בכל שנה היו אלפי החסידים זוכים לראות את הרב שמעון גולדמן ע”ה עולה על בימת ההתווע

בכל שנה היו אלפי החסידים זוכים לראות את הרב שמעון גולדמן ע”ה עולה על בימת ההתוועדויות כששטריימל לראשו, ובנוכחות הרבי מספר סיפור או אימרה חסידית לאלפי המשתתפים, ולאחר מכן, בהוראת הרבי, היה מזמין את הציבור להשתתף במלווה מלכה השנתית לטובת גמ”ח שומרי שבת. היה זה מעמד שנתי קבוע, אך יוצא דופן בחצר הליובאוויטשית >> “בית משיח” מספר על דמותו רבת החסדים של הרה”ח הרב שמעון גודלמן שנפטר בשבוע האחרון, החל משנות נעוריו הסוערות בצל השואה >> זכרון לאיש הגמ”ח

למעלה: הרב גולדמן בשנחאי (האמצעי בשורה העליונה - מסומן בחץ]. למטה: ספר זכרונותיובשבוע שעבר נפטר לבית עולמו הרה”ח ר’ שמעון גולדמן ע”ה, ומקהילת ליובאוויטש שבקראון הייטס נגדעה דמות חסידית, הזכורה לרבים כאיש חסד בעל לב זהב - וכמה זה מתאים לשם משפחתו  - גולדמן - איש זהב.

עשרות שנים ניהל הרב גולדמן גמ”ח שהלווה הלוואות בסכומים גדולים, זאת לצד עשיית חסדים רבים בתחומים מגוונים.

בני משפחתו סיפרו כמה היה מפעים לראותו שב מעבודתו בחנות הבשר שניהל בסיום יום עבודה מפרך, ומיד שוקע כולו בענייני הגמ”ח. כזה היה ר’ שמעון - איש שעושה הכל למען הזולת, ללא אינטרס או טובת הנאה. ביתו היה פתוח בפני אורחים רבים שקיבלו בביתו כל טוב גשמי ורוחני, כאשר הוא ולצדו רעייתו מרת אסתר ע”ה, דואגים לאורחים עם כל הלב והנשמה.

תחת הכיבוש הנאצי

הרה”ח ר’ שמעון גולדמן ע”ה, נולד בעיר שעדליץ שבפולין ביום ה’ בטבת תרפ”ח. הוריו ר’ שמואל זאנוויל ומרת מנוחה קריינדיל נמנו על חסידי גור, אולם בבחרותו נשלח ללמוד בישיבות “תומכי תמימים” בוורשה ובקאלושין שבפולין.

השואה האיומה קטעה את מסלול הלימודים של שמעון הצעיר. עם פלישת הנאצים לפולין, סבל רבות תחת כיבוש המגף הנאצי, ובמשך השנים חווה הנער הצעיר ניסים גדולים, כפי שסיפר לימים, וזיכרונותיו פורסמו בסדרת “חב”ד בשואה” ב”בית משיח”, וכן ב”כפר חב”ד”, ובשנים האחרונות אף הוציא לאור את זכרונותיו בספר בשפה באנגלית.

כאמור, בפרוץ המלחמה למד בישיבת “תומכי תמימים” בעיר קאלושין שבפולין. כאשר פלשו הגרמנים לפולין, ניסו ראשי הישיבה להמשיך בשגרה, אך לאחר שבוע ימים, כאשר הנאצים התקדמו במהירות וכבשו שטחים נרחבים מפולין, הורתה הנהלת הישיבה לכל התמימים לשוב לבתיהם. שמעון הצעיר שב אפוא לעיר מגורי הוריו - שעדליץ. לאחר מסע תלאות הגיע הביתה, שם גילה כי הוריו נמלטו מהבית מפני ההפגזות. רק למחרת איתר את הוריו. שמחת הפגישה לא ארכה זמן רב, שכן הגרמנים שוב פתחו בהפגזה כבדה ושמעון ומשפחתו נמלטו לגינה בה גדלו ירקות, והשתטחו על האדמה, בעוד המטוסים שמעליהם צוללים לגובה נמוך. אבי המשפחה החל לומר וידוי עם הילדים, אך למרבה הנס, המפציצים הנאצים חלפו הלאה והמשפחה ניצלה.

כשבועיים לאחר תחילת המלחמה, ריכזו הנאצים רבים מיהודי העיר והסביבה ליד בית הסוהר המקומי, ובהם היו גם שמעון ואביו, וכן האדמו”ר מביאלה. לאחר שרוכזו היהודים, היה נראה כי הנאצים ממתינים להוראות כיצד לפעול. בינתיים ניגש קצין גרמני אל שמעון, ובשל גילו הצעיר הורה לו לשוב לביתו, אך שמעון חשש מאוד כי הנאצים המפטרלים באיזור יחשבו כי נמלט. הקצין נענה לבקשתו והורה לכל החיילים שעמדו מסביב, כי יתנו לנער לשוב לביתו. האדמו”ר מביאלה הוברח מהמקום בנס גלוי, ואילו המוני יהודים, ובהם אביו של ר’ שמעון, הוגלו לעיר סמוכה, אך כעבור זמן הוחזרו לעיר מגוריהם בערב חג הסוכות. מחשש מהנאצים, לא התאפשר לבנות סוכה של ממש, ולכן הוסר הגג מאחד המחסנים הצדדיים, ואת סעודות החג אכלו בו אבי המשפחה יחד עם האדמו”ר מביאלה, כאשר הת’ הצעיר שומר מבחוץ על מנת להתריע מפני אורחים לא רצויים.

נדודי הצלה

בימים הבאים הצליח להימלט מפולין לליטא ומשם לוילנה, אליה נמלטו עשרות מתלמידי ישיבות “תומכי תמימים” בפולין. הישיבה החב”דית נפתחה אפוא בשנית בוילנא לאחר שנסגרה זמן קצר קודם לכן.

באותם ימים נקט הרבי הריי”צ בדרכים שונות כדי להציל רבים מגיא ההריגה ובכללם אדמו”רים, רבנים, חסידים ותלמידי התמימים. הרבי אף הקדיש מאמצים רבים להצלת התמימים שהצליחו להימלט לוילנה. באוויר שרר חשש מוצדק, כי בקרוב יכבשו הגרמנים גם את וילנה, חשש שהתאמת במועד מאוחר יותר. לאחר תלאות רבות, הגיעו הבחורים לעיר קובה שביפן, שם קיוו לקבל ויזות לארצות הברית, אלא שהזמן חלף והויזות לא הגיעו. שלטונות יפן החליטו אפוא לגרש את הפליטים היהודים מקובה לשנחאי הבין–לאומית, ששכנה באותם ימים בשטח סין.

מי שקיבלם שם בזרועות פתוחות, היה הגה”ח הרב מאיר אשכנזי רב העיר, שסייע לתמימים להקים במקום סניף של “תומכי תמימים” בה שקדו על לימוד הנגלה והחסידות. שמעון גולדמן היה בין התמימים שכף רגלו מצאה שם מנוח, לבינתיים.

בתום המלחמה קיבלו התמימים ויזות לארצות הברית, מה שפתח בפניהם את האפשרות לצאת משנחאי.

עוד מכשולים רבים נכונו לקבוצת הבחורים, עד אשר כולם עלו על האוניה שהובילה אותם לארצות הברית. רק אז המתח הגדול הפך לשמחה של ממש. לאחר שנים רבות תיאר הרב גולדמן בזיכרונותיו, כי ברגע שנכנסו לספינה, השמחה עלתה על גדותיה; לתמימים הנסיעה לרבי הייתה כחלום לא מציאותי.

לאחר מסע תלאות, הצליחו התמימים להגיע לארצות הברית, והמשיכו את לימודם בישיבת “תומכי תמימים” המרכזית בצלו של אדמו”ר הריי”צ. בתום שנות המלחמה האיומה, התברר כי ר’ שמעון נותר אוד מוצל מאש, אחד מכל בני משפחתו. הוריו, וכל אחיו ואחיותיו נספו בשואה, ה’ יקום דמם.

בית חסידי ולא מודרני

בהגיעו לפרק ‘האיש מקדש’, נשא לאישה את מרת אסתר, בתו של החסיד הנודע הרב יוחנן גורדון - גבאי בית הכנסת 770 ומנהל גמ”ח ‘שומרי שבת’. זכה והרבי מה”מ סידר קידושין בחתונתו. באין לו הורים, מי שהובילו אותו לחופה היו שניים מחשובי החסידים - הרב מאיר אשכנזי רבה של שנחאי, והרב מרדכי אברהם ישעיה גרונר.

בעת התספורת של בנו שהתקיימה בשנת תשי”ג, הרבי גזר את שערותיו של בנו בן ה–3, ולאחר מכן אמר שיחה קצרה (נדפסה בתורת מנחם חלק ז’ עמוד 339). בסיומה בירך את אבי הילד: “שיהיה לו בית חסידי ולא בית מודרני, דבר שיתבטא גם בכך שענין השערות יהיה כדבעי” (והוסיף בחיוך:) “בודאי מבין כוונת הדברים”.

ואכן, זכה ר’ שמעון להקים עם רעייתו בית חסידי שהיה פתוח קבוע בפני אורחים רבים. אלה זכו להתקבל בהכנסת אורחים חמה ולבבית ובמאור פנים.

רבי יוחנן, רבי שמעון והגמ”ח

הרה”ח ר’ יוחנן גורדון ניהל את גמ”ח “שומרי שבת”. לאחר פטירתו, קיבל על עצמו חתנו, הרב שמעון גולדמן לנהל את הגמ”ח. ואכן הוא השקיע כוחות ומאמצים רבים בניהול הגמ”ח ובהרחבתו. בעוד שבשנים הראשונות הגמ”ח גלגל מחזור כספים שנתי של מאות אלפי דולרים, הרי בשנים האחרונות זה הגיע למחזור שנתי של למעלה משלוש מיליון דולר.

הייעוד המרכזי של הגמ”ח היה עבור אנשים פרטיים הזקוקים להלוואות והרב גולדמן עשה הכל כדי שכל הנזקק להלוואה, יקבל את מבוקשו. לשם כך פעל בכל דרך כדי שקופת הגמ”ח תנוהל נכון על מנת שיוכל להיענות לכל בקשה. לצד זאת אף הלווה סכומים גבוהים למוסדות חינוך בשכונת קראון הייטס - תומכי תמימים, אהלי תורה, בית רבקה ועוד.

גמ”ח זה זכה לחביבות מיוחדת מצד הרבי מה”מ. מידי שנה, בשבת שלפני ה’מלוה מלכה’ שנערך לטובת הגמ”ח, היה הרב גורדון נוהג להכריז בפני הרבי על המלוה מלכה, כאשר בהכרזה שלו כלל דבר תורה או סיפור. על פי הוראת הרבי, נהג הרב גורדון לחבוש על ראשו שטריימל בעת ההכרזה.

עם פטירתו בשנת תשכ”ט, נטל על עצמו חתנו את ניהול הגמ”ח. בשנה הבאה לקראת המלווה מלכה, עלה הרב גולדמן להכריז את ההכרזה הקבועה בפני הרבי. כאן התייחס לכך הרבי באופן נדיר, וקישר בין המנהל המנוח, לחתנו שמחליף את מקומו בניהול הגמ”ח.

הרבי דיבר באריכות על רבי יוחנן בן זכאי ורבי שמעון, והדגיש את הקשר בין רבי יוחנן בן זכאי לגמ”ח, בקשרו זאת לגמ”ח ‘שומרי שבת’: “ובקשר לזה, הנה כיון שבמוצאי יום השבת קודש נערכת ‘מלוה מלכה’ לטובת הגמ”ח - בודאי יערכו עתה את ההכרזה הידועה בנוגע לזמן ומקום. מסתמא יאמר מישהו ‘פלפול’, אמרה טובה או דבר התעוררות, במלוא החגיגיות”.

כאן הורה הרבי לרב שמעון גולדמן לעמוד במקום גבוה כדי שכולם ישמעו את הכרזתו, וגם לו הורה לחבוש שטריימל לראשו. לאחר ההכרזה אמר הרבי לרב גולדמן: “יהודי תביא משקה”, והחל לנגן ‘והריקותי לכם ברכה עד בלי די’. בסוף ההתוועדות העניק הרבי את ה’מזונות’ שלו ויין עבור משתתפי ה’מלוה מלכה’. היה זה יחס נדיר ומיוחד.

מאז, מידי שנה בשנה, זכה הרב גולדמן לעמוד מול הרבי והכריז באוזני קהל האלפים על המלווה מלכה לטוב הגמ”ח, שהלך והתרחב עם השנים.

ביומנו של הרב סעדיה מעטוף שטרם פורסם, מסופר על אפיזודה מיוחדת ובה קירוב מופלא מהרבי לו זכה: “הרבי הורה שהנהלת הגמ”ח תודיע על המלוה מלכה שתתקיים במוצאי שבת, והוסיף ‘שיהיה [תרומות] יותר מכל שנה’. שניים מהנהלת הגמ”ח ניגשו אל הרבי, ונתן להם ‘משקה’. לאחד מהם הוא המנהל [הרב שמעון גולדמן] אמר שיכריז ושיחבוש שטריימל, אך חיפשו שטריימל ולא מצאו. בינתיים נתן ‘משקה’ לכמה מן הזקנים שישבו מאחור, ושוב הסתובב והזכיר בפליאה ‘היכן השטריימל?’ כשלא נמצא במקום מישהו עם שטריימל, הסיר הרבי את המפית המכסה את ה’מזונות’, והורה שישימו על ראשו… וכולם צחקו. המנהל הכריז והרבי הוסיף לו עוד דבר שיכריז, אך לא ברור לי מהו. אחרי זה הרבי נתן לו את ה’מזונות’ וכן נתן לו ‘משקה’”.

ראובן ושמעון סלקין

הנה התייחסות מיוחדת של הרבי להכרזה על אודות המלוה מלכה בשבת קודש משפטים תשנ”ב (מתוך “בית חיינו” גיליון 126):

“בשיחה השניה אמר הרבי כי אחת ההצעות לקירוב הגאולה היא להרבות בצדקה, כדברי הגמרא בבבא בתרא, וזה קשור ל’מלוה מלכה’ המתקיימת בקשר לקרן גמ”ח, ולכן יעלה ‘מיט א לבוש מיוחד’ [עם לבוש מיוחד, כשהכוונה לשטריימל], ויזמין את הקהל, ו”שמעון וראובן סלקין” בגאולה [הכוונה לדברי הילקוט שמעוני - כי לא שינו את שמם בגלות מצרים, וירדו למצרים ראובן ושמעון ואף עלו מגאולת מצרים בשמותיהם - ובכך רמז הרבי לרב שמעון גולדמן].

“לאחר סיום השיחה עלה הרב גולדמן, מנהל ‘קרן גמ”ח שומרי שבת’, על בימת הרבי כשבידו כוס. הרבי מזג מבקבוקון קטן לגביעו ומגביעו מזג שלוש פעמים לכוסו של הרב גולדמן. אחר כך נתן לו פרוסת עוגה. הרב גולדמן אמר ‘לחיים’ והזמין את כל הקהל להשתתף במסיבת ‘מלוה מלכה’, השנתית של הגמ”ח שתתקיים בבית הכנסת ‘בית מנחם נחום’ 440 קראון סטריט.

“אחר כך סיפר סיפור כדרכו מידי שנה [ראה מסגרת]. במשך הזמן שסיפר את הסיפור בעוד הקהל מקשיב, ענה הרבי מידי פעם ‘לחיים’ לקהל תוך כדי שהוא מקשיב לסיפור”.

הוא זכה לקבל עידוד רב מהרבי, ומלבד הקריאות לתרום בעת ההכרזה על המלוה מלכה, העניק הרבי ברכות לרוב ואף כתב אגרות מיוחדות למען הגמ”ח, מה שדחף רבים לסייע ביד רחבה.

הרב שמעון גולדמן לא הסתפק רק במעשי החסד שניהל באמצעות הגמ”ח, ומלבד זאת פעל לגיוס כספים למען “מעות חיטין” שחולקו על דעת הרבי. כמו כן גייס תקציבים עבור בניית מקוואות בארץ הקודש. כן כיהן כחבר הנהלת אגודת חסידי חב”ד העולמית וחבר הנהלת בית רבקה בקראון הייטס.

 דור ישרים יבורך

הרב גולדמן נפטר בכ”ט תשרי והוא בן 91 שנים. הותיר אחריו משפחה חסידית לתפארת: בנו הרב יוסף יצחק גולדמן משלוחי הרבי בדרום אפריקה, בנו ר’ שמואל זאנוויל גולדמן מקראון הייטס, בתו מרת קריינדי רעיית הרב משה הלוי קליין (הסופר) מקראון הייטס (בתו חנה לאה ברוק ע”ה), נכדים ונינים מהם רבנים ושלוחי הרבי בכל רחבי תבל.