התוועדות חסידית על הדבר מלכות השבועי עם הרב יוסף יצחק אופן - משפיע בישיבות חב”ד
בשיחת ה’דבר מלכות’ השבועית, עיקר ההדגשה היא על ההוספה בשמחה באופן של ‘פריצת גדר’. גם בחגים אחרים מצווה התורה לשמוח, אך המיוחד בחודש אדר הוא שכבר “משנכנס אדר מרבים בשמחה” - מפתיחת ותחילת החודש כבר צריכה להיות ריבוי השמחה, ולהוסיף בה מיום ליום באופן של ‘פנים חדשות’.
התוועדות חסידית על הדבר מלכות השבועי עם הרב יוסף יצחק אופן - משפיע בישיבות חב”ד בירושלים וצפת, ובקהילת חב”ד ברמת שלמה בירושלים, וראש מרכז חמ”ש להפצת המעיינות
בשיחת ה’דבר מלכות’ השבועית, עיקר ההדגשה היא על ההוספה בשמחה באופן של ‘פריצת גדר’. גם בחגים אחרים מצווה התורה לשמוח, אך המיוחד בחודש אדר הוא שכבר “משנכנס אדר מרבים בשמחה” - מפתיחת ותחילת החודש כבר צריכה להיות ריבוי השמחה, ולהוסיף בה מיום ליום באופן של ‘פנים חדשות’.
לאחר הקדמת השאלה מדוע ציווי נדבת המשכן מתחיל ב’זהב’, וכיצד כל יהודי יכול לתרום לבניית המקדש - מגיע הרבי מיד למסקנה ‘כל יהודי זהב’! בכל מצב שיהודי נמצא הוא קשור ומחובר לה’, והוא ה’זהב’ של העולם. זאת היא “השמחה הכי גדולה שיכולה להיות אצל יהודי” כלשונו הקדושה, שלמרות חיצוניות הגוף והעולם - הוא מאוחד ומיוחד בתכלית בהקב”ה.
ועיקר המטרה ב’שמחה’ היא, היותה הכלי הכי מתאים לפרוץ את גדרי הגלות, ולהביא בפועל את הגאולה האמיתית והשלימה.
הצלחה לחמש דקות…
במהלך השיחה מסביר הרבי גם את חידוש הענין שבחודש אדר “בריא מזליה” של עם ישראל - למרות שיהודי נמצא למטה במעמד ומצב שיש לו עסק עם גוי (“אית ליה דינא בהדי נכרי”) - הרי מזלו בריא וחזק, והוא עומד וניצב לגמרי למעלה ממדידות והגבלות העולם.
בפירוש פנימי יותר אומרים שה’נכרי’ שיש איתו עסק, הוא היצר הרע - ‘הגוי אשר בקרבך’, לו יש תחבולות שונות ומשונות איך להפיל את האדם. עיקר רצונו הוא שברגע הנתון הזה בו האדם נמצא הוא יעשה כרצונו, בהבטחה גמורה שבהמשך יחזור הוא לעבודת ה’. אך את טענה זו הוא ממשיך לומר לו כל רגע בחיים…
חסידות מסבירה שהעבר והעתיד אינם משנים, העיקר הוא ההווה! כי על העבר אפשר תמיד לעשות תשובה, והעתיד עדיין לא בא. ולכן צריך לטעון ולומר ליצר בדיוק הפוך - ‘תן לי את החמש דקות הקרובות לקיום רצון ה’, ומיד לאחר מכן אתפנה לרצונך’. ואכן להמשיך ולומר זאת כל חמש דקות נוספות…
צריכים לדעת שבדיוק כמו שהרבי מטיל על אדם שליחות מסוימת, הרי הוא כל הזמן דרוך לבצע ולסיים את השליחות - כך הרבי הטיל שליחות על כל אחד ואחד מאיתנו להביא בפועל ממש את גילוי משיח צדקנו, וכל עוד שלא השלמנו את המטרה אי אפשר לנוח לרגע אחד. וגם ברגעים שזה ממש קשה נלחמים - כי השליחות והאחריות הוטלה עלינו.
הרבי נותן את הכח!
מסופר על חסיד גדול שעבד במסירות נפש להפצת התורה והיהדות, שפעם תפסוהו הרוסים למעצר למשך זמן ארוך, ומיד כשיצא נסע לרבי וסיפר אודות המקרה. הרבי אמר לו, שבאם מיד כשנתפס היה מבקש ואומר ‘רבי העלפט’ (רבי תעזור) - תיכף ומיד היו משחררים אותו.
ובענייננו: למרות הידיעה ש’בריא מזליה’ ואנחנו למעלה לגמרי מהיצר, הנה כשמגיעים למעשה בפועל זה לא תמיד כל–כך פשוט. והעצה לכך היא - שבכל יום כשקמים בבוקר, ובפרט כשנמצאים במצב שנפגשים עם אותו ‘גוי מנוול’ - לחשוב ולומר ‘רבי העלפט’. וכידוע הכתי”ק מהרבי, שבעת הרגשת חלישות הרצון הטוב, הפתרון הוא להסתכל בתמונתו הק’, ולזכור “אשר גם הוא בהיותו רועה אמתי של ישראל, מביט בה בשעה זו, ויועיל”.
איך להיות עשיר?
לקראת סיום השיחה מגיעה המסקנה, שלכל יהודי באמת יש ‘זהב’ - עשירות בגשמיות וברוחניות, ולכן מגיעה ההוראה שצריך להשתדל להיות עשיר בכל הענינים בגילוי בפועל ממש. וכאן מתעוררת השאלה - איך בדיוק עושים זאת, במיוחד תלמידי התמימים שבוודאי אינם צריכים להתעסק במסחר וכדו’?
הנה לשונו הק’ היא: “מתחיל מעשירות ברוחניות”. כלומר שאכן ההתחלה היא מהעשירות הרוחנית, וזה עצמו יביא את העשירות הגשמית. וכידוע ריבוי המענות של הרבי לברכה לפרנסה: שגשמיות של יהודי תלויה במצבו הרוחני, וכאשר יהיה שיפור במצב הרוחני, וכמו בדיקת תפילין ומזוזות וכדו’ - זה מיד ישפיע על השפע הגשמי!
אדם נשוי צריך גם להשתדל להתעסק בענינים גשמיים בכדי להיות עשיר בגשמיות, אך גם זה טפל ובטל לרוחניות. וכידוע הסיפור שאמר הרבי הרש”ב - שלימוד ענין אחד בתורת החסידות, שווה יותר מהעשירות העצומה של ר’ שמואל מיכל טריינין. אמנם הרבי דורש שיהיה עשירות גם בגשמיות, אך זהו בשביל הרוחניות - הרחבה בתורה ומצוות ונתינת צדקה בהידור.
עשירות בדעת דווקא!
באם נשים לב, הרבי כותב “מתחיל מעשירות ברוחניות, אין עשיר אלא בדעת”. למשל אדם שיש לו כמה מליונים בתוך ביתו, אך הם אצלו רק לשמירה בכספת - אינו נחשב כלל לעשיר. כך גם אדם המכיל בתוכו ריבוי תורה, אך הכל נשאר ב’חכמה’ ו’בינה’ - אינו נחשב ל’עשיר בתורה’ ואינו אלא כ’חמור נושא ספרים’. רק כאשר האדם מוריד ל’דעת’ את הענינים אודותם למד - הרי הוא ‘עשיר’, התורה היא שלו.
ישנם אנשים שמתארים את ימות המשיח כ’ממתקים על העצים’ וכדו’, ענינים אלו הם אמיתיים אך לא הם ענין הגאולה. מהותה של הגאולה - כמבואר בחסידות ובריבוי המאמרים והשיחות, במיוחד ב’הדרנים’ המיוחדים על הרמב”ם - היא, “מלאה הארץ דעה את הוי’”, לכל אחד תהיה ‘דעת’ באלוקות, שירגיש בגופו ובעולמו קשר חזק ואמיתי להקב”ה.
ולכן כהכנה לגאולה, ובמיוחד כדי ‘לחיות גאולה’ כפי שדורש הרבי בשנים האחרונות - צריכה להיות הוספה בעשירות ב’דעת’ הרוחנית. כפי המוסבר בתניא, הדעת נעשית רק על ידי ש”יתקע במחשבתו בחוזק והתמדתה”. כאשר אדם לוקח פרק תניא או מאמר, כגון פרק מ”ו בתניא ומאמר ד”ה ‘ויחד לבבנו’ תש”א הנוגעים במיוחד לעבודת ה’ וחוזר עליהם מדי יום ביום לפני התפילה חמש או עשר דקות, לפחות למשך שבועיים/חודש - נעשית ‘דעת’ באלוקות.
עוד זכור לי אודות אחד החסידים בירושלים שהיה בעל עסק, ומדי יום ביום ראיתיו פותח את אותו מאמר - ‘מים רבים’ שבתורה אור ולומדו לפני התפילה. אני ראיתי זאת במשך 16 שנים רצופות, ומאמין שעשה זאת גם לפני שהתחלתי לראותו - כך נעשה דעת באלוקות!
על ידי שכל אחד מאיתנו יוסיף בעשירות ברוחניות בתורה ומצוות, ובמיוחד ב’דעת’ - נהיה עשירים בגשמיות ממש. וממילא נצליח באופן של ‘בריא מזליה’ מול היצר, בכח ההתקשרות לרבי מלך המשיח. ותבוא גם השמחה שלמעלה ממדידה והגבלה, שתפרוץ את כותלי הגלות ותביא את הגאולה מיד ממש!