ההפתעה:

ההפתעה: “הרבי רוצה לראות אתכם בחדר היחידויות עכשיו”. ‘לא עלה בדעתנו כלל וכלל, ופתאום הרבי קורא לנו ליחידות’. הכניסה: והנה נפתחה הדלת, גן העדן העליון, ואנו רואים את הרבי עומד בפתח וממתין. המעמד: הרבי רמז לרב גרונר לצאת לחדר סמוך. נשארנו לבד עם הרבי. המבט: הרבי נעמד זקוף, וחיוך גדול נסוך על פניו הקדושות, חיוך שמביע אהבה אין סופית.  החשיפה: קלטות הוידאו שהרבי ביקש לקבל ולראות. הביטוי: אלו הדמי חנוכה הטובים ביותר שיהודי יכול לקבל. ההודיה: עמדתי בחוץ והודיתי לה’ על הזכות הנפלאה להיכנס ליחידות. והרגע בו נפתחה שוב הדלת: הרבי קורא לכם בשנית! • “בית משיח” מגיש בפרסום ראשון: רשימה ייחודית על שתי יחידויות נדירות להן זכו הרב זלמן חאנין והרב לייבל זייאנץ, בחודש כסלו תשנ”ב

הרב זלמן חנין והרב לייבל זייאנץ מדפיסים את התניא בדירת הרבי הריי”צ

השבת שעשינו במוסקבה, הייתה חווייה מיוחדת. זה החל בכניסתה המוקדמת של השבת, כאשר הדלקת נרות בשעה 3:15 בצהריים… מכיוון שהמלון שלנו היה רחוק מבית הכנסת המרכזי של מוסקבה מרחק שלוש שעות הליכה – העדפנו להתפלל בבית הכנסת על שם פאליקאוו, הרחוק רק מהלך שעה וחצי… לפחות את הדרך הלוך הספקנו לעשות במונית לפני כניסת השבת.

לתפילות מנחה וקבלת שבת הגיעו לערך ארבעה מניינים. כמשקל נגד לקור העצום ששרר בחוץ, התנהלה התפילה בחום חסידי על ידי חברי אגו”ח, ובעיקר הרה”ח ר’ שלמה קונין שהוסיף חיות מיוחדת. לאחר “בואי בשלום” השתתפו כולם בריקוד גדול סביב הבמה.

רבים מהמתפללים הגיעו לבית הכנסת בציפייה לסעודת ליל שבת שאחרי התפילה. כפי שתיארתי קצת בכתבה הקודמת, באותן שנים שרר ברוסיה רעב של ממש. אפילו מי שהיה לו כסף, לא היה יכול לרכוש מוצרי יסוד בסיסיים. מכיוון שכך, סידרו חברי אגו”ח שבכל שבוע תגיע מיכלית עם אוכל מארץ הקודש, לחלוקה ליהודי רוסיה. מאוכל זה הכינו גם סעודת שבת ביד רחבה, ועשרות יהודים רעבים הגיעו בשל כך לבית הכנסת. כמובן ש”מתוך שלא לשמה – בא לשמה”, ורבים מאלו שהגיעו כדי לקבל מנת דג ומרק מהביל, התקרבו בסופו של דבר ליהדות.

אפיזודה מעניינת שתמחיש את הרעב באותן שנים: בשבת בבוקר, בדרכי מהמלון אל בית הכנסת, היה קור אימים. אף פעם בחיי לא חשתי קור כזה… והנה אני רואה תור של אלפי אנשים ליד חנות של מקדונלדס. למרות שבאופן כללי נזהרתי מלהראות שאני מבין את השפה הרוסית, כדי שיחשבו שאני תייר תמים שאינו מבין כלום – לא יכולתי להתאפק כאשר ראיתי אשה עם שני ילדים קטנים עומדים בקור העז, ושאלתי אותה: ממתי את עומדת כאן? “משש בבוקר”, השיבה. ומתי נראה לך שיגיע התור שלך? המשכתי לשאול. “בערך בשעה 12 בצהריים”, ענתה. שאלתי אותה: מי ערב לך שעד שתגיעי לשם, עוד יישאר אוכל? אולי הכל יימכר?… האשה ענתה לי בביטחון מלא: אין דבר כזה! זוהי חנות מאמריקה, ושם יש אוכל לכל העולם, ואם משהו נגמר – תוך כמה שעות זה מגיע לכאן עם מטוס… והוסיפה האשה ואמרה: למרות שהקור נורא, וקשה לעמוד עם הילדים בקור כזה, אבל מה לעשות – הרי רובלים אינני יכולה לאכול, וזה גם לא משביע… לעומת זאת האוכל מאמריקה הוא אכיל, משביע, ואפשר לקנות כמה שרוצים. רק צריכים לחכות בתור…

בשבת בבוקר, התפילה התחילה בשעה 10:00. מניין עוד לא היה. בקושי ‘זימון’. אבל הרב קונין התחיל את התפילה בדיוק בזמן. הוא כבר בעל ניסיון ויודע שעד ‘ברכו’ כבר יהיו כאן כמה עשרות אנשים. בקריאת התורה נוכחים יותר ממאה יהודים, ואחרי התפילה, בקידוש – מלא בית הכנסת במאות אנשים…

לאחר הקידוש, הרב קונין חזר על רעיונות משיחותיו של הרבי, ובחור דובר רוסית תרגם אותו. כנראה שהבחור לא הבין מה הרב קונין אומר, והרב קונין לא הבין מה שהבחור אומר. אבל אני, שהבנתי את שניהם, שמתי לב שהרב קונין השמיע רעיונות עמוקים של חסידות, ואילו הבחור חזר על שיחה אחרת לגמרי, עם רעיון שמובן גם לאנשים רעבים…

אחרי השיחה, הוציאו את האוכל, והבחורים החלו לנגן עם הציבור. היה נחמד מאוד, כי אחרי שהנוכחים השביעו את רעבונם, הם שמחו לשבת ולנגן ולרקוד. היו שם גם יהודים זקנים שסיפרו סיפורים מעניינים מאוד מזכרונותיהם.