בפתחה של רומי
בפרשתנו אנו מגלים נקודה משותפת בין משה רבנו למלך המשיח: שניהם באים לגאול את עם ישראל לאחר שהיו נתונים בעצמם בגלות.
בפרשתנו אנו מגלים נקודה משותפת בין משה רבנו למלך המשיח: שניהם באים לגאול את עם ישראל לאחר שהיו נתונים בעצמם בגלות.
בפרשתנו טוען משה אל ה’: “הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה”? על המאורע בעטיו נעשה משה “ערל שפתיים”, מספר המדרש שמשה גדל בבית פרעה, לאחר שבתיה אספה אותו מהיאור. פרעה אהב את משה ונהנה להשתעשע איתו, אך כאשר יועצי המלך ראו שמשה מניח את כתר המלכות על ראשו, התנגב לליבם חשש שזהו סימן שהילד עתיד ליטול את המלכות מפרעה. או–אז הביאו לפניו קערה ובה גחלים וקערה שבתוכה זהב. משה רצה לקחת את הזהב, אך המלאך גבריאל דחף את ידו וכך הוא תפש את הגחלים, הכניס את ידו לפיו ומאז נעשה לכבד פה וכבד לשון.
לאחר שהמדרש מסיים את סיפורו של משה בבית פרעה, מציין המדרש כעובדה: “ואף מלך המשיח שעתיד לפָרע מאדום יושב עמָהם במדינה”.
פרטים נוספים על מקום מושבו של המשיח, נמצאים בסיפור מרתק שמופיע בגמרא, על רבי יהושע בן לוי שפגש את אליהו הנביא ושאל אותו: “מתי יבוא המשיח”? השיב לו אליהו: “לך שאל אותו בעצמך”! אליהו הנביא הורה לרבי יהושע לחפש את המשיח בפתחה של רומי ואכן שם הוא מצא אותו.
לדברי רש”י ומפרשים נוספים, אי אפשר להבין את הסיפור כפשוטו, אלא יש למצוא מהי המשמעות של “פתחה של רומי”. לדבריהם, ‘פתחה של רומי’ זהו דימוי שנועד ללמד אותנו משהו על המשיח.
השאלה שזועקת לפנינו, היא: מדוע הגואל של עם ישראל, הן משה רבינו והן המלך המשיח - צריך לגדול דווקא במקור הגלות, בבית פרעה או בפתחה של רומי?
נתייחס איפוא לשלוש נקודות:
א. הסיבה להימצאותו של המשיח בגלות. ב. חילופי השלטון במעבר מגלות לגאולה. ג. איפה נמצא המשיח?
לפרוץ דווקא מהקליפה
כך מסביר המהר”ל מפראג את המצאותו של המשיח בפתחה של רומי: “מלכות האומות נחשב כמו קליפה אל מלכות ישראל. וכמו הפרי שהוא גדל בתוך הקליפה כאשר הפרי על שלימתו אז הקליפה נופלת, ומכל מקום תחילת הגידול הוא תוך הקליפה, כך ישראל, מלכות שלהם הוא מתעלה ומתגדל מתוך מלכות האומות, והיינו שמכח מציאות מלכות האומות וממדרגתם מתעלה אל מדרגה יותר עליונה. וכאשר מלכות ישראל בשלמות אז יסולק מלכות האומות, כמו שמסולק הקליפה כאשר הפרי על שלמותו”.
המהר”ל ממשיל את הגאולה ואת מלכותו של המשיח לפרי, שבתחילה מעורב בפסולת ובקליפות ורק לאחר שהוא מבשיל ניתן להפריד ממנו את הקליפות והינו ראוי לאכילה. כך מלכותו של המשיח שהיא ה’פרי’ הטוב והמתוק (בניגוד לכל המלכויות האחרות שהם רק הקליפה), צריכה להבשיל כדי שתוכל להגיע לשלימותה, ורק לאחר שהעולם ימצה את כל שיטות הממשל הכושלות יופיע המשיח וה”פרי” המתוק יתגלה!
וזוהי המשמעות הפנימית לכך שמשה גדל בבית פרעה: בשהותו בבית פרעה קיבל משה את הכח להעביר את השלטון לידיו.
כך גם המשיח: תהליך הגאולה מתחיל כשהמשיח נמצא במדינה שהיא המעצמה השלטת בעולם, וממנה הוא מקבל את השלטון (המלכות הזו מכונה בשם “רומי” כיון שהיא צריכה להיות המעצמה הגדולה בעולם לפני הגאולה).
מכאן אנו למדים דבר נפלא: מלך המשיח מחכה לביטולה של המלכות השלטת בעולם, וככל שמסתיימת “הצורה הקודמת” של אותה מלכות, כך צומחת ומתחילה “הצורה החדשה” שהיא מלכותו של המשיח!
לפי הגישה הזו, גם היום המשיח נמצא בחוץ לארץ, במדינה שממנה הוא עתיד להעביר את השליטה בעולם לידיו. ובמילים ברורות: מכיוון שבימינו ארצות הברית היא המעצמה השלטת וגם רוב ה’מנין’ וה’בנין’ של עם ישראל נמצא בה, הרי ברור שמלך המשיח נמצא אף הוא בארצות הברית.
ומה זה אומר לנו?
בילקוט שמעוני נאמר: “שנה שמלך המשיח נגלה בו . . מלך פרס מתגרה במלך ערבי . . כל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים, והקב”ה אומר לישראל “בני אל תתיראו כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם . . הגיע זמן גאולתכם”, וממשיך, ש”מלך המשיח עומד על גג בית המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר ענוים הגיע זמן גאולתכם”.
הרבי מלך המשיח מסביר שמדובר כאן על התקופה שלפני הגאולה (כי אם כבר נבנה בית המקדש ומשיח הגיע - מה יש לצעוק שצריך להתכונן לביאתו?..). והמושג “גג בית המקדש” מרמז על חוץ לארץ (כשם שהגג של בית המקדש לא נתקדש בקדושת המקדש, כך חוץ לארץ לא התקדשה בקדושת ארץ ישראל).
וממקום מושבו של המשיח בחוץ לארץ הוא מכריז ואומר: “הגיע זמן גאולתכם”!
עלינו, כל מי שזכה לשמוע את בשורת הגאולה, מוטלת המשימה להפיץ בשורה זו ובכך לסייע להתגלותו של המשיח ו”להביא לימות המשיח”. כמו כן חשוב שכל יהודי ידע שהמשיח אינו ממתין בסבלנות שיגיע הזמן להתגלותו, אלא ממקום מושבו משפיע על עם ישראל, ואף פועל על אומות העולם ומכין אותם לקראת הגאולה השלימה.
•
סופו של הסיפור היה שרבי יהושע שאל את המשיח ‘מתי כבודו יגיע’? והמשיח ענה לו שהוא מוכן לבוא ‘היום’! כלומר, התגלותו תלויה בנו ובמוכנות שלנו ושל העולם לביאתו.
מקורות עיקריים: קונטרס בית רבינו שבבבל; דבר מלכות פר’ חיי שרה תנש”א; סה”ש תש”נ ש”פ וארא.