בכוחות עצמו פילס ישועה חדד הצעיר את דרכו מאז היותו ילד בכפר קטן במרוקו ועד לרבנו
בכוחות עצמו פילס ישועה חדד הצעיר את דרכו מאז היותו ילד בכפר קטן במרוקו ועד לרבנות מפוארת ומכובדת של הקהילות הספרדיות במילאנו שבאיטליה אליה הגיע בשליחותו הישירה של הרבי. • לאורך השנים זכה לשלל התייחסויות אישיות מהרבי מה”מ, אשר הדריכו בכל צעד ושעל בתפקידו הרבני בו כיהן במשך עשרות שנים, בעודו זוכה לקיר
בכוחות עצמו פילס ישועה חדד הצעיר את דרכו מאז היותו ילד בכפר קטן במרוקו ועד לרבנות מפוארת ומכובדת של הקהילות הספרדיות במילאנו שבאיטליה אליה הגיע בשליחותו הישירה של הרבי. • לאורך השנים זכה לשלל התייחסויות אישיות מהרבי מה”מ, אשר הדריכו בכל צעד ושעל בתפקידו הרבני בו כיהן במשך עשרות שנים, בעודו זוכה לקירובים נדירים מהרבי * בנו, הרב יוסף חדד שי’ שופך אור נוסף על דמותו של אביו, בראיון מיוחד שהעניק ל’בית משיח’
הרב חדד באחד מתלמודי התורה שהקים במילאנו ”עזרני א–ל חי להכניע…” קולו העמוק של הרב ישועה חדד, נשמע מעט מרוחק כשהוא מלווה בקולו של הרבי המנגן את המנגינה ללא המילים. הקלטה קצרה זו הופצה מיד לאחר היוודע דבר פטירתו של הרב ישועה חדד ע”ה, מראשוני תלמידי ישיבות חב”ד במרוקו, ומוותיקי שלוחי הרבי - למעלה מיובל שנים - במילאנו שבאיטליה.
“עזרני א–ל חי” הוא שיר ספרדי. באחת השנים הגיע הרב ניסן פינסון, שליח הרבי במרוקו באותן שנים אל בית חיינו. באחת ההתוועדויות התבקש על ידי הרבי לנגן בפני החסידים ניגון ספרדי. הרב פינסון, יליד רוסיה, החל לנגן בפני הרבי את ‘עזרני א–ל חי’. שנים ספורות לאחר מכן, כאשר הרב ישועה חדד, אז ‘תמים’, הגיע לראשונה להשתתף בהתוועדות בבית חיינו, הורהו הרבי לנגן את ‘עזרני אל חי’. ומאז היו עוד כמה פעמים בהן התבקש על ידי הרבי לנגן ניגון זה במהלך התוועדות.
חשקה נפשו של הילד בתורה
בימי ה’שבעה’ ביקשתי מבנו הרב יוסף חדד שי’ לספר על אביו.
“אבי נולד בכפר טאביא - כפר קטן במרוקו, עשרות קילומטרים מהעיר מרקש”, פותח ר’ יוסף בסיפור חייו של אביו, אך הוא מבקש להזכיר נקודה חשובה בטרם ימשיך: “במשך עשרות שנים כיהן אבא כרב וכשליח במילאנו שבאיטליה וראה הצלחה רבה בעבודתו. אך בכל פעם שסיפר את תולדות חייו, היה פותח ומספר על הכפר הקטן במרוקו בו נולד וגדל. כשחשבתי על כך היום, הבנתי שלא בכדי אבא סיפר זאת. הוא ביקש להעביר מסר: ‘אני נולדתי בכפר קטן במרוקו, הנשמה שלי ירדה שם, במקום הנידח ההוא, אך עם שאיפה לגדול ולעלות הגעתי למקום תורה בקזבלנקה, ובכוחות עצמי, כוחות של נער צעיר, המשכתי למקנס ולבראנואה שבצרפת עד אשר הגעתי לרבי. הרבי הוא אשר הכניס אותי לשליחות במילאנו. כאשר מקיימים ‘יגעת’, מגיעים ל’ומצאת’. אין תירוצים”.
בשיחה מיוחדת עם ‘בית משיח’ מתאר הרב יוסף חדד את מסכת חייו המרתקת של אביו, החל מהיום בו עזב את הבית כדי ללמוד תורה בהיותו ילד צעיר:
“אבא שאף ללמוד תורה, ובהיותו ילד כבן 11 שנים, אסף כסף לנסיעה וביום בהיר אחד נפרד מהוריו בדרכו לישיבה בקזבלנקה. בדרך הארוכה נגנבו לו חלק מחפציו המעטים שהיו עמו. בסופה של דרך ארוכה, הגיע לקזבלנקה, שם נעזר באחותו הנשואה שהתגוררה בעיר. הוא נכנס ללמוד בישיבה המקומית ‘אוצר התורה’, אך כעבור שנתיים החליט שרמת הלימודים בישיבה אינה מספיקה וגם האוירה בישיבה אינה מתאימה לאשר איוותה נפשו, והוא ארז את צרורותיו המעטים ונסע למקנס שם נכנס ללמוד בישיבת חב”ד בניהולו של הרב מיכאל ליפסקר. במקנס לא היו לו קרובים או מכרים, ולמרות שהתנאים הגשמיים היו מורכבים, החל להעפיל בכוחות עצמו בלימוד התורה.
לימים סיפר הרב חדד, כי בישיבת חב”ד מצא את אשר ביקש - אווירה של יראת שמים אמיתית. שם בישיבה, למד נגלה ולראשונה התוודע לעולם החסידות.
במקביל החל ללמוד גם הלכות שחיטה. כאשר ניגש לבחינות, הובהר לו כי בשל גילו הצעיר לא יוכל להיבחן. שמעו של הנער הצעיר המבקש להיבחן בהלכות שחיטה הגיע לאוזניו של הרב ברוך טולידנו, רבה של מקנס, והוא הזמינו להיבחן אצלו. משנוכח לדעת שהנער בקי היטב בהלכות, ציידו בהמלצה לבית הדין ברבאט (עיר הבירה של מרוקו) בה העיד על הנער “הרי הוא כבן עשרים שנה”, ובית הדין הסכים להעניק לנער תעודת שחיטה.
לאחר שנתיים של לימוד בישיבת חב”ד במקנס, עבר בברכת הרבי ללמוד בישיבת ‘תומכי תמימים’ בבראנואה יחד עם קבוצת חברים. היתה זו הקבוצה הראשונה של מובחרי התלמידים בישיבת חב”ד במרוקו שהמשיכה ללמוד בצרפת. קבוצה זו סללה את הדרך לעוד קבוצות רבות של בחירי התלמידים במרוקו שנסעו לישיבה בבראנואה כדי להתעלות בלימוד הנגלה והחסידות ובדרכי התורה והחסידות.
בבראנואה למד ר’ ישועה במשך חמש שנים, בהן קיבל רבות מהמשפיע האגדי הרב ניסן נעמנוב ומראש הישיבה הרב גולדברג. במהלך תקופת לימודיו זו החל לכתוב מכתבים לרבי, ואף קיבל תשובות והדרכות מיוחדות. הבחור ממרוקו הרשים את הנהלת הישיבה בידיעותיו ובהנהגתו, וכאשר נודע לרב ניסן נעמנוב כי הבחור בקי בהלכות שחיטה, מינהו ללמד קבוצת בחורים הלכות אלו.
חברותא אישית עם הבבא סאלי
הצדיק הנודע “הבבא סאלי”, נהג להגיע תדיר לישיבה בבראנואה וללמוד שם, בעיקר בחודשי אלול מדי שנה. לרב חדד היתה הזכות להקריא בפניו מתוך ‘ליקוטי תורה’ לאדמו”ר הזקן. כפי שמספר הבן הרב יוסף חדד:
“הבבא סאלי הגיע ממרוקו לצרפת כדי לקבל טיפול רפואי בעיניו. בשהותו בצרפת הוצע לו להתפלל בבתי כנסת שונים, אך הוא בחר להתפלל בישיבת ‘תומכי תמימים’ בבראנואה ובה למד חסידות עם המשפיע הרב נעמנוב. בין השאר ביקש שאחד מתלמידי הישיבה ילמד עמו ליקוטי תורה בין ארבע לשש בבוקר, והרב נעמנוב הציע לו מיד: ‘כבוד הרב ילמד עם התלמיד ישועה חדד, הוא הרי ממרוקו’. וכך, אבא שהיה בן שבע עשרה שנים בלבד, זכה לשהות מידי לילה במחיצת הבבא סאלי, ולהקריא מאמרי חסידות מתוך ליקוטי תורה בשל בעיות העיניים של הצדיק. אבא סיפר לנו לימים, כי מפעם לפעם הבבא סאלי היה מגיב בהתפעלות: ‘רבי זלמן [דהיינו אדמו”ר הזקן] איך הגעת כזה גבוה? רבי זלמן איך הגעת לדברים כאלו?’”
חלק מהתלמידים שהגיעו ממרוקו לבראנואה, למדו בבראנואה מספר שנים ולאחר מכן שבו למרוקו במטרה להשתלב שם בעבודת החינוך באחד מעשרות מוסדות החינוך חב”דיים שהוקמו ברחבי המדינה. גם הרב ישועה ביקש לשוב למרוקו בתום לימודיו, אך המשפיע הרב נעמנוב הורה לו להישאר בצרפת ולהתחיל בלימודי סמיכה לרבנות בנמקו את הצעתו כי דרושים רבנים בישראל. הרב ישועה ציית, והסתפק בביקור משפחתי קצר במרוקו. כששב לבראנואה, לא מצא את מקומו לאחר שרוב הבחורים בני גילו עזבו את הישיבה. הוא כתב לרבי שרצונו ללמוד בבית חיינו, והרבי השיב בחיוב, בצירוף הוראה ללמוד סמיכה לרבנות.
חבריו מספרים, כי בשל עבודתו כמורה לשחיטה, קיבל על כך משכורת. אולם בהיותו בחור, הוצאותיו היו מעטות. כך יכול היה להלוות סכומי כסף גבוהים לידידיו בישיבה. ביום בו עזב את הישיבה על מנת להפליג באוניה לבית חיינו, הודיע לכל הלווים כי הוא מוחל לכולם ואינם צריכים להחזיר לו פרוטה.
במסלול הלימודים
לקראת י’ שבט תשי”ח הגיע הרב ישועה חדד לחצר הרבי. שבועות ספורים לאחר מכן, זכה להיכנס ל’יחידות’ לרגל יום הולדתו החל בחודש אדר. את התאריך המדויק של יום הולדתו לא ידע, מאחר שבמרוקו לא הבליטו את נושא יום ההולדת. הרבי שאלו באיזה יום נולד והוא השיב כי אינו יודע. הרבי הורה לו אפוא לקבוע את השבת הקרובה כיום הולדתו, וביום זה ינהג מנהגי יום הולדת. הרבי אף הוסיף והורה “את שיעורי הלימוד הנוספים הנהוגים ביום ההולדת, תלמד במשך יום השבת, ובאשר למנהג לתת צדקה לפני שלוש התפילות - תתן ביום שישי לפני כניסת השבת עבור שלוש התפילות”.
זמן מה לאחר מכן, שיגר הרב חדד מכתב למשפחתו שבמרוקו, וביקש לברר בעבורו את תאריך יום הולדתו המדויק. או אז התברר לו שתאריך יום הולדתו חל באותה שבת בדיוק!….
הרב ישועה החל לצלול מיד לתוך האותיות הקטנות של לימודי ה’סמיכה’ עד אשר הוסמך לרבנות. משסיים את מסלול הלימודים הזה, שאל שוב את הרבי במה לעסוק כעת, והרבי הורה לו להמשיך בלימודי דיינות. לאחר תקופה של לימודים אינטנסיביים, הוסמך גם לדיינות. או אז קיבל הוראה לקבל תעודת סמיכה לשחיטה גם מרבנים אשכנזים, בנוסף לסמיכה שקיבל מרבני מרוקו.
לאחר שסיים את לימודי הדיינות ואף הוסמך לשחיטה על ידי רבנים אשכנזים, הורה לו הרבי לחפש הצעה זמנית של שחיטה עד שיסתדר במשרה קבועה.
באותה תקופה, קיץ תש”כ, הגיע הרב מרדכי בלינוב מצרפת לבית חיינו בהוראת הרבי, ואז קיבל הוראה לצאת לשליחות במרוקו. בטרם יצא בשליחות, הורה לו הרבי ללמוד שחיטה באופן שיתאים למנהגי מרוקו. לשאלתו למי יפנה כדי להתלמד, השיב לו הרבי: “לך אל חדד ותאמר לו בשמי שילמד אותך”.
הרב חדד קיים את בקשת הרבי והחל ללמדו שחיטה, אלא שבתוך תקופת הלימוד, היה הרב חדד צריך לצאת ללייקווד כדי לקבל משרה זמנית של שחיטה. הרבי הורה במפתיע לרב בלינוב לנסוע יחד עם חדד ללייקווד… המעגל נסגר בכך, שחודשים ספורים לאחר מכן, יצא הרב בלינוב לשליחות בעיר מרקש באיזור בו התגורר בעבר הרב חדד.
יצויין כי באותן שנים בהן שהה בבית חיינו, זכה הרב חדד לקבל קירובים מיוחדים מהרבי. פעם אחר פעם הורה לו הרבי לשיר בפני המוני החסידים ‘עזרני א–ל חי’. לעיתים התבטא הרבי ‘א ספרדישע ניגון’. ואז הרב ישועה היה פוצח בניגון בקולו העמוק והגבוה, כאשר לעיתים גם הרבי הצטרף אליו.
הרבי דוחק: טרם נסעת למילאנו?
בקיץ תשכ”א יצא הרב חדד בשליחות הרבי למילאנו כדי לכהן כרב בקהילה הספרדית בעיר, למרות שהיה עדיין בחור. הרבי התבטא כי הרב חדד מתאים לתפקיד משום: “שלא שינה דבר מהמנהגים הספרדיים שהיו נהוגים במרוקו”.
על רקע יציאתו לשליחות, מספר בנו הרב יוסף חדד: “בחודש תמוז תשכ”א התכונן אבא לצאת לשליחות, והנה בהתוועדות י”ב תמוז ניגש הרב חודקוב לאבא ואמר: ‘הרבי שואל מה אתה עושה כאן? למה טרם יצאת למילאנו?’ אבא השיב כי נשאר כדי להשתתף בהתוועדות. הרב חודקוב חזר אל הרבי עם דברי אבא, והנה הרב חודקוב חוזר שוב ואומר לו: הרבי הסכים שתישאר, אבל עליך לצאת בהקדם לשליחות. כבר למחרת בבוקר יצא אבא למילאנו…
“כשנה לאחר בואו של אבא למילאנו, הוא התחתן עם אמא מרת רחל, וביחד המשיכו את השליחות שלהם בעיר במשך עשרות שנים”.
לימים סיפר הרב חדד סיפור המעיד על היחס האבהי המיוחד שהקדיש לו הרבי. “פעם ביקר אצל הרבי יהודי ממילאנו, גביר, בשם ציפל. הרבי היה שולח אותו לשליחויות שונות ברוסיה. הרבי שאל אותו מה שלום שלוחיו במילאנו, והוא התחיל לספר על הרב גרליק, הרב לאזאר והרב חדד, בציינו כי ‘חדד מתחתן עוד מעט’. בתגובה אמר לו הרבי ‘אני יודע שהוא עומד להתחתן בקרוב, אבל בשביל זה איני צריך אותך. השאלה שלי היא, האם יש לו אמצעים להוצאות החתונה או לא?!’ כשחזר למילאנו, קרא לי לעבור אצלו במשרד. כשהגעתי, מסר לי מעטפה עם סכום משמעותי עבור הוצאות החתונה. לשאלתי, סיפר לי מה שקרה ביחידות. הרבי דאג לי לכל הפרטים כמו אבא אמיתי”.
באותה תקופה בה הגיע לשליחות, החלו להגיע למילאנו יהודים ספרדים ממצרים, מסוריה, מלבנון ומאירן. אבא החל לכהן כרב בית הכנסת בו התפללו היהודים הספרים שהגיעו זה מקרוב, אולם בפועל נחשב כרב כל הקהילות הספרדיות בעיר. כאשר אחד המקורבים של הרב חדד הפנה לרבי שאלה כשלהי, הרבי שלח אותו לברר את העניין אצל הרב ישועה חדד. רובם של יהודים אלו היו רחוקים משמירת מצוות, ורבים מהם אף לא הגיעו לבית הכנסת.
“אבא פעל עם היהודים הספרדים במילאנו בכמה מישורים, והקדיש מאמצים רבים לפתיחת תלמודי תורה עבור הילדים”, מספר בנו. כמו כן מסר שיעורי תורה רבים במקביל לעיסוקו בתחום הכשרות. העיסוק שלו בעניין הכשרות החל, כאשר נהג לבקר במקום מפגש מסוים בו היו נפגשים היהודים יוצאי פרס. הללו לא שמרו שבת וכשרות והכיבוד שהוגש במקום לא היה כשר. יום אחד הזמינו את אבא למסור שיעור תורה במקום המפגש, ולאבא כאב שמגישים במקום אוכל לא כשר. את הצעתו לארגון אוכל כשר, האחראים במקום דחו זאת.
“כשאבא נכנס ל’יחידות’, הוא סיפר על כך לרבי, וסיכם את המצב באמרו ש’אין מה לעשות’. הרבי קטע מיד את דברי אבא, והשיב שבכל פעם שאוכלים לא כשר יש בכך משום עוון, ולכן חובה לדאוג שבמקום המפגש יהיה אוכל כשר. כאשר אבא שב לאיטליה, שוב פנה לאחראים, ומבלי סיבה הגיונית, הפעם נענו לו מיד, ואבא דאג להביא למקום כיבוד כשר!”
על פי בקשתו של הרבי, פיתח הרב חדד בשנים הבאות מערכת כשרות עניפה, וזאת לפי בקשה מפורשת מהרבי שהרב חדד יהיה אחראי על כל מערכת הכשרות במילאנו. ואכן, הרב חדד השקיע את כל מרצו בעניין, ופיתח מערכת כשרות הקיימת עשרות שנים עד היום הזה.
באחת היחידויות להן זכה, אמר לו הרבי, שכאשר שולחים אברך לקהילה מסויימת לשמש כחזן, שוחט או רב קהילה - הרי הוא צריך לזכור כי לאמיתו של דבר התפקיד משמש רק כתואר רשמי כלפי הקהילה, אך עליו לדאוג שישאר לו מספיק זמן עבור תפקידו העיקרי - הפצת המעיינות. בהזדמנות אחרת הורה לו הרבי לבדוק מעת לעת את סכיני השחיטה בבית המטבחיים.
כאשר החל הרבי לעורר על צורת המנורה בבית המקדש שהקנים שלה היו באלכסון ולא בעיגול, הפעיל את קשריו עם הממונה על האגף היהודי באוצרות הוותיקן וביקש ממנו לראות את המנורה, אך הממונה סירב לאשר לו את הכניסה, ובמקום זה הביא לו ציור מהמנורה, כאשר הקנים בציור היו באלכסון ולא בעיגול.
בשנות שליחותו זכה הרב חדד לקרב עשרות יהודים לחיים של שמירת תורה ומצוות ולחסידות חב”ד. פעם אף קיבל הוראה מהרבי לברך יהודים באמצעות הזכרת שמותיהם של רבותינו נשיאינו.
בעלון ‘הסיפור שלי’, שיצא לאור אשתקד, סיפר הרב ישועה חדד על התייחסות מיוחדת שזכה לקבל מהרבי נוכח תלמודי התורה שהקים במילאנו, בהקדימו לכך סיפור אחר משנות נערותו בישיבה:
“בכל יום ראשון היינו נוסעים לפריז ללמד ילדים יהודים תורה ויהדות. אותם ילדים למדו בבתי הספר הציבוריים בכל רחבי פריז, ובימי ראשון, בהם לא התקיימו לימודים, היה הרב הלל אזימאוו אוסף אותם בבתי כנסת בכל שכונות העיר, ובחורי הישיבה היו לומדים אתם ומחדירים בהם תורה ויראת שמים.
“באחת השנים, כאשר חל ל”ג בעומר ביום ראשון, שכרנו אוטובוסים והבאנו כמאתיים מאותם ילדים לבלות יום שלם בישיבה בברינואה, מהבוקר עד הערב. הילדים התפללו בישיבה, אכלו עם הבחורים ונטלו ידיים לפני הסעודה וברכו ברכת המזון אחריה, שמעו שיחות מפי ראשי הישיבה, וספגו מרוחה של הישיבה.
“המשפיע הנודע הרב ניסן נמנוב, שהיה מנהל הישיבה, נהג לכתוב לרבי דו”ח חודשי מהנעשה בישיבה, ומובן שכך נהג גם בסוף אותו חודש, ודיווח גם על האירוח של אותם מאתיים ילדים בישיבה. יום אחד עברתי בחצר הישיבה ור’ ניסן קרא לי מהחלון לעלות אליו לחדרו. כשעליתי הראה לי מכתב שקיבל מהרבי, ותוכנו: תשואות חן חן על הדו”ח מכל הנעשה בישיבה, ובנוגע למה שכותב שהיו מאתיים ילדים מפריז שבאו לישיבה - ייפלא בעיניי, שהרי מי כמוהו יודע שרוב המכתבים שאני מקבל ככולם, וכן הטלפונים והמברקים, הם בעניינים בלתי רצויים, שיהודי חסר לו בענייני משפחה, בריאות או פרנסה, ומבקשים ברכה. אם יש דבר אחד שנותן לי קצת בריאות ושמחה, הרי זה לשמוע בשורה כזאת שמאתיים ילדים יהודים מפריז בילו יום שלם במסגרת הישיבה. וממילא, הייתכן להתאפק ולהניח ידיעה כזאת על השולחן עשרה ימים ורק אחר כך לשלוח לי את זה?!
“כשסיים להקריא את המכתב אמר לי ר’ ניסן: ‘יום יבוא ואתה תהיה רב בקהילה, שליח של הרבי, ויהיו לך עניינים להודיע לרבי. אל תעשה כמוני - תיכף כשיהיה לך משהו להודיע, תכתוב מיד ותודיע לרבי’”.
“פעם הבאתי לרבי אלבום מיוחד על אודות תלמודי תורה שארגנתי במסגרת פעילותי בקהילה הספרדית במילאנו. תלמודי תורה אלו פעלו בחמשה מוקדים שונים, ובהם 193 ילדים. כתבתי את שמות הילדים ושם אמם, את שמות המורים ואת פירוט תוכנית הלימודים. הרבי התבונן בזה משך זמן, וקרא כל שם ושם. בדרך כלל הייתי משפיל את עיניי ביחידות ולא העזתי להסתכל על הרבי, אך באותה פעם הגנבתי מבט לראות את פני הרבי וראיתי את השמחה ואת הנהרה הנסוכה על פניו הקדושות. כשסיים לקרוא את כל השמות, שאל הרבי: “האם זהו מוסד שלי”? וכשעניתי בחיוב שאל: “ובמה אני אשם שעד עכשיו לא ידעתי מכל זה?”
בהקשר לכך, הוסיף וסיפר כי בכל חודש היה נוהג לשלוח לרבי דו”ח מכל פעולותיו. פעם אחת קרה שהתעכב בכתיבה, והוא שלח דו”ח רק לאחר חודש וחצי. כעבור זמן לא רב קיבל מכתב מהרבי “אחרי הפסק גדול נתקבל מכתבו… ואם טענתו היא שלא כתב משום שאין מה לכתוב, הרי אדרבה, היא הנותנת - אם יודעים שצריכים לכתוב, אזי צריכים לפעול כדי שיהיה מה לכתוב”…
זיכרון שלא נס ליחו
בשנים האחרונות עלה הרב חדד לארץ הקודש והתיישב בירושלים. בתקופה זו, מצבו הבריאותי לא היה מן המשופרים. אף ראייתו הלכה ונחלשה עד שלא יכול היה לקרוא. אך כפי שהעיד בנו: “אין תירוצים” - הרב חדד לא ויתר על קוצו של יוד בכל מה שקשור להלכה ומנהג. חרף חולשתו הגדולה, ולמרות אזהרות הרופאים, יצא לתפילות, דבר שהיה כרוך במאמצים עילאיים מצדו. למרות זאת, מתפללי בית הכנסת בו התפלל מעידים כי תמיד היה שופע אמרות ודברי תורה. כשלוקחים בחשבון שבעשר השנים האחרונות כבר לא יכול היה לקרוא מן הכתב, עשר שנים שבהן לא פתח ספר, הרי מובן שכל דברי התורה נאמרו מתוך זיכרון רב–שנים.
גם בעל הקורא בבית כנסת בו התפלל, סיפר בימי ה’שבעה’, כי הרב חדד היה מתקן אותו גם על שגיאות קלות. פעם אחת הציע הבעל קורא לרב חדד כי בעליה שלו, יקרא בעצמו, אך הרב לא הסכים והסביר כי לפי הלכה הוא אינו יכול לקרוא בתורה בשל ראייתו החלשה. כששמע זאת, ‘יצא מהכלים’ באמרו: ‘אז איך כבודו מתקן אותי על שגיאות קלות, מבלי שחומש מונח לפניו?’
גם בימיו האחרונים ישב עמו בנו והקריא לו קטעים מתוך ספר הזוהר, בעוד האב - אשר כאמור עשר שנים לא פתח ספר - השלים משפטים שלמים.
הרב ישועה חדד נפטר בי”ב במר–חשון, ובהלווייתו שהתקיימה בירושלים, השתתפו רבים ממקורביו, מכריו ובני משפחתו. רבנים ואישי ציבור חשובים עלו במהלך ימי ה’שבעה’ לנחם את בני המשפחה.
הותיר אחריו בניו: הרב שלמה חדד - משלוחי הרבי במילאנו; הרב מיכאל חדד - קראון הייטס; הרב יוסף חדד - כפר חב”ד; הרב מנחם חדד - משלוחי הרבי בבריסל; בתו מרת אביגיל דדון - לוד.
הקשר עם הרבנים הראשיים לישראל
במהלך השנים קיבל הרב חדד כמה פעמים הוראה מהרבי לעמוד בקשר עם הרבנים הראשיים לישראל. הרב חדד אכן עשה רבות כדי לבצעה, ועדות לכך הן סדרת התמונות שלו עם הרבנים הראשיים לישראל שביקרו במילאנו, בהן נראים הרב הראשי לישראל הרב אונטרמן בביקור בבית משפחת חדד, הרב יצחק ניסים במחנה קיץ במילאנו ותמונת הרב חדד מלווה את הרב עובדיה יוסף הראשון לציון בביקורו במוסדות חב”ד במילאנו, ועוד.
סיפר הרב חדד, כי פעם, לאחר ביקורו של הרב עובדיה יוסף במילאנו, התקשר הרב חדקוב ושאל בשם הרבי, האם נעשה לאורח כבוד התורה כפי שמגיע לתלמיד חכם…