מאה ועשרים שנים מבטאות אצל האדם את השליחות השלימה שלו בעולם - מתוך מצבים, אפשרוי

מאה ועשרים שנים מבטאות אצל האדם את השליחות השלימה שלו בעולם - מתוך מצבים, אפשרויות ותפקידים שונים.  כך חייה של ישיבת תומכי תמימים, מקיפים דורות, תקופות והתמודדויות שונות, שהן חלק ממציאות אחת, מחיים שלמים, חיים שמוקדשים למשימה, התגלות מלך המשיח בעולם כולו.

מאה ועשרים שנים, זו תקופה מיוחדת, בעלת משמעות רבה, לכל יהודי. מהפרשה הראשונה בתורה, בראשית, בה נאמר “והיו ימיו מאה ועשרים שנה”, ועד לסיום חומש דברים, בו היה משה רבינו “בן מאה ושרים שנה אנוכי היום”. כך הביטוי הידוע “אחרי מאה ועשרים”, וכמובן האיחול “עד  מאה ועשרים”.

מאה ועשרים, תקופה שלימה של חיים אנושיים, תקופה הכוללת דורות שונים, מעלות שנרכשות, תפקיד ומעמד משלה. לכל גיל, לכל תקופה בחיים, יש את המשימות המיוחדות לה, את השליחות המיוחדת שאותה ממלא כל אדם, מהילדות, דרך ההתבגרות, הבגרות, היותו הורה ואחראי לדור הבא, המשך הדורות, וכל מה שהאדם פועל בעולם, במובן האישי, המשפחתי, והכללי.

מאה ועשרים שנותיה של ישיבת “תומכי תמימים”, שאותן נציין בט”ו אלול, אכן כוללות תקופות, דורות, מצבים ומשימות שמבטאות תקופת חיים מלאה, עשירה, ובעלת שינויים מן הקצה אל הקצה. המרחק בין שנות העבודה וההשכלה בליובאוויטש, תקופת מאמרי החסידות הקונטרסים וה’המשכים’ של העשורים הראשון והשני שלה, נראות כה שונות, מהשימות הבאות - מסירות הנפש והמלחמה על כל עניין יהודי, בתקופה הבולשביקית.

כך גם העשורים הבאים, הישיבה בפולין, המלחמה והשואה הנוראה, המהפכה היהודית בכך ש”אמריקה אינה שונה”, ועד למשימות, לשליחות ולהתפשטות הישיבה בכל רחבי תבל, בכל מקום, ובכל רמה רוחנית ונפשית, אותה מנהיג כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א. כל תקופה, והייחוד שלה, כל אחת שונה מחברתה, לא ניתן כמעט להשוות ביניהן, אך הישיבה, הצבא הוא צבא אחד.

הצבא אותו הקים אדמו”ר הרש”ב, אשר ייעד אותו מלכתחילה לדורות שונים, דור שיהווה משקל נגד ל’השכלה’ ורוחות הכפירה, דור שיילחם בפועל את מלחמות היהדות, והדור שמשימתו היא להביא את התגלות המשיח.

דורות שונים, ומשימה אחת, להגיע למצב שבו כבר אין את אלו ש”חרפו עקבות משיחך”, לסיום תקופת הגלות, ואם תרצו - לסיום מאה ועשרים השנים של החיים בתוך העולם כפי שהוא מוכר לנו, במציאות בה יש לגלות תפיסת מקום, והגעה למצב של “אחרי מאה ועשרים” למעליותא - “ברוך ה’ לעולם” - חיים נצחיים, חיים של ראיית אלוקות בתוך העולם, חיים של גאולה.

המשימה של דורנו, הדור שלא נאלץ להתמודד עם הקשיים ומתוך מסירות נפש כמו בדורות הקודמים, אינה שונה, היא שונה בכלים, ובהתמודדות. “הנחות העולם” שכנגדן עמדו התמימים במאה הקודמת, ובעשרות השנים שחלפו, היו של השכלה, של כפירה, ושל קרירות. אנו מתמודדים בדור השפע, בעולם שבו יש גם מציאות ווירטואלית, ובו הקושי העיקרי אינו בהשכלה ש’בחוץ’ או בכוחות שנלחמים בנו בגשמיות, אלא בעולם שדווקא מזמין, מפתה, נותן אפשרויות כמעט בלתי מוגבלות, עולם שמוכן שנעשה הכל, בתנאי שנהיה חלק ממנו, שנסכים שהכל בסדר, הכל טוב, ולא צריך ח”ו שום דבר נוסף, מה שקשה, מה שלא מבינים, מה שלא רואים, מה שלמעלה מטעם ודעת - זו בדיוק המשימה בדורנו.

התמימים, מייצגים בגאון את הדרישה החסידית, שלא להתבטל בפני הנחות העולם, אלא לפעול עליהן ומעליהן. לא להסתכל מה העולם אומר על התורה או על הרבי (היינו הך) אלא מה אומר הרבי על העולם, וכך לפעול, בלי לשנות מהיחס שלנו להנחות העולם.

ליובאוויטש דרשה תמיד ודורשת גם כעת  “פנימיות”, אלא שפנימיות זו, אינה כזו שתישמר בחדרי חדרים, כמנהג “בעלי–בתים” במובן של כניעה לסדרי העולם. עלינו לדאוג לכך שהתמימים יישארו בעלי הבתים על העולם, כפי שרואים במוחש, את האמונה הטהורה העולה ובוקעת מבין כותלי ישיבות תומכי תמימים, וסוחפת עמה את כל מי שלמד אי פעם, או הושפע מתומכי תמימים.

זהו הצבא של הרבי, הצבא שנלחם בדרכי נועם ובדרכי שלום, בדרך של חיזוק והפצת האמונה הפנימית, הברורה והמוחלטת. הדרך שההליכה בה מהווה את ההכרזה החזקה והברורה:

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!