מתוך “רשימת סיפורים” שיצאה לאור כ’תשורה’ בחתונת משפחת לנגזם

שלוש דרכים - ודרך אחת

במהלך חודש סיון תש”י, זימן הרבי כמה וכמה מאנ”ש לאסיפה, בקשר למצב ה’מרכז לענייני חינוך’ (כידוע, הרבי היה יו”ר ה’מרכז’). האסיפה נקבעה לשעה 9:30, בזאל הקטן שב–770.

בהגיע השעה, נכנס הרבי לחדר, והציבור שהיה שם היה קטן מאוד, משום שרבים מהמוזמנים לא הזדרזו לבוא בזמן. כשראה זאת הרבי, אמר “איך וועל זיך ניט רעכענען מיטן קליינעם עולם” [= איני מתייחס למיעוט הקהל], והיות שעכשיו השעה היא 9:30, וזו השעה שבה אמורה להתחיל האסיפה, הרי שכעת היא תתחיל, למרות גודל הציבור.

ואמר שנושא האסיפה הוא שב’מרכז’ חסרים 1000 דולר מידי שבוע, וישנם שלוש דרכים לתקן זאת, ואף שרק שתיים מהם שייכים לפועל, מכל מקום, בשביל שלימות העניין יאמר את כל השלוש אפשרויות. ומנאן: א. לפעול שמידי שבוע יתרמו אנ”ש את אותם 1000 דולר החסרים. ב. שהוא עצמו - כ”ק אדמו”ר - ילך ויתרים 1000 דולר מתורמים מידי שבוע, ובתנאי שתמורת זאת לא יתבעו ממנו לעשות עוד דבר נוסף בשביל הכלל (הכוונה לכך שבאותה תקופה רצו במאוד לפעול על הרבי שיקבל על עצמו את עול הנשיאות). ג. להפחית את פעילות ה׳מרכז׳, וכך לחסוך הוצאה זו. אך הוסיף הרבי שזה בוודאי אינו שייך.

כשסיים כ”ק את דבריו, שרר שקט בחדר. או אז נעמד הרבי ואמר, שאם כן נשארה האפשרות השניה, והחל ללכת לכיוון היציאה מהחדר… מיד נעשה במקום רעש, ואנ”ש סירבו שהרבי ילך ויעשה את האפשרות השניה שהציע, וקיבלו עליהם אופן הראשון.

(מאחד הנוכחים באסיפה)

הסבר על אתר

ר׳ ניסן נעמנוב סיפר, כי בעת שלמד בחרקוב, נכנס הרבי (באותה תקופה לא שמו אליו לב כל כך, כיון שהיה נחבא אל הכלים) להיכל הלימוד, וניגש לשולחן שר’ ניסן ישב בו ועסק באותה העת בלימוד יורה דעה. שאלם הרבי במה הם עוסקים, ומיד הסביר בטוב טעם את כל הענין וגם ביארו על פי תורת הקבלה.

צריך להבין באור

בעת שסידרו את צורת דף השער בספרי קה”ת, כתב בתחילה הרבי בראש העמוד “קובץ שלשלת המאורות” (או “המאור”), ואמר על זה אדמו”ר הריי”צ, שאין לכתוב כן, כיון שבמאור אין התחלקות (בפועל אכן סודר הנוסח “קובץ שלשלת האור”).

(מפי ר’ אלימלך שיחי’ צויבל)

השעה הטובה ביותר

באחת היחידויות הפנה כ”ק אדמו”ר הריי”צ את החסיד לגשת אל חתנו הרמ”ש. שאל החסיד את הרבי הריי”צ, מתי אפשר לפגוש אותו? ענה אדמו”ר הריי”צ שהשעה המתאימה היא חמש לפנות בוקר, שבה או שכבר קם, או שטרם הלך לישון.

למצוא את הסיבה הנכונה

סיפר הרב יואל שיחי’ כהן: פעם נכנס יהודי לרבי וביקש ברכה לשחרור מחובת הגיוס לצבא ארה”ב (כנראה היה זה בעת מלחמת קוריאה, תש”י–תשי”ג). שאל אותו כ”ק: באיזו אמתלה ינסה לפטור עצמו? וענה שיאמר שיש לו מיחושים בלב. שאלו כ”ק, האם אכן חש הוא בליבו? והשיב בחיוב. שאלו אדמו”ר, האם יש לו כאבי שיניים, והשיב בשלילה. אמר לו כ”ק “זאלסטו זיך קלאגן אויף די ציינער” [= תתלונן על השיניים], וכן עשה, ונשתחרר.

‘קונטרס תפילה’ חדש

הרבי אמר פעם למשפיע הנודע ר׳ ניסן נעמנוב, שאם היו החסידים כדבעי, היה הוא, הרבי, מוציא ‘קונטרס התפילה’ חדש (ישנה גירסא אחרת שאמר הרבי, שאם יהיו עשרה חסידים שירצו להתפלל כדבעי, אזי יוציא ‘קונטרס התפילה’ חדש).

בליובאוויטש אין סדר חדש

ר׳ ניסן נעמנוב סיפר שפעם אמר לרבי ביחידות, שהיום תובעים עניינים כ’הפצת המעיינות’ וכדו’, וישנם כאלו המפקפקים בנוגע לעבודת התפילה. קם הרבי מעט ממקומו ועשה בידיו הקדושות לאות תימהון ואמר “גאר א ווילדע סברה! אדרבה, היינט דארף מען נאך מער [= סברה מופרכת לחלוטין! אדרבה, היום צריך יותר!] חוץ לסדרים יכולים, ובשעת הסדרים הרי ברישיון הישיבה, ובשבת הרי אין סדרים ואם כן בוודאי שיכולים”.

השליחות של התמימים

בשנת תשכ”ו רצה אחד התמימים להוציא לאור ספר המאמרים תרס”ה, והכניס על כך פתק לרבי, וזו תשובתו של הרבי:

“מה ששמעתי מאז - אשר “בחורים מתו”ת” צריכים ללמוד בהתמדה ושקידה נגלה וחסידות ולעסוק בעבודת התפילה וקיום המצות וכו׳ - ומה להם לשאלות ששייכים לקה”ת וכיו”ב? והאומנם כבר למדו וגמרו כל שהו”ל עד עתה ורק ידיעה בהנ”ל חסר להם? השומרים הם חת”ת? הסיימו הלקו”ת לש”ק בראשית?”

(מפי בעל המעשה)

“יושב כעת בגן עדן
ושומע חסידות מחמי”

בשבת לאחר פטירתו של הת’ יעקב דוד קאטלארסקי (ש”פ וארא תשכ”ז), ניגש אביו בהתוועדות אל הרבי ובידו בקבוק יי”ש לאמירת ‘לחיים’, ואמר לו הרבי “ער זיצט יעצט אין גן–עדן און הערט חסידות פון שווער” [= הוא יושב כעת בג”ע ושומע חסידות מחמי].

“ברוך ה’” תמיד אומרים

בתקופת שנת תש”ל, היה נהוג שבכל שנה היו מארגנים ‘פגישה עם חב”ד’ שנמשכה כל סוף השבוע - מיום רביעי עד יום שני.

באחד הלילות יצא הרבי מחדרו אל ביתו בשעה רבע לאחת בלילה, וראה שבזאל הקטן יושבים ר’ יעקב חנוכה ור’ יצחק בלאק שהיו ממארגני ה’פגישה’. ניגש אליהם הרבי ושוחח עמהם באנגלית משך כחמש דקות, ובין הדברים שאל אותם איך עובר ה׳פגישה׳, וענו תשובה סתמית “ברוך ‘”’. אמר להם הרבי, שעל כל דבר אומרים “ברוך השם”, והוא רוצה לדעת באמת איך זה היה…

ממה שואב הרבי תענוג?

המשפיע הנודע ר׳ שלמה חיים קסלמן סיפר, כי בעת שנכנס ליחידות אל הרבי בי”ב שבט תש”ל, עמד מעט הרבי על מקומו ונתן לו ‘יישר כח’ על כך שבא, ואף אמר שמאוד שמח שבא. לאחר מכן דיברו בנוגע לסדר שהיה אצל ה’עובדים’ בליובאוויטש, וסיפר ר’ שלמה חיים, שהיו כאלו שהיו מתפללים עד שעה אחת בצהריים והיו כאלו שהתפללו עד חמש בערב, והשיב כ”ק אדמו”ר “אה! ווען מ׳קען מרגיל זיין די בחורים טראכטן חסידות, א מינוט, צווי מינוט, א האלבע שעה, אה!” [= אה! אילו היה אפשר להרגיל את הבחורים לחשוב חסידות דקה, שתי דקות, חצי שעה, אה!].

גם סיפר שאמר לרבי, שישנו בחור שחושב דא”ח משך כשעה ורוצה למנוע בעדו, משום שזה מפריע לסדרי הישיבה. כששמע זאת הרבי שאל בתמיהה: “און איהר האט עם געוואלט אפהאלטען?” [= ואתה רצית לעצור אותו?] כן סיפר לרבי על א’ מאנ”ש בארה”ב שחושב דא”ח, והתרגש מכך הרבי ושאל “טאקע? טעקע?” [= אכן? אכן?].

כך היא עבודת התפילה

א’ התמימים שאל פעם את הרבי - מהי כוונתו באופן העבודה שב’עבודת התפילה’? וענהו הרבי, שקודם התפילה יחשוב החסיד כעשר דקות על העניין בחסידות שלמד לפני התפילה, וכן באמצע ברכות קריאת שמע או בזמן קריאת שמע יחשוב עוד הפעם את תורף העניין במשך דקה או שתיים.

גדלות עצמית שהיא גנאי

אחד הבחורים נתפס ב’מחלה’, שכל דבר שבח או מעלה ששמע על עצמו, היה מתענג מכך ואוחז מזה ביותר. למשל, אם חזר שיחה של הרבי ואמרו לו ‘טוב דיברת’, היה שבע רצון מכך ומצב רוחו היה עולה מעלה מעלה. הגם שידע שזהו חיסרון, לא יכול היה להיגמל מכך.

כשנכנס ליחידות אצל הרבי, ביקש עצה להתגבר על כך, והשיב לו הרבי שילמד שלושה מאמרים ויחזור עליהם כל הזמן, בעת הילוכו וכיוצא בזה. שאל הבחור כמה זמן לחזור? וענה לו הרבי “בין עשר לארבעים דקות”.

כך אכן היה, והלה היה חוזר על המאמרים הללו במשך היממה, לפעמים במשך עשר דקות ולפעמים במשך ארבעים, ולאחר כמה חודשים חלף העניין לגמרי.

יש לציין שבשניים מאותם מאמרים, ניתן להבין שייכותם לעניין שהציק לו, אך על המאמר השלישי, לא היה ניתן להבין שייכותו לזה כלל.

(מאחד מאנ״ש שהכיר את הבחור)

לדקדק בלוח הזמנים

אחד התמימים נכנס ליחידות לרבי, ובפתק שהגיש לרבי, פירט את סדר יומו ובין השאר כתב, שהוא קם משנתו קודם חצות היום, ולעיתים אף אחרי חצות, ולפעמים הוא שוכח לקרוא קריאת שמע בזמנה וכו’. אמר לו הרבי על כך: “דער יצר הרע רעדט דיר איין אז מיט אזא הנהגה איז עודנו ביהדותו” [= היצר הרע אומר לך שבהנהגה זו ‘עודנו ביהדותו’].

(מפי בעל המעשה)

לכתוב לרבי בכל שבוע

ר’ טוביה לרנר זכה לקירוב מיוחד מהרבי, ובין היתר מסר לו הרבי הוראות לגבי עשיית התפילין שלו. בנוסף לזה הורה לו הרבי שיכתוב לו מכתב פעם בשבועיים.

ארע ופעם לא כתב לרבי, והרב חודקוב שאלו לפשר הדבר, וענה לו שאין לו ענין מיוחד לכתוב, ואינו רוצה להעמיס סתם על הרבי. כששמע זאת הרבי, הורה לו שמעתה והלאה יכתוב מכתב בכל שבוע.

(מפי בעל המעשה)

צריך לקבל רשות

החסיד ר׳ עזרא שוחט, בעודו גר בבני ברק, רצה פעם לנסוע אל הרבי, אך למרות בקשותיו לא קיבל אישור לנסיעתו. לבסוף החליט לנסוע ללא בקשת רשות.

אותו השבוע היה פרשת שופטים, ולקריאת מנחה שבפרשת כי תצא, העלהו הגבאי לעלייה האחרונה המסיימת במילים “וכל ישראל ישמעו ויראו”. הביט הרבי על ר’ עזרא והוסיף בקול נמוך “ולא יזידון עוד”. (מילים אלו לקוחות מפרשת ‘שופטים’, בה עליית הכהן מסתיימת בתיבות “וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד”).

למי שייך הזקן?

יהודי אחד שעובד באוניברסיטה התקרב לימים ליהדות ולחב”ד, אבל למרות הכל לא הסכים לגדל את זקנו. פעם אמר הרבי לאחד מן החסידים, שישתדל לפעול על אותו מקורב להתחיל לגדל זקן.

פנה החסיד אל אותו יהודי וניסה לדבר על לבו ולשכנעו במעלת גידול הזקן, אך הלה סרב וטען שלדעתו אין הדבר חשוב כל כך, ולראיה, הרי כמה פעמים נכנס ליחידות אל האדמו”ר מליובאוויטש ואף פעם לא העיר לו על כך.

כשנכנס שוב החסיד ליחידות אל הרבי וסיפר לו את דבר המעשה, הוסיף החסיד, שאילו הרבי היה אומר לאותו יהודי, ולו ברמז קל, להתחיל לגדל זקן, היה הלה עושה זאת ללא שום שהיות. ענה לו הרבי “וואס ווילסטו? ער דארף דאך פארלאזען א בארד, ניט איך” [= וכי מה ברצונך? הוא צריך לגדל את הזקן שלו, לא שלי] (דהיינו שגידול הזקן צריך לבוא מצד האדם ולא מצד דברי הרבי).

(מר’ יואל שיחי’ כהן)

מתוך “רשימת סיפורים” שיצאה לאור כ’תשורה’ בחתונת משפחת לנגזם