כ”ק אדמו”ר הזקן:

עניינו של החן

כ”ק אדמו”ר הזקן: להבין מהו עניינו של החן: עיקר היופי תלוי בשני דברים - האחד בעצם הגוונים אם הם נאים ומהודרים, והשני באופן טיב ציורם. והחן - הוא הנכלל משניהם יחד, כאשר הם במזיגה נכונה מאוד, והוא בחינת עצם הטוב שבנפש, שמאיר בפני האדם. עד כדי כך, שייתכן שאדם שאינו טוב תואר וגם אינו טוב מראה, בכל זאת הוא נחמד ונושא חן בעיני כל.

(ספר המאמרים תקס”ט עמ’ קיט)

ללא הפסק לעולם

כ”ק אדמו”ר האמצעי: המעלה בהמשכה הבאה מכח נשיאת חן היא, שבהמשכה המגיעה מכח כשרון מעשה התחתונים, תלויה היא באיכות ההתעוררות הזאת שפעלו התחתונים, אולם כאשר נשיאת החן היא מדרגה שלמעלה מנתינת טעם לכך, אזי אין להמשכה זו ביטול והפסק לעולם.

(שער התשובה עמ’ כו)

אין אתערותא דלתתא מגעת לשם

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: אמרו בגמרא סנהדרין דף כ’ “שקר החן - זה דורו של משה”. לפי שלהם נמשך שלא על ידי אתערותא דלתתא של המצוות, שהרי לא יכלו לקיים את המצוות לפני מתן תורה. והניסים נמשכו להם מדרגה שאין אתערותא דלתתא מגעת לשם - שזה נקרא חן.

(יהל אור  על תהילים פרק קיב, עמ’ תלה)

באתערותא דלעילא בלבד

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: אמרו חז”ל ש”שקר החן - זה דורו של משה”. וכל כך למה? אלא שדורו של משה היה בבחינת חן מצד אתערותא דלעילא לה זכו, שלא על ידי עבודתם והמשכתם, כי אם במתנה מלמעלה, כפי שהיו יציאת מצרים וקריעת ים סוף באתערותא דלעילא.

(ספר המאמרים תרכ”ז עמ’ קצג)

עבודת המטה - היא עיקר הכוונה

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: צריך ביאור בכך שמשה רבינו כל כך מבקש ומפציר כמה פעמים בעניין מציאת החן בעיני ה’, והרי “שקר החן”, נאמר?

ביאור העניין: חן - עניינו אתערותא דלעילא, ונקראת שקר, כיוון שזו מתנה מלמעלה בלי שום עבודה על זה, והרי העיקר הוא שתהא עבודת המטה. אלא שמשה רבינו ביקש, שתהיה כאן אתערותא דלתתא, שפועלת אתערותא דלעילא לפי אופן ההמשכה, ואחר כך יתרה מזו, שתהא אתערותא דלעילא באופן של מתנת חינם - לשון חן, למעלה ממה שביכולת עבודת בני ישראל לעורר. זהו החן שביקש משה מה’.

(מאמר ד”ה ועתה אם נא מצאתי וגו’, תרע”ח)

מציאת חן היא החיבה

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: באברהם אבינו נאמר: “כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה’ עשות צדקה ומשפט”. פירש רש”י: “כי ידעתיו לשון חיבה וכמו ואדעך בשם”. ביאור העניין: במשה רבינו נאמר “ואדעך”, שזה נפעל על ידי כך שקודם לכן היה “כי מצאת חן בעיני”, שהיא החיבה, וכמו כן “כי ידעתיו”, היא לשון חיבה, שכן האוהב את האדם מקרבו ויודעו ומכירו.

(ספר המאמרים תרפ”ד עמ’ פ)

ונפלינו אני ועמך

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: להבין מה שאמר משה לה’: “אם נא מצאתי חן בעיניך… ונפלינו אני ועמך” - מהו ביאור הקשר בין שני חלקי הפסוק לפי החסידות:

והביאור הוא: כיוון שעניין החן הוא המשכה שלמעלה מסדר ההשתלשלות, דרגה כה גבוהה עד שמעשה התחתונים אינו תופס מקום שם כלל, כמו שכתוב על דרגה זו: “אם חטאת מה תפעול בו ורבו פשעיך מה תעשה לו”, הרי אפשר שיומשך משם גם לאומות העולם. לפיכך הוצרך משה רבינו לבקש, שעל אף שהגילוי הוא מבחינה שהכל שווים לפניו, בכל זאת יהיה “ונפלינו אני ועמך”, שגם ההמשכה שלמעלה מסדר ההשתלשלות תהיה לישראל דווקא.   (ספר המאמרים תשמ”ה, ש”פ ואתחנן עמ’ רמא)