שתי בחינות כ ” ק אדמו ” ר הזקן : ב”קדש לי כל בכור” ישנן שתי בחינות. אחת: התלבשות

שתי בחינות

כ”ק אדמו”ר הזקן: ב”קדש לי כל בכור” ישנן שתי בחינות. אחת: התלבשות בחינת החכמה שבאצילות שהיא בחינת “קדש”. השניה: הקיום הגשמי בפועל ממש: כתיבת פרשיית “קדש” בדיו גשמי ועל קלף גשמי. והנחתן בתפילין על היד והראש.

(תורה אור, מקץ לח, א)

למען תהיה תורת ה’ בפיך

כ”ק אדמו”ר האמצעי: פירוש “קדש לי” הוא שיהיה האדם מקודש לה’ בשאיפתו ועבודתו בכיסופיו מלמטה למעלה. זאת באופן שמקדיש את כולו לה’ לעסוק בחכמה במצוות תלמוד תורה, לקשר מחשבתו ודיבורו בה’. כי עניין זה פועל שיימשך מלמעלה למטה בחינת גילוי אור אין סוף שבחכמה העליונה וכמאמר חז”ל: “שהקב”ה יושב ושונה כנגדו”.

זהו שנאמר: “קדש… למען תהיה תורת ה’ בפיך”: כלומר, שעל ידי שנעשה האדם כלי לדבר ה’ עקב היות האדם בבחינת ביטול פנימי ועצמי, אזי תהיה המשכת אור אין סוף מחכמה העליונה, בפיך — שיהיה דבר ה’ ממש נמשך בפי הקורא והשונה.

(אמרי בינה, שער התפילין יז, ג)

תנו עוז לאלוקים

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: בתחילה הרג ה’ כל בכור בארץ מצרים ולאחר מכן ציוה “קדש לי כל בכור”. נמצא שתחילה האמין ה’ לכנסת ישראל וגאלם, ומכוחה של גאולה זו, הם עצמם מוסיפים אחר כך כח, בגבורה שלמעלה, בבחינת “תנו עוז לאלוקים”. זהו “קדש לי”, בבחינת “שאו ידיכם קדש וברכו את הוי’”.

(אור התורה, במדבר כרך א, דרושים לחג השבועות, עמ’ צד)

המשכת החכמה למטה

כ”ק אדמו”ר מוהר”ש: ארבעת פרשיות התפילין מכוונות כנגד ארבעת המוחין, שבמוח האדם ובעולמות העליונים.

פרשת “קדש לי כל בכור”, היא בבחינת מוח החכמה, ופעולתה היא, שתהא נמשכת ומתגלה למטה, בחינת חכמה, כדכתיב “למען תהיה תורת ה’ בפיך”, שעוסק בתורה לשמה, כדי להמשיך אורות בכלים.

(תורת שמואל תרל”ח, עמ’ סז)

החכמה נקראת קדש

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: החכמה נקראת קדש כמו שכתוב “ושמרתם את השבת כי קדש היא”, וידוע ששבת הינה גילוי של מוחין דאבא (פנימיות החכמה). ובזוהר מובא: “קדש — מילה בגרמי’” (קדש —  מילה בעצמו), שכן פירוש “קדש” הוא — היותו מובדל.

(המשך תער”ב חלק ראשון, פרשת דברים, עמ’ עג)

לזכור בחכמה

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: קיבלתי מאבי שלימוד מאמר ‘והדרת פני זקן’ שבליקוטי תורה, מעורר קבלת הארת “יחידה שבנשמה” בפנימיות.

ומהמבואר במאמר זה הוא: שהחוקק את התורה במוח הזיכרון שבנפשו, אזי גם אם עוסק בצרכי הגוף, הרי התורה היא בבחינת “עלמא דאיתכסיא”  (עולם המכוסה) שבנפשו, שמאיר בו  י’ של שם הוי’, שלכן בפרשת “קדש לי כל בכור”, כתוב בה: “ולזיכרון בין עיניך”.

(ספר השיחות תש”ז, משיחות י”ט כסלו תש”ז, עמ’ 92)

פדיון הבן בעבודת ה’

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: תמורת אשר פדה ה’ את בכורי ישראל ביום הכות כל בכור בארץ מצרים, והנה אמרו חז”ל (שבת קלג, ב): “הוי דומה לו (לה’) מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום”.

ובענייננו: מי שביכולתו להציל את ילדי וילדות בני ישראל, שעל כולם נאמר: “בני בכורי ישראל”, — שלא ייטמעו בין הגויים רחמנא ליצלן, כי אם לקשרם בדברי אלוקים חיים, על ידי תורת חיים, שעל ידי זה יקויים גם בהם — חיים כולכם היום.

(אגרות קודש, כרך ב, עמ’ רמב)