את ההוראה שהרבי מגדיר אותה כהוראה המרכזית בעבודת השליחות של יהודי בעולם.

וכאן צריך לדייק בלשון הרב בשיחה של כינוס השלוחים:  ה”שער שעל ידו “עולים” כל עניני השליחות . . שמקיף את כל הנקודות והפרטים של עבודת השליחות . . כל הפרטים בעבודת השליחות של הפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה, צריכים להיות חדורים עם הנקודה - כיצד זה מוביל לקבלת פני משיח צדקנו”. (ההדגשות אינן במקור). 

קבלת פני משיח צדקנו היא לא ענין מרכזי, אחד מבין כמה עניינים - רק יותר חשוב מהם. קבלת פני משיח צדקנו הוא הענין המרכזי שחודר ומשפיע על כל ענין וענין פרטי. זה מובן גם מהדרישה של הרבי ‘לחיות משיח’, כאשר אדם ‘חי’ עם משהו, זה משפיע וחודר לכל פרט ופרט בחייו.

חינוך הילדים

אנו כחסידים רוצים לחנך את ילדינו כפי שהרבי רוצה שנחנך אותם. אנו רוצים שהילדים יגדלו כפי שרבי היה רוצה לראות אותם גודלים. כחלק מההדגשה על השליחות החדשה של קבלת פני משיח צדקנו, גם בחינוך ילדים חידש הרבי בשיחת שמחת תורה תשנ”ב:

“חינוך  תינוקות של בית רבן, צריך להיות באופן שהתינוקות נעשים חדורים לגמרי בתוך תוכם עם הענין והנקודה של “משיח”, כך, שכאשר רק מעיפים מבט על ילד יהודי, מה רואים? - משיח! כל מציאותם היא “משיח” - הגילוי ד”אתה הראת גו’ אין עוד מלבדו”.”

הרבי רוצה שילד יהודי יגדל חדור במשיח, חדור גם בפנימיותו. עד כדי כך צריך הילד להיות חדור, עד שכאשר יגדל, ורק יעיפו עליו מבט, יראו משיח, ניתן יהיה לראות למרות ההעלם והסתר של העולם כי ‘אין עוד מלבדו’.

כל חסיד וחסיד רוצה את הברכה של הרבי בחינוך הילדים. כולם רוצים שבמבט על הילד שלהם יראו משיח. אם בכל הדורות היתה זו סוגיא סבוכה, קל וחומר בדורנו המשתנה והדינמי. אם פעם דור נמשך כעשרים וחמש שנה, היום בחצי שנה התחלף כבר דור…

כנגד שני בנים דיברה תורה

בפרשת השבוע שעבר, פרשת בא, אומרת התורה “כי ישאלך בנך מחר לאמר וכו’”. רש”י על המקום מפרש: יש מחר שהוא עכשיו ויש מחר שהוא לאחר זמן.

בשיחה נפלאה שזכיתי לשמוע מהרבי מלך המשיח בשבת פרשת בא תש”ל, הסביר הרבי כי רש”י רומז לשני סוגי בנים, ושניהם נמצאים בעם ישראל.

הבן הראשון שואל שאלות של ‘עכשיו’. הוא אמנם מלא שאלות, אך השפה שאותה הוא מדבר היא השפה שאותה האב רגיל לשמוע. הוא שואל שאלות מעולמה של היהדות. הבן הזה עדיין מחובר אליך, ולא נפרד. הוא דור העתיד של היהדות, אבל הוא ילד, אז הוא שואל.

הבן השני, שואל שאלות של לאחר זמן. הוא כה מנותק מהחיים היהודיים, עד שהוא חי כבר בתקופה אחרת משלו. השאלות שאותם הוא שואל תלושות ומנותקות מעולמם של אבא ואימא. הוא שואל שאלות שאינן שאלות של ילד יהודי, אלא נשמעות כאילו יוצאות מפיו של טיפוס אחר לגמרי.

ההוראה שאותה מלמדת אותנו התורה היא שאין לפחד מהשאלות. כמובן ש’נעשה ונשמע’, וגם קודם התשובות אסור שח”ו ייפגע אפילו סעיף קטן בשולחן ערוך. אך יש להשיב לילד. בין אם הוא שואל שאלות של עכשיו ובין אם הוא שואל שאלות מהסוג השני. גם הילד השני הוא בנך, ועליך להשיב לו. או כי (סיכוי טוב ש)אתה אשם בכך, ואפילו אם לא, האחריות על חינוך בנך, מוטלת עליך.

שינוי סגנוני לתוכן זהה

לצערנו, מה שהרבי אומר, הוא לא נושא הרחוק מליבנו. הרבי דיבר אמנם על יהודים שלצערנו התרחקו מן הדרך, ועל החובה שלנו להשיב אותם, אך הדברים נכונים גם לגבי ילדים חסידיים שגדלים אצלנו בבית.

לעיתים כאשר ההורים שומעים את שאלות הילד, אינם מבינים כיצד יכולים הם להשיב לשאלות כאלו משונות? תהום פעורה של זמן מפרידה בין הדורות, השפה והלשון של הילדים, אינה דומה ללשון של ההורים. הדור משתנה, ועימו השפה, הניואנסים וקוד הדיבור.

ולכולם אנו צריכים להשיב. את אותם תשובות שהשבנו לילדים לפני שנים. התוכן לא משתנה עם הזמן. מה שמשתנה הוא ה’איך’.

בשיחה שאמר הרבי לקבוצה מ’בית יעקב’ בשנות הכ’, הסביר כי למרות שבדורות קודמים, הגישה היתה יותר תקיפה, הרי שהיום, צריכים לעבוד בשיטות של קירוב ואהבה. הרעיון הזה חזר על עצמו גם בעוד מכתבים למחנכים.

התורה לא משתנה ולא תשתנה. מה שמשתנה ואנו חייבים לשנותו כל הזמן, הוא הסגנון. איך לחנך את הילדים, איך לדבר איתם.

שינוי תוכני לסגנון זהה

בדיוק כפי שהוא בצד הפחות חיובי, כך הוא גם בצד החיובי. ה’מה’ איננו משתנה. משתנה ה’איך’. ה’מה’, השליחות של כל יהודי ושלנו כהורים ‘לשמש את קונו’, לא משתנה. משתנה השער שדרכו אנו עושים זאת.

בכל זמן צריך לדבר עם הילדים על הנושא החשוב לרבי באותו זמן. זו הדרך לחנך ילדים חסידיים. נכון שיש ביניהם כאלו שיבואו וישאלו שאלות של ‘לאחר זמן’, אבל גם להם צריך לענות. וכאמור, התורה אינה מפחדת משאלות.

הדגש כיום הוא משיח, והנושא הזה צריך להיות חדור בכל פרט בחינוכו של ילד חסידי. בדיוק כפי שלפני שהרבי הודיע על השער החדש בעבודת השליחות, ידענו כי המפתח לחינוכו של ילד הוא חינוך ל’הפצת המעיינות’.

זה לא היה מובן מאליו - מה לילד ולהפצת מעיינות תורת החסידות העמוקים? אך אנו ידענו כי החינוך של ילד מחייב לקחת אותו למבצעים, לדבר איתו על האחריות שיש לו להשפיע על ילדים אחרים - כפי שהרבי מלך המשיח הזכיר בשיחות רבות שאותם נשא לחיילי צבאות השם. היום השער הוא משיח, ודרך שער זה צריך לחנך את הילדים.

השער להצלחה בכל ענין של שליחות, בכל ענין שחסיד עושה בהתקשרותו לרבי, השער להצלחה בכל הפעולות שכל יהודי עושה בשביל לזכות להיות מקושר לרבי הוא ‘משיח’.

מה הרבי דורש מאיתנו בענין של משיח? הרבי רצה שנחיה משיח. שכל פעולה וכל פרט יהיו קשורים ונוגעים למשיח. הרבי רוצה שנדגיש לכל יהודי כי ‘הנה זה משיח בא’, ונקשר אותו למלך המשיח על ידי לימוד תורתו בענייני משיח וגאולה. חינוך של ילד חסידי חייב להיות מושתת על היסודות האלו.

גם מי שבדיון על פירסום זהותו של משיח, עדיין יש לו שאלות של ‘מחר’, לא יכול לפטור עצמו בחינוך ילדיו מהחדרת המסר העיקרי של הרבי לדורנו. המסר הזה חייב להדהד בכל פעולה ומול כל ילד. קל וחומר ובמיוחד כשכל פעולה כזו, יכולה להיות הפעולה האחרונה שתכריע את הכף.

כאשר נחנך את ילדינו בהתאם להוראותיו של הרבי, בהתאם לרצונו הקדוש של הרבי, וודאי וודאי שנזרז את ההתגלות, ונוכל לעמוד ביחד עם החיילים המסורים, חיילי צבאות ה’ בשורה הראשונה, ולהכריז בפני מלך המשיח בקול גדול: “יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד”.

לחיים!

(מתוך דברים שנאמרו בהתוועדות חסידית)