שוד ושבר בבארו של החסיד

חשוב שיהודים יידעו שאפשר וצריך לכתוב ולשאול ולהתייעץ עם הרבי בכל רגע ובכל ענין, שיהודים ימלאו בפועל ממש את הוראות הרבי, כמו לימוד הרמב”ם וחת”ת. שיהודים ילמדו את תורתו של הרבי, ובפרט עניני גאולה ומשיח. שיהודים יתקשרו לרבי בכל מציאותם ויהיו מוכנים להתמסר לו ולשליחותו  זו השליחות שלנו

שוד ושבר בבארו של החסיד

באחת ההתוועדויות בבית–חיינו בית–משיח בחודש החגים שמעתי מפי הרה”ח ר’ שלום דובער שי’ ליפסקר סיפור שאותו סיפר כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א באחת ההתוועדויות בשנים הראשונות:

לפני הסיפור הקדים הרבי שישנם כאלו מן המקומיים, תושבי שכונת קראון–הייטס, שיש להם טענות על היחס שהם מקבלים מכאן (מהרבי), כאשר כל הזמן באים אליהם בטענות ונותנים להם “חלק”. והטענה היא כפולה, אמר הרבי: קודם כל, הרי “הוא” (הרבי) מקבל מהם כבוד, והיה צריך אפוא להחזיר גם להם כבוד… (במילים אלו חייך הרבי מאד). ושנית, הרי ישנם אנ”ש במקומות רבים על פני כדור הארץ, והם לא זוכים ‘לקבל על הראש’ כל כך הרבה, וכי אלו הנמצאים כאן גרועים יותר מאנ”ש אשר בכל העולם כולו?

במקום לענות ישירות על טענות אלו, פתח הרבי וסיפר: אחד מתושבי העיירה ליובאוויטש, חסיד של כ”ק אדמו”ר הצמח–צדק, היה מקפיד ומהדר ונזהר מאד מכל חשש, ואפילו חשש רחוק ביותר, של חמץ בפסח. הוא הקפיד להכין בעצמו את כל מה שיאכל בפסח ולא לסמוך על אף אחד בזה, בעצמו אפה את המצות, בישל את התבשילים, ואפילו במים לביתו לא השתמש אלא אך ורק במי באר שהייתה בחצרו מיועדת במיוחד לכך.

עד כדי כך הגיעו הדברים, שהוא נמנע מלבוא אל הרבי הצמח–צדק בכל ימי חג הפסח, מחשש שמא יכבדוהו שם במאכל או במשתה ולא  יוכל לסרב בפני הרבי, שהרי זה ייראה כאילו הוא מטיל ספק בכשרות בבית הרבי. רק ביום האחרון של פסח, כאשר מקילים באכילת “שרויה” ועוד, הרשה לעצמו אותו חסיד לבוא להסתופף בצלו של הרבי הצמח–צדק. כשראה אותו הצמח–צדק פנה ואמר לו: “דע לך כי נכשלת בשוגג בחמץ בפסח. לך מהר ובדוק בבאר המים אשר בחצרך”.

רץ החסיד ובדק בבאר המים שבחצרו כדברי הרבי, והנה שוד ושבר: בתוך המים היה ככר לחם חמץ!

נבהל ונחרד ביקש אותו חסיד להיכנס ל”יחידות” אל הרבי הצמח–צדק, ובפיו שתי שאלות: ראשית, מדוע ולמה מגיע לו כזה עונש מלמעלה בשעה שהוא עשה כל מה שביכולתו כדי להיזהר מכל חשש חמץ, ולבסוף נכשל בחמץ ממש? שנית, מכיוון שהרבי רואה הכל, ובסופו של דבר הראה לו הרבי כיצד נכשל, מדוע אם כן לא אמר לו הרבי את זאת לפני חג הפסח כדי שלא ייכשל באיסור כה חמור? בסיום דבריו, ביקש מהרבי תיקון על העוון שנכשל בו.

ענה לו הצמח–צדק: לשאלתך הראשונה, למה מגיע לך כזה דבר — אין זה עונש אלא זו תוצאה ישירה מהנהגתך. אמנם על האדם לעשות כל שביכולתו שלא ייכשל ח”ו באיסור, אבל סוף סוף אין בכוחו של האדם למנוע את כל מה שעלול לקרות, וזקוק הוא תמיד לעזרה ולסיוע מלמעלה. וכיוון שאתה עשית כל כך הרבה בענין זה כי לא סמכת אלא על עצמך בלבד, הרי במידה מסוימת גם לא סמכת על הקב”ה, הייתה חסרה לך העזרה והסיוע מלמעלה, ולכן קרה מה שקרה.

לשאלתך השניה, מדוע לא אמרתי לך זאת קודם — כיוון שלא ראיתי אותך כאן במשך כל הפסח. והרבי אכן סידר לו תיקון על מה שקרה.

המשיך הרבי שליט”א ואמר: מתשובתו של הרבי הצמח–צדק על השאלה השניה אנו למדים כי למרות שלפני הרבי הכל גלוי וידוע, ואין שום הבדל ביכולתו של הרבי לראות בין מה שקורה בפניו ובין מה שקורה באיזשהו מקום רחוק ונידח, בכל זאת רואים אנו שיש הבדל בין מי שנמצא ליד הרבי, ובין מי שנמצא רחוק בגשמיות. כאשר נמצאים רחוק בגשמיות, גם היחס הוא יותר רחוק, וגם כאשר ישנם דברים שדורשים תיקון, לא תמיד מעוררים עליהם, ואילו כשנמצאים קרוב בגשמיות, גם היחס הוא יותר קרוב.

בכך ענה הרבי שליט”א על השאלה מדוע הוא נותן “חלק” לאלה הנמצאים בשכונה כאן יותר מאשר לאלו הנמצאים במקומות אחרים, כי לאלה שנמצאים קרוב בגשמיות, גם ההתייחסות אליהם היא יותר קרובה.

כולנו שלוחים של נשיא הדור

נמצאים אנו, אלו ששם חסידים נקרא עליהם, בדור השביעי, הדור האחרון לגלות שהוא הדור הראשון לגאולה. מחד גיסא — נמוכים אנו, מגושמים ושפלים לאין ערוך מן הדורות הקודמים מאידך גיסא, אולי דווקא בגלל זה מעניקים לנו כוחות נפלאים שלא ניתנו מעולם, שכן יש לנו תפקיד ושליחות שהם משאת נפש של כל הדורות.

וכפי שהרבי שליט”א מביא פעמים רבות את המשל המפורסם מננס העומד על גבי ענק, שאף שכל גובהו של הננס נובע אך ורק מפני היותו על גבי הענק, שהרי מצד עצמו ננס הוא, ובכל זאת, כאשר הוא אכן עומד על גבי הענק, אזי הוא גבוה יותר מן הענק, הוא רואה למרחוק ויכול להגיע הרבה יותר מן הענק. עד שהענק זקוק וצריך אליו כדי להגיע ולנגוע באותו מקום ודרגא אליו לא היה הענק עצמו מסוגל להגיע למרות היותו ענק.

בתור בני הדור השביעי, יש לנו תפקיד ושליחות מיוחדים. אסור לנו להסתפק בכל הדברים הגדולים והמופלאים מן העבר, גם אם “ענקים” הם ורק בכוחם יכולים אנו ללכת קדימה ולהגיע גבוה יותר. אלא עלינו להפנים את המסר המיוחד והחידוש המיוחד של הרבי שליט”א אלינו בדור שלנו הדור השביעי. ובזה גופא במיוחד את “הדבר היחיד שנותר בעבודת השליחות — קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש”. ענין זה אינו רק פרט במכלול השליחות, אלא דבר עיקרי שצריך לחדור ולמלא את כל עבודת השליחות וכל פרטי החיים.

לא רק אלו הרשומים ב’רשימות הרשמיות’, הם שלוחים, אלא כל אחד ואחת, אנשים נשים וטף, הינו שליח של הרבי, שאותו מינה הרבי לפעול בשליחותו בהפצת היהדות והחסידות. ולכן נדרשת ממנו ההתמסרות המוחלטת לעבודת השליחות, להניח את עצמו הצידה, ולחשוב על טובת הזולת, טובתו בגשמיות וטובתו ברוחניות, ולעשות הכל למענו.

חשוב לדעת ולהכיר את האמת שאנו עצמנו אין לנו מאומה, ובכוחותינו שלנו לא נצליח לפעול ולעשות כלום, לא עם עצמנו ולא עם הזולת. רק על ידי הביטול המוחלט אל הרבי, על ידי שנקשר את עצמנו ואת כל מי שאנו יכולים אל המקור, הרבי — רק כך נוכל לפעול ולהצליח הן בעבודה עם עצמנו והן עם הזולת.

ולכן עיקר גדול בעבודת השליחות, וכמובן גם בעבודה עם עצמו, לקשר יהודים אל הרבי, ולעשות הכל שהקשר יהיה חזק ככל האפשר ואישי ככל האפשר.

כדברי הרבי עוד בימים הראשונים שלאחר יו”ד שבט תש”י (ש”פ תרומה תש”י): “מספרים אודות החסיד ר’ אלחנן (“חאניע”) מורוזוב ששאלו אותו פעם ממי הוא “אוחז” יותר, מהרבי או ממשה רבינו, ויען: מהרבי, כי אילולא הרבי לא היה מאמין במשה רבינו”.

בהתוועדות הראשונה של קבלת הנשיאות הרשמית, יו”ד–י”א שבט תשי”א (נדפסה בלקוטי שיחות ח”ב בהוספות ליו”ד שבט) אומר הרבי, כי תכלית כל העבודה וכל השליחות היא הפצת המעיינות חוצה. ואפילו העבודה בהפצת היהדות תכליתה היא הפצת המעיינות.

והרי, כדברי הרבי במכתב המפורסם מט”ו בשבט תש”ט (אג”ק ח”ג ע’ נד) “ואין לנו מעיין שדרך בו נמשכים מעיינות הבעש”ט ואדמו”ר הזקן אלא אחד — הוא כ”ק מו”ח אדמו”ר שליט”א. ועל ידי התקשרות במעיין זה, התקשרות הגוף (“שיכול לקנות חיי נפשו החיונית”) והנפש, גם מים כו’ נעשו מים חיים, כי כן הוא על פי דין תורה השולטת ומנהגת את הטבע גאר בפשטות און אומעטום” (ובכל מקום).

אי אפשר בלי רבי!

לא פעם הזכיר הרבי את פתגם החסידים המפורסם כי מי שחושב שיכול הוא “להסתדר לבד” וגם בלי הרבי הוא שייך לעשות משהו, דומה הוא לאותו גוי שנתפס בקלקלתו, כשמצאו ברשותו זוג תפילין, וכשבאו לצעוק עליו על שבוודאי גנב או גזל את זאת מיהודי, נענה ואמר: אינני מבין בכלל על מה הרעש. מנין לי זוג תפילין — מה השאלה, עשיתי אותם לבד. ובלשון הידוע “סאם סאפאשניק”, גם אני סנדלר!”

כך, אומר הרבי, מי שחושב שבכוחו “להסתדר לבד” בלי הרבי, אינו אלא כאותו גוי ש”גם הוא יכול” לעשות זוג תפילין, גם הוא סנדלר, “סאם סאפאשניק”.

בלי רבי אי אפשר לעשות ולפעול כלום. בלי עזרתו של הרבי אי אפשר להחזיק מעמד ולפעול את מה שצריך לפעול שכן “הנשיא הוא הכל”, וככל שהשייכות לרבי גדולה יותר וגלויה יותר, כך האפשרות לפעול בכל התחומים גדולה וגלויה יותר.

ואם אמנם דבר זה הוא אמת ויציב ונכון בכל הדורות ובכל הזמנים, אך בדורות הקודמים הי’ הדבר יכול להישאר בהעלם, שאמת הוא אמנם שהכל הוא בכוחו של צדיק הדור, אבל לאו דוקא שהדבר מורגש בשטח בגלוי. ואילו בדורנו זה מודגש הדבר בתכלית ההדגשה — שהכל תלוי בנשיא הדור; כל ההנהגה בעולם היא על ידו.

ולכן, כאשר אנו יושבים להתוועד, ובפרט בימי סגולה, שבהם מאיר בעולם אור אלוקי גדול ונפלא יותר, ורוצים לצאת עם החלטות טובות כדי שהדברים יישארו וייקלטו בקרבנו לעד  — עלינו לזכור ולהזכיר ולחיות עם המסר החד והברור ביותר: אי אפשר בלי רבי! כך היא האמת הפשוטה והמוחלטת שיש לנו עכשיו רבי חי וקיים, מורה ומדריך ועונה ומכוון הן את הכלל והן כל אחד ואחת באופן אישי, ועלינו לעשות הכל לקשר יהודים לרבי.

חשוב שיהודים יידעו שאפשר וצריך לכתוב ולשאול ולהתייעץ עם הרבי בכל רגע ובכל ענין, שיהודים ימלאו בפועל ממש את הוראות הרבי, כמו לימוד הרמב”ם וחת”ת (כי אף אם בזמן קדמה תקנת החת”ת, הרי סוף סוף זוהי תקנה של הרבי הריי”צ, שהרבי שליט”א מעורר ומזכיר עלי’ בכל הזדמנות, ואילו לימוד הרמב”ם זוהי תקנה של הרבי שליט”א עצמו). שיהודים ילמדו את תורתו של הרבי, ובפרט עניני גאולה ומשיח. שיהודים יתקשרו לרבי בכל מציאותם ויהיו מוכנים להתמסר לו ולשליחותו.

ובראש ובראשונה, שיהודים ייסעו לרבי, לבית חיינו, בית משיח, וכדברי הרבי שהוזכרו לעיל, שלמרות שלפני הרבי הכל גלוי וידוע, בכל זאת יש הבדל בין מי שנמצא ליד הרבי ובין מי שנמצא רחוק בגשמיות. כאשר נמצאים רחוק בגשמיות, גם היחס הוא יותר רחוק, וגם כאשר ישנם דברים שדורשים תיקון, לא תמיד מעוררים עליהם, ואילו כשנמצאים קרוב בגשמיות, גם היחס הוא יותר קרוב.

ואף כי נצטווינו ונשלחנו להיות רחוקים בגשמיות מבית חיינו כדי למלא את השליחות שלנו בעולם, אבל מקומנו האמיתי הוא אצל הרבי. ולכן, כל מי שאנו יכולים לקשר לרבי, צריך להשתדל לשלוח אותו בהקדם ל–770.

רואים במוחש, כי אלו שמגיעים לבית חיינו — גם אחרי ג’ תמוז — מקבלים חיות והתלהבות והתקשרות שלא בערך ממה שהיה לפני כן, וגם כאשר מי ששלח אותו היו לו חששות “מה הוא כבר יראה שם”, וכיוצא בזה — הרי אם רק יסתכל באופן פשוט ובלתי משוחד יראה עד כמה גם בפשטות באופן הנראה לעיני בשר, מקבלים שם המון, ופועלים גם על מי ששלח אותם באופן של “אור חוזר”.

נכון שיש מעלה מיוחדת בחודש תשרי, אבל כפי שהיה המשפיע ר’ מענדל נוהג לומר כאשר שאלוהו מתי כדאי יותר לנסוע לרבי, לחודש ניסן או לחודש תשרי? — תלוי באיזו תקופה בשנה נמצא אתה: אם אתה לפני חודש ניסן, אזי זהו הזמן המתאים ביותר לנסוע לרבי, ואם אתה עכשיו לפני חודש תשרי, אין זמן מתאים יותר לנסוע לרבי מאשר עכשיו.

ושוב, לנגד עינינו יש לשים את הדגש על הנקודה של הכל — לדעת ש”הנשיא הוא הכל”, ולעשות הכל להתקשר בעצמו ולקשר את כל מי שרק אפשר ישירות אל הרבי מלך המשיח; להתקשר ולהתמסר אליו בכל, לקיים את הוראותיו (“שופטיך”), להתייעץ עמו (“יועציך”), לנסוע לרבי, ולהאמין באמונה ברורה ומוחלטת בכל מילה של הרבי, ובמיוחד ב”נבואה העיקרית — לא בתור חכם ושופט אלא בתור נביא, שזהו בוודאות — הנבואה ש”לאלתר לגאולה” ו”הנה זה משיח בא” (ש”פ שופטים תנש”א).

עצם ההחלטה תפעל בוודאי תיכף ומיד ממש את תכלית הכל — התגלות מלכנו משיחנו שליט”א לעיני כל בשר בגאולה האמיתית והשלימה.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.