להלהיב את כנסת ישראל כ”ק אדמו”ר הזקן: במתן תורה היו העם “רואים את הקולות ואת הלפ

 להלהיב את כנסת ישראל

כ”ק אדמו”ר הזקן: במתן תורה היו העם “רואים את הקולות ואת הלפידים”. והנה הקולות והלפידים לא באו כדי להפחיד את ישראל, אלא היו עניין ובחינה של התעוררות שמלמעלה, ברשפי אש, לעורר את האהבה בעם ישראל, שיתעוררו בהתעוררות שמלמטה, שיתלהבו נפשותיהם ברשפי אש התשוקה לה’ אחד. לשם כך היו הקולות והלפידים, כדי להלהיב את כנסת ישראל. ואכן כך היה. שכן על כל דיבור פרחה נשמתם, לפי שהקולות והלפידים הלהיבו את נפשותיהם, בהתלהבות אורה ושמחה, בבחינת כלות הנפש ממש, עד שפרחה נשמתם על כל דיבור מעשרת הדברות!                     (לקוטי תורה, שיר השירים, כו, ב)

באימה וביראה - גם עכשיו

כ”ק אדמו”ר האמצעי: פלא גדול לכאורה, איך יכול להיות עכשיו בזמן הסתר אלוקות, אימה ויראה ופחד אלוקי, שהיה בזמן מתן תורה, שהיו רואים את הקולות, עומדים למרגלות הר סיני, זוכים להתגלות ה’ אליהם באופן של פנים בפנים, עד שעל כל דיבור ודיבור פרחה נשמתן. גם היו מופשטים מגשמיות חומר גופם לגמרי. ואיך יוכל אדם ללמוד עכשיו את דבר ה’ זו הלכה, באימה וביראה, ברמה שהייתה בזמן מתן תורה?

אלא שגם עכשיו בכל עת וזמן שלומד האדם את דבר ה’ זו הלכה, גם ביחיד, הרי דבר ה’ הוא שמדבר בפיו, ודברי ה’ חיים וקיימים בלי שינוי כלל וכלל, שכן אין הגשמיות והחומריות מחשיכים לגבי האור האלוקי של דבר ה’. ומכוח זה יוכל לבוא האדם לבחינת האימה והיראה שהיו במתן תורה, שהרי הוא כאילו שומע עכשיו אותו דבר ה’ ששמעו במתן תורה, שהרי אין שינוי בדבר ה’, והוא, המדבר בפיו!             (תורת חיים, שמות חלק ב’, פרשת יתרו, רנד, א)

אז ראה

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: על “וכל העם רואים את הקולות” דרשו חז”ל (מדרש רבה, פרשת כי תשא, פ’ מ’) את הפסוק: “אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה”. ופירשו: שאמרה הקב”ה ארבע פעמים בינו לבין עצמו, ואחר כך אמרה לישראל. וארבע פעמים אלו מכוונות כנגד ארבעת אותיות שם הוי’. י’ - חכמה, ה’ - בינה, ו - מידות, ה’ - מלכות. נמצא איפוא, שהחכמה נקראת “אז ראה” - בחינת ראיה. ואכן בשעת מתן תורה זכו ישראל, לבחינת “וכל העם רואים”, וכן לעתיד לבוא יהיה גילוי בחינה זו של ראיה.

(אור התורה, במדבר כרך א, עמ’ קעב)

רואים את הנשמע ושומעים את הנראה

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: חז”ל דרשו על המילים “רואים את הקולות”, שהיו רואים את הנשמע ושומעים את הנראה. וצריך ביאור כיצד ייתכן הדבר?

אלא, שכיוון שעל כל דיבור פרחה נשמתם, דהיינו שפרחה מלהתלבש להאיר בגוף בכוחות פרטיים, כי אם נכללו כוחות אלו, בעצם נפשם, אשר בבחינה זו עדיין אין שום התחלקות לכוחות, לפיכך יכולים היו לראות את הנשמע, ולשמוע את הנראה.

(תורת שמואל תרכ”ט, מאמר ד”ה וכל העם רואים וגו’, עמ’ ריח)

ההעדר שלפני ההווי’ה

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: עניין החרדה שהביא ה’ על ישראל בהיות כל העם רואים את הקולות, ככתוב וירא העם וינועו - הוא:  לפני כל הווי’ה והתהוות, צריך להיות העדר, וכעניין הצמצום שבשביל הגילוי שלאחריו. ועניין החרדה והביטול שהקדים ה’ למתן תורה הוא, שעל ידי העדר המציאות, בחינת הביטול, זכו לקבל לאחר מכן את גילוי העצמות במתן תורה. שכן העדר זה הוא ההכנה והכלי להמשכת העצם, שהוא ההווי’ה האמיתית.                    (המשך תער”ב, ח”ב עמ’ א - ב ואילך, מאמר ד”ה וכל העם רואים, שנת תרע”ה)

מהו עניין הרעם והרעש?

כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ: צריך להבין מהו עניין הרעם והרעש שהיה במתן תורה, והרי הדברות והציוויים, שהיו במתן תורה, רובם הינם דברים פשוטים שהשכל מחייב?

אלא שכשמתגלה עצם הדבר הוא בא בגשמיות דווקא, וכמשל האב, שעל ידי ההמשכה שמשפיע מעצמותו, מוליד בגשמיות, ילד עם מהות שכל, שכן זו המשכה עצמית. ומאידך כל הגבוה ביותר יורד למטה ביותר, ולכן זה בא בגשמיות. משום כך, על המשכה כזאת שייך שיהיו קולות וברקים. שכן, היא הנותנת: כיוון שישנו כאן גילוי עצמות אין סוף, לכן נאמרו דברים פשוטים דווקא, שבהם ועל ידם, היא המשכת ה”עצמות” ברוך הוא.                 (מאמר ד”ה וכל העם רואים את הקולות, ספר המאמרים ה’תש”ו. מעמ’ 94 עד עמ’ 114)

הגלות הקשה והגאולה המושלמת

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: כשם שבמתן תורה היה צריך להיות קודם כור ההיתוך במצרים וכן החרדה שב”וכל העם רואים את הקולות”, העדר שלפני ההוי’ה, על דרך זה הוא בתורתו של משיח, פנימיות התורה, שההכנה אליה היא על ידי ההעדר וההעלם שבכל הגלויות, ובפרט בגלות האחרונה, ובעקבתא דמשיחא, שזוהי הגלות המרה ביותר, לכן באים על ידה אל ההווי’ה האמיתית שאין אחריה גלות. שכן, זו הגלות הקשה ביותר ולפיכך היא מביאה את הגאולה המושלמת ביותר, גאולה שאין אחריה גלות.  (ספר המאמרים שמות ח”ב, עמ’ קיד)