הרב ישראל הרשקוביץ. שליח הרבי מלך המשיח לאופקים, ורב קהילת חב”ד בעיר למרות שחודש
למרות שחודש אדר הסתיים זה מכבר, ונמצאים כבר עמוק בתוך ההכנות לחג הפסח — הרי כאשר לומדים את דברי חז”ל במסכת תענית ש”משכנס אדר מרבין בשמחה”, ומעיינים בדברי רש”י המפרש “משנכנס אדר — ימי נִסּים היו לישראל: פורים ופסח” — מסתבר, שיש קשר הדוק בין שני החגים הללו, שאנחנו מצויים כעת ביניהם.
הרב ישראל הרשקוביץ. שליח הרבי מלך המשיח לאופקים, ורב קהילת חב”ד בעיר
למרות שחודש אדר הסתיים זה מכבר, ונמצאים כבר עמוק בתוך ההכנות לחג הפסח — הרי כאשר לומדים את דברי חז”ל במסכת תענית ש”משכנס אדר מרבין בשמחה”, ומעיינים בדברי רש”י המפרש “משנכנס אדר — ימי נִסּים היו לישראל: פורים ופסח” — מסתבר, שיש קשר הדוק בין שני החגים הללו, שאנחנו מצויים כעת ביניהם.
המפרשים על המקום תמהו על הקישור בין פסח לשמחת חודש אדר, וישנם גם ביאורים נפלאים מהרבי על כך. אבל בחודש האחרון, כאשר זכיתי ‘לבקר בהיכלו’ ולשהות בד’ אמותיו של הרבי בבית חיינו — עלה בדעתי פירוש בסגנון חסידי: ימי ניסים היו לישראל פורים ופסח — כמו שפורים הוא בחודש שבריא מזלו של כל יהודי, בזכות יום הולדתו של הגואל הראשון בחודש זה — כך גם פסח חל בחודש ניסן, כי בו עתידין להגאל, וכי בו נולד גואל אחרון…
וכל הזמן הזה שבינתיים, מתחילת חודש אדר ואילך, מוקדש להכנות לי”א ניסן. אחד המפתחות להכנה המתאימה לקראת י”א ניסן, נמצא דווקא במאמר שנאמר וחולק בחודש אדר, הלוא הוא המאמר ‘ואתה תצווה’, שהיה גם המאמר האחרון שזכינו לקבל מידיו הק’ של הרבי.
וזה יסוד ההכנה לי”א ניסן: להתקשר לרבי, ולדעת שהרבי הוא המקשר אותנו לקב”ה, וכמו שנאמר “ואתה תצווה”, מלשון צוותא וחיבור, שמשה הוא המחבר את בני ישראל עם הקב”ה, וכן באתפשטותא דמשה שבכל דור ודור.
הכרת את אבא? ראית את אבא!
במבוא לספר ‘הרבי בפאריז’ מביא הרב בוטמן סיפור ששמע, “שבזמן שנכנס יהודי אחד ליחידות להרבי הריי”צ נבג”ם, אמר: ”איך האב געקענט דעם טאטן” (”הכרתי את אבא”) הכוונה לאדמו”ר הרש”ב נבג”ם. הרבי ענה לו במבטאו היחודי “געקענט דעם טאטן? געזעהען דעם טאטן” (“הכרתם את אבא? ראיתם את אבא”)”.
ברור שאיננו מתיימרים כלל להבין ולהכיר את הרבי ולהסביר מהו הענין שהרבי חילק בידיו הקדושות בחודש אדר א’ תשנ”ב (כמה ימים לפני כ”ז אדר…) לאנשים נשים וטף את המאמר ‘ואתה תצוה’, אבל חובה עלינו ‘בדעת תחתון’ להתבונן בענין הפלאי הזה — הרי ברור לכולנו שהרבי ידע בדיוק מה עומד לקרות, וברור לכולנו שהרבי בשיחות נ”א נ”ב הכין אותנו לתקופה של העלם והסתר זמני (שאחריו בודאי יהיה גילוי מושלם של הרבי מה”מ).
ומה עושה הרבי לפני כ”ז אדר? — נותן לכאו”א בידיו הק’ את המאמר ‘ואתה תצוה’ בו מוסבר באריכות שמשה והתפשטותא דיליה הוא המחבר אותנו לאין–סוף.
הנה כאשר מתבוננים בהנ”ל ובו זמנית נמצאים בבית חיינו 770 (בזמן כתיבת שורות אלו) ורואים איך אנ”ש והתמימים (גם כאלו שמעולם לא ראו את הרבי בעיני בשר) מכריזים בחרדת קודש ”יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד” — הרי שפתאום ‘תופסים’ שזהו המענה של כל חסידי חב”ד (ועימם העולם כולו) לרבי על זה שהוא נתן בידיו הקדושות לכולנו, לפני כ”ז אדר, את המאמר ”ואתה תצוה” — נענים כל העם ואומרים אכן: ואתה — ורק אתה — תצוה כי: ‘יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד’!
מעלת ההתקשרות בדור השביעי
מעלה מיוחדת להתקשרות בדור השביעי על פני הדורות הקודמים. היו שחשבו דווקא להיפך, בטענה שבגלל ירידת הדורות איננו מסוגלים להתחבר ישירות לאור אין סוף, וזקוקים למשה רבינו. אבל במאמרי הרבי (וראה לדוגמא במאמר ש”פ חוקת תשכ”ט, ועוד), מוסבר ש:
א. הדורות הללו קשורים עם שבעת נשיאי חב”ד, שבעת קני המנורה, ואין בהם ירידה אלא עליה הכי גדולה, עד לנשיא הדור השביעי, שמצד רוממותו יכול להמשיך את השכינה למטה למטה (כמו משה רבינו שהצליח להוריד את השכינה עד למשכן הגשמי).
ב. בשיחותיו הקדושות מבאר הרבי שגילוי תורת החסידות אינה רק מצד בן המלך החולה, שאז ניתן לחשוב שמדור לדור הולך ונהיה חולה יותר… כי לזה היה די בגילוי חסידות באופן של פתגמים קצרים. גילוי תורת החסידות בהבנה והסברה, מגיע בעיקר כטעימה מגילוי תורתו של משיח, וככל שחולפים הדורות אנחנו מתקרבים יותר לגאולה, וזוהי הסיבה לריבוי החסידות.
בדור השביעי זכינו להתגלות עצם תורת החסידות, בה מתגלה גם שעצם דישראל ועצם נשיא הדור ‘חד הוא’, ולכן כאשר רוצים ‘להגיע’ לעומק תורת החסידות שמתגלית על ידי נשיא דור השביעי — הרבי — צריכים להתקשר לרבי, עד שכל מציאות החסיד היא ש ‘ואתה’ תצוה!
לכן ברור, שמכיוון ותפקידנו הוא להפיץ את המעיינות, שעל ידי זה “קאתי מר”, הרי כאשר מפיצים, בדור השביעי, את תורת החסידות - זה חייב לבוא יחד עם חינוך ל’התקשרות’ ולימוד תורתו של הרבי; כי באם מפיצים ספרי חסידות מכל הרביים ללא החוט המרכזי, שהוא התקשרות לרבי — הרי חסר בהפצת המעיינות שמביא את קאתי מר!