כמאה שנים עמד הכפר החב”די הראשון שצעדרין על תילו, כשברחובותיו ובסמטאותיו מפכים ל

כמאה שנים עמד הכפר החב”די הראשון שצעדרין על תילו, כשברחובותיו ובסמטאותיו מפכים להם בנחת חיים יהודיים חסידיים • שצעדרין הוקמה על ידי אדמו”ר ה”צמח צדק” שקנה שטחי אדמה עצומים ונתנם ללא תמורה כספית לכשישים משפחות ראשוניות, ואלה התיישבו באדמתה והתפרנסו בעיקר מעבודת האדמה ומחקלאות. בזכות כך זכה ה”צמח צדק” לתעודת “אזרח נכבד לדורותיו”  • ‘בית משיח’ בסקירה ראשונית ומרתקת על אודות הכפר החסידי, בשילוב דברי רבותינו נשיאינו, עדויות, מסמכים וקטעי עיתונות

עבודת האדמה בשצעדרין | בית אופייני בכפר [כיום]

במילים הבאות מתאר כ”ק אדמו”ר ה”צמח צדק” את הקמת הכפר שצעדרין, הכפר החב”די הראשון שפרח במשך קרוב למאה שנה:

“רכשתי במחוז באברויסק פלך מינסק, שטח קרקע של 80 אובאלים [17.5 קמ”ר לערך]…  הושבתי שם 60 משפחות… אשר לפי המפקד הם 151 גברים, עם נשיהם וילדיהם, וקיבלו את כל הדרוש להם לעבד את האדמה; אשר מאז ועד עתה הם אכן מתעסקים בעבודת האדמה, כפי שמאשרים זאת הממונים המקומיים בכל שנה; ואשר לכל אחד מהגברים יש יותר מחמשה דעסאטין [55 דונם לערך], אשר הם מעבדים אותם בכח עצמם, ובתמיכה הכספית שמקבלים ממני כל שנה, כדי להטיב את הסתדרותם בעבודת האדמה” (אג”ק הצ”צ אגרת מח).

כמאה שנים עמד הכפר החב”די בשצעדרין על תילו, עד שבימים אלו - חודש אדר לפני שבעים ושתיים שנה - עלה הכורת הנאצי והשמיד את יהודי שצעדרין.

הכפר החב”די בשצעדרין עורר במשך השנים לא מעט שאלות: לשם מה אדמו”ר ה”צמח צדק” הקים כפר מיוחד לחסידי חב”ד? מי היו רבני ונכבדי הקהילה החב”דית בכפר שצעדרין? איך הגיבו שלטונות רוסיה על צעד חריג זה וכיצד שרדה הקהילה בתקופת הקומוניזם?

על שאלות אלו ועוד, ננסה להשיב במסגרת סיפורו של היישוב החב”די בשצעדרין בכתבה זו שלפניכם, ובאלה שלאחריה בשבועות הבאים בע”ה.

כפר חקלאי חסידי

היה זה בתקופה שבה נגזרו גזירות “תחום המושב”. השלטונות אסרו על היהודים להתיישב בערים הגדולות של רוסיה, ובשל כך נאלצו יהודים רבים להתיישב בכפרים הקטנים. לא ייפלא אפוא כי באין גישה אל מרכזי המסחר הגדולים, פרנסתם הייתה קשה, והם נאלצו להסתדר בעבודה חקלאית. כאן נתקלו היהודים בקושי נוסף - שכן בכל המקומות תחומי עבודה החקלאיים כבר היו בחזקת התושבים הוותיקים מדורי דורות.

הקשיים הללו גרמו לאדמו”ר ה”צמח צדק” להקים כפר חב”די, שבו חסידים יוכלו לפתח עבודה חקלאית בצורה עצמאית לצד חיים חסידיים פורחים.

אדמו”ר ה”צמח צדק” קנה אפוא שטח חקלאי גדול ובו התיישבו עשרות משפחות חסידיות. קניית השטחים התבצעה במספר שלבים, ויש בנושא גרסאות שונות שכנראה קשורות לשלבים השונים ברכישת השטחים שבהם התיישבו החסידים. בזכרונות אדמו”ר הריי”צ מסופר כי השטח נרכש מהנסיך שצדרינוב ואילו באגרות אדמו”ר ה”צמח צדק” מסופר על קניה מבעל אחוזה בשם גילרי פרושנובסקי, אך יתכן ומדובר באחוזה בשטח של הנסיך הנזכר, או שמדובר ברכישות של שטחים שונים עבור הכפר החב”די.

בימי חודש אדר תר”ו, רכש אדמו”ר ה”צמח צדק” במחוז מינסק שטח קרקע גדול בן שלושת אלפים וחמש מאות דעסיאטין [קרוב לארבעים אלף דונם] - יער עבות ושטחים רחבים של אדמה שחורה ושמנה שיש בה שטחי מרעה ונחלי מים, וייסד שם את המושבה שצעדרין, לשם התכוון להביא יהודים לעבודת אדמה.

בשלב ראשון דאג הרבי הצ”צ ליישב במקום כשישים משפחות יהודיות שמנו יחדיו מאה חמישים ואחת נפש. כל משפחה קיבלה חלקת אדמה שהספיקה כדי להקים עליה בית מגורים ושאר המבנים הנחוצים לניהול משק חקלאי, וכן שטח לגדל בו גן ירקות, שטחי קרקע לזריעה ולמרעה, וכן סיוע כספי לרכישת מכשירי עבודה. הרבי חילק את שטחי הקרקע חינם ללא תשלום.

כל משפחה שהתיישבה בשצעדרין לעבודה חקלאית, נהנתה גם משורה של הטבות והקלות מטעם הממשלה. אחת ההטבות היתה קבלת הלואה בסך מאתיים רובל מאוצר המלוכה לפרעון במשך כמה שנים, וגם זאת, לא בכסף אלא דרך תשלום אחוזים מסוימים של תבואה.

את השטח בן שלושת אלפים וחמש מאות דעסיאטין - חילק הרבי באופן כזה: אלף ושבע מאות דעסיאטין הכוללים את כל שטח הזריעה וחלק מהיער ומעיינות המים - מסר לאיכרים, ואילו שטח של אלף ושמונה מאות דעסיאטין של יערות, מכר לגביר החסיד ר’ אפרים יוסף גאלאדעץ מבאברויסק. חלק מן הסכום היה עליו לשלם מיידית, ואילו השאר בתשלומים שהתפרסו על פני כמה שנים. את הכספים שנתקבלו, חלקם שלח הרבי עבור כולל חב”ד בארץ ישראל, וחלקם מסר לקופת הצדקה שלו שייסד לעזרה בענייני הכלל והפרט.

כמה מבני משפחת ר’ אפרים יוסף גאלאדעץ התיישבו בשצעדרין כדי שיוכלו לנהל מקרוב את עסקי היערות. היתה להם חצר מיוחדת בה גרו בני המשפחה המורחבת, ובחצר זו בנו גם בית כנסת.

הכפר החדש נקרא בשפה המקומית - ביילורוסית - שצעדרין, ומאייתים אותו גם שצ’דרין. ובאידיש נשמע גם שטשעדרין, בעוד שברוסית זה נשמע: שידרין.

הרבי זוכה בתואר: ‘אזרח נכבד לדורותיו’

הממשלה הרוסית ביקשה לעודד את היהודים לעסוק בעבודות אדמה, ולפיכך קבעה בחוק, כי יהודי הרוכש קרקע ומיישב עליה יהודים שיעסקו בעבודת האדמה, זכאי לקבלת תואר “אזרח נכבד לדורותיו”. תואר זה היה התואר הגבוה ביותר באימפריה הרוסית לאדם שאינו נמנה עם האצולה. משמעותו המעשית של התואר היתה, פטור ממיסים, חופש תנועה כמעט מוחלט ברחבי האימפריה, פטור לילדיו מגיוס לצבא ופטור מעונשי גוף. יש לציין כי באותה תקופה כבר החזיק הרבי ה”צמח צדק” בתעודת “אזרח נכבד”. תעודה זו הקנתה לו זכויות מסוימות, אך תעודת “אזרח נכבד לדורותיו” הייתה מכובדת יותר והקנתה זכויות רבות יותר.

מספר שנים לאחר הקמת הכפר שצעדרין, הוגשה למושל פלך מינסק בקשה מאת ה”צמח צדק” לקבל תעודת “אזרח נכבד לדורותיו”. בבקשה מסופר על הקמת הכפר שצעדרין בצירוף המסמכים הנדרשים.

בעקבות קבלת הבקשה, הורה מושל הפלך לבית המשפט האזרחי של באברויסק לקבל עדות מתושבי הכפר על אמיתותם של הדברים. לשם כך אורגנה אסיפה מיוחדת של אנשי שצעדרין במהלכה הכינו סקירה המתארת את כל אשר פעל עבורם ה”צמח צדק”, ואת כל הסיוע שהגיש להם לצורך עבודת האדמה. אף הם סיימו את התזכיר שלהם בהמלצה להעניק לרבי את תואר הכבוד “אזרח נכבד לדורותיו”. על מסמך מיוחד זה חתמו עשרות מתושבי שצעדרין.

לאחר האסיפה עברה הבקשה עוד שלבים שונים עד שהגיעה לשרי הפנים והאוצר של רוסיה על מנת שהם יחוו דעתם בפני הסנאט [גוף ממלכתי הקרוב ביותר לצאר].  את המשימה לקח על עצמו שר האוצר, אשר נאם בפני חברי הסנאט ושטח בפניהם את פעולות ה”צמח צדק” למען הקמת הכפר ופיתוחו. הוא  המליץ אפוא להעניק לרבי את התואר “אזרח נכבד לדורותיו”.

הבקשה עברה עוד כמה תחנות ושלבים פרוצדוראליים, עד אשר הסנאט שלח פקודה למשרד האוצר ומשרד הפנים לרשום את הרבי ובניו כ’אזרחים נכבדים לדורותיהם’.

בחודש מנחם אב תרי”א נרשם הדבר במחלקת חלוקת התוארים, והתעודה המיוחדת “אזרח נכבד לדורותיו” נחתמה על ידי חברי הסנאט, והוענקה ברוב כבוד לר’ יעקב גולדין, קרוב משפחתו של הרבי, והוא אשר דאג להעביר את התעודה לליובאוויטש לידיו של הרבי.

למעלה משישים שנה חלפו מאז. עלילת בייליס הידועה לשמצה פרצה לחלל האווירה הציבורית של רוסיה, בניסיון להכפיש את העם היהודי כולו. הקטגורים ניסו להפיל את תיק הרצח על  החסידים בכלל ובפרט על “רבי שניאורסאהן”, הלא הוא אדמו”ר הרש”ב. הסנגור עורך דין גרוזנברג פעל רבות כדי להגן על החסידים, ובסיוע אדמו”ר הרש”ב וחסידיו הבהיר בבית המשפט מהי חסידות ומי הם אדמו”רי חב”ד, ובהם אדמו”ר ה”צמח צדק”.

כדי לסייע להוכחת טענותיו, שלח אליו אדמו”ר הרש”ב את התעודות “אזרח נכבד” ו”אזרח נכבד לדורותיו” שקיבל סבו אדמו”ר ה”צמח צדק”. כפי הנראה מדברי הימים ההם, התעודות לבסוף לא הוצגו בבית המשפט; יתכן כי בעת שהגיעו, כבר היה המשפט לקראת סופו ולא היה טעם להציגן.

היכן התעודות הללו כיום? לא ברור אם הוחזרו לחצר הרבי לליובאוויטש ואחר כך נאבדו, או שמא כלל לא הוחזרו. כך או כך, שנים בודדות חלפו מאז, והמהפכה הקומוניסטית שפרצה, שינתה את כל סדרי השלטון. בין השאר, התעודות והתארים הללו בוטלו ולא נחשבו עוד בעיני השלטון החדש.

עליות ומורדות

בשנים הראשונות להקמת הכפר, מספר תושביה של שצעדרין הלך וגדל ושצעדרין נחשבה להצלחה של ממש. עם הזמן נוספו לכפר גם מלמדים וסוחרים שלא היו עובדי אדמה, עד שברבות הימים התנוססו במושבה החסידית עשרה בתי כנסת. המתיישבים ברובם עבדו את האדמה ומכרו את יבולה, גידלו בקר ועופות ומכרו מהם גם לגויים שחיו בכפרים שמסביב.

לצד ההצלחה הכלכלית זכו המתיישבים גם לחיות באווירה חסידית למופת, בלימוד התורה, בדרכי החסידות ובהתקשרות לאדמו”ר ה”צמח צדק”.

עם ייסודה של שצעדרין דאגו החסידים מהמרחק הרב שבינם לבין ליובאוויטש וחששו כי לא יוכלו לראות את הרבי כפי שאיוותה נפשם. הרבי הבטיח להם כי יבוא לבקרם פעם בשנה. ואכן, במשך כמה שנים קיים הרבי את הבטחתו, וכל ביקור כזה היה מאורע חגיגי ומרגש שהרים את רוחם של החסידים וחיזקם בדרכי החסידות.

לעת זקנתו, כשקשתה עליו הנסיעה, נהג לשלוח תחתיו את אחד מבניו. אחר–כך גם הבנים כבר לא יכלו לנסוע, והענין נפסק כליל.

למרבה הצער, בשנים הבאות המצב הכלכלי הורע. בעוד ש”ימי השוק” בעיירות הוותיקות והגדולות היו מבוססים על מסורת מסחרית מקומית בת שנים רבות, והם אשר אפשרו לכפריים לשווק את תוצרתם לאנשי הערים הסמוכות, הרי שלשצעדרין לא היו “ימי שוק” מאורגנים היטב, ומתיישבי הכפר לא הצליחו בשיווק תוצרתם. עם זאת, תושבי שצעדרין לא ידעו מחסור של ממש, שכן בני משפחת גאלאדעץ המייסדת - סוחרי העצים - סייעו רבות בכלכלת אנשי שצעדרין.

רשמי אורח

בחודש אדר לפני מאה וחמישים ושתיים שנה, התפרסמו בעיתון ‘הכרמל’ שיצא לאור בוילנא, סדרת מאמרים על אודות הכפר החב”די. על המאמרים חתום “חיים יאשינאווסקי תושב באברויסק” וזהו כנראה שם–עט. תיאוריו של חיים זה, מעט ציוריים, אך כל דבריו מלאי התפעלות והערכה לתושבים המארחים בחפץ לב, עובדים ביגיע כפיהם ומוצאים זמן ללימוד התורה, לתפילה ולאמירת תהילים. הנה מספר ציטוטים מסדרת המאמרים המרתקת (בעיבוד קל):

“…באתי אל לינת ליל אל מקום תושבי עברים בעיר שצעדרין. עברתי חוצות מסודרים בין בתים בנויים במערכי חמדה, ראיתי בית תפילה מהודר ונחמד למראה, ותכלה נפשי לדעת איכותה ומהותה, וסרתי לבית אחד מאלה. שאלתי להכניסני כאורח והנה סבבוני עדה כולה מאחינו בני ישראל. קראוני בשלום וקיבלוני ברעות ואחוה והנה אחז בי איש לאמר: אלי יבוא האורח, ביתי רחב ידיים, ידי רב לי לעשות לו כטוב בעיניו, ה’ חנני בכל טוב מלאו אסמי בר, גם תבן גם מספא לסוסיו אתן חינם בלי כסף; ויפתח פיו השני ויאמר לי: המצוה הכנסת אורחים זאת, גם אצלי ימצא מאויי נפשו יאכל וישתה לשבע. ואחז בסוסי ובמשרתי והביא אותנו בחדריו וברגע אחת עלה עשן הסמובר [מיחם] וריח מטעמים מהתנור עלה באפי.

“ויהי בהשליכי מעל כתפי בגדי חורף ובהנפש נפשי מעט מעמל הדרך, אמרתי: מה טוב ומה נעים המקום הזה, ושלושה אנשים עומדים לפני. ‘עברים אתם אחינו, הגידו נא לי מי אתם פה ומה לכם פה, כי שם עיר שצעדרין לא שמעתי בלתי היום’. ויענו לי האנשים ‘עובדי אדמה אנחנו, מעת יצאה הפקודה בחסדי אדונינו הקיסר ניקולאי לתת לאחינו בני ישראל אדמה לעבד בה ולמצוא מחיה לנפשנו, אסף אותנו אדונינו הרב הגאון ר’ מענדעל לובאוויצער, ויתן לנו המישור הזה שקנה במיטב כספו, ויאמר הא לכם אדמה קחו לכם איש איש חלק בארץ לעבד אדמה. חזקו ידיכם והתאזרו במלאכתכם וה’ יברך אתכם במעשי ידיכם. ונשמעה לדברי צדק אלה, באנו הנה וכל איש מאתנו לקח שדה חלקו לנחלה לו, ונעבד בה אנחנו נשינו וטפנו’.

“‘וה’ הטוב והמיטיב הריק שפעת ברכתו במעשי ידינו, אין מחסור לנו, גם בנה לנו הרב אדונינו בית תפילה ונתפלל בה בוקר וערב; וגם תורתנו לא נעזבה מאתנו, ובין אגודתנו נמצאים אנשים לומדי תורה ויחלקו לנו ולבנינו ידיעת תורת משה, גם משנה וגמרא. בין אחינו נמצאים בעלי מלאכות חייטים סנדלרים וכל מעשי ידי אמן - לא כן אנחנו כשארי עובדי אדמה ימים שעברו. עברים אנחנו וזכרנו מאמר החכם שלמה “לכל זמן” עת לעבוד אדמה, עת להתפלל, עת ללמוד תורה.

“‘הן ידענו אבי אבותינו אברהם היה עובד אדמה, ויהי גם הוא מכניס אורחים, וירושה היא לנו מאבות אבותינו לעבוד אדמה ולדעת גבורות בורא יחיד, ולתת שבח והודיע לו’.

“ובשומעי דבריהם אמרתי - אין טוב בארץ כי אם לעובד אדמה ולראות ברכה במעשה ידיו להיות שמח בחלקו. זה עשרו וזה טובו.

“ויהי ביום המחרת הקיצותי משנתי הערבה עלי בשעה רביעית לפני אור בוקר והנה בעלת הבית ובתה הבכירה תומכות פלך לטוות את הפשתן, ובעל הבית עיניו חמושים בזכוכית מגדלת, יקרא בספר תהילים, ובנו לומד משנה סדר קדשים, ובתו הצעירה תכין תפוחי אדמה למאכל הצהרים, כולם עשו מעשיהם מבלי אשר ישיחו שיח וירבו דברים.

“יצאתי החוצה לראות סוסי ומשרתי, ומצאתי את הסוסים רובצים בתבן, ואבוסיהם מלאו מספה ובר לרוב, ומשרתי שוכב בחדר לבדו. נבהלתי מראות כי סוסי וחפצי נטשו והיו לשלל לכל משלח יד, הפתח פתוח ואין שומר עליהם. ואשאלה את פי האנשים הלא תיראו את מורא גונבי ליל, ויענו האנשים כי מיום נוסדה הקולוניא לא קרה להם כל אסון, כי כל יושבי בה הם אנשים ישרים ותמימים, ועם גנבים לא יתרועעו. ואם גם לפעמים יתגלע ריב וסכסוך בין איש לרעהו, גם אז לא יתערב זר בתוכם, והקריבו משפטם לפני ראשי קהילתם, וכל היוצא מפיהם קדוש הוא להם - וכן יעשו.

“וכמו השחר עלה, מיהרו כל בני הבית לבית התפילה, ובשובם מצאו השולחן ערוך לפת שחרית, רחצו את ידיהם וישבו מסביב השולחן, וגם אותי קראו לאכול איתם. ואחרי אכלם ויברכו את ה’, קמו וילכו איש איש למלאכתו ולעבודתו. בעל הבית נסע היערה עם קרדומות ברזל לקושש עצים, בנו ובתו הבכירה הלכו לבית אוצר התבואות לעשות שם במלאכה, ובעלת הבית שבה לתמוך את ידה פלך ובתה הצעירה שלחה ידיה לנקות את הכלים ולהעמידם על מקומם”.

בסיום מאמרו, מדגיש הכותב, כי בני שצעדרין מקפידים שלא לבקש נדבות מאחרים הן לטובת פרנסתם האישית, והן לטובת מוסדות הכפר, שכן הללו מתפרנסים בזכות יגיע כפיהם. ואכן, בחסדי ה’, במשך שנים רבות, הללו לא היו זקוקים אמנם לפשוט יד בשביל הוצאות יום–יומיות. וגם רבותינו נשיאינו סייעו להם בכל מה שאפשר.

רק פעם אחת קרה מקרה חריג שבעקבותיו נאלצו לבקש את עזרת הכלל.

השריפה הגדולה

היה זה ביום י”ט במנחם אב תרנ”ו. רוב יהודי הכפר שהו בבתי הכנסת בתפילת שחרית, כאשר פרצה פתאום שריפה גדולה. זו התפשטה עד מהרה בין בתי העץ ובתוך שעה קלה היו כולם למאכולת אש גדולה והנזקים היו עצומים. מאה ושמונים בתים כילתה האש וכמעט כל החנויות נשרפו. גם שני בתי כנסת גדולים נשרפו כליל.

הגברים לבית גאלאדעץ נחלצו חושים ופרשו את חסותם על התושבים הרבים שנותרו ללא קורת גג, אך עזרתם לא הספיקה, ונדרשו תרומות בסכומים גבוהים כדי לשקם את הכפר החב”די. בשל כך יצא רב הכפר, הרב יהודה לייב אסתרין, בקריאה מיוחדת ופומבית שפורסמה בעיתונות - בה ביקש לתרום עבור יהודי שצעדרין:

“אחינו בני ישראל רחמנים בני רחמנים, חוסו נא על יושבי עירנו המתגוללים בחוצות, כי מספר הבתים הנשארים המה מעט, ולא יוכל להספיק דירות להנשרפים, וגם רעבים הם ללחם, כי נהרס כל יסודות המסחר בעירנו. משפחת הגבירים גאלאדעץ המה ברוב טובם וצדקם חוסים בצלם על האומללים, אך אין הקומץ משביע את הארי, לכן חוסו נא ושלחו איש איש מסת ידו לטובת האומללים בעירנו וצדקתם תעמוד לעד”.

את פרק ההקמה הנוכחי נחתום בתיאור מתוך ביטאון ‘העבר’, שם מוגדרת שצעדרין כ”עיירה יהודית טהורה שנחשבה רשמית בימי הצאריזם לכפר יהודי, היחידי בכל רוסיה הלבנה”.

בתקופת הצאר מסופר ב’העבר’, גרו בכפר רק יהודים, מלבד ‘גויים של שבת’ בודדים, ובשל כך במקום לא נבנו כנסיות כמו בכל הערים והעיירות ברוסיה, וגם הילדים לא חששו מ’שקצים’ כמו בערים אחרות.

לא סתם היו שאמרו: “שצ’עדרין היא ארץ–ישראל, להבדיל…”

(בפרק הבא יסופר על דמויות חסידיות בכפר החב”די).

מקורות: אגרות קודש, שיחות אדמו”ר הריי”צ, קונטרס הצ”צ ותנועת ההשכלה, עבד אברהם אנכי, העבר, הלבנון, הכרמל, תולדות אדמו”ר ה”צמח צדק”, זכרון הרז”ש (תש”ע), תולדות חב”ד ברוסיה הצארית, תולדות חב”ד ברוסיה הסובייטית,  זכרון לבני ישראל, ליובאוויטש וחייליה, רשימות דברים, באברויסק, בית משיח, כפר חב”ד.

חקלאות וחיים דתיים ביחד

בהקמתה של שצעדרין היו שתי מטרות מרכזיות: רוחנית וגשמית. יחד עם הרצון לסייע ליהודים להתפרנס בכבוד באמצעות עבודת אדמה, הייתה גם כוונה ליישבם במקום של תורה ובאווירה חסידית, בדומה לישובים חקלאיים (קולוניות) שהקים אדמו”ר האמצעי באוקראינה.

באגרת שכתב אדמו”ר הריי”צ בשנת תרפ”ח, הבהיר באופן נחרץ כי אין לפרש זאת שהמטרה היא גשמיות ללא רוחניות, אלא יש לדאוג לחקלאות אך באותו מקום גם שחיי היהדות יפרחו:

“אינני מתנגד לבסס את היהודים בחקלאות, ועוד יש לומר שאבותינו היו הראשונים שיזמו את ההתיישבות ולדוגמא הקוליניא בשצעדרין, הממסד החקלאי שומר על ערכו רק כשהוא גם מאפשר לכל המוסדות הדתיים להתקיים וכשהיהודי אינו נפרד מיהדותו. ללא חיים דתיים התיישבות כזו מובילה להתבוללות” (אג”ק הריי”צ חי”ג אגרת ד’תרפ).