מאיר מאירי

הוא גדל בבית הילדים בקיבוץ השומר הצעיר וקיבל חינוך קומוניסטי אדוק. הוא לא היה נגד יהדות, כי פשוט לא ידע מהי… כשגדל, נסע לבדוק כת אינדיאנית בפאתי קנדה, ומשם החל לסלול את דרכו ליהדות עד שהגיע לישיבת חב”ד בצפת • כיום הוא עומד בראש קהילת “שערי גאולה” בקרית גת, אליה מגיעים מאות מתושבי הקריה החרדית • זה סיפור חייו המרתק של הרב מאיר מאירי

העיר קריית גת עלתה השבוע לכותרות “בזכות” שני טילי גראד שנורו בסוף השבוע האחרון לכיוון העיר ופגעו פגיעה ישירה בשכונת וילות שלווה. האחד פגע במרפסת של אחד הבתים והשני במכונית חונה. אש עזה התלקחה בשכונה אך באורח נס רק אדם אחד נפצע - עובד זר שיצא לצלם את הטיל במעופו. “אחד הטילים נפל מטרים ספורים מבתי הקריה החרדית, חלונות וזגוגיות רבות התנפצו”, מתאר זאת אחד משלוחי הרבי בעיר ורב בית הכנסת ‘שערי גאולה’ בעיר הדרומית הרב מאיר מאירי.

מהיום הראשון בו פרצה המלחמה וטילים החלו להתעופף לעבר כל ערי הדרום ובכלל זה קריית גת, עוסק הרב מאירי בחיזוק תושבי העיר. “פרסמנו קריאה לציבור החרדי לבוא וללמוד בכולל הפועל אצלנו ולהשתתף בכינוסי ובשיעורי תורה שאנו מקיימים מדי יום ביומו. כמו כן חיזקנו מאוד את הפעילות עם ילדי השכונה, בשבועות האחרונים קיימנו כמה כינוסי ילדים וחבורות של תהילים”.   

הדרמנו השבוע לקריית גת ופגשנו בפנינת חמד חסידית, שופעת בחיים חסידיים תוססים ומלאי חיות. אין דרך אחרת לתאר את קהילת ‘שערי גאולה’ בקריית גת. קהילה שפתחה את שעריה כמניין מצומצם לפני כשבע–עשרה שנה בדירה קטנה, וברבות הימים הפכה לבית כנסת רחב ידיים, בית תפילה ומעשים טובים המשמש בכל ימות השנה אבן שואבת עבור חסידי חב”ד רבים, אך לא רק. גם אברכים מחצרות רבות, כמו גם ליטאים, ספרדים וסרוגים מוצאים בו משכן ללימוד ולתפילה.  

‘שערי גאולה’ זה הרבה יותר מעוד בית הכנסת. פעילות רבת אנפין מתקיימת בו מדי יום במעגל השנה, ימי חול וימי חג, יומא דפגרא ולאורך כל שעות היום והערב. נוסף על תפילות תמידים כסדרם, פועל במקום גם כולל לימוד, התוועדויות, כינוסים ושיעורי תורה, פעילות עם ילדים ונשים ובסיס יציאה למבצעיו של הרבי בכל נושא ועניין, והכול ברוח חב”דית אותנטית של התקשרות וחיות בכל הנוגע למשיח וגאולה.

“מול מספרם ההולך וגדל של אנ”ש שהגיעו להתגורר בעיר, הורגש צורך בייסוד בית כנסת נוסף שלא יהיה רק מקום תפילה, אלא גם יהווה מרכז חב”די בו תתקיים פעילות חסידית. הכוונה הייתה שכשמגיע תאריך חסידי, שכל חסיד בעיר יידע שיש היכן להתוועד ולשאוב מלוא חופנים של חיות חסידית. הרגשנו שיש בזה חוסר”, מסביר הרב מאירי. 

בית הכנסת עבר מאז נוסד תהפוכות רבות ולטובה. הוא החל את דרכו במנייני תפילה מצומצמים בשבתות ובימים טובים בבית משפחת מאירי, עבר למבנה קבע שעבר אף הוא כמה הרחבות נוכח מספרם ההולך וגדל של חברי הקהילה. בשנה האחרונה הוא עומד לעבור מתיחת פנים נוספת. בדיוק בנקודת זמן זו אנו מקיימים את הריאיון.

“הצעירים אצלנו הגו תוכנית נוסף על הרחבה נוספת כדי לשוות למקום דמות מראה של 770. האישורים כבר ניתנו, ואנו עומדים כעת לחתום חוזה עם קבלן ולהתחיל בהרחבה”.

יליד קיבוץ חסר ידע ביהדות

את קהילת ‘שערי גאולה’ יסדו שלושה אברכים, בעוד שהבולט שבהם והיחיד שנותר בקרית גת, הוא מי שמנווט ומנהיג את הקהילה כיום, הרב מאיר מאירי. כששומעים ממנו על חלום שהתרקם והגשים את עצמו, קשה שלא להתעכב על סיפור חייו מלא התהפוכות - מקיבוצניק אתאיסט ושמאלני עד היום שבו נחשף אל המאור הגדול והצטרף לעדת חסידי חב”ד.

הרב מאירי נולד במשפחה אשכנזית בורגנית בקיבוץ ‘חצור’ בשפלה, דור שני למייסדי הקיבוץ.

“את כל שנות ילדותי העברתי כמו שאר חבריי בבית ילדים וקיבלנו חינוך קומוניסטי אדוק של תנועת השומר הצעיר. הידיעות שהיו לי על שורשינו היהודיים, שאפו לאפס ואף פחות מכך. גיל שלוש עשרה, לדוגמה, לא אמר לי ולחבריי דבר. הוריי לא רכשו לי תפילין וכמובן שלא נשלחתי ללמוד את טעמי הקריאה. הייתה יותר בורות מאשר שנאה; בקיבוץ לא היה בית כנסת וגדלנו בבועה אתאיסטית”. 

הבורות הייתה כל–כך גדולה, שעד שהגיע מאירי לצבא לא ידע אפילו שיש לצום ביום הכיפורים וראש השנה הוא יום הדין. היו אלו עוד ימים רגילים במעגל השנה, וחברי הקיבוץ היו עובדים באדמה כרגיל ומשקיעים ביבולי השדות.

“בשנים מאוחרות יותר התקיימו בקיבוץ בערב יום הכיפורים קבוצות דיון בנושאי אהבת האדם באשר הוא אדם, כשלצד זאת היו שולחנות ערוכים בכל טוב. בפסח חגגנו בחדר האוכל עם פיתות ולחמניות, כשהמבוגרים מקריאים טקסטים ממשוררים בני זמננו שלוקטו והודפסו ב’הגדה הקיבוצית’”.

הימים ההם בבית הילדים בלי לראות כמעט את ההורים, היו קשים לו מאד. כשאני מבקש לשמוע ממנו על חווית ילדות חזקה, הוא נזכר איך מדריכות בית הילדים שחררו את כל שבט עופר, והוא בתוכם, אל משפחותיהם בשל שיפוץ שערכו בפנימייה… עוד זיכרון ילדות חזק היה מטיול שעשו חברי השבט בנחל עמוד הסמוך לצפת.

“כשסיימנו את הטיול, עלינו לכיוון צפת מותשים ועייפים, ובכל פעם שנדמה היה שאנו מגיעים, גילינו שאנו נמצאים על פסגת קטע הררי שהוא פלטפורמה לטיפוס נוסף. התייאשנו. כיום אני לומד מזה דרך בעבודת ה’, שבלימוד תורה וקיום מצוות אין אף פעם רוויה, אין פסגה, כל הגעה לפסגה מסמנת לנו את העבודה שעלינו לעשות לקראת עלייה לפסגה נוספת ואין לדבר סוף”.

כשחצה את גיל שלוש עשרה מעיד הרב מאירי שהחלו להתרוצץ במוחו מחשבות ותהיות לגבי החינוך שקיבל. “לאחר מלחמת ששת הימים היה שבר גדול בקיבוצים. בני הדור השני החלו לפקפק בדרכים שבהן הובילו אותנו מורי הדרך הקיבוציים. אל הקיבוצים החלו להגיע מתנדבים ומתנדבות מכל העולם ובייחוד מאירופה, והשאלות לגבי בורא לעולם או לגבי האמת שבשיטה הקומוניסטית החלו להישאל”.

ההתרסה הראשונה כנגד החינוך הקיבוצי הייתה כאשר מאירי הצעיר מצא את עצמו עם עוד כמה צעירים משתתפים בחוגי יוגה, שם לראשונה שמעו מהמאמנים על החיבור שיש בין נפשו של האדם לבין הגוף, דברים שנתפסו אצל דור המייסדים כאמירות הזויות. “המציאות הייתה שהדברים הללו נפלו על אוזניים כרויות וקשובות. לא ראינו את תכלית החיים כמו הורינו והרגשנו שחייב להיות שמעבר לעולם הפיזי ישנו עולם נוסף של רגשות, של פנימיות ועומק. כמו שסירה לא יכולה לשוט בים לבדה, כך גם העולם אינו יכול להתקיים לבדו”.

כשהגיע לגיל שמונה עשרה התגייס לחיל התותחנים, כשבחופשות ובכל רגע פנוי היה קורא בשקיקה ספרי מיסטיקה וכתות. “מול הספרות הענפה הכרתי גם את המורשת והמסורת שלנו, העם היהודי. בפלוגה שלי הייתה קבוצה של שומרי תורה ומצוות מחוגי ‘המזרחי’; אלו היו אנשים ערכיים מאוד ואצל אחד מהם שמרתי לראשונה סדר פסח כהלכתו. דווקא התלהבתי. הרגשתי שאני מתחבר למסרים, אם כי עדיין לא הבנתי את העומק שבדבר, אך הטקסט עצמו הלהיב אותי. מאז התארחתי אצלו עוד כמה שבתות אותן שמרתי כהלכה. יחד עם חברי אף פקדנו את בית הכנסת”.

כשסיים את שירותו הצבאי, התמסר לקריאת ספר שתורגם מאנגלית על חייהם של האינדיאנים בקנדה. דברים רבים שנכתבו בספר על חייהם משכו אותו, כמו אורח חייהם הפשוט, אמונתם ברוחות ובשדים וכל מיני טקסים הנהוגים בשבט, גרמו לו לרצות לטוס אליהם ולחוות זאת בעצמו. הוא ביקש ממזכירות הקיבוץ חופשה לטיול והזמין לעצמו כרטיס טיסה לאזור בו מתגוררים האינדיאנים. ימים ספורים לפני הטיסה ניאות להצעת חברו בקיבוץ, גיל דפורטו, והצטרף אליו לטיול בלי תכנון מיוחד במדבר יהודה.

“היה זה בתחילת חול המועד פסח, למרות ששנינו לא היינו דתיים עדיין, ידענו דבר או שניים על פסח מהצבא, והחלטנו שאנחנו לא לוקחים אתנו חמץ, אלא רק קמח מצה ופירות וירקות. לאחר שעות ארוכות של טיול בשמש הקופחת, הבנו שלא הבאנו אתנו מספיק מים והיינו אובדי עצות. גיל שהיה בוגר סיירת, הציע שנעלה למקום הגבוה ביותר. התפללתי בלבי שלא נשאר במדבר ונמות מצמא. ואכן, העצה של גיל הייתה טובה. כשהגענו למעלה עצר לידינו ג’יפ של שמורות הטבע שנהגו העניק לנו מים לשתייה והסיע אותנו לתחנת אוטובוס קרובה”.

ההחלטה של השניים הייתה לעלות על האוטובוס הראשון שמגיע לתחנה, איזה שיהיה. האוטובוס הראשון שהגיע, לקח אותם היישר לשכונת ‘מאה שערים’ בירושלים… “היום אני חושב על זה ואני תוהה איך היו מקבלים אותנו, שני צעירים קיבוצניקים עם בגדים בלוים ושערות ארוכות נטולי כיסוי ראש. בפועל,  פגש אותנו ברחוב יהודי עם זקן עבות, עיניים מלאות אהבה שהציע לנו להיות אורחיו. הוא לימד אותנו ליטול ידיים ולברך ברכות וישבנו יחד אתו לסעודת ערב. המפגש אתו היה מיוחד ומעניין, ויצאנו עם תובנות חיוביות על היהדות, דרך אבותינו”.

בכת האינדיאנית

כנראה שהרב מאירי היה צריך לעבור עוד תהפוכות לא קטנות בדרך לחיים של תורה ומצוות. יממה לפני טיסתו לקנדה מצא את עצמו יושב בחדרו בקיבוץ ופונה אל השמים ומבקש מבורא עולם שיחשוף בפניו את דרך האמת הישרה. “לא חיפשתי בקנדה לעבוד וגם לא לראות עולם, כל רצוני היה לתהות על קנקנה של אותה כת אינדיאנית אודותיה קראתי. שכרתי דירה סמוך למקום מושבם ביער והייתי יוצא לבקרם ומשתתף איתם בפולחנים ובטקסים שונים.

“מנהיגיהם דיברו הרבה על טיהור הגוף והנשמה וזה דיבר אלי, כך גם כשדיברו על עולם קסום שנמצא מעבר למה שעינינו הגשמיות רואות, והרגשתי שיש בדבריהם הרבה מן האמת. החינוך בקיבוץ של אתאיזם מוחלט נראה לי באותם רגעים חלול וטיפשי. תקופה לא קצרה שהיתי אתם עד שהרגשתי שאני רוצה להיות אחד מהם.

“אבל אז, מול אותו רצון עז, הגיחו משום מקום באופן של אתערותא דלעילא ממש, זיכרונות מהחיילים הדתיים בפלוגה שלי שהגיעו מישיבת מאיר בירושלים. השמחה שלהם בעשיית המצוות ריצדה במחשבתי וקיבלתי החלטה לברוח מהמקום, פשוט כך…”

ההחלטה על העזיבה הייתה בלתי רציונאלית בעליל. לטעמו של הרב מאירי התחושה האישית שלו הייתה שבורא עולם החליט להוציא את נשמתו מעמק הבכא. “היה לי חבר שהתגורר בבוסטון אליה הגיע כדי ללמוד מוסיקה ברמה גבוהה, והוא הציע לי להגיע אליו. הצטרפתי אליו והבנתי שהוא התקרב לבית חב”ד בעיר ופוקד את בית הכנסת יחד עם צעירים ישראלים נוספים. לא ידעתי אז מה זה חב”ד; באותם ימים חשבתי שכל הדתיים הם מקשה אחת עם אמונה אחת”.

המפגש עם חב”ד בבוסטון ריכך אצלו את ההתנגדות הפנימית להניח תפילין או לפתוח סידור ולהתפלל, אך עדיין היה רחוק מלחבוש כיפה. לדידו, כל השינוי היה חיצוני ולא פנימי.

את בוסטון עזב לאחר כמה חודשים לטובת טיול קצר במקסיקו, ומשם נחת אצל חבר אחר בסינסנטי אוהיו. “מצאתי את עצמי מתחבר אל הרב שלום בער אלפרוביץ’, ואצלו כבר התחולל בי שינוי פנימי. מי שמכיר את הרב אלפרוביץ יודע שהוא יהודי משכמו ומעלה, דמות של יהודי עם דוגמה חיה שהשפיע עלי רבות. כל תנועה שהוא עשה הרגשתי שהיא נובעת ממעיין נובע של אמת עמוקה - והתחברתי”.

אל סינסנטי הגיע מאירי בחג השבועות. לאחר חודש ימים הודיע לו הרב אלפרוביץ שהוא פותח ישיבה לבעלי תשובה בחודשי הקיץ, והוא מזמין אותו להשתלב. כשהגיע מאירי ביום הראשון לישיבה, גילה שהוא ועוד בעל תשובה ממוריסטאון שבא לבקר את הוריו, הם–הם תלמידי הישיבה, ומי שנושא בכל משרות הישיבה, הגשמיות והרוחניות, הוא הרב אלפרוביץ. חודשיים של לימודים אינטנסיביים חשפו בפניו מעט מזעיר מעומקה של תורת החסידות והוא מצא את עצמו מקבל תשובות לכל השאלות שהטרידו אותו. “הרגשתי תחושה חזקה של בן הפוגש את אביו שלא ידע איך נראה”.

לומד בישיבה ומשתתף בהפגנות ‘שלום עכשיו’

כשפרצה מלחמת שלום הגליל, טס מאירי בחזרה לארץ ישראל והתייצב בבסיס הקליטה והמיון של הצבא. הרב אלפרוביץ שכבר הבין שלישיבה לבעלי תשובה במוריסטון מאירי כבר לא יגיע, סיפר לו על הישיבה בצפת וצייד אותו בכתובתה של הישיבה ובמכתב המלצה. “יום אחד מצאתי את עצמי עושה דרכי אל משרדו של ראש הישיבה הרב ווילשנסקי והוא קיבלני בחום ובלבביות”.

בתקופה הראשונה עדיין רקד על שתי החתונות. “היו בקרים שלמדתי חסידות בישיבה ובצהריים נסעתי לתל אביב להפגין נגד מלחמת שלום הגליל במסגרת תנועת ‘שלום עכשיו’. בקיבוץ הייתה אווירה שמאלנית מובהקת ואני שעדיין לא ידעתי את דעתו של הרבי מלך המשיח, הייתי מנהל ויכוחים ערים בעד השלום ונגד המלחמה שהורגת חפים מפשע. כל זה כמובן התמסמס מאוד מהר לאחר כמה שבועות שהייה בישיבה וחיבור פנימי לדרכו של הרבי”.

לקראת חודש תשרי תשמ”ב נסעו כמה בחורים מהישיבה לשהות בחצרות קודשנו וחזרו נלהבים ונרגשים. הם הדביקו בהתלהבותם את שאר תלמידי הישיבה. חצי שנה אחר–כך, בתענית אסתר, עשה הרב מאירי את דרכו ל–770. את הפעם הראשונה בה חזה בפני הרבי, הוא מתאר כרגע הכי מרגש ומיוחד בחייו. “הביקור נמשך חצי שנה, הפכתי להיות חלק בלתי נפרד מקבוצת התלמידים שהגיעה לשהות במחיצת הרבי בשנת ‘הקבוצה’. כל יום שחלף הרגשתי שהמהות שלי משתנית.

“בחצי שנה הזו זכיתי לקירובים רבים מהרבי. השתתפתי במבצע שינון בעל פה אותו יזם המשגיח הרב יקותיאל ראפ, ויום אחד צעדתי ברחוב ושיננתי משניות. הייתי כל כך שקוע שלא שמתי לבי לכך שהרבי יצא ממכוניתו בדרכו למקווה ברחוב יוניון. כשהרמתי את עיני, מצאתי את עצמי עומד מול הרבי. לא אשכח לעולם את החיוך הרחב של הרבי וההבטה שלו עלי”. 

לפני החזרה ארצה, בתום חצי שנה של שהיה ב–770 שהפכה אותו לחסיד בפנימיות ובחיצוניות, עמד לצד חבר ב’גן עדן התחתון’ והמתינו. “הרבי יצא מחדרו, עבר אותנו ואז חזר על עקבותיו ובירך אותנו בנסיעה טובה ובבשורות טובות. זה רגע שלא ימוש מזיכרוני והוא מלווה אותי בכל צעד ושעל”.

קהילה נולדה

לאחר חתונתם קבעו בני הזוג מאירי את מקום מגורם בנחלת הר חב”ד, אך כעבור כמה שנים קיבל הרב מאירי הצעה לשמש כראש כולל בישיבה בקרית גת. לאחר הסכמה מהרבי על המעבר לקרית גת, עברו בני המשפחה לגור בעיר.

כשנה לאחר מכן, החלה ההתיישבות החרדית בעיר לקבל תנופה ממשית, כאשר משפחות חרדיות רבות הגיעו להתיישב בשכונות החדשות של העיר, כמו גם חצרות חסידיות שקבעו את משכנן בקריה החרדית. “יחד עם הציבור החרדי הכללי החלו להתיישב בקרית גת גם משפחות רבות מאנ”ש, ומקהילה של כמה עשרות משפחות, התרחבה הקהילה וגדלה לכמאתיים משפחות ויותר. כעת הורגש צורך בפתיחת בית כנסת באזור החדש”.

יחד עם עוד שני אברכים חב”דיים, ר’ מרדכי אבוטבול ור’ אילן חיון, הוחלט על יסוד בית כנסת חב”ד נוסף. בתחילה התקיימו מנינים רק בשבתות באחת הדירות בקריה. “ההתוועדות הראשונה של המניין המתהווה היה ביו”ד כסלו; בית הכנסת היה מלא באברכים מאנ”ש שחיפשו היכן להתוועד. ראש הדוברים באותה התוועדות היה הרב שלום בער וולפא ששאל את הרבי באמצעות ה’אגרות קודש’, והתשובה שנפתחה הייתה מכתב עבור יהודי בשם מרדכי שכתב לרבי שייסד בית הכנסת ומבקש את ברכתו.

“הרבי כותב לאותו יהודי שהוא מלא תקווה שנוסף על התפילות בבית הכנסת, יהיה זה מקום שיהיה מלא בשיעורי תורה, ההתוועדויות כמו בתי הכנסת שהיו בערים הגדולות ברוסיה, שם בתי הכנסת היו פתוחים כל שעות היממה ויהודים היו יכולים להיכנס ולהגיד פרקי תהילים. החלטנו שכהוראת הרבי, כך יהיה. מאז ועד היום אנחנו שומרים על כך שהמקום יהיה פתוח כל היום ומתקיימים בו שיעורים והתוועדויות”.

השנים הראשונות לא היו קלות, בלשון המעטה, והיו שביקשו לזנוח את רעיון המניין, אך הרב מאירי ואחרים עמדו כמו צוק איתן ולא נשברו. “במבט לאחור אינני יודע מאיפה היה לנו הכוח, מדי שבת היינו מחפשים אחרי מניין. אחרי שבשבת כבר הסתדר המניין, התחלנו לקיים תפילות בימות החול, וגם אז היינו תרים בכל יום אחר שישי או תשיעי למניין. חלפו כמה  שנים וכיום בית הכנסת מלא וגדוש וניתן לקיים בו כמה וכמה מנינים מדי יום”.

כשהדירה הייתה צרה מהכיל את כל המתפללים, החלו לחפש אחר שטח אדמה כדי להקים שם בית כנסת. “אני זוכר שכאשר ראינו את השטח המתאים הראשון, כתבנו על כך לרבי והתשובה הייתה לעזוב את המקום. הרבי כתב שם מכתב ליהודי מרעננה שחשב לפתוח סניף של בית ספר למלאכה, שאין דעתו נוחה מכך. המשכנו אפוא למקום הבא. שוב ושוב מצאנו מקומות, אך קיבלנו תשובות שליליות מהרבי. היה ברור לנו שבלי תשובה ברורה מהרבי, אנחנו לא עושים אף צעד. ואז זכינו לקבל ברכה ברורה למתפללי בית הכנסת, הרגשנו שכאן מקומנו. למחרת רכשנו מבנה והורדנו אותו בשטח. שלט מאיר עיניים של בית כנסת חב”ד שערי גאולה נתלה בכניסה, וכך קבענו עובדות בשטח”.

הרב מאירי מדגיש שלאורך כל ההקמה וההרחבה חשו המתפללים שהרבי מלך המשיח צועד איתם ומלווה כל צעד. “בתקופת ראש העיריה הקודם ישבו כמה גורמים חרדים וחילקו בניהם שטחים באיזור הקריה החרדית בלי להיוועץ באף אחד ובצורה שרירותית. בוקר אחד אנחנו ניגשים לבית הכנסת ורואים שהשטח כולו מגודר. אנחנו תוהים מי הוא זה שהציב את הגדר בין לילה בעוד אנחנו מתכוננים להרחבה, ומגלים שמדובר בנציג של אחת החצרות בעיר שבשיא חוצפתו ניגש אלינו ומודיע שחבל לנו להרחיב, כי השטח ניתן להם ובקרוב נקבל צו פינוי מהמקום.

“היינו מופתעים אך לא נבהלנו, הרי אנחנו הולכים בכוחו של הרבי. חודשים חלפו ולא קרה כלום. יום אחד נודע לנו שהמבקר המשפטי של העירייה ביטל את כל תוכנית החלוקה השרירותית, ומאז הרחבנו עוד פעמיים. הימצאותנו במקום הפכה לעובדה מוגמרת”.    

מה ש’לחיים’
חסידי יכול לפעול

כחלק מהגישה הקהילתית של בית הכנסת ולאור התשובה שהתקבלה בהתוועדות הראשונה, יסדה קהילת ‘שערי גאולה’ כולל אברכים בו לומדים אברכים צעירים. במהלך היום ניתן להבחין גם בחסידים ובאנשי מעשה לא חב”דיים שבאים להתענג על לימוד התורה והחסידות. מי שמרכז את המחלקה הזו הוא הרב ישראל נח בליניצקי, כשהעומד בראש הכולל הוא הרב שמואל רוך. המשפיע הרב אהרן גולד אחראי על כל הפן ההלכתי. “כל מי שנכנס במהלך היום לבית הכנסת, משתומם נוכח האווירה הלימודית שקיימת כאן”. 

ברבות השנים הצטרפו לכולל גם אברכים לא חב”דיים שהאווירה ולימוד החסידות קסמו להם. “יש אברך בשם דוד יפרח, שבימים עברו היה בין פעילי ש”ס ובין יתר תפקידיו היה סגן יושב ראש ההסתדרות וממקורביו של אריה דרעי בעת כהונתו הראשונה כשר הפנים. הוא אוהד חב”ד ומדי יום יש לו חברותא קבועה עם הרב גולד. שניהם לומדים את החת”ת היומי וכן ליקוטי שיחות. בכינוסי תורה שאנחנו עורכים, הוא אחראי על הבאת דמויות רבניות ואישים תורניים רמי מעלה.

“הלה התקשר לרבי מלך המשיח וללימוד תורת החסידות. הוא מתגורר במושב סמוך לקרית גת, מושב חרדי עם אג’נדה ליטאית מוחלטת, אך כשהוא מתבקש שם לומר דברי תורה, הוא חוזר על שיחותיו של הרבי שלמד באותו שבוע בכולל שלנו. לא פעם סיפר לי על ההתפעלות שהדברים גורמים לקהל המתפללים הנמנה על עולם לומדי התורה.

“הרב יפרח אוהב לספר, כי בעת שהיה עוזר של שר הפנים, הגיע עם פמליה לישיבה בכפר חב”ד ואחד המשפיעים בישיבה נתן לו ‘לחיים’. לאחר שהרים כוסית אמר לו המשפיע: ‘מי שאומר ‘לחיים’ ב’תומכי תמימים’, אין ספק שבאחת מתחנות חייו יהפוך לחסיד’ - והוא צדק”…

הרבי עונה ומשיב

בית הכנסת שוקק פעילות כל היום. אנשים מכל החוגים מרגישים בנוח להיכנס לשלוף ספר וללמוד מתי שיחפצו בכך. רבים שנתקלים בבעיה, יודעים גם שניתן לפקוד את המקום ויהיה כבר מי שיסייע בידם בכתיבה לרבי באמצעות ה’אגרות קודש’.

“רק לאחרונה נכנס אלינו יהודי ממוצא רוסי, ואחד מהמתפללים דובר השפה ניגש לסייע לו. הלה ביקש את ברכת הרבי. הוא כתב והתשובה הייתה באידיש ותרגמנו לו אותה. התשובה הייתה ליהודי שחווה נדודי שינה והרבי מציע לו להסיח את הדעת ולהתחזק בביטחונו בה’. כשהקראנו לאיש את התשובה, כמעט והתעלף, מסתבר שעל כך הייתה שאלתו.

“לאחרונה נכנס אלינו חסיד גור שסיפר ששמע שאנחנו עומדים בפני הרחבה וביקש להרים תרומה נכבדה. הוא סיפר שבמשפחתו ישנה אהבה גדולה לחב”ד ולרבי, אליו הם כותבים בכל עת מצוא. אביו משמש משגיח כשרות שנוסע רבות לסינגפור ושם התיידד עם השליח הרב אברג’יל. לפני כמה שנים היה צריך להגיע לשם בפסח, והוא הציע לרב אברג’יל להביא עמו מהארץ מצרכים לבית חב”ד. הרב אברג’יל שמח על ההצעה והנפיק לו רשימה של כבודה גדולה. הנוסע היה בטוח שחברת התעופה לא תסכים לו לעלות את כל זה והוא כתב על כך לרבי. הרבי השיב באמצעות ה’אגרות קודש’ כי שמח על שמסייע למוסדותיו. כשהוא מלווה בברכה זו הגיע לשדה התעופה, והיה המום כשאיש לא שאל אותו שאלות ואף לא עיכב אותו, וכל הכבודה הגיעה בשלימותה לסינגפור.

הדרך להגיע ללבבות

את החלק האחרון של הריאיון אנחנו מקיימים עם הרב מאירי כשהוא נמצא עם ילדי צבאות ה’ בפארק המים ביגור. “הפעילות עם הילדים היא מהמפורסמות אצלנו. במסגרת פעילות צבאות ה’ המרכזי מגיעים ילדים מכל החוגים לפעילות יום בשבוע אותה מרכז הרב מנחם מענדל ישראלי וכן הרב מנחם מענדל אזגווי.

“הפעילות עם הילדים היא חווייתית מחד גיסא, ולימודית מאידך גיסא, ילדים לומדים בעל פה וזוכים בפרסים יקרי ערך”.

כשמביטים על התמונות שמתפרסמות מהווי בקהילה, רואים רבנים ואנשי ציבור מקומיים שמפארים את שולחנות הכבוד, ויהודים מחצרות שונות שרואים במקום בית מדרש שניתן להיכנס אליו, ללמוד ולהתפלל בכל עת מצא. “אם בתחילת הדרך חששתי כיצד אנשים מבחוץ יסתכלו עלינו חסידים המאמינים ב’יחי אדוננו’, אך המציאות היא ש’יחי אדוננו’ לא מפריע לאף אחד; להפך, זה נותן תקווה ואמונה בתוך כל קשיי הדור שלנו.

“אנחנו מקפידים מאוד על הליכה לפי השולחן ערוך, מקפידים שלא יהיו דיבורים בשעת התפילה, מקפידים שהתפילה תהיה במתינות; ישנה רצינות כלפי הלימוד, ואנשים שנכנסים רואים זאת וזה מה שמדבר אליהם. יהודים חרדים יודעים להעריך מי שלומד והולך לפי שולחן ערוך. אפשר לפעמים לדבר דיבורים גבוהים, אך אם לא מקפידים על הלכות פשוטות, הדברים לא יחדרו אצל מי שחונך על סעיפי השולחן ערוך. אני פוגש אנשים רבים שמציינים את האווירה הנעימה והטובה אצלנו. בסופו של דבר אנשים שמחים לבוא למקום מחבק ורגוע”.

איך מצליחים לשמור על לכידות ואחדות בתוך הקהילה?

“אני פועל מתוך גישה שמי שחפץ לפעול, אני אעזור לו ככל יכולתי. יש תחומים רבים שניתן להוסיף ולהעצים אותם. אנחנו מקפידים לתת לכל אברך ביטוי”.

לסיום, אני רוצה לשאול על פירסום משיח, איך הדבר נעשה ואיך מסבירים לאנשים מבחוץ את הנושאים הללו? 

“כשייסדנו את בית הכנסת ואת הקהילה, חרטנו על דגלנו ללכת עם הנושא של ‘משיח’ בגלוי, כפי שהרבי לא החביא את הנושא הזה. אני רוצה לומר לך ברורות: משיח לא מרחיק מליובאוויטש. מי שחושב כך, לא נמצא בשטח. מה שיכול להרחיק מליובאוויטש הוא שרואים אברך שאינו מתנהג כפי ששולחן ערוך דורש, או בת חסידית שלא הולכת בצניעות.

“להפך, משיח מקרב מאוד. כשאנשים רואים חסידים המקפידים על קוצו של יוד וזועקים משיח, הם מבינים שמדובר בנושא רציני ולא בסיסמאות. אנחנו מקיימים כינוסי תורה, שיעורים ברמה גבוהה בהם נוטלים חלק רבנים חשובים מהעיר ומחוצה לה. אנשים מבינים אפוא שאמונת החסידים יסודה בהררי קודש ומגובה בהלכה ברורה ופסוקה ולא רק בהרגש”.    

770 בקרית גת

כאמור, בימים אלו עומד בית הכנסת בפני הרחבה ומתיחת פנים נוספת. לאור ברכתו של הרבי התגבשה קבוצת אברכים צעירים שמובילה את ההרחבה ומגייסת לשם כך את האמצעים הנדרשים, וכשהמלאכה תסתיים בקרוב, יצטרף אף הוא לגלריית בתי הכנסת בעולם שנבנו בהעתק של בית משיח –770. “ישנה אווירה של התרגשות גדולה בקרב אנ”ש בעיר, גם אצל אלה שאינם מתפללים אצלנו. ניתן לומר שההרחבה החיצונית מתאימה לאווירה הפנימית הקיימת בתוך בית הכנסת”, חותם הרב מאירי את דבריו בקול נרגש.