“אגרות קודש” שנכתבו במקור בשפה האנגלית ונדפסו בספר “Letters from the Rebbe”, מוב

“אגרות קודש” שנכתבו במקור בשפה האנגלית ונדפסו בספר “Letters from the Rebbe”, מובאות כאן בפרסום ראשון בתרגום חופשי ללשון הקודש • תודתנו נתונה למערכת “אוצר ספרי ליובאוויטש”, שמסרה לידינו את התרגומים, שיצאו לאור בספר מיוחד בקרוב

ראיתי את המהפך הפנימי המצער שעברו סטודנטים יהודים, ובהיותי במשך שנים רבות ידידם הנאמן של סטודנטים שלולא זאת היו מהססים או מתביישים לפתוח את לבותיהם. משום כך אני יכול להצהיר בכל מלוא ההכרה והאחריות, שמי ששולח את בנו לקולג’ במשך השנים המעצבות שלו, חושף אותו להלם וקונפליקט רציני וניסיונות ומזמין תוצאות בהחלט בלתי צפויות.”לימוד באוניברסיטה”

מכתב זה נכתב כנראה בשנות ה-50 – 60, תקופה שבה לימוד בקולג’ היה ערך עליון ומקודש אפילו בין היהודים הדתיים באמריקה. הרבי מסביר, בתשובה לשאלה האם מותר לבחורי ישיבה לאחר סיום לימודם ללכת ללמוד בקולג’, שהסיכויים לבחור יהודי – אפילו אחד שלא למד בישיבה, ואפילו אחד שהוא לא כל-כך דתי אלא מסורתי – להישאר דתי לאחר הליכתו לקולג’ שואפים לאפס, ומשום כך אסור לבחור יהודי ללכת לקולג’.

ב”ה.

הריני מאשר קבלת מכתבך, שבו שאלת לחוות דעתי האם כדאי שבוגרי ישיבה ימשיכו את לימודי הקודש בשילוב עם לימודים בקולג’.

בתור הקדמה, הרשה לי להצהיר מיד שהשקפותיי על הנושא מעבר לשאלה, מתייחסות לא רק לתלמידי ישיבות, אלא לכל הצעירים היהודים, מכיוון שכולם בני אברהם, יצחק ויעקב, ונשמות כולם נכחו במעמד הר סיני וקיבלו את התורה והמצוות. זהו, למעשה, הבסיס להשקפתי אשר אתווה בהמשך, לאחר כמה נקודות מקדימות.

יהודים מאז ומתמיד היו “המעט מכל העמים”, אפילו בזמנים הטובים ביותר. בו בזמן, “דתיהם שונות מכל עם”, ושונותם איננה רק ביחס לאירועים מיוחדים, או היבט חיים מסוים, כמו יום כיפור, אלא הם שונים בשבתות שלהם ובראש השנה ובכל דרך החיים, בכל היבט של חיי היומיום. בעבור היהודי התורה והמצוות הן הדרך לאושר יומיומי, ואלו הם החיים בפשטותם, המקור של החיים והמשמעות האמיתית של “תורת חיים” – “עקרונות של חיים”, והגדרת המצוות כמהותם של חיים יהודיים, “שבאמצעותו יהודים חיים”.

ברור שבהיותם במיעוט, יהודים מוכרחים שיהיה להם חיזוק מיוחד מגיל הילדות והלאה, כדי שתהיה להם אפשרות לשמור על עצמם לנוכח המכשולים העצומים.

אם היה זה קל למדי לחיות כיהודי במדינות שבהן יהודים היו נרדפים או מוגבלים לתחומי גיטאות, לפחות היה בכך גורם מפצה כלשהו, כלומר שבנסיבות הקיימות דביקותם של היהודים בתורה ובמצוות ונאמנותם להם לא היו מועמדים במבחן. יהודי בודד יכול היה לנתק את הקשר שלו עם עמו, אולם זה היה כרוך בנתק פתאומי ומוחלט; משום כך היה זה נדיר וקיצוני. אך במדינות החופשיות, ובתנאים החברתיים והכלכליים הנוכחים, אין שום מחסומים חיצוניים שיפרידו בין יהודי לשאינו יהודי. הדרך להתבוללות פתוחה לרווחה, והסכנה עצומה מכיוון שהתהליך הינו הדרגתי. הוא אינו דורש נתק פתאומי מהמסורת, אלא סטייה הדרגתית, צעד אחר צעד קטן, מוביל בכיוון הזה.

ישנו משל ידוע היטב בקשר לכך, על הילד שסטה מהשביל ומאוחר יותר מצא את עצמו באמצע היער. הוא הגיע לשם בגלל שעשה צעד קטן מוטעה מחוץ לשביל, שאיפשר צעד נוסף, ולאחריו עוד אחד.

התנאים והסביבה במדינה כזו דורשים, משום כך, חיזוק רוחני אפילו גדול יותר של הנער והנערה היהודיים מאלו שהיו אי פעם בעבר או בכל מקום אחר. החיזוק הזה מוכרח להיות בעוצמה ובהמשכיות כאלו, שהילד היהודי יהיה מודע תמיד לעובדה שלא משנה איזוהי הסביבה, הוא נושא את המסורת הקדושה של תורה ומצוות אלוקיים ושייך לעם קדוש ומיוחד. לשם כך, חיוני שכבר מתקופת הילדות הכי מוקדמת ובגיל התבגרותו, על הילד היהודי לקבל את החינוך היהודי המושלם ביותר האפשרי, שיעצב את אישיותו במשך השנים.

לפיכך, כאשר ילד יהודי משלים את חינוך החובה שלו, זהו הכרח מוחלט שכמה שנים, לפחות, הוא יקדיש את עצמו ללימוד בלעדי של התורה ומקצועות הקודש, באווירה הכי מתאימה של ישיבה, בלי הסחת הדעת של לימודי חול, על אחת כמה וכמה כאשר שנות הנעורים הן קריטיות ומעצבות ובעלות השפעה לאורך זמן, בגיבוש האופי.

זאת היתה השקפתי גם אם הלימוד בקולג’ היה כרוך בלא יותר מאשר הסחת הדעת של לימודי חול. לאמיתו של דבר, זה כרוך בהרבה יותר. באופן תיאורטי, קולג’ וסגל ההוראה שלו אינם צריכים לנסות לאכוף השקפות עולם כלשהן, ובוודאי שלא דרך חיים, על התלמידים. למעשה בפועל, התלמיד אינו יכול להימנע מלהתרשם, ברמת ההכרה ותת-ההכרה, מהדעות, ההשקפות ודרך החיים של הפרופסורים שלו. זה, כמו גם האווירה הכללית של קולג’, למרבה הצער אינם תואמים עם דרך החיים היהודית ולעיתים קרובות, אם לא תמיד, נוגדים אותה לחלוטין. כך זה אפילו בקולג’ים התיאולוגיים, או בכאלה שיש בהם מה שנקרא לימודי דת.

אין צורך לומר, האווירה הכללית בקולג’ים הינה בסתירה עזה עם דרך החיים של השולחן ערוך, שאליו היהודי מחויב באופן מוחלט – בכל פרט והיבט בחייו האישיים היומיומיים – לתורה ומצוות ועבודת ה’, ככתוב “בכל דרכיך דעהו”, שלו מוקדש פרק שלם בשולחן ערוך, אורח חיים (פרק רל”א), עיין שם.

במילים אחרות, הנער היהודי (או נערה), נכנס לקולג’, עדיין רוצה לשמור על אורח חיים יהודי התואם את דרך התורה, ומוצא את עצמו מיטלטל בגלים הגועשים של סתירה בין שני עולמות מנוגדים. הוא בעמדת נחיתות נוספת כאשר הוא מוצא את עצמו במחנה המיעוט, מכיוון שאלו שחולקים אתו את השקפותיו ואמונותיו הינם מעטים בקמפוס הקולג’, בעוד שהכוחות שמושכים לכיוון הנגדי הינם אדירים; כוחות שאתם הוא מוכרח להתעמת בכל פנייה – בקרב קבוצת הסטודנטים, חברי הסגל בפקולטה, ספרי הלימוד, העיתונים וכתבי העת. ספק רב אם אפילו אדם מבוגר, בוגר ושקול שנחשף לכזה “טיפול הלם” יום אחרי יום לא היה מזדעזע; על אחת כמה וכמה נער.

אין צורך לומר, אני מודע לטיעון שבחורי ישיבה רבים שלומדים בקולג’, או אפילו בוגרי קולג’, נשארו נאמנים לתורה ומצוות. התשובה פשוטה. מספרם של הסטודנטים ובוגרי הקולג’ הללו שלא הושפעו בצורה חמורה הוא יחסית קטן מאוד למעשה, קטן בהרבה מכפי שנדמה. הם כל כך יוצאי דופן עד שהפלא שבכך מעורר תשומת לב, היות שאלה שיורדים מדרך הישר בהשפעת הקולג’ מתקבלים כמובן מאליו, בעוד זה שעדיין מניח תפילין מעורר השתאות. ניתן להשתמש בהקבלה של הנער מצחצח הנעליים שנעשה מיליונר וכולם מדברים עליו. לא בגלל שצחצח נעליים הוא הגיע להצלחה, ואף אחד לא יחשוב שכדי להיות מיליונר, צריך להתחיל בעסק צחצוח נעליים. ככל שהיוצא מן הכלל והחוויה רבים יותר, כך גדולה יותר הוכחתו של הכלל.

ישנם אנשים ששואלים, האמנם קיים באמת קונפליקט כזה בין לימודים בקולג’ לבין להישאר יהודי שומר מצוות. אני יכול לומר מתוך ניסיון ויידע אישי, מכיוון שלמדתי בקולג’ים אחדים וראיתי את המהפך הפנימי המצער שעברו סטודנטים יהודים, ובהיותי במשך שנים רבות ידידם הנאמן של סטודנטים שלולא זאת היו מהססים או מתביישים לפתוח את לבותיהם.

משום כך אני יכול להצהיר בכל מלוא ההכרה והאחריות, שמי ששולח את בנו לקולג’ במשך השנים המעצבות שלו, חושף אותו להלם וקונפליקט רציני וניסיונות ומזמין תוצאות בהחלט בלתי צפויות.

לאור כל האמור לעיל, זוהי דעתי המוחלטת והשקולה, שכל הילדים היהודים, בהשלימם את לימודי החובה הכלליים, חייבים להקדיש לפחות שנים אחדות ללימוד בלעדי של התורה, מבלי לערב לימודים אחרים, אפילו לא הכשרה למסחר, כדי להשיג את הביטוח המקסימלי כנגד כל הסיכונים והסכנות שחייהם בעתיד טומנים בחובם, עם הגיעם לבגרות והסתדרותם בחיי משפחה. 

כדי להבליט את הענין ולהדגיש אותו יותר, אשתמש בדוגמה. קח את הגישה הרווחת כלפי פוליו, ה’ ישמור, ואמצעי הזהירות שננקטים כנגדו. למרבה המזל, שכיחות תופעת הפוליו איננה רווחת. וכאשר היא תוקפת, היא פוגעת רק בחלק מסוים של הגוף; ובכל זאת, למרות שהסיכויים לחלות קלושים, יהיה זה בלתי זהיר שלא לנקוט באמצעי הזהירות הנחוצים. למרבה הצער, קרבנות ההשכלה בקולג’ הינם למעשה רבים ושכיחים ביותר, למעשה רובם המוחלט, והנזק הינו אפילו יותר מרחיק לכת.

נקודה נוספת שלעיתים קרובות מהווה נושא לתפיסה מוטעית: החשיבות שמיוחסת לתואר של קולג’, מנקודת המבט הכלכלית. סטטיסטיקנים מוכיחים שרוב בוגרי הקולג’ בסופו של דבר מבססים את עצמם במקצועות ועסקים שאינם קשורים באופן ישיר עם הקורסים שלמדו בקולג’. ומוסר ההשכל ברור.