לטהר את אויר העולם כ ” ק אדמו ” ר הזקן : בשנת תקכ”ח נסע כ”ק אדמו”ר הזקן לרבו המג

לטהר את אויר העולם

כ”ק אדמו”ר הזקן: בשנת תקכ”ח נסע כ”ק אדמו”ר הזקן לרבו המגיד ממעזריטש. בדרכו חזרה, עבר דרך העיר סמארגון, שם שררה מחלוקת באותו זמן. “בעלי הבתים” בעיר היו תלמידים לשעבר בישיבה המקומית, שנשאו נשים מקומיות ונשארו לגור בעיר. מאחר שהיו למדנים גדולים, היו נוהגים לקפח את רב העיר בשאלות, כך ששום רב לא היה מסוגל להחזיק מעמד מולם.

ואז אמר אדמו”ר הזקן בפניהם מאמר דברי אלוקים חיים שמבאר את דברי חז”ל (יומא ט, ב): “ראשונים שנתגלה עוונם נתגלה קיצם, אחרונים שלא נתגלה עוונם – לא נתגלה קיצם”.

מאמר זה היה הבסיס למאמר דיבור המתחיל “החלצו” שנדפס ב”לקוטי תורה”, ושכ”ק אדמו”ר הזקן היה נוהג לאומרו בקביעות, פעם בשנתיים או שלוש, כדי לטהר את אויר העולם.

(שיחת שבת תשובה תש”ה)

ולמלשינים אל תהי תיק – ו”ה

כ”ק אדמו”ר האמצעי: ענין “מדין” הוא שנאת חינם בין איש לחבירו, דהיינו ששונא את הטוב שבחבירו, שיש לו קנאה בחבירו על כך שהוא דבק באלוקות יותר ממנו. ופירוד זה שישנו בנשמות, גורם שתתעורר שנאה מאומות העולם על ישראל.

זהו שנאמר: “החלצו מאתכם וגו’, נקום את נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמך”. שמאחר שמשה רבינו – מהותו וענינו היא התורה המחברת את אותיות שם הוי’, ואת האלוקות עם העולם, לכן מכוחו נעשית ההצלחה בנקמת המדינים, לבטל את ה”שנאת חינם”, ואז יהיה ה’ שלם והכסא שלם, ותתבטל השנאה מאומות העולם, ויהיה שלום מבית ומחוץ.

(הנחות תקע”ז עמ’ רלא)

אחדות ישראל וה’ עמו

כ”ק אדמו”ר ה”צמח צדק”: ישראל הם חלק מה’ כמו שכתוב “כי חלק ה’ עמו”. ועל ידי שישראל מתאחדים ומתכללים להיות לאחדים, מתאחד ה’ עימם. ואזי – כשם שאין אדם רואה חובה לעצמו, כך אין ה’ רואה את חובת ישראל שכן הם חלק ממנו. וזה “טעם נפלא בעוצם הטובה שהאדם עושה לו ולכל העולם בקיום מצות עשה זו (ואהבת לרעך כמוך), כמו שאין אדם רואה חוב לעצמו… שאין החוב תופס אצלו מקום כלל להתפעל מזה, וכאילו אינו רואה כלל. כי מפני האהבה הגדולה אשר הוא אוהב מאד את עצמו, על כל פשעיו – שיודע בדעתו – תכסה האהבה בבחינת “מקיף”, שלא יומשך מן הידיעה לידי התפעלות במידות”…

(דרך מצותיך מצות אהבת ישראל)

בין “מדין” ל”זקני מדין”

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: מה יותר גרוע? האם “מדין” או שמא “זקני מדין”? הנה, “מדין – הוא מקור השבירה של “שבירת הכלים” בעולם התוהו, שכל ספירה אמרה “אנא אמלוך” (אני אמלוך), והיו “אורות מרובים” ו”כלים מועטים”. ברם “זקני מדין” – ענינם בחינות חכמה ובינה של הקליפה, שביטויין בעולם הזה הוא “לימודים זרים”, שזו טומאת המוח”. ו”קליפת מדין” – מדון ומריבה – מקור השבירה, גרועה ומזיקה עוד יותר מקליפת “זקני מדין”!

(תורת שמואל, תרל”ב ח”א עמ’ קכג)

קליפת מדין

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: ענין המדון והריב והשנאה שמקליפת מדין, אינו מצד פרט מסויים אלא מצד זה שאינו יכול לסבול את הזולת משום הישות שלו, שהוא חשוב בעיני עצמו ולכן אינו יכול לסבול את הזולת. כי העובדה שהזולת נמצא, ממעטת בישות שלו. וכפי שנמצא בעוונותינו הרבים בדורות האחרונים, שיש חילוקי דעות בכל ענין מענינים הכלליים ובפרט דברים שבקדושה (כמו בעניני הרבנים והשוחטים ועניני בית הכנסת וכדומה) שאי אפשר להתאחד. המקנא בחבירו על הצלחתו בעבודת ה’ ומחמת כן שונא אותו – זהו דבר קשה וגרוע מאוד מאוד. הדבר נובע מישות האדם, ולכן את עובדי ה’ שונא הוא, ואת אהבתו והתחברותו יראה לאנשים הפשוטים דוקא. שכן מציאותם אינה מפריעה לישותו ואדרבה, הם מכבדים אותו.

(קונטרס “החלצו” – רנ”ט)

ללמוד “החלצו” בדמעות

כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ מספר: “בערב שבת תשובה תרס”א היתה לי עבודה לא נעימה לחלוטין. אבי (הרבי הרש”ב), קרא לי ואמר שאקרא לאחד המשפיעים של “תומכי תמימים” ואומר לו שילמד את המאמר דיבור המתחיל החלצו רנ”ט בדמעות, דמעות מכבסות והלואי שזה יעזור לו”.

(שיחת שבת תשובה ה’תש”ה)

אל יטעו את עצמם

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: …”יעיינו בדרושי רבינו הזקן והנשיאים שלאחריו, ובמילא ידעו מאין בא פירוד הלבבות. … וכשישנם שני צדדים, הרי בעולם הזה כמעט אי אפשר שיהיה אחד צודק מאה אחוז והשני אשם מאה אחוז. אלא כל אחד ואחד אשם על כל פנים במקצת. … וברור הדבר אשר עד עתה, השחיתו כמה טוב על ידי העדר קירוב הלבבות בשביל ענינים של כבוד המדומה, וכו’. … ואל יטעו את עצמם שזהו מפני יראת שמים, או מפני שפיץ חב”ד כו’, כיון שרבנו הזקן וכל אחד מהנשיאים בדורו כתבו להיפך, וכמבואר בדרוש החלצו מרבנו הזקן, עד למאמר נשיאנו כ”ק מו”ח אדמו”ר…”

(מכתב ד אייר תשט”ז)

פתגם השבוע בענייני גאולה ומשיח

ג’ השבועות מעוררים ומחזקים את כל אחד מישראל, כי אריכות הגלות צריכה להביא, לא לידי יאוש ח”ו, אלא אדרבה – את ההכרה בעליה הנוראה (נוראה למעליותא) שמתגלית ע”י הגלות.

…והיות שאין אתנו יודע עד מה (בהגלות), הדבר היחיד שיודעים הוא – כי צריך להתוסף איזשהו ענין בתורה ומצות שטרם נעשה, לכן יש להשקיע השתדלות להוסיף בלימוד התורה וקיום המצות בהידור בכל אופן האפשרי, שמא השתדלות זו תהא הדבר שיכריע את קו המאזנים לכף זכות ויביא תשועה והצלה לו ולכל העולם כולו.

(ש”פ מטו”מ תש”נ)