חייבים ללמוד חסידות כל יום - כדי להיות ראויים לתואר ‘חסידים’. חייבים ללמוד חסידו

חייבים ללמוד חסידות כל יום - כדי להיות ראויים לתואר ‘חסידים’. חייבים ללמוד חסידות - כדי לחיות אלוקות. חייבים ללמוד חסידות - כדי לחיות משיח, חייבים ללמוד חסידות - כדי להכין את עצמנו ואת העולם לגאולה

גוט יום טוב, לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תכתבו ותחתמו! זהו האיחול שבו מברכים אותנו רבותינו נשיאנו, בו מסיים כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א את לוח “היום יום”, וכך מברכים ומתברכים כולנו בעקבותיהם. כל מילה של רבותינו נשיאנו היא מדויקת בתכלית, ובוודאי בברכה כה יסודית ועיקרית, בחג החגים, ראש השנה לדא”ח. כשם שההתייחסות אל היום טוב כראש השנה היא מדויקת בכל עניין, הרי שכך גם הברכה.

לשנה טובה בלימוד החסידות - חשוב להדגיש ולהפנים שהאמרה הראשונה בשיחה של רבותינו נשיאנו בעניין ‘המתאים והלא מתאים לחסיד’, היא: “לחסיד מתאים ללמוד מדי יום חסידות - לחסיד לא מתאים שלא ללמוד חסידות”. כל מי שבשם חסיד יכונה, חייב לדעת שלא יכולה להיות מציאות שבה הוא לא לומד את תורה החסידות.

אי אפשר להסתפק במה שזכה ללמוד בישיבה, בשמיעת חזרת דא”ח בזמן סעודה שלישית. לא מספיק לשמוע הרצאות, או לקרוא ספרים, כתבות ומאמרים על פי תורת החסידות, השקפה ומבט חסידיים. חייבים פשוט לפתוח ספרים, וללמוד את תורת החסידות כפי שהיא, בספרי ומאמרי רבותינו נשיאנו. החל מבעל הגאולה אדמו”ר הזקן, ועד למה שנוגע אלינו במיוחד - שיחות ומאמרי כ”ק אדמו”ר מה”מ. ללמוד באופן קבוע, מסודר ועקבי, ולא זעיר פה וזעיר שם.

חסידות היא חיות, היא מזרימה חיות ומחיה את הכל, היא מראה לאיזה גדלות ניתן להגיע, והיא מורה את הדרך, אשר כל אחד - לפום שיעורא דיליה - יכול לילך בה ולעבוד את ה’ במוח ובלב. אלו הם מקצת מן הבטויים אותם מביא הרבי מ בלוח “היום יום” בנוגע ללימוד תורת החסידות. אין דרך אחרת לחיות, בלי לעסוק בה.

כאשר לומדים חסידות, ניתן לחוש את המתיקות והערבות בעניין רוחני, נעלה ונשגב, מופשט במהותו, שכל אלוקי, בכלי הבנה והרגשה אנושית. וכאשר עוסקים בעניינים כאלו, עצם העיסוק בהם הופך אותנו לאנשים אחרים.

כפי שאמר הרבי לרש”ז גורארי, שכאשר שלומדים פרק תניא הופכים לאדם אחר, וביקש להדגיש שאין זו אימרה בעלמא, אלא הגדרה אמתית, בעלת משמעות מעשית. שכן, אדם שלומד עניין אלוקי, אינו יכול להסתכל על העולם, על המציאות שמסביב, כמו קודם הלימוד. גם אם עדיין יש מה לשפר, גם מי שעדיין “הלוואי בינוני”, הרי שהמבט, סגנון המחשבה הדיבור והמעשה שלו הם של מי שיודע את האמת, מבין מה עיקר ומה טפל, ומכיר את המקום האמתי שראוי לענייני החומר והגשמיות.

ר’ שמואל מונקעס “האשים” את בעל הגאולה, אדמו”ר הזקן, בכך ש’לקח’ מיהודים את התענוג בענייני העולם. לימוד חסידות בכל יום, גם אם אינו מבטיח את אי העיסוק בענייני העולם, ואפילו בתאוות כאלו ואחרות - הרי שהתענוג לא יימצא שם, מי שרואה אור, אינו יכול להינות מהחושך ולחשוב שהוא אור.

כשלומדים חסידות, לא יכולה להיות סתירה או קושיה ממה שנראה בעולם כמציאות, לבין המציאות האמתית, אלוקות, קדושה ורוחניות. הוא יודע ומכיר את המציאות האמתית, הפנימית, אל מול החיצונית והזמנית. וכמובן עוסק בעבודה, שבלעדיה אין טעם ללימוד, להביא את הדברים בפועל. לשנות, לזכך ולהעלות את עצמו ואת העולם להיות כלי לקדושה, דירה לו יתברך בתחתונים

וממתן שכרה של תורת החסידות, נלמד על מהותה, אומר הרבי בקונטרס עניינה של תורת החסידות, שחובה על כל אחד מאתנו ללמדו היטב. השכר של “יפוצו מעיינותיך חוצה” הוא “קאתי מר” - מלך המשיח. תורת החסידות היא טעימה, ובימינו טעימה גדולה במיוחד, מתורתו של משיח. שכן כאשר מבינים שבכל דבר ועניין ישנה כוונה פנימית, שכל מציאות נראית, היא למעשה רק המסגרת החיצונית של הדבר האמתי, הרי שכך חיים משיח. כך אין שום סתירה בין מה שרואים, ואולי אף מרגישים, ב”עיני בשר”, לבין המציאות האמתית אותה יודעים, אותה מגלה לנו הרבי.

לימוד תורת החסידות כיום, הוא מוכרח מכל הסיבות וההסברים שבדברי רבותינו נשיאנו, ובמיוחד לדבריו של הרבי, הרי שבכל תקופה נוצר עוד הכרח, וממילא עוד חידוש. לכן כיום מלבד כל האמור, יש ללימוד החסידות לא רק את הסגולה להביא את הגאולה, לא רק את הפעולה על האדם והעולם כהכנה לגילויים שבגאולה, אלא היא עצמה הדרך שלנו לקיים את השליחות והעבודה היחידה - היא הדרך שבה אנו מכינים את עצמנו ואת העולם כולו לקבלת פני משיח צדקנו. היא זו שמביאה להכרה, לידיעה ולקבלת המלכות מתוך אמירה פנימית המתבטאת בהכרזה:  

  יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!