המדור הפופולארי של השליח הרב יעקב שמולביץ ע”ה מבית שאן, חוזר עוד פעם אחת נוספת ל

המדור הפופולארי של השליח הרב יעקב שמולביץ ע”ה מבית שאן, חוזר עוד פעם אחת נוספת לרגל יום השנה לפטירתו * מאת שלום בער שמולביץ, ממשיך דרכו

שנה תמימה שבה לא זכיתם לקרוא סיפורים מבית חב”ד, אבל לא בגלל שהסיפורים נגמרו. אדרבה — השנה הזו הוכיחה שהסיפור רק מתחיל. אז מה בכל זאת? ייתכן וגם בישיבה של מעלה רצו ליהנות מסיפורי השליחות המתוקים של שליח הרבי בבית שאן, אז הם הזמינו את ה”בעל מספר” אליהם.

ובמקום שאין מספר, החלטנו לקבץ כמה סיפורים ולנסות להתרפק בגעגועים באותה אווירה קסומה שהייתה קיימת בסיפורים ההם, של אבא.

אלא שהפעם — במקום לספר לכם סיפורים, כיתתנו רגלינו אל בעלי המעשה עצמם.

התחנה הראשונה שלנו צמודה לבית חב”ד. זוהי חנותו של מר משה עמור, ידיד קרוב של בית חב”ד ושל אבא ע”ה. משה זוכר את ימי הבראשית, לפני כ–30 שנה “כשהרב ממש הגיע לעיר” כדבריו. כשכן ידע משה תמיד שאצל הרב ימצא אוזן קשבת, בימים שמחים יותר ובימים שמחים פחות. פטירתו של אבא הותירה על משה רושם חזק ביותר. “אין שבוע שאני לא מתגעגע לרב יעקב”, הוא אומר. את ההלוויה הוא לא ישכח עוד הרבה זמן. זה היה שילוב בין כאב בלתי נתפס ובין עוצמה של אמונה וגאולה שכמותה בית שאן לא ראתה מימיה.

בשנה האחרונה החליט משה לחזק את הקשר עם בית חב”ד ולהכיר לעומק יותר את תורת החסידות. מאז הוא לומד איתי כל שבוע חסידות בחברותא, לימוד ש”נותן לו אור לכל השבוע”.

לא שוקעים

לא לחינם משה חיזק את ההיכרות עם תורת החסידות דווקא בשנה הזו. אני זוכר את היום שבו אמרה לנו הרופאה שכדאי לקרוא לכל בני המשפחה. אלה היו השעות האחרונות בהן אבא נלחם על כל נשימה. באותם רגעים נוראים, פרצה אצלי בלב השבועה שנוכחות הרבי בבית שאן לא רק שלא תקטן בעקבות האירוע הנורא, אלא אדרבה, תפרוץ יותר ויותר.

אצלנו במשפחה היה ברור ששליח של הרבי לא נפטר ממחלה. אם קרה כזה אירוע, זהו כנראה קטרוג בשמיים על הפעילות בבית שאן. וכשיש קטרוג, רבותינו נשיאינו כבר לימדו אותנו את הסוד: מכפילים את הפעילות!

כבר בהלוויה ומיד אחריה, במהלך ה’שבעה’, לקחנו כולנו החלטות טובות. ביום ה’שלושים’ קיבלנו מכתב  מהרבי ב’אגרות קודש’ בו מזרז הרבי את אחד החסדים לוודא שמצבתו של אביו הטמון באחד מבתי העלמין הישנים אינה מוזנחת ושוקעת.

לאחר שווידאנו שהמצבה של אבא יציבה ב”ה, הבנו שיש כאן משהו פנימי יותר — שהשליחות של אבא לא תוזנח ולא תשקע ח”ו. ואכן, על פי בקשת המשפחה והשליח הוותיק בעיר הרב שמואל שיחי’ רייניץ, עברנו מתל אביב לבית שאן.

הפעילות פורצת ומתעצמת

בית שאן. עיר חמה ומחבקת, קיבלה אותנו במאור פנים ובאהבה. זה היה מרגש ומתבקש. כל מי שראה אותי אמר: “רואים את הרב יעקב הולך ברחוב”. זכיתי.

האנשים שמעו בלוויה הכרזות על פריצה בפעילות בעקבות האירוע, ‘והחי יתן אל ליבו’, אך הם (ואולי גם אנו) לא האמינו עד כמה גדול זה הולך להיות. ההתעוררות שאחזה בכל המשפחה ובקהילה, תורגמה מיד לייסוד שיעורים חדשים, חנוכת המקווה, הקמת גן חב”ד, כולל חסידות והכפלת המשתתפים בכל תחומי הפעילות. בית שאן לא האמינה שמהסיפור הזה בית חב”ד רק יתעצם.

כבר ביום ה’שלושים’, לא הצליח רב העיר, הרב יוסף יצחק לסרי שליט”א להסתיר את התפעלותו, ואמר לי: כל הכבוד לכם! איך אתם הופכים כל אירוע לצמיחה.

מספר ר’ אמיר בניסטי, אברך בכולל ואבא לילדה בגן חב”ד: לאחר ההסתלקות חשבתי שבית שאן כבר לא תהיה מה שהייתה — הרי הרב היה כאן ה”מנוע” מאחורי כל הפעילות. החשש היה כל כך גדול עד שאני ומשפחתי חשבנו לעזוב את העיר… מה שקרה בפועל הוא, שבית שאן אכן השתנתה, אבל ממש לא בצורה שדמיינתי. עוד בטרם הספקנו להתאושש מהאסון, כבר הכריז בית חב”ד על פתיחתו של גן חב”ד בעיר. לפני שהתרגלנו לעניין הזה התבשרנו גם על הקמתו של “כולל חסידות” חדש לאברכים.

שני המוסדות האלה יצרו אצלנו באופן אישי שינוי מהקצה אל הקצה. בתי שתחי’ נהנית מכל רגע בגן חב”ד וסופגת חינוך יהודי ערכי, היא פשוט פורחת. אני זכיתי להתוודע למעיינות הנפלאים של פנימיות התורה בכולל החדש. מיותר לציין שהמחשבות על עזיבה כבר מזמן עזבו אותנו…

ובכן, מסתבר שכשצועדים קדימה בכל השטורעם, כוחה של החסידות וההתקשרות מחולל פלאות. תושבי העיר לא העלו על דעתם שאחרי מכה כזו גדולה ניתן עוד לגדול ולצמוח. כולם מכירים את האמירות והקלישאות על “צמיחה מתוך החורבן” וכהאי גוונא, דברים יפים שנשארים לרוב בתור משאלת לב, ואילו כאן בבית שאן הפכו למציאות חיה ובועטת.

כאן אני חייב לציין את ידידיי מה’קבוצה’, ידידיו של אבי מה’קבוצה’ ורבים נוספים מאנ”ש באה”ק, אליהם הגעתי בחודשים הראשונים לאחר שנוכחתי לדעת מהם הסכומים הנדרשים להמשך הפעילות, והם פתחו את לבם וכיסם ואפשרו להמשיך הפעילות ביד רחבה. כך גם קרן ‘קרנו תרום’ ו’מרומים’ שסייעה ביד רחבה להתחיל את הפעילות בראש שקט.

חלום יעקב

בד בבד עם הפעילות המתעצמת, התושבים ממאנים להינחם על אבא ע”ה. אנשים אומרים: “אנחנו לא מאמינים שהוא לא כאן…”

יורם, שהצטרף לפני כחודשיים לכולל חסידות באופן קבוע, טוען שהסיבה להצטרפות הייתה חלום בו אבא ע”ה מצביע לו לכיוון הכניסה לבית חב”ד…

אני פוגש באנשים בני שלושים שזוכרים את תחילת התקרבותם כילדים אצל אבא ע”ה במסיבות שבת או בביקורו השבועי בבתי הספר. לא להאמין איך שהוא חדר ללבבות.

דמויות מפתח בעולם החרדי של בית שאן מספרים לי בשקט שהם זוקפים את תחילת חזרתם בתשובה לאבא ז”ל. כך שח לי לדוגמה אברך כולל נכבד כשפגשתי אותו לאחרונה צועד באחד הערבים מבית הכנסת לביתו: “כשאני התחלתי להתקרב, אף אחד עוד לא היה כאן (כלומר מארגוני התשובה הקיימים היום). אבא שלך היה היחיד. הייתי יושב אתו במשרד שעות על גבי שעות, שואל אותו שאלות והוא היה עונה לי בסבלנות”.

ואני שומע כל זאת וחושב לעצמי — מתי יגיעו מעשיי למעשה אבותיי? כך הוא ישב אתו במשרד בלי שאיש ידע מכך, בסבלנות עצומה, ולמד אתו. ככה פשוט כי הוא שליח של הרבי.

מספר מר אורן נבון, מורה בתיכון בעיר: “הייתי ידיד קרוב של הרב יעקב ע”ה. בייחוד בשנים האחרונות יצא לנו לבלות זמן רב יחד. כך למשל כשרכבנו יחד על אופניים כדי לשמור על הבריאות. הוא היה אדם מיוחד במינו ועם זאת “בגובה העיניים”. אם יש משהו שאני נורא מתגעגע אליו, זו יכולת ההקשבה המדהימה שהייתה לו. זה לא האיש שמהנהן בראש ומהמהם “כן… כן…” — זה אדם ששומע באמת את מה שאתה אומר ועוד יותר מזה — את מה שאתה לא אומר. הוא היה מבין גם את הסיפורים שבין השורות וידע תמיד לתת עצה חכמה או מילה טובה. בשנה האחרונה אני משתתף בקביעות בשיעורי הכולל של הרב שלום בער, מה שמספק לי חמצן לכל השבוע. כמורה אני שמח למצוא אותו גם בתיכון, כאשר הוא מגיע לדבר עם התלמידים על הרבי ועל חסידות”.

חינוך לשליחות

ב”ה זכיתי למלא את מקומו של אבא גם בשני בתי הספר בהם שימש כרב, וכיום אני פוקד אותם מידי שבוע ומעניק להם מנת יהדות חסידית. גם שם עומד הצוות בהלם ובהתרגשות למראה ההמשך החי של הרב יעקב.

בימים אלו החלו ברוך ה’ התכניות לקראת הקמת גן הבנים לשנה הבאה והרישום בעיצומו — זאת בעקבות ובהמשך להצלחה של גן חב”ד לבנות שנפתח כאמור, בסמיכות ל’שלושים’.

באחד מהביקורים האחרונים בבית הספר תחכמוני סיפר לי מנהל בית הספר מר יעקב יפת: “בית הספר מתגעגע לרב יעקב. הוא לא שכח אותנו אף פעם וביקר כאן בקביעות גם בימיו האחרונים, כאשר הרגיש מאד לא טוב. אני אישית ראיתי אותו באחד הביקורים האחרונים כאשר הרגיש רע מאוד, וממש ביקשתי ממנו שילך הביתה. כמובן שלא היה עם מי לדבר. זהו יהודי של מסירות נפש. זכינו במתנה שאף בית ספר בארץ ישראל לא זכה בה — שאיש כזה שימש כרב שלנו. אנו נרגשים שאת מקומו ממשיך בנו, שמגיע להעניק לילדים ‘מנה חמה’ של יהדות וחום חסידי”.

ממשיכים קדימה

לרגל יום השנה לפטירה ופתיחת השנה השנייה, קבענו יחד לעצמנו יעדים חדשים של פריצה בפעילות, כאשר המרכזית ביניהם היא הקמת מוסדות חינוך בעיר, והתעסקות עם בני נוער לקרבם לאורו של הרבי מלך המשיח. הודות להיענות הנרחבת של אנ”ש לקמפיין ההתרמות, אנו מקווים להשיג הרווחה של קופת בית חב”ד למשך כמה חודשים כדי שנוכל להתקדם בנחת בתכניות העומדות על הפרק.

יחד איתי ועם הרב שמואל רייניץ ומשפחתו, שותפים לשליחות שני גיסיי הרב שולם בלוי והרב מנחם לנג ומשפחותיהם, שמשקיעים אף הם כל אחד בתחומו את מיטב מרץ הנעורים ומגיעים יחד לתוצאות ברוכות. מעל כולם, כמובן, אמי מורתי מ’ חנה שתחי’ שמולביץ, שדוחפת כל הזמן לפעולות ופרויקטים חדשים, ובוחרת להמשיך בחיי השליחות בשמחה ובציפייה דרוכה לגאולה.

יהי רצון שנזכה להמשיך ולהאיר את העיר ובמהרה נחזה בקיום הייעוד “הקיצו ורננו שוכני עפר” ואבי מורי בתוכם.

כאן בית שאן, לחיים!