ילדות ב”נחלת בנימין”

 רב אנפין היה הרב מרדכי שמואל אשכנזי ע”ה — מנהיג ומורה דרך לרבים כרבו של כפר חב”ד, גאון גדול אשר גדולי הדור היללו ושיבחו את ידיעותיו וגאונותו הכבירה, וחסיד ומקושר בכל נימי נפשו, אשר כל צעד בחייו נעשו בהכוונת הרבי. קווים לדמותו

 

אבל כבד שרר ביום רביעי כ”ג בטבת, בקרב חסידי חב”ד בכל רחבי תבל, עם הישמע הבשורה על פטירת הגאון החסיד הרב מרדכי שמואל אשכנזי ע”ה, רבו של כפר חב”ד וחבר בית דין רבני חב”ד בארץ הקודש.

ביום רביעי חל היארצייט של אביו הרב משה אשכנזי, רבה של קהילת חב”ד בתל אביב, והרב המנוח יצא מכפר חב”ד לעבר טבריה כדי לעלות על קבר אביו. הוא התעתד לאחר מכן למסור שיעור בישיבת חב”ד בצפת בה מכהן גיסו הרב יוסף יצחק ווילשאנסקי כראש ישיבה. זמן קצר לאחר שהחלה הנסיעה, לקה הרב באירוע לבבי קשה.

הבשורה התפרסמה במהירות, ואלפים רבים מקרב חסידי חב”ד התחננו לבורא עולם למען רפואתו. אך נגזרה גזרה, והמאמצים כשלו, והרב עלה בפתע פתאום השמיימה, בהותירו אחריו אלפים מחסידי חב”ד המומים וכואבים.

ילדות ב”נחלת בנימין”

  הרב מרדכי שמואל אשכנזי ע”ה נולד בכ”ח באייר תש”ג בתל אביב, לאביו הרב משה אשכנזי, רב קהילת חב”ד בתל אביב, ובנו של הרב מאיר אשכנזי רבה של שנחאי, ולאמו הרבנית דבורה אשכנזי בת הרב אליעזר קרסיק (רב קהילת חב”ד בתל אביב, ונכדה למשפחת גורארי’ המפורסמת) שכיהנה כיו”ר נשי חב”ד בשנותיה הראשונות של הארגון.

בימי חורפו גדל בתל אביב וספג רבות מהחסידים בני הדור ההוא שהיו בתל אביב. פעמים רבות הזכיר בערגה את האווירה החסידית ששררה בבית כנסת ‘נחלת בנימין’ בתל אביב, בצלו גדל. הנה דברים שסיפר בהזדמנות: “החיים של חב”ד בתל־אביב התנהלו בעיקר סביב בית הכנסת חב”ד, זה היה מקום חי ותוסס. שם התפללו חסידי חב”ד, שם התוועדו וכמובן כשרצו לארגן פעילות כלשהי, ידעו שהמקום הכי מתאים להיפגש ולדבר על זה הוא ב’נחלת בנימין’. אם למישהו היה פעם זמן פנוי ביום חול, סתם כך אחרי תפילת שחרית, הוא היה יכול להישאר שם כמה שעות כדי ללמוד, לדבר עם מישהו או פשוט לחיות את החיים החסידיים. זו היתה ההרגשה המיוחדת בבית הכנסת הזה: זה לא היה סתם בית כנסת, זה היה המקום שבו נוצר חלק גדול מהפעולות של חב”ד בארץ ישראל, ואז כשיש יוזמה חדשה, באופן טבעי אתה נשאב אל המרכז”.

בצל זקנו הרב קרסיק

בצעירותו למד בישיבת “תומכי תמימים” בלוד וכבר אז ניכר בהתמדה ובגאונות ייחודית הזכורה לחבריו מאותם ימים עד היום הזה. הרב נתן וולף מנהל ישיבת בית הר”מ בנחלת הר חב”ד, זוכר היטב את הגאון המתמיד בימי שבתו ב’פרדס’ בלוד: “הוא נולד גאון ומתמיד, כזה היה תמיד, כבר כשהיינו נערים צעירים ישב הרב אשכנזי ולמד יומם ולילה. בגלל ידיעותיו הרחבות נהג ללמוד בחברותא עם תמימים המבוגרים ממנו בשנתיים או שלוש”.

בימי נערותו היגרו הוריו לברזיל, ובאותה תקופה גדל אצל זקניו הרב אליעזר והרבנית לאה קרסיק. לצד לימודיו בישיבה, היתה לו קביעות לימוד מידי יום עם זקנו הרב אליעזר קרסיק. לפני מספר שנים סיפר לכותב השורות כי את שיטת הלימוד שלו וסגנונו, למד מסבו הרב קרסיק:

“אצל הסבא למשל, לא היה שייך ללמוד סוגיות חשובות מבלי לעצור ולהתייגע כדי להבין את הסוגיא לעומקה. הוא לא מיהר לראות מה אומר ה’פני יהושע’ ושאר ראשונים ואחרונים, וליצור מיד פלפול שלם בטרם הבנת כדבעי את הפשט בגמרא. יותר מכך, כאשר לומדים את הרש”י בצורה מסודרת, כבר צריכים לתפוס את השאלה של התוספות, וכשלומדים את התוספות כראוי, אפשר לתפוס את השאלה של המהרש”א. ולא לקפוץ היישר לתוך ‘קצות החושן’ או מפרשים אחרים.

“הוא אהב ללמוד ולחדש, ולא פעם ראיתיו יושב ומעלה עלי–כתב את חידושיו בנגלה. בתקופה ההיא נוכחתי להכיר מעט מגדולתו בלימוד הנגלה, וסבא עשה רבות בכדי להעמידני על הרגליים בלימוד הנגלה. בסבלנות רבה, הסביר לי מה היא סברא, מה זאת קושיא ופירכא ומה טיבו של תירוץ. הסבא היה יסודי מאוד בלימודו: קושיא היתה קושיא, ותירוץ היה תירוץ. לדוגמא: כאשר תירץ קושיא מסוימת, ישב לאחר מכן כמה שעות בינו לבין עצמו, והתייגע שוב בסוגיא; הוא רצה להיות בטוח בעצמו שמה שאמר אכן נכון. כלומר, לא סתם קושיא ותירוץ.

“סבא היה מונח בלימוד כפי שאדם מונח, להבדיל, בחשבונות עסקיים; מחשב פעם ועוד פעם, עורך השוואות מדויקות, וכשרואה שהעסק אינו מסתדר ולא מתאזן — הוא אינו רגוע ושליו. כך גם בדרך לימודו; יושב היה מהורהר במחשבתו בסוגיה הנלמדת ולא נרגע עד שהסוגיה כולה היתה אצלו כמונחת בקופסה”.

מי שהכיר את הרב אשכנזי, ידע כי זו גם דרך שיטתו בלימוד — כל מאמר שלו וכל פסק, היה מנומק, מסודר, עם מקורות ברורים. כל שאלה ופלפול היו מוצקים אצלו כסלע איתן.

עצות לזיכרון

פעמים רבות זכה הרב ע”ה להיכנס לקודש פנימה ולקבל הוראות מהרבי בענינים שונים. הפעם הראשונה בה נכנס ליחידות, היתה בכ”ז באייר תשי”ח, ערב יום הולדתו החמש–עשרה. היה זה ימים ספורים לאחר שהגיע מארץ הקודש כדי ללמוד בניו יורק. הנער הצעיר נכנס ל’יחידות’ ולתדהמתו הרבה הרבי קם מעט ממקומו ואמר: “שלום עליכם הרב אשכנזי”. הנער הצעיר והנדהם, השיב במבוכה: “אינני רב”, הרבי הביט בו, הגביה את ידו והניף אותה קדימה כאומר ‘עוד חזון למועד’.

עוד בטרם הספיק להגיש את הפ”נ כנהוג, החל הרבי לבוחנו בלימודיו בגמרא ובחסידות. רק לאחר שאלות רבות שעליהן השיב הרב אשכנזי ברהיטות, הגיש את הפתק בו שאל האם ללכת לקעמפ בחודשי הקיץ כמו כל הבחורים האמריקאיים, והרבי השיב בשלילה.

לאחר מכן שאלו הרבי האם קיבל עליה בשבת שלפני יום ההולדת שלו שחל באותם ימים. כאשר השיב בשלילה, הורה לו הרבי כי בשבת הקרובה ישתדל לפחות לקבל הגבהה או גלילה.

בשבת שלאחר היחידות, שבת מברכין סיון, נערכה התוועדות, וזו הייתה ההתוועדות הראשונה של הרב אשכנזי אצל הרבי. במהלך ההתוועדות פנה הרבי אל הרב מנטליק ואמר לו: “מאחר שהגיע לכאן נכדו של הרב [מאיר] אשכנזי, צריך לקרב אותו ולחנך אותו שבהתוועדות אומרים ‘לחיים’”. מיד הגישו לו כוסית ‘משקה’, והנער הצעיר אמר ‘לחיים’ והרבי השיב לו בברכת “לחיים ולברכה”.

בתחילה למד בישיבת “תומכי תמימים” ברחוב בדפורד, ובאלול תשי”ח עבר ללמוד ב–770. אך לא היה זה לזמן ארוך. כשזקנו הרב אליעזר קרסיק הגיע לחצרות קדשנו, בחודש תשרי תשי”ט, הוא נכנס ל’יחידות’ שם אמר לו הרבי שיש לו דרישת שלום טובה מנכדו, הדו”חות של הישיבה מציינים שהוא שומר על סדרי הישיבה. אך הסבא אמר לרבי שהוא מודאג מכך שילד צעיר בן חמש עשרה לומד ב–770 [שם לומדים בחורים מבוגרים]. לאור דברים אלו, הרבי הסכים שהבחור יעבור ללמוד בישיבת תומכי תמימים במונטריאול.

לפסח תשי”ט הגיע לניו יורק, וביקש מהרבי עצה לזכרון, הרבי אמר לו: הסגולה לזיכרון — א: לשמור על בריאות הגוף. ב: להסיח דעת מכך שכאילו לא זוכרים. והרבי הסביר: כשמישהו מחדיר למחשבתו שהוא לא זוכר טוב — זה עצמו גורם לאי זיכרון.

הרבי התעניין בסדרי הישיבה במונטריאול, שאל על הצוות הרוחני והחברים. בסוף היחידות הורה לו הרבי, כי בעת שובו למונטריאול יחזור על הדברים ששמע אצל הרבי בהתוועדות.

לאחר שנת לימודים במונטריאול, שב ללמוד ב–770 ובשנת תשכ”א, עם הגיעו לגיל גיוס, שב לארץ הקודש. הנסיעה היתה לפני פסח, ולפני הנסיעה נכנס ל’יחידות’ בה אמר לו הרבי שהוא ממנהו לשליח להביא את המצות לארץ הקודש ולמוסרם לרב של כפר חב”ד [הרב שניאור זלמן גרליק]. הרבי ציין כי בתור שכר טרחה יקבל מצה שלימה, ומאחר שיערוך את הסדר בבית הוריו, הרבי הורה שגם לאביו הרב משה אשכנזי, תוענק מצה שלימה מהרבי.

“אתה תמים בן תמים ונכדו של תמים”

בשנת תשכ”ד שהה ב’קבוצה’ שארכה אז שלושה חודשים בלבד. בסיום התקופה נכנס ל’יחידות’ ושאל את הרבי האם יכול ללמוד במכון ‘הארי פישל’ שם לומדים דיינות. הרבי הבהיר לו כי הוא תמים בן תמים ונכד של תמים, לכן עליו ללמוד אך ורק ב”תומכי תמימים”. סיפור זה סיפר הרב אשכנזי מספר פעמים:

“היתה סברא שאלך ללמוד רבנות ודיינות ב’מכון הארי פישל’ בירושלים. למרות שלא הכניסו בחורים למכון, הבטיח הרב זווין ע”ה שהוא ידאג לכך שיקבלו אותי. כשנכנסתי ל’יחידות’ כתבתי בפתק שאני מעוניין לעבור ללמוד ב’מכון הרי פישל’ ונימקתי את הסיבות. ואז אירע משהו מאוד בלתי רגיל:

“הרבי סובב את פניו הק’ כלפי החלון ודיבר בתקיפות רבע שעה. בין היתר אמר לי [בתגובה לנימוק שלא מצא חברותא שילמד עמו לרבנות ודיינות]: היכן אנחנו מוצאים בשולחן ערוך בכל הלכות תלמוד תורה, שכאשר אדם נמצא במדבר הוא פטור מתלמוד תורה? או כאשר אדם נמצא לבד הוא פטור מתלמוד תורה, אין על כך אפילו איזשהו רמז, כשאדם נמצא לבד הוא יכול ללמוד פחות? הכל הוא מתעלולי היצר כדי שהוא לא יכול ללמוד בשקידה והתמדה. צריך לדעת שהרעיון הזה שהצמיחו לך הוא שורש פורה ראש ולענה. אני יודע מי עשה זאת, אולם עכשיו זה כבר לא נוגע, אתה צריך לעקור את זה מעיקרו. עליך לדעת שאתה תמים בן תמים, בן בנו של תמים, הסבא שלך למד ב’תומכי תמימים’, אביך למד ב’תומכי תמימים’ ואתה תלמיד של ‘תומכי תמימים’. יכול להיות שמישהו שלומד במקום אחר יגדל ויהיה למדן, אבל אחד משלנו שהוא תמים בן תמים בן בנו של תמים — אם יעבור למסגרת אחרת יכול להיות בזה ענין של שנה כו’”

“ואז הרבי חזר שוב: ‘עליך לדעת שאבא שלך למד ב’תומכי תמימים’ והסבא למד ב’תומכי תמימים’ ואתה לומד ב’תומכי תמימים’, וזהו המקום שלך!

“הרבי חזר על כך מספר פעמים. כשלא הבנתי למה הרבי התכוון בהגדרה ‘שנה’ אמר לי הרבי שהכוונה למה שכתוב במשנה בקשר לרבו של ר’ מאיר בענין של שנה ופירש וכו’, אך הרבי לא רוצה להוציא מפיו את המילה הזאת.

“בפתק שהכנסתי באותה ה’יחידות’ לרבי, ביקשתי גם ברכה להצלחה בלימוד הנגלה ובלימוד החסידות ובעבודת התפילה. הרבי הסתכל על הפתק ושאל: ‘מדוע כתבת את עבודת התפילה בסוף, זו הסיבה שנולדים לך כאלו שאלות!’ ואז חזר הרבי שוב על מה שאמר לי בקשר ללימודים ב’תומכי תמימים’.

“לפני היציאה הרבי בירך אותי: ‘שיהיה לך הצלחה בעבודת התפילה, בלימוד הנגלה ובלימוד החסידות’. והרבי המשיך: ‘ואפילו לשיטתך שעבודת התפילה בסוף — אני מבקש ממך לא לחכות הרבה זמן’, דהיינו שעבודת התפילה תהיה אצלי בראש ולא בסוף”.

לעבוד בכרם חב”ד

בהגיעו לפרק ‘האיש מקדש’, הקים את ביתו עם הרבנית סימה תבלחט”א, בת הרב יצחק זאב וולפא. לאחר החתונה התיישב בכפר חב”ד, למד בכולל ועשה ‘שימוש’ אצל רבו של כפר חב”ד הרב שניאור זלמן גרליק.

בשנים הבאות כיהן כמגיד שיעור בישיבת “תומכי תמימים” בכפר חב”ד. גאונותו וכשרונותיו בלטו עוד מימי בחרותו, ועם הזמן קנה לו שם של גאון צעיר. 

‘קאך’ מיוחד היה לרב אשכנזי בביאור ובהדרת הלכות תלמוד תורה לאדמו”ר הזקן.

שורש עיסוקו של הרב בשולחן ערוך אדמו”ר הזקן, התחיל שנים רבות קודם לכן, בחודש תשרי תשכ”ט. לקראת תשרי הגיעו הרב אשכנזי והרבנית תבלחט”א, ל’בית חיינו’, וזכו להיכנס פעמיים ליחידות. היחידות הראשונה התקיימה בעשרת ימי תשובה, בה הורה לו הרבי לערוך ספר מראי מקומות לשולחן ערוך אדמו”ר הזקן. על דבריו של הרב אשכנזי לגבי המצב הכלכלי הדחוק לאור זאת שלומד בכולל, הרבי השיבו כי עליו להמשיך ללמוד בכולל עד סוף השנה, ומסתמא בסוף השנה יהיה ראש ישיבה ב”אחת מהישיבות שלנו”. ואכן, בסוף שנה זו התמנה למגיד שיעור בישיבת ‘תומכי תמימים’ בכפר חב”ד.

ב’יחידות’ השניה, הרבי התעניין בהתקדמותו בענין עריכת מראי–מקומות לשולחן ערוך אדמו”ר הזקן.

בשנת תשל”ב, כאשר הוצעו לו עבודות במפעלים תורניים מפורסמים - הציע את הדברים לפני הרבי ביחידות, והרבי הגיב בתקיפות: הרי יש עבודה רבה כל כך בכרם חב”ד והלואי שיספיקו לגומרה לפני ביאת המלך המשיח…

הרבי מדבר בפומבי על ספרו של הרב אשכנזי

הספר “מראי מקומות על שולחן ערוך אדמו”ר הזקן” זכה ליחס מיוחד מצד הרבי. לא רק שהספר נולד בהוראתו של הרבי בעת שהיה ביחידות, אלא שכאשר הושלם הספר, שלחו הרב ע”ה עם אחד החסידים שנסע לניו יורק. זה הגיע בדיוק בכ”ד טבת יום הסתלקותו של אדמו”ר הזקן. הלה הגיע בבוקר היום ל–770, בדיוק בשעה שבה הרבי היה במכוניתו בדרך ל’אוהל’. המזכיר הרב בנימין קליין שידע עד כמה הספר חשוב לרבי, רץ למכונית עם הספר שזה עתה הגיע מארץ הקודש. הרבי פתח את החלון ולקחו עמו. בדרך לאוהל ובחזרה, סיפר הנהג הרב יהודה קרינסקי, עיין הרבי בספר.

כאשר שב הרבי ל”בית חיינו”, התקיימה התוועדות, במהלכה אמר הרבי שאחת הסיבות להתוועדות היא, בזכות הספר מראי מקומות על השולחן ערוך (מתורגם מאידיש): “הרי דבר בעתו מה טוב, שהרי הגיע היום, המראי מקומות וציונים, שהענין של סימנים בתורה זה כמו שאומרת הגמרא בעירובין, שזה דבר גדול ביותר, ועל דרך וכמו שהודפס כבר על חלק מהשולחן ערוך לפני כמה שנים, היום הענין מתוקן, ואברך מארץ הקודש וארץ ישראל זכה לעשות מראי מקומות על הסימנים המאוחרים יותר, החל מהלכות שבת ועד סוף חלק אורח חיים” [שיחות קודש תשל”ב ח”א ע’ 324–325].

ההתייחסות פומבית זו לספר שכתב אברך צעיר, הייתה משום מחווה נדירה של הרבי.

באגרת ששלח הרבי לרב אשכנזי באותם ימים, הוסיף על הספר החדש: “זה עתה נתקבל מכתבו וכן ספרו מראי מקומות וציונים לשולחן ערוך אדמו”ר הזקן ותשואות חן תשואות חן, וגדול זכות עשיית סימנים לתורה, ובכיוצא בזה הרי זה גם כן זיכוי הרבים, ובנידון דידן — גם כן הפצת המעיינות וק”ל” [אגרות קודש חכ”ז עמוד מד].

לאחר מכן הורה הרבי לרב אשכנזי להעניק את הספר למר זלמן שז”ר ולרב שלמה יוסף זווין. כאשר הרב הגיע את ספרו לגרש”י זווין, הגאון התפעל מאוד מספרו של הרב הצעיר. הוא אמר כי מהספר ניכר עד כמה הוא בקי בשולחן ערוך אדמו”ר הזקן, ובכלל בנבכי ספרי ההלכה. בו במקום העניק לו סמיכת “יורה יורה” “ידין ידין”.

הספר היה גם למראה עיניהם של גדולי פוסקי ההלכה בדורנו. כך למשל מסופר, כי כאשר הגיע לידיו של הגאון הרב שלמה זלמן אויערבך, אורו עיניו, והוא אמר “נהניתי לראות שהמחבר ידע להבחין את דעתו של הרב [אדמוה”ז] כי בשעה השישית בערב פסח עוברים בכל רגע על עשה דתשביתו מדרבנן, וכן הוא מעיר לגבי היתר של הרב לאכול מצה שמורה לאחר אפיקומן יחד עם שלמי התודה”. והגרש”ז איחל לרב הצעיר “להמשיך עוד הרבה תנובה ברוב תבונה ולהוסיף לזכות לרבים בעוד ספרים טובים ומועילים”.

ארבעים שנות רבנות

בשנת תשל”ד נהרג הרב שניאור זלמן גרליק רבו של כפר חב”ד בתאונה מחרידה, וחתנו הגאון הרב נחום טרבניק מיאן למלא את מקומו בתואנה כי עיקר עיסוקו הוא בלימוד הגמרא ולא בבירור עניני הלכה. לאחר דיונים ממושכים הוחלט למנות את הרב טרבניק למרא דאתרא של כפר חב”ד, ואת הגאון הצעיר הרב אשכנזי למורה צדק. הרב אשכנזי באותם ימים כבר עסק רבות בלימוד ובכתיבה בנושאי הלכה, והבקיאות שלו בענייני הלכה, גרמה לבחירתו לרבו של הכפר החסידי לאחר פטירתו של הרב טרבניק. על כך בכתבה נפרדת בגיליון זה.

בכ”ד בטבת תשל”ה, בדיוק ארבעים שנה לפני פטירתו - הוכתר למורה צדק בכפר חב”ד. מאז נשא הרב אשכנזי בתפקיד זה, כאשר הוא זוכה לקבל לאורך כל השנים הוראות מיוחדות מהרבי כיצד להנהיג את הקהילה החב”דית הגדולה בארץ הקודש. בשנים הבאות מונה לחבר בבית דין רבני חב”ד.

לעתים קרובות הטריח את עצמו ונדד למרחקים בעניני הקהילה. הוא נסע בתדירות לפולין לשחיטת בקר שבהשגחתו כדי לספק בשר בכשרות מהודרת לתושבי כפר חב”ד. פעמים רבות נסע לערים רחוקות ברחבי העולם כדי לבחון את תלמידי התמימים בלימודיהם ולהסמיכם להוראה.

הרב אשכנזי פעל ועשה למען רווחתם הגשמית והרוחנית של תושבי כפר חב”ד. כמו כן פעל רבות למען חסידי חב”ד בארץ הקודש כולה.

הרב אשכנזי היה מבין העומדים בראש המערכה למען חיזוק האמונה בהתגלותו של הרבי. בכל עת מצוא חיזק את הרבים בענייני משיח וזהות הגואל, וגם על כך הוקדשה כתבה נפרדת בגיליון זה.

הרבי מדריך את הרב הצעיר בצעדיו הראשונים ברבנות

הרב מרדכי אשכנזי ע”ה, לצד היותו גאון עצום, הוא היה בראש ובראשונה מקושר בכל נימי נפשו אל הרבי, כאשר כל ימיו פעל לאור הוראות שזכה לקבל מהרבי ב’יחידויות’ כמו גם באגרות קודש שנשלחו אליו. מדובר בהוראות פרטיות וציבוריות, כאלו הנוגעות לכפר חב”ד, לכלל חסידי חב”ד או גם למקרים פרטיים. היו גם מקרים שבהן התמנה לשליחויות פומביות או חשאיות.

לאורך השנים זכה הרב אשכנזי ליחידויות רבות, כאשר הרבי מדריך אותו צעד אחר צעד, באופן של “כאשר ישא האומן את היונק” בעניני הנהגת הכלל, הרבנות והעסקנות, לצד עיסוקו בשולחן ערוך אדמו”ר הזקן, יחד עם שפע של הוראות וברכות בעניניו הפרטיים. אלו ליווהו לאורך ארבעים שנות רבנותו בכפר חב”ד, בירת חסידות חב”ד בארץ הקודש.

על ההוראות בענייני הרבנות בכפר חב”ד, סיפר בראיון מיוחד שהתפרסם לפני כעשור ב’כפר חב”ד’, ובו פירט את הוראות הרבי כיצד להתנהג כרבו של כפר חב”ד:

“בשנת תשל”ה נבחרתי לשמש כמו”צ בכפר חב”ד לצד המרא דאתרא הגאון הרב נחום טרבניק ע”ה. כשנסעתי לרבי לחג השבועות באותה שנה — התאוננתי בפני הרבי שהרבנות גוזלת ממני זמן רב מהלימוד. הרבי לא רק שלא הוריד ממני חלק מהעול הציבורי, אלא ענה שעלי לקבוע זמן קבוע בשבוע שבו אעסוק בשולחן ערוך של אדמו”ר הזקן. ‘ואם צריכים להיסגר’, אמר לי הרבי ‘אז נסגרים’ [ואכן, במשך שנים היה הרב אשכנזי מסתגר בחדר צדדי בבית הכנסת ‘המרכזי’ בכפר חב”ד ושוקע בלימוד].

“שאלה שניה ששאלתי באותה ‘יחידות’ מתוקף תפקידי מערבבים אותי בענייני עסקנות, כיצד עלי להתייחס לנושא? על כך ענה הרבי: ‘גם בתקופה שלנו וגם בתקופות קודמות כך היה, רב שלא עסק גם בעסקנות, זה היפך הכוונה; אבל זה לא צריך התעסקות של מאה אחוז, אלא התעסקות למחצה לשליש ולרביע’.

“אחר כך אמר לי הרבי: ‘מאחר שבהשגחה פרטית בחרו אותך למורה צדק בכפר חב”ד, מו”צ זה ענין של מצה ומצה הוא ענין של ביטול, עליך לזכור תמיד שכמה שיותר יהיה ‘נפשי כעפר לכל תהיה’ כך יהיה יותר הענין של ‘פתח ליבי בתורתך’.’

“לבסוף ברך אותי הרבי: ‘שהרבנות תתנהל ברוב פאר והדר כפי שזה מתאים לכפר חב”ד בפרט ולארץ ישראל בכלל’.

“כשהייתי ביחידות בשנת תשל”ו, פנה אלי הרבי ואמר: ‘אני רוצה לומר לך דבר שאף על פי שלא שאלת אותי, אבל כיון שהענין נוגע לי — אני רוצה לומר זאת: על הרב של כפר חב”ד אסור שיהיה רבב; כשצריך להשפיע על מישהו בחמישים אחוז, צריך להיות אצלו במאה אחוז. בכלל במחלוקת, צד אחד אף פעם לא צודק במאה אחוז, פעם צד אחד צודק בשישים אחוז והשני בארבעים אחוז או בשלושים אחוז, ופעם שניה להיפך’.

הידורי מצה

הוסיף הרב אשכנזי ע”ה וסיפר:

“בשנת תשל”ז היתה לי ‘יחידות’ ארוכה בקשר למאפיית המצות בכפר חב”ד. עד לאותה שנה היו משתמשים בפלסטיק ועליהם היו מרדדים את בצק המצות, ואני החלפתי את זה לנירוסטה בטענה שזה הרבה יותר מהודר, שכן אין בזה חריצים והבצק לא נדבק. הזקנים בכפר חב”ד  שהביאו הנהגות עוד מרוסיה, לא כל כך התלהבו מהשינוי והם הקשו קושיות. טענתם העיקרית היתה שהרבי הרש”ב היה נגד מדחס כי זה מחמם, ולטענתם, גם הנירוסטה כמתכת, מחמם.

“ב’יחידות’ שאלתי את דעתו של הרבי על כך. סיפרתי לרבי שהחלפתי את הפלסטיק בנירוסטה. הרבי אמר: ‘צריכים לדעת שכל החומרות שהיו לרבי הרש”ב בקשר למצות היו אלו חומרות לעצמו ולא הוראה לרבים. ואפילו בשעה שהיתה הוראה לרבים, המדובר הוא למאפיה שאפתה רק בערב פסח, אבל לא למאפיה שאופה כמה חודשים בשנה. ובכלל, כדאי להתייעץ עם הרב יעקב לנדא’. והרבי המשיך: ‘בכלל אני כימאי קטן, אבל זה מסתבר לומר שמה שכתוב בגמרא כסף זהב ונחושת זה לא אותם מתכות שמדובר עליהם היום (כי היום כל המתכות באות מעורבבות) וזה לא מה שהתכוונו שמתכות האלה מחממות’ [לאחר עוד דברים בנידון אמר לו הרבי:] ‘אתה לא צריך להסביר לי שנירוסטה הוא כשר יותר ומהודר יותר מפלסטיק’”.

ויהי בנסוע הארון

ארבעים שנה לאחר עלותו לכס הרבנות, ביום כ”ג טבת, הלך לעולמו בפתאומיות והוא בן 71.

ביום כ”ד בטבת, יום ההילולא של אדמו”ר הזקן אשר בתורתו עסק הרב המנוח, נערכה הלוייה רבת משתתפים שיצאה מביתו בכפר חב”ד ועברה דרך בתי הכנסת של כפר חב”ד. אלפי התושבים כמו גם אלפי חסידים מרחבי ארץ הקודש, נטלו בה חלק.

בהגיע ההלוויה לבניין 770 בכפר חב”ד, נישאו דברי פרידה קצרים על ידי הראשל”צ הרב יצחק יוסף, והרב שלמה עמאר, רבה של ירושלים.

סגן מזכיר בי”ד רבני חב”ד בארה”ק הרב מנחם מענדל גלוכובסקי נשא דברי פרידה ומחילה, וביקש מחבר בית הדין וקרוב משפחה הרב יוחנן גורארי’ להודיע על מינוי ממלא מקום לרב. הרב גורארי שהיה בקשר אמיץ עם הרב אשכנזי כל השנים, היה נסער ביותר ואת דבריו אמר בקצרה וקולו רועד מהתרגשות:

“על פי בקשתך רצונך וצוואתך כבוד הרב ועל דעת המקום ובית דין רבני חב”ד ועל דעת הקהל, הועד הרוחני, הועד הגשמי, גבאי בתי הכנסת בכפר חב”ד, מכתירים אנו בזאת את הגאון הרב מאיר אשכנזי בן הרב מרדכי שמואל אשכנזי לרבו של כפר חב”ד. יחי הרב מאיר, בן הרב מרדכי שמואל, בן הרב משה שהיה רב בתל אביב, בן הרב מאיר רבה של שנחאי. יאריך ימים על ממלכתו עד ביאת משיח צדקנו במהרה בימינו ממש. יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד”.

מכפר חב”ד יצאה ההלוייה לבית העלמין בטבריה, שם טמונים הוריו של הרב אשכנזי. לפני סתימת הגולל, נוגנו ניגוני אדמו”ר הזקן, והבן הגדול נפרד בשם המשפחה מאביו, וביקשו להמליץ טוב על המשפחה ועל עדת החסידים, ולבקש את התגלות הרבי: “אבא, תלך ותצעק שאנחנו דורשים את ההתגלות של הרבי”.

הותיר אחריו את תבלחט”א רעייתו שעמדה לימינו כל שנות רבנותו — הרבנית סימה אשכנזי שתחי’. בניו: הרב מאיר מגיד שיעור בישיבת חב”ד בצפת שמונה לממלא מקום אביו. הרב חיים אליעזר — מגיד שיעור בישיבת תומכי תמימים במונטריאול ומו”צ בקהילת חב”ד מונטריאול. הרב עזריאל זעליג שליח ורב העיר יקטרינבורג ברוסיה. הרב מנחם מענדל עורך ‘ביאורים בתורת רבנו’, הרב שניאור זלמן — רב בית הכנסת המרכזי בראשון לציון, הרב שלום דובער, עורך חיבורי אביו וראש כולל בנתניה. הרב יוסף אשכנזי. הרב ישראל — משפיע ב’תומכי תמימים’ בחולון. הרב יהודה לייב — כפר חב”ד. חתניו: הרב אליעזר ברוד — רב הישוב כרמי יוסף. הרב יוסף יצחק קפלן רב ושליח בישוב סתריה, הרב לימא וילהלם ראש ישיבת ליובאוויטש בדטרויט.

•

בימי ה’שבעה’ הגיעו מנחמים רבים, מכל החוגים והעדות, אל בית משפחת אשכנזי. אדמורי”ם, רבנים ואישי ציבור, לצד תושבי כפר חב”ד וחסידי חב”ד מארץ הקודש ומחוצה לה.

בהכנת הכתבה, נעזר כותב השורות באגרות קודש, שיחות קודש, כפר חב”ד ועוד.

הרב המחבר

השקעה של שנים רבות, לימוד ובדיקה לעומק, מחקר, עיון ופלפול בכל אות ותג — אלו המאפיינים של ספרי הרב מרדכי שמואל אשכנזי ע”ה, הלא הם: מראי מקומות וציונים לשולחן ערוך אדמו”ר הזקן, ביאור להלכות תלמוד תורה, ושערי תפילה ומנהג.

מראי מקומות וציונים לשולחן ערוך אדמו”ר הזקן. פסקי אדמו”ר הזקן בשולחן ערוך, הם לחם חוקם של כלל החסידים וגם פוסקים רבים מכל החוגים והעדות ששו”ע הרב הנו בסיס לפסיקותיהם. אולם, רבים מהמעיינים והפוסקים, ביקשו לדעת את המקורות לפסקי אדמו”ר הזקן.

בשל סיבות אלו, בהוראת  הרבי, החל הרב ניסן מאנגעל שליט”א בכתיבת חיבור מיוחד ובו מראי מקומות וציונים לשולחן ערוך אדמו”ר הזקן. בשנת תשכ”ט הוציא הרב מאנגעל את החלק הראשון על הלכות ‘אורח חיים’ בהלכות הקשורות ליום–יום, ואחר–כך הרבי הורה לרב אשכנזי, שהיה אז אברך צעיר בכולל, להתחיל לכתוב את החלק הבא. כעבור שלוש שנים היה החלק השני תוצר מוגמר, והוא כולל מראי מקומות וציונים להלכות שבת, עירובין, פסח ושאר חגי ישראל.

גאונותו של הרב ע”ה ניכרת ומבצבצת מכל שורה במראי מקומות אותם כתב וערך הרבה לפני עידן המאגרים הממוחשבים. בבקיאות עצומה איתר הרב אשכנזי מקור לכל הלכה בספרי ראשונים ואחרונים, כמו גם ציוני דרך שנכתבו בזמנים מאוחרים יותר.

הלכות תלמוד תורה משולחן ערוך של אדמו”ר הזקן, עם הערות וציונים. דומה כי פרויקט חייו של הרב אשכנזי, היה בספרו “הערות וביאורים על הלכות תלמוד תורה לאדמו”ר הזקן” על ששת כרכיו. ספר זה כקודמו נכתב בהוראתו המפורשת של הרבי, במטרה לבאר את ההלכות הללו שכתב אדמו”ר הזקן. בהלכות אלו הרחיב הרב אשכנזי את היריעה, ולכל פסקה של אדמו”ר הזקן, הוסיף מראי מקומות וביאורים עמוקים. העבודה זו ארכה שנים רבות, כאשר הרב משקיע בביאור כל אות וכל תג. יצויין כי הרבי עצמו בחר את שם הספר.

נצטט מדברי הרב אשכנזי בהקדמתו לספר, על החביבות המיוחדת שראה הרבי בהדפסת ביאורים אלו:

“משאת נפשו של כ”ק אדמו”ר להשריש ולהגביר את העסק והעיון בשו”ע רבנו הזקן, בכל הזדמנות עורר ועודד את הלימוד לא רק לשם ידיעת המעשה אשר יעשון, אלא גם את המו”מ ופלפולא דאורייתא כדבריו הקדושים של רבנו הזקן. כ”ק אדמו”ר אף ביקר ותבע להביאם לדפוס כדי לזכות את הרבים. ואין לשער גודל הנחת רוח כשנדפס ספר או קובץ הנושא ונותן בדברי רבותנו הקדושים… חביבות מיוחדת היתה ניכרת אצל כ”ק אדמו”ר להלכות תלמוד תורה של אדמו”ר הזקן…”.

שערי תפילה ומנהג — ספר שיצא אך אשתקד, ובו חקרי הלכה ומנהג חב”דיים בנוסח ומנהגי התפילה, וכבר בזמן הקצר הזה, קנה לעצמו שם כבוד בספרות התורנית בת ימינו.

ציורים המבלבלים

באחת היחידויות דיבר עמו הרבי בנוגע לציורים שבבית כנסת ‘בית מנחם’ שבכפר חב”ד. הרב אשכנזי כתב לרבי שבכיפת בית הכנסת ישנם ציורים של נשר, אריה וכו’, על פי מה שכתוב ‘הווי עז כנשר’ וכו’, והגבאים רוצים לצייר ציורים של השבטים מסביב, ובתוך הציורים יהיו בעלי החיים המתאימים לכל שבט, השיב לו הרבי:

“אינני רוצה להתערב במנהגים, יגידו לי שזה מנהג המקום וכו’, אולם אם בכפר חב”ד אין מנהג מקודם, ואם יש לי דעה בכפר חב”ד — שלא יעשו את ציורי השבטים כפי שהם תכננו לעשות. למרות שבשולחן ערוך יש היתר, שזה למעלה מקומת איש, אבל בשביל מה צריך זאת? זה מבלבל בתפילה!”

הרב אשכנזי אמר לרבי שרוצים לעשות זאת בצדדי הקירות, והרבי השיב: “מה שייך צדדים בבית כנסת? מערב מזרח דרום וצפון, אצל אחד הצד הזה הוא מזרח ואצל השני הוא מערב. בכלל, מישהו סיפר לי שבדרום אמריקה מצאו בית כנסת שעל הריצפה היה כתוב עז כנמר רץ כצבי, כאילו שכן היו עושים ציורים. א. אינני יודע אם הסיפור נכון, ואפילו הסיפור הוא אמיתי אינני יודע מי בנה את בית הכנסת. אפשר לעשות דברים יפים ועדינים עם פרחים וכיו”ב. למשל, הורדוס עשה את בית המקדש כגלי הים”.