רפאל נחמן כהן

בימים אלה, לפני 60 שנה, הגיע החסיד הרב רפאל נחמן כהן ע”ה להסתופף ב’ירח האיתנים’ תשי”ז במחיצתו של הרבי מה”מ  >> בסדרת ‘אגרות אויר’ ששיגר באותם ימים למשפחתו שבארץ הקודש, הוא מתאר את מאורעות חודש תשרי בפרוטרוט ובצורה לבבית >> השהות שלו לצד בנו אהובו, ה’חוזר’ ר’ יואל כהן שי’, מוסיפה נופך אותנטי למכתבי היומן >> 60 שנה

מאת הרב רפאל נחמן כהן ע”ה
 הרבי באמירת תשליך בגן הבוטאני, באחת משנות היו”דים. צולם על ידי צלם נוכריברוכים הבאים לאורחי המלך

ב״ה, יום ה’ נצבים וילך, ברוקלין [כ״א אלול, תשט״ז]. אצל הילדים יחי’ בבית.

צו אלע מיינע טאייערע זאייט גיזונד [= לכל יקיריי, היו בריאים].

אתמול בערב, בערך בשעה שמונה, על פי השעון המקומי (אצלכם היה זה בשעה שלוש בלילה), הגענו ברוך ה’ לניו יורק. רק עד שעברנו את כל הפרוצדורות, וכן עצם הנסיעה עם המונית עד הגיענו לבית, הייתה כבר השעה תשע בערב.

הדרך הייתה סבירה. כחצי שעה לפני נחיתתנו בציריך, התחילו רעידות חזקות למעלה ולמטה (בגלל מזג האוויר), אבל אחרי זה היה בסדר. עצרנו בארבעה מקומות: ציריך, לונדון, רייקיאוויק (שבאיסלנד), גענדער (שבקנדה). בכל מקום עצרנו לכשעה וחצי. מהאוירון יוצאים כולם החוצה, שם ישנו מקום ממנו לוקח כל אחד אוכל ושתייה כרצונו. בדרך כלל יש שם בירה, סודה, תה (באם היו כוסות זכוכית ולא כוסות חרס אני (= וכן דוד בראוומאן) גם שתינו).

באוירון נותנים אוכל מאד טוב בתדירות ובשפע, אלא שאנו לא אכלנו את המאכלים המבושלים, חוץ מקפה, מיץ פירות, תה, גבינה (שוויצרית, מהכשרות הטובה ‘עדת ישראל’) וכדומה. גם לחם היה, אך היה קשה שם ליטול ידיים. אבל היו לנו ‘מזונות’ וכן ביצים ובשר שאמא הכינה עבורנו (בהיכנסי לאוירון נתתי זאת על מנת שיכניסו למקרר ובכל ארוחת צהריים, נתנו לי את זה; זה היה מאד טוב). זהו מהנסיעה עצמה.

הגיעו לקבל את פנינו [מכריו מאה״ק וקרובי משפחתו] יואל ולאה [בנו, הרה״ח ר׳ יואל שי’, וכלתו מרת לאה כהן], יודל קרינסקי, מרדכי דובינסקי (הוא עכשיו בחופש ונמצא אצל הוריו כאן), שמוליק בליז’ינסקי, שלום בער בוטמאן [אחי כלתו מרת לאה כהן]. ושלום איידלמאן [אחיינו] (שלום הגיע לכאן ביום שני). חוץ מזה הגיעו לקבל את פני דוד בראוומאן, שני גיסיו דוד ולייבע [רסקין].

נו, מובנת מאליו השמחה שלהם ומיותר לציין - גם שלנו…

מוטל דובינסקי היה הנהג.

בהגיענו לבית כולם הלכו, ושוחחנו בערך עד השעה שלוש, והרי היינו צריכים ללכת לפוש קמעא. את המברק מיד שלחתי, מסתמא קבלתם זאת.

היום בבוקר לאחר התה (עם מזונות כמובן…), בהלכי להתפלל עם יואל, חשבתי כי עוד אראה את הרבי שליט״א בהגיעו לקריאת התורה, אבל איחרתי את הקריאה והתפללתי במנין שני (אך מה שהיה לי למסור לרבי שליט״א, וגם לרב חודקוב, תיכף נתתי זאת עוד אתמול בערב, באמצעות הטלפון לרב חודקוב).

היום אמר לי הרב חודקוב שהרבי אמר לו שליחידות יוכל הרבי לקבל רק לאחר יום טוב, אלא שלכמה דקות אוכל להיכנס מחר, ביום שישי לפני מנחה, ווי עס זאל ניט הייסין, יע געזעהן זיך, ניט געזהען זיך [= איך שזה לא ייקרא, כן ״התראות״, לא ״התראות״…], כך אמר הרבי. ואם אני נצרך למשהו, יכול אני למסור זאת בכתב. כל זאת אמר לי הרב חודקוב בבוקר לפני התפילה. לפני כשעה הרב חודקוב התקשר ליואל (בקשר לשיחות שהרבי ביקש) ואמר לו למסור לי שאוכל להיכנס עוד היום, לאחר מעריב. אלו הן בינתיים כל החדשות.

דברתי אתמול עם הרב חודקוב בענין הבית ספר המקצועי [בית הספר למלאכה בכפר חב״ד], והיום גם נתתי לו את התוכנית, והוא מסר זאת לרבי. יותר מכך איני יודע.

גם למסור למחותני ר’ אברהם פאריז שמסרתי את שתי שליחויותיו, חוץ מהשליחות לרש״ג, אליו מן הסתם אכנס היום.

נו, מה אכתוב לכם כעת, אני מיצר רק על כך שאמא איננה כאן.

ובבית - בבית הכל טוב, ובכלל ב״ה הננו מאד מרוצים, ב״ה. אני אמשיך לכתוב לכם עוד אי״ה. קניתי 20 אגרות אויר ויהיה לכם כבר מכתבים מהכל.

כעת אני אלך לרש״ג. היום בלילה יתקיימו שבע ברכות של יוסף בליזינסקי, אצל יואל [כהן] בבית. אני מקווה לכתוב לכם גם מחר.

אני מבקש מכולכם, ומכל אחד בנפרד בינתיים, לכתוב מהכל. על אמא איני מדבר, ולגיטל ואיצקע [בתו וחתנו ר’ יצחק וזוג’ גיטא גנזבורג. אליהם מוענו המכתבים] (אני כותב אותם קודם, היות ואני כותב לכתובת שלהם, כפי שסוכם), וגם פריידל וחסיא [בנותיו], אפילו לברוך וגרשון [חתניו] מותר לכתוב. ואתם ילדים כתבו, ואני אי״ה אענה.

אני מקווה שמהיום ואילך הילדים גם ירשמו. לבינתיים, יום טוב. שלכם,

רפאל נחמן כהן

כאן זהו עולם אחר

יום א׳ דסליחות [כ״ו אלול], תשט״ז

צו אלע מיינע טאייערע זאייט גיזונד [= לכל יקיריי, היו בריאים]!

הבטחתי לכתוב ביום שישי, אינני כבר ׳איש–מילה׳… הנני כעת בביתו של יואל, ואני כבר הסתדרתי. נו, ב״ה על הכל.

אתמול בערב נכנסו די ארץ ישראל׳דיקע [תושבי ארץ ישראל] לרבי שליט״א, כל אחד לכמה דקות.

כשנכנסתי שאל אותי מיד הרבי, מה שלומך (הכוונה אלייך, אמא) ועם מי את נמצאת? עניתי לרבי שמחמת שהמצב הבריאותי שאינו כל כך טוב, לא הגעת (להיכנס לפרטים לא דברתי, היות שלא הייתה זו יחידות). בנוגע לשאלה היכן את נמצאת - עניתי שבינתיים את אצל גיטל ולאחרי זה את חושבת להיות אצל פריידל. בקראי את שמות הילדים אמרתי בלשון ״אצל הקטנה, ואצל הבת האמצעית [מרת גיטא, ומרת פרידא]״, הרבי שאל על הקטנה “מי זאת? האם זאת אותה שנמצאת בכפר?” עניתי לו שזו גנזבורג. אלא שמהדברים היה משמע שהרבי חשב שאני השארתי את אמא בכפר.

אחר כך שאל הרבי איך הייתה הדרך, והאם יש לי ענינים כלליים שעלי למסור והאם נצרכים מיד? מסרתי רק את מה שאברהם פאריז מסר לי בקשר לבית הספר המקצועי [כפי שסיפר באגרת הקודמת] - ואת זה מסרתי מיד בהגיעי לרב חודקוב, כבר בבוקר יום חמישי, עוד לפני שנכנסתי לרבי. שאלתי אותו [את הרב חודקוב] האם עלי להזכיר זאת אצל הרבי עוד הפעם, כיון שהוא כבר אמר לי שהוא ימסור זאת לרבי; אך הוא אמר לי שהוא כבר הזכיר את זה אצל הרבי, ואם ברצוני להזכיר זאת עוד הפעם - אפשרי הדבר, אך חבל על הדקה אותה אוכל לנצל לדברים אחרים. עשיתי כדבריו, ולא דברתי מזה כלום.

אחר כך איחל לי הרבי כתיבה וחתימה טובה, ויצאתי.

בשבת היה מאמר וכמה שיחות [נדפסו בשיחות קודש], בתוך הדברים אמר ״היות אז פון דיא ארבעט פון דיא שלוחים איז איינע פון זיי, וואם דאס האט גיגעבן א זירוז אף פארין אהער זאלן די ארץ ישראל׳דיגע מיט די שלוחים צוזאמען זאגן לחיים״ [= היות שמהפעולות של השלוחים - אחת מהן - היא שדרבנו את הנסיעה לכאן, יאמרו בני ארץ ישראל יחד עם השלוחים ׳לחיים׳״]. את שאר השיחות אכתוב אי״ה, או שאשיג. דא איז א אנדער וועלט!… [= כאן זהו עולם אחר].

[במכתב אחר, מוסיף ומספר ר’ פולע כהן, את הסיפור הבא שאירע בשבת קודש פרשת ניצבים: “כ״ק אדמו״ר שליט״א אמר בשבת קודש ״זאלן די ארץ ישראל׳דיקע זינגען עפעס א ארץ ישראל׳דיקען ניגון״ [= שבני ארץ ישראל ישירו ניגון מארץ ישראל]. וכולם נתנו עיניהם בי שאני אתחיל, ובשעת מעשה נכנס לי משום מה לראש והתחלתי לנגן ״ניע זוריצע חלאפצי״. מובן שנהיה צחוק… וניגנו בכל זאת את הניגון].

הנני משתוקק למכתביכם, כתבו בתכיפות מהכל, ממש מהכל, ואם ישנן בינתיים שאלות לרבי, כתבו לי, אני אדבר על הכל.

אני אכנם מן הסתם לאחר יום כיפור אי״ה.

שהקב״ה יביא לכולנו שנה טובה בכל טוב, בגשמיות וברוחניות, וכפי שהרבי אמר ״א פריילכער, א גיזונטער א לעבעדיקער יאהר, א שנה מבורכת״ [= שנה שמחה, בריאה, ׳חיה׳, שנה מבורכת]. יש לי ב״ה נחת מהילדים בכל הפרטים, שהקב״ה לא יעצור את ה׳חסד חינם׳ שלו גם בהמשך.

הייתי אצל אמו של הרבי יחד עם לאה, והיא ארחה אותנו מאד יפה. הנני מתעתד להיות אצלה פעם נוספת. אצל הרבנית דינה תחי׳ היא לא מרגישה עכשיו טוב, ובינתיים אי אפשר להיכנס.

הנני מקווה לכתוב לכם גם בימים הבאים, את המכתב תקבלו מן הסתם כבר לאחר ראש השנה, שתהיה לכולכם כתיבה וחתימה טובה,

שלכם,

רפאל נחמן כהן

והנה פתאום, הרבי התחיל גם כן לטפס…

ב״ה, צום גדליה, תשי״ז

צו מאיינע טאייערע [=ליקיריי] רבקה וכל הילדים ובניהם, זאייט אלע גיזונד [= היו כולכם בריאים]!

קבלתי את מכתבכם ממוצאי שבת סליחות, גם את מכתבה של חסיא וילדיה (אלא שאת של פרידא עדיין לא קבלתי).

ב״ה ראש השנה הזה עבר באופן מאד טוב, הקב״ה בודאי יביא עלינו ועל כל ישראל שנה טובה בטוב הנראה והנגלה. את כל הפרטים אי״ה אספר לכם כשאגיע (או שאני אכתוב עוד קודם באם יתאים הזמן), אלא שדבר אחד ברצוני לספר עכשיו:

לאורך כל היום הראשון של ראש השנה ירדו גשמים חזקים, כאשר הגיע הזמן ללכת לתשליך (למעלה מחצי שעה הליכה), הרבי שליט״א יצא ואחריו כולם, מבלי הבט על הגשמים החזקים, כולם הלכו ונגנו, כפי הסדר בכל השנים (אנשים נוספים מהעיר שבדרך כלל עומדים לצפות בתהלוכה לא היו השנה); אפילו נשים (מאנ״ש) הלכו עם התהלוכה.

המקום הינו גן צבורי, ושם נמצא נהר קטן. בדרך כלל הגן נסגר בשעה שש, אלא שבכל שנה היות ומגיעים הרבה אנשים לצפות בתשליך, יודעים כבר שלא לסגור את הגן. אבל כיון שאף אחד (שאינו מאנ״ש) לא הגיע, בדיוק בשעה שש סגרו את השער, והרבי עם כולם באו כמה רגעים אחרי שש, וכבר היה סגור, אחדים אמרו שישיגו מפתח, וחיכו זמן קצר אך לא השיגו מפתח.

בינתיים אחדים התחילו לטפס מעל לגדר (שגובהה יותר מקומת איש), פתאום, והנה, הרבי התחיל גם כן לטפס, למרות שאין שם במה להיאחז וקשה הדבר לטפס - מכל מקום עשה זאת. היו כמה שהפצירו בו לעזור לו ולא רצה. וכה עלה וכן ירד מעל לגדר בפנים, וכן כולם אחריו.

(אני יודע מעצמי, מיר אנגיקומען גאנץ שווער דער עסק [= לי היה מאד קשה לעשות זאת] ולי כן עזרו… וכל שכן הרבי).

ושם שרו גם כן ורקדו, און עם איז גיווען לעבעדיק [= ו’היה שמח׳]. לצאת אפשר אחד אחד (כמו בתחנה מרכזית לצד אחד רק), הגשם היה כל כך חזק שכשבאתי הביתה היו כל בגדיי רטובים, אפילו הפנימיים.

אחר כך ספרו שהרבי יצא ונעמד על ספסל וחילק יין לאלו שהלכו לתשליך, אבל אני לא הייתי, ושלום איידלמן ביקש עבורי יין ונתן לו, אבל מדי הרבה לא היו.

ואחרי תפילת ערבית ביקשו מהרב חודקוב שיבקש מאד״ש ‘משקה’ עבור אלו שלא היו, והבטיח שיתן. זהו שרציתי לכתוב. מי שלא ראה זאת לא ראה מסירות נפש עבור מנהג קל.

הנני כותב בעפרון, כי העט בבגד חול שלי (מחותני ר’ זלמן שי׳ [בוטמאן] הי׳ מוכרח לנסוע אתמול אחרי הבדלה לביתו למונטריאול (אחרי יום הכיפורים יהיו ה’תנאים’ אצל שלום דובער [בוטמן] בנם, עם בת ר’ חיים שמריהו גורארי’ ויבואו). אנו סעדנו יחד, זאת אומרת עם יואל ולאה, עד שתפסנו שהשעה כבר ארבע לפנות בוקר…

כל הסעודות שבת ויום טוב היה שלום [איידלמן] אצלנו. בכלל, אצל יואל זהו באמת בית פתוח ב״ה…

הנני גומר מכתבי בכדי שישלח היום, שנה טובה, שלכם,

רפאל נחמן כהן

כך קשור הכהן הגדול לגבירים של ‘תומכי תמימים’

ב״ה, ערב יום כיפור, ליל כפרות.

טאיירע רבקה און טאייערע קינרערלאך אלע, א גוטין א גיזונדין יאהר און א הצלחה יאהר [= רבקה וכל הילדים היקרים, שנה טובה, בריאה ומוצלחת] בכל פרט!

כאן אין כל חדש. יואל יושב ומתקתק את השיחה שהרבי אמר אתמול לפני הגבירים ועסקני הישיבה, כפי הסדר שבכל שנה הם נכנסים לרבי לפני יום כיפור, ויואל בתוכם (לא בתור גביר בכסף, אלא בתור עשיר בדעת ב״ה… שהקב״ה לא יפסיק את חסדו גם להבא).

בקיצור, הרבי דיבר על כך שיום כיפור הינו היום היחיד בו נכנס הכהן הגדול לקודש הקדשים. כעת, בזמן הגלות, בית המקדש הגשמי איננו, אבל ישנו את קודש הקדשים בלבו של כל יהודי גם עכשיו. וביום הכיפורים על כל יהודי להיכנס לשם: שם לא היה דבר מלבד הלוחות - זאת אומרת שעל היהודי להתאחד עם התורה.

ואיך נכנס הכהן? לא בבגדי זהב אלא בבגדי לבן, זאת אומרת בלב לבן ובהיר, וזאת לאחר הניקיון (הטבילה) מכל הדברים שאינם טובים. זהו תוכן דבריו, את השיחה אביא אי״ה.

הנני מפסיק כי אני צריך ללכת ויואל מוכרח ללכת לישיבה (זה אני כותב בשבע וחצי) ואי״ה בודאי אגמור.

•    •    •

עכשיו באתי.

אני חושב שביום ראשון [י״א תשרי] בערב אוכל להיכנס ליחידות, או ביום שני.

היום הודיעו שביום ראשון, ב׳ דחול המועד סוכות, הרבי יתוועד.

כל האורחים מכל המדינות; ברזיל, מרוקו, צרפת וארץ ישראל התבקשו על ידי צעירי אגו״ח, לבוא לאסיפה. אלו הן כמעט כל החדשות.

בכלל, אני נזכר על הימים פעם כשהייתי בחור בליובאוויטש ולראש השנה ויום כיפור היום מגיעים הרבה אורחים, וכעת אני מהאורחים, “שלום עליכם׳ס” “עליכם שלום׳ס” [= נשמעות ברכות ״שלום עליכם״, ״עליכם שלום״], ובפרט כאן וכעת, כאלה שלא התראו עשרות שנים, זהו מאד נעים.

אתמול הלכתי לבקר את הענדל פוטרפס (פה הוא נקרא ליברמן - המורה לציור של זלמן [קליינמאן]). הוא נתן לי במתנה את התמונה של ההסתלקות שישנו אצל משה גורארי’. ביקרתי גם אצל צמח [גורביץ] ואצל משה דובינסקי, כעת אני צריך להיות (נתבקשתי) אצל זלמן גנזבורג, יצחק גולדין, הרב דוב ריבקין, חיים ליברמן ועוד כמה [ידידיו משנים עברו]. אעשה את זה לאחר יום כיפור ובחול המועד.

נו, מה עוד אכתוב לכם? אני רוצה יותר לשמוע מכם, ובכלל מה נשמע? שהקב״ה יתן שנה טובה ובריאה, ופרנסה ברווח ובהצלחה בגשמיות וברוחניות בכל הפרטים.

שלכם,

רפאל נחמן כהן

ברכתו של הרבי בערב יום הכיפורים

ב״ה, ערב יום הכיפורים, תשי״ז, אחרי מנחה וקבלת ברכה מכ״ק אדמו״ר שליט״א.

היום בשעה חמש [לפנות בוקר] עשינו כפרות ואחר כך הלכנו למקווה. היום התפללנו יחד עם כ״ק אדמו״ר שליט״א. לאחר התפילה נעמדים בתור לקבלת ׳לעקאח’, מגיעים הרבה אנשים, גם העירוניים. כאשר הגיע תורי, הרבי נתן לי ‘לעקאח’, אחר כך מיד קרא לי הרבי ונתן עבור החתנים, פריז, סגל וגאנזבורג. גם קבלתי עבור מחותני ר’ אברהם פאריז ובעד יהודה שמוטקין. את זה אביא לכם אי״ה.

אחר כך הלכנו למקווה ואחרי זה לתפילת מנחה יחד עם כ״ק אדמו״ר שליט״א. לאחר התפילה נכנסו כולם לכ״ק אדמו״ר שליט״א, והוא ברך את כולם בזה הלשון: ״זאל דער  אויבערשטער געבן א חתימה און א גמר חתימה טובה, יעדער איינער מיט זיינע בני בית אין אלע זיינע ענינים. א שנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה, און אזוי ווי האיי יאהר איז יום כיפור חל שבת, וואס אויף שבת זאגט דער אלטער רבי אז ס׳איז תשובה עילאה און יום כיפור איז אויך תשובה עילאה, זאל דער אויבערשטער געבן עס זאל זיין א התעוררת תשובה אמתית מתוך שמחה און מ׳זאל דאס ממשיך זיין מלמעלה למטה על כל השנה כולה. עס זאל זיין שנה טובה ומבורכת בגשמיות וברוחניות״
[= שהקב״ה יתן חתימה וגמר חתימה טובה, לכל אחד יחד עם בני ביתו בכל עניניו. שנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה, וכיון שבשנה זו יום כיפור חל בשבת, שעל שבת אומר אדמו״ר הזקן, שענינה תשובה עילאה, ויום כיפורים ענינו גם תשובה עילאה. יתן הקב״ה שתהיה התעוררות תשובה אמתית מתוך שמחה ושנמשיך זאת מלמעלה למטה על כל השנה כולה. שתהיה שנה טובה ומבורכת בגשמיות וברוחניות]. עכלה״ק.

דער אויבערשטער זאל העלפין און עס אלץ מקוים ווערין לטובה ולברכה [= שהקב״ה יעזור, ויקויים הכל לטובה ולברכה].

שלכם,

רפאל נחמן כהן

 

מעובד מתוך תשורה לשמחת נישואין
של משפחת גלזמן ברנשטיין

לדמותו של כותב היומן

הרה”ח ר’ רפאל נחמן (“פאלע”) כהן היה מוותיקי חסידי חב”ד, בעל שמועה ומחבר הספרים “שמועות וסיפורים”, “ליובאוויטש וחייליה” ו”מאחורי מסך הברזל”.

ר’ רפאל נחמן נולד ביום ה’ בשבט תרנ”ז בעיירה רודניא לר’ ברוך שלום וסלאווא כהן. כבר בהיותו ילד בן שמונה זכה להיכנס ל’יחידות’ אצל כ”ק אדמו”ר הרש”ב, דבר נדיר ביותר. מגיל 10, גדל ר’ פאלע בליובאוויטש בישיבת ‘תומכי תמימים’. ל’תמימים’ היה כידוע סדר לימודים מיוחד, אך לר’ פאלע נתן הרבי הוראה מיוחדת לשנות מעט סדר זה - כדי שאף יספיק ללמוד תניא בעל פה, כדי שתוך זמן יידע בעל פה את כל ליקוטי אמרים תניא. לימים כתב והוציא לאור את הספר “ליובאוויטש וחייליה”, המתעד את תולדות ישיבת ‘תומכי תמימים’ בליובאוויטש וכן את מאות התמימים שלמדו שם.

פאלע הצעיר היה נחשב ל”ציור” בליובאוויטש. היה חסיד בלב ונפש. בנוסף להיותו עובד ומשכיל בחסידות, הוא נמנה גם עם המנגנים המיוחדים במקהלה של הרבי הרש”ב.

מיד לאחר הסתלקות אדמו”ר הרש”ב, התקשר ר’ פאלע בכל לב ונפש אל בנו אדמו”ר מוהריי”צ. באותם ימים, מיד לאחר ההסתלקות, שלח מכתב נפלא אל כל החסידים בו כתב על הדרכים להתקשרות לאדמו”ר הריי”צ. במכתבו הנפלא עומד ר’ פאלע על גודל ענין רוממותו והפלאתו האלוקית של אדמו”ר הריי”צ, וסיים במילים: “ויפה כח הבן”.

בשנת תר”צ נעצר על ידי המשטרה החשאית. לאחר כמה חקירות שבהן לא הצליחו להוציא ממנו כל מידע על המקוואות, החדרים או הישיבות המחתרתיות, הציעו לו שישחררו אותו בתנאי שפעם בחודש יבוא לספר להם קצת על החסידים - מה הם עושים ומה הם מדברים. אבל הוא לא הסכים וכעונש על זה נשלח לשלוש שנים גלות באורל שבסיביר, שם המשיך לשמור על תורה ומצוות במסירות נפש של ממש. סיפור מאסרו וגלותו, הלא הוא מובא באריכות בספר “מאחורי מסך הברזל”.

בניסים גדולים הצליח להתחמק מהבולשת הרוסית, ובשנת תרצ”ה הצליח לעלות עם משפחתו לארץ ישראל.

בשנות מגוריו בארץ ישראל עבד קשה למחייתו, וחי בתנאים קשים מתוך דלות איומה.

זכה והעלה על הכתב מאות רבות של סיפורים על רבותינו נשיאינו והחסידים (שלושה כרכים), תחת השם “שמועות וסיפורים מרבותינו הקדושים” ספרים שהפכו לנכס צאן ברזל בביתו של כל חסיד.

היה מיוחד באמונתו הלוהטת בביאת המשיח ובציפייתו היומיומית ממש לבואו. עוד ברמת גן - סיפרו בני ביתו - בשמעו על קריאת הרבי הריי”צ “לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה”, שב הביתה בשמחה עמוקה, בישר באושר לזוגתו את בשורת הגאולה, ומיהר בצהלה ובטחון אל ארון הספרים. כשמצא את “קינות לתשעה באב”, ערך לכבודן מדורה, ובגילת–רנן זרקן לאש - אש של ביטחון!

יומיים לפני פטירתו, כשכבר לא יכל לדבר כלל בחולשתו הנוראה, התאמץ בכל כוחו והוציא מפיו את המילים: “ווען קומט ער? ווען קומט ער?” (= מתי הוא מגיע? מתי הוא מגיע?)…

זכה להעמיד דורות של חסידים - ובהם בנו ה’חוזר’ ר’ יואל כהן שי’. נפטר בשיבה טובה בכפר חב”ד בי”ז בתשרי תשמ”ח.

“יתן הקב״ה בכל מקרה שנה טובה”

ב״ה, ד׳ למעמקים תשי״ז

כבוד אמי מורתי תחי׳ ואחיותי וגיסיי היקרים ע״ש ב״ב יחיו שלום וברכה

מסדר התשליך בראש השנה כבר כתב לכם אבא שי׳, זה היה מעניין מאד. ככה אין כל חדש. הסדר דראש השנה היה כמו בכל שנה.

בערב ראש השנה, כשמסרו את הפ״נ כללי (אני לא הייתי, אך שמעתי מאבא שי׳) אמר: ״אזוי ווי האיי יאהר איז באלד נאך ר״ה גייט שבת, וואס שבת איו הכל מהמוכן, זאל דער אויבערשער געבן סאייווי א גוט יאהר, בלי הבט על אופן האתעדל״ת״ [= כיון שהשנה, הנה מיד אחרי ראש השנה מגיעה שבת, שבשבת ״הכל מן המוכן״, יתן הקב״ה בכל מקרה שנה טובה, מבלי הבט על אופן האתערותא–דלתתא]. זהו תוכן דבריו.

בשעת התקיעות לא היו כל כך בכיות בערך השנים שעברו.

ביום ב׳ דראש השנה הייתה סעודה, וצוה לנגן הניגון אבינו מלכנו, אך לא דיבר מאומה בשעת הסעודה, רק הניגון ואמירת ‘לחיים’, ומיד ברך ברכת המזון, ואחר כך נתן מכוס של ברכה לכל הנאספים. אחר כך ציוה לנגן עוד הפעם הניגון ‘אבינו מלכנו’, ‘אני מאמין’, ניגון קודם דא״ח, ואמר מאמר ד״ה “זה היום תחילת מעשיך”, וכפי שאמר אחר כך שהמאמר מיוסד על מאמר אדמו״ר (הרש״ב) נ״ע, ואמר שיש בו חידוש.

ואמר ברכה שיהיה הגאולה שלימה בעגלא דידן במהרה בימינו. בפרטיות כבר תראו בהשיחה.

כה אין כל חדש, כתיבה וחתימה טובה.