אברהם אבינו בנה שלושה מזבחות עיקריים, ולא בכדי. לכל אחד מהמזבחות הייתה מטרה מכוו

אברהם אבינו בנה שלושה מזבחות עיקריים, ולא בכדי. לכל אחד מהמזבחות הייתה מטרה מכוונת וסמלית עבור כל העם היהודי לדורותיו. איך מפענחים את המסר במזבחותיו של אברהם, ומה המשמעות שלהם לגבינו? • מבט מיוחד ומרתק לפרשת-השבוע, לפי מדרשי חז”ל, הקבלה והחסידות לאור תורת חב”ד

לכל מזבח יש סיבה

בפרשת השבוע מסופר על שלושה מזבחות שבנה אברהם אבינו בתקופה הראשונה לבואו לארץ-ישראל:

המזבח הראשון נבנה מיד עם כניסתו לארץ ישראל באזור שכם “ויבן שם מזבח לה’ הנראה אליו”, עליו הקריב קורבן תודה לה’ על שבירכו בצאצאים “הבטיחו על הבנים”, “ואעשך לגוי גדול”, ועל שזכה בארץ ישראל “לזרעך אתן את הארץ”, ובלשון רש”י “על בשורת הזרע ועל בשורת ארץ ישראל”.

את המזבח השני בנה מיד כשהמשיך בדרכו משם מערבה ובנה אוהלו בין בית-אל לעי “ויבן שם מזבח לה’” והקריב עליו קורבן לה’. סיבת בניית המזבח הייתה כדי לבקש סליחה וכפרה לצאצאיו. מדובר על שנים רבות מאוחר יותר, כחמש מאות שנה, בדורו של יהושע, דור הכניסה לארץ-ישראל, כאשר לאחר כיבוש העיר יריחו גנב ‘עכן’ מהשלל “אדרת שנער אחת ומאתים שקלים כסף ולשון זהב אחד חמשים שקלים”, בניגוד לציווי יהושע שהשלל כולו יוחרם ויוקדש לה’. כעונש על מעשה עכן, נהרגו במלחמה על העי שלושים וששה מחיילי ישראל, ועל כך הקריב אברהם אבינו קורבן שנים רבות קודם, כדי שיתכפר לישראל החטא. דבר זה כותב רש”י: “נתנבא שעתידין בניו להכשל שם על עון עכן, והתפלל שם עליהם”, כפי שאכן היה שמתו רק 36 יהודים ומחנה ישראל בכללותו נשאר בקיומו ולא נפגע [ומיד בסמוך ניצחו וכבשו את העי].

את המזבח השלישי בנה אברהם בחברון “וישב באלוני ממרא אשר בחברון ויבן שם מזבח לה’”, על מזבח זה רש”י אינו מביא שום נימוק מדוע דווקא שם אברהם בנה מזבח! [יש מפרשים ומנמקים שזה היה לשם נתינת תודה לה’ על הצלת שרה מפרעה המצרי, ועל שקיבל את כל הארץ, ככתוב “קום התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה, כי לך אתננה”, אולם רש”י אינו מביא סיבות אלו – ויש לומר שזה מכוון ומדוייק, לדעת רש”י אין סיבה ספציפית למזבח, אלא הבנייה היתה לכבוד ה’ בלבד, כפי שיוסבר בהמשך].

שלוש רמות ומטרות בעבודת ה’

שלושת המזבחות שבנה אברהם מבטאים שלושה מטרות ודרגות בעבודת ה’:

מטרה ראשונה בקיום התורה והמצוות – להשיג את צרכיו הגשמיים והרוחניים כדי לקיים עצמו ובני ביתו, ככתוב “אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ונתתי גשמיכם בעתם גו’”. שכן בזכות קיום התורה והמצוות, ה’ משפיע מחסדו הגדול להצלחה אישית בפרנסה, בריאות, משפחה, מתוך מרגוע ומנוחת הנפש.

מטרה שניה – לכפר על החטאים והעוונות. לימוד התורה וקיום כל המצוות בכלל, ובמיוחד מצוות התשובה, הקרבת קורבנות, עבודת תפילה, נתינת צדקה ועוד – מכפרים ומנקים את פגמי החטאים והעוונות.

דרגה שלישית בעבודת ה’ – לא לשם השגת כל מטרה, אף לא לשם השגת דרגות רוחניות, אלא עבודה טהורה לשם ה’ בלבד, עבודת שאין בה שום מחשבה אישית, אלא רק לכבודו יתברך. היהודי מגיע לדביקות מוחלטת בה’ יתברך והוא מבטל לגמרי את מציאותו ורצונותיו ועובד ה’ במסירת נפש. הוא מוסר עצמו לה’ לגמרי לא בשביל שכר ותועלת גשמית או רוחנית, אלא רק לכבודו יתברך, בלי שום חשבון כלל וכלל.

אברהם אבינו בבניית שלושת המזבחות בנה את היסוד ונתן כוח לכל צאצאיו במשך כל הדורות (“מעשה אבות סימן לבנים”), להגיע לשלושת הרמות והדרגות בעבודת ה’:

המזבח הראשון בנה אברהם כדי להתברך בשפע משמים לבנים וצאצאים בארץ ישראל (“בשורת הזרע וארץ ישראל”). את המזבח השני בנה אברהם כדי לכפר את חטאי עכן. ואת השלישי לא בנה למען שום הישג, אלא לשם שמים ממש. לכן הוא נבנה בחברון שמשמעות ‘חברון’ זה חיבור, והחיבור העמוק ביותר של היהודי עם הקב”ה זה בחברון [כידוע שכל התפלות עולות לשמים על ידי חברון], כי הקשר והחיבור העמוק ביותר עם ה’ הוא כשאינה עובד “בעד עצמו”, בשביל תועלת אישית, אלא רק לכבודו יתברך, כולו כליל לה’. זה ההסבר הפנימי לכך שלא ניתן שום הסבר וטעם למזבח השלישי, מכיוון שהוא מייצג את עבודת-ה’ הצרופה, שבאה לשם ה’ בלבד, עבודת ה’ לשמה, לשם שמים ממש בלי שום מטרה אחרת.

[בשולי הדברים חשוב להבהיר שאברהם בנה מזבח נוסף, רביעי במספר, בהר המוריה, אבל מזבח זה היה בו ענין וציווי מיוחד אישי וחד-פעמי לאברהם לאחר מסירות נפש שאין כמותה, בדמות עקידת יצחק. ומה שהיהודי לומד לעבודת ה’ שלו בחיי היום יום הם משלושת המזבחות שבנה אברהם אבינו מעצמו, שעליהם מסופר בפרשתינו, ולא מהמזבח אותו בנה אברהם בציווי מיוחד משמים (באתערותא דלעילא)].

שלוש התפילות

שלושת הרמות האמורות בעבודת ה’ בולטים באופן מיוחד בשלושת התפילות היומיות, וכן גם בשלושת סוגי הקורבנות ובשלושת בתי המקדשות, ונפתח בקשר המיוחד לשלוש התפילות היומיות – שחרית, מנחה וערבית:

תפילת שחרית – אותה מתפלל היהודי עם תחילת היום, בה מבקשים מה’ ברכה להצליח בכל צרכיו האישיים במרוצת היום, הן בעיסוקים הגשמיים והן ברוחניים והכל מתוך שפע, בריאות ומנוחת הנפש, שיזכה בברכת שמים ויצליח לשמור על המצוות גם בעת עיסוקי החולין, שיקבע עתים לתורה וכו’, וזה מעין המזבח הראשון שבנה אברהם בשביל קבלת הברכה לצרכיו האישיים לילדים ולקבל את ארץ ישראל.

תפילת ערבית אותה מתפללים בסיום יום העבודה, לאחר שגמרו את ההתרוצצות בעולם החולין, ויתכן שנכשלו בחטא, בכעס, מריבה, בשמירת הלשון וכו’, בתפילה זו מתחננים בפני ה’ ומבקשים שיסלח וימחול לנו על היציאה מתחום הקדושה ושנשוב להיות מרוצים ודבקים בו כמו בתחילת היום, בטהרה ובנקיון נפשי פנימי. דרגה זו היא בדוגמת המזבח השני שבנה אברהם בין בית-אל לעי לשם כפרה על חטא עכן.

תפילת מנחה אותה מתפללים באמצע היום והעסקים אישיים, לא נעשית לשם קבלת ברכה להצלחה בעיסוקיו (על כך כבר ביקשו בתפילת שחרית, ואף לא להתנקות מזוהמת החולין של העולם, על כך נבקש בערבית ובקריאת שמע שעל המטה) אלא רק להזכיר שלא שכחנו את ה’ חלילה וחס; אדרבה רצוננו עז מתוך תשוקה עצומה לדבוק בה’ אחד, לא לשם מטרה ותועלת אישית אלא מתוך אהבה פנימית לה’.

הפסקת העיסוקים האישיים באמצע יום העבודה מסמלת את הקשר העמוק ביותר של היהודי, שהוא לא שוכח את ה’ גם תוך טרדותיו היום יומיים [בעצם זו הדרגה הכי נעלית, לכן היא בתפילה האחרונה של היום. כידוע שהיממה מתחילה מהלילה, ותפילת ערבית היא הראשונה ביממה, ומנחה היא האחרונה].

שלוש סוגי הקורבנות

שלושת סוגים אלו הם גם כנגד שלושת הסוגים הכלליים של הקרבנות – שלמים, חטאת ועולה:

1) מקרבן שלמים נהנים שלושה: גם המזבח – עליו זורקים את הדם ומקריבים את חלקי הפנים של הקורבן. גם הכהנים – המקבלים חלק מהבשר, אבל עיקר בשר הקורבן ניתן דווקא לבעלים, לכן קרבן זה מסמל את עבודת ה’ לשם השגת ברכה והצלחה אישית של היהודי. 2) קרבן חטאת מכפר על חטאים, היא העבודה לתיקון וכפרה לחטאי האדם. 3) קרבן עולה, העולה כולו על המזבח ואין ממנו שום הנאה לבעלים, מייצג את עבודת-ה’ הצרופה, הנעשית לשם ה’ בלבד, בלי כל מטרה והנאה לבעלים.

גם שלושת בתי-המקדשות שלהם זוכים בני ישראל מסמלים שלוש דרגות בעבודת ה’:

1) בית-המקדש הראשון נבנה כשכל העם חי בארץ ישראל, מתוך תפילה לה’ שנזכה להיאחז בארץ ולהצליח במובן בבניינה הגשמי והרוחני. 2) בית המקדש השני נבנה לאחר החטאים הגדולים החורבן והגלות, והוא מכפר על החטאים שגרמו לכך. 3) בית המקדש השלישי שיבנה על ידי משיח צדקנו – לאחר שישראל שבו בתשובה ונמחלו חטאיהם וגם הברכה הגשמית מצויה בשפע “כל המעדנים מצויים כעפר”, והוא נעשה לשם ה’ בלבד, רומז לבית-המקדש השלישי, שיהיה נצחי ושלא ייחרב לעולם. זה כוחה של מסירות-הנפש והעבודה לשם ה’ בלבד, בלי מחשבות על שום תועלת אישית, שדווקא על-ידן זוכים לגאולה האמיתית והשלמה ולבניין בית-המקדש השלישי במהרה בימינו בקרוב ממש.

מקורות: לקוטי שיחות חלק ל, עמוד 36. ועוד.

לקבלת המייל ישירות ולתגובות והערות שיתקבלו בשמחה: ryk613@gmaul.com