לע”נ הרב רחמים ב”ר יואב אנטיאן ע”ה

כאשר הקב”ה יזמין לו את הכפתור הנכון, על-ידי שלוחיו או על-ידי תורתו וכיו”ב - אזי בפעולה אחת ויחידה יפעל “תשועה והצלה” לכל העולם כולו  *   משיחת יו”ד שבט תשמ”ו – בלתי מוגה

לע”נ הרב רחמים ב”ר יואב אנטיאן ע”ה

א. נוסף על כללות ההוראה מהמאמר דיום ההילולא, ישנה הוראה נוספת הקשורה עם הקביעות דיום ההילולא בשנה זו — בפרשת השבוע, שמתחילים לקרותה במנחת שבת, ולומדים אותה במשך כל ימי השבוע, כולל ערב יום ההילולא ויום ההילולא — פרשת בשלח.

ובהקדמה:

כל עניני התורה הם הוראה בעבודת האדם לקונו, כאמור, תורה מלשון הוראה. וענין זה אמור גם בנוגע לסיפורי התורה — שכן, התורה אינה ספר של סיפורים, ובמילא כל סיפור בתורה (מלבד היותו סיפור אמיתי, “אין מקרא יוצא מידי פשוטו”) מהוה (גם) הוראה ולימוד בנוגע להנהגת האדם בחיים חיותו בעלמא דין, ובפרט — באותו זמן שבו לומדים ענין זה בתורה, פרשת השבוע.

וכן הוא בנוגע לפרשתנו, פ’ בשלח, שהתחלתה “בשלח פרעה את העם” — אשר, למרות שמדובר אודות סיפור שאירע לפני אלפי שנים, במדינה אחרת ובמצב שונה, ועוד ועיקר — לפני מתן–תורה, אף על פי כן, סיפור זה (הן כללות הסיפור, והן הפרטים שבו) מהוה גם הוראה נצחית בעבודת כל אחד ואחד מישראל, שתוכנה הכללי לעשות לו יתברך דירה בתחתונים, ובהדגשה יתירה — באותו זמן שבו קורין ולומדים פרשה זו.

ולכל לראש — יש למצוא הוראה פשוטה המובנת ושייכת לכל אחד ואחד מישראל, שכן, כאשר מבארים על–דרך הרמז הדרוש והסוד שבתורה, הרי אף שהדברים הם אמת לאמיתתם, ישנם כאלו שעדיין לא הגיעו לדרגא כזו שיוכלו ללמוד ולהבין ענינים אלו, ולאידך, גם עליהם מוטלת השליחות דעשיית דירה לו יתברך, ומכיון שכן, צריכים גם הם למצוא לימוד והוראה מפרשת השבוע בנוגע להנהגתם בחיי היום–יום בכלל, ובמיוחד — בשבוע זה.

ובכן, הסיפור דפרשת השבוע מהוה מענה לשאלת רבים בקשר להאמור לעיל אודות התפקיד והשליחות לפעול שהעולם יהי’ “דירה” ו”גן” להקב”ה, דלכאורה, אין זה מתאים ושייך למצב העולם בימינו אלו, כדלקמן.

ב. כאשר מדברים אודות התפקיד והשליחות לפעול שהעולם יהי’ “דירה” ו”גן” להקב”ה, תענוג להקב”ה — מתעוררת שאלה ותמיהה: כיצד שייך לדבר על עולם שיביא תענוג להקב”ה — כאשר מצב העולם בתקופה האחרונה הוא בקצה ההפכי ממש?!

יהודים — נמצאים בזמן ומצב של גלות, עד לחושך כפול ומכופל ד”עקבות משיחא”, וכמו כן בנוגע לאינם–יהודים, שגם הם נמצאים במצב של גלות — מצבים ומאורעות שונים המונעים (לכאורה) אורח–חיים תקין, “לשבת יצרה”, על–ידי קיום שבע מצוות בני–נח.

אף פעם לא הי’ העולם במצב של מהומה כמו בתקופה האחרונה — הן בנוגע למאורעות הקשורים עם טבע העולם, והן בנוגע ליחסי החברה והאנושות:

בנוגע למאורעות מצד טבע העולם — אירעו בחדשים האחרונים אסונות טבע, רעידות–אדמה ושטפונות כו’ (במקומות כאלו שבמשך עשרות שנים לא אירע דבר), אשר, על ידם נגרם הרס וחורבן, ונפלו קרבנות רבים — לעשרות, מאות ואלפים!

ובנוגע ליחסי החברה והאנושות — הרי מעולם לא היתה סכנה גדולה כזו מהתנגשות בין שני גושים, אשר, כל א’ מהם מתיימר לשלוט על כל העולם כולו, כפי שהמצב הוא בתקופה האחרונה!

מלחמות בין מלוכות — היו גם בדורות שלפני זה, כידוע בדברי ימי האדם עלי–אדמות שבכל דור ודור היו מלחמות בין מלוכה למלוכה; חומרת המצב בתקופה האחרונה היא, איפוא, שכל העולם כולו נחלק לשני צדדים, כלומר, כל מלוכה ומלוכה, גם היותר קטנה, אין לה ברירה אלא להצטרף לא’ משני הצדדים (ומזמן לזמן הולך וגובר ההכרח שבדבר), ושני צדדים וגושים אלו — למרות שמנסים לדבר ביניהם דברי שלום, ועד שמדברים דברי שלום, הרי בנוגע למעשה בפועל — מכינים כלי–מלחמה, רחמנא ליצלן, שלא יגיעו למצב כזה!

וכאמור, מצב כזה — לא הי’ מעולם, כי אם, בתקופה האחרונה, בדורנו זה, ועד לחדשים הכי אחרונים.

ומכיון שכן, נשאלת שאלה וקושיא: כיצד שייך לדבר אודות מעמד ומצב ד”והיתה לה’ המלוכה”, על–ידי–זה שכל בני–האדם ממלאים את תפקידם ושליחותם לעשות שהעולם יהי’ “דירה” ו”גן” להקב”ה (“לגני לגנוני”), תענוג להקב”ה — כאשר העולם כולו נמצא במצב של ניגוד והתנגשות בין–גושית?!

ג. על שאלה זו — ישנו מענה, כאמור, בסיפור דפרשת השבוע, כדלקמן (ס”ו ואילך).

ובהקדמה — שהמענה לשאלה זו צריך להיות באופן המובן לכל אדם, אפילו מי שאינו שייך (לעת–עתה על כל פנים) לרזין וסודות התורה, ולא עוד, אלא אפילו לאינם–יהודים, כלומר, בשכל אנושי.

ועד כדי כך, שיש למצוא את המענה לדבר — במציאות העולם גופא, באופן הנראה בגלוי בעיני בשר.

ובזה גופא — מכיון ששאלה זו קשורה עם מצב העולם בתקופה האחרונה, הרי מובן, שגם המענה לשאלה זו צריך להיות מענין שנתחדש ונתגלה בתקופה האחרונה.

וכללות הענין — כדאיתא בזהר “ובשית מאה שנין לשתיתאה (שנת ת”ר דאלף הששי) יתפתחון תרעי דחכמתא לעילא ומבועי דחכמתא לתתא כו’”, כלומר, התפתחות וריבוי החכמה, כולל — בנוגע לחכמות חיצוניות שבעולם, ובזה גופא — הולך וניתוסף בהתפתחות המדע מזמן לזמן, עד לתקופה האחרונה ממש.

ובפשטות: “כל מה שברא הקב”ה בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה”, ולכן, אם יתחדש דבר המהוה מענה לשאלה שתתעורר לאחרי עשרות שנים — הרי התחדשות מענה זה היא “לבטלה”, כביכול. ובמילא, בהכרח לומר שהמענה לענין מסויים זה נתחדש באותה תקופה שבה נתעוררה השאלה, כדלקמן.

ד. לעומת התדרדרות העולם כולו למצב של ניגוד והתנגשות בין–גושית — נתחדש בתקופה האחרונה חידוש מהפכני, אשר, על–ידי כמות הכי קטנה ניתן לפעול דבר הכי גדול, עד לשינוי ומהפכה שתפעל בכל העולם כולו:

בשנים שעברו, כאשר רצו לעשות מהפכה מן הקצה אל הקצה בשטח מסויים, שטח גדול בעולם — הוצרכו לכמות גדולה של חומר שבכחו לעשות שינוי, צבא גדול, ריבוי כלים וכיו”ב, אשר, על ידם יוכלו לפעול שינוי עיקרי, ועל אחת כמה וכמה — מהפכה.

וכאן בא החידוש שנתגלה בעשרות השנים האחרונות, ובמיוחד לאור החידושים שנתגלו בשנים האחרונות ממש — שעל–ידי כמות הכי קטנה, ובלשון העולם: “אטום”, ניתן לפעול ברגע כמימרא שינוי עיקרי, עד לשינוי שיפעל בכל העולם כולו!

אמנם, קיימת אפשרות לנצל כח עצום ונפלא זה לדברים בלתי–רצויים, רחמנא ליצלן, אבל, אפשרות זו אינה אלא כדי שיוכל להיות ענין של בחירה, ובלשון הכתוב: “נתתי לפניך גו’ את החיים ואת הטוב”, וביחד עם זה — גם הפכו (כהמשך הכתוב), ועל זה בא הציווי “ובחרת בחיים”, כלומר, שהאדם ישתמש בשכלו להתבונן ולבחור מרצונו הטוב (לא בגלל שאין אפשרות אחרת) להתנהג על–פי צדק ויושר, מכיון שמבין בשכלו שדרך זו היא דרך ה”חיים” וה”טוב”, ובנדון דידן — שמנצל כח עצום ונפלא זה לטובת העולם והאנושות.

וכאמור, בדורות שלפנינו לא היתה קיימת אפשרות כזו. — בטבע העולם הי’ כח זה, אבל, לא נתגלה לבני–אדם עד שיוכלו להשתמש בו.

וטעם הדבר — מכיון שאז לא הי’ צורך בדבר, ובמילא, “לא ברא דבר אחד לבטלה”; מה שאין כן בימינו אלו, כאשר נוצר מצב של ניגוד והתנגשות בין–גושית בכל העולם כולו — נתעורר צורך והכרח לגלות בעולם דבר חדש, שעל–ידי כמות הכי קטנה ניתן לפעול שינוי עיקרי להטבת מצב העולם כולו (כאשר מנצלים כח זה באופן המתאים), בתור מענה ומשקל–נגד למצב האמור.

ועוד נקודה חשובה בכל האמור — שהדבר יכול להעשות על–ידי אדם אחד בלבד, ואפילו “נער קטן” (כלשון הכתוב: “ונער קטן נוהג בם”), ואצלו גופא — ללא יגיעה ומאמץ רב, כי אם, בלחיצת כפתור בלבד — אם רק ילחץ על הכפתור הנכון, אזי יפעל שינוי לטובה בכל העולם כולו!

ה. זהו איפוא המענה על השאלה האמורה — מענין שרואים במוחש ובגלוי בטבע העולם:

כאשר מישהו שואל כיצד ניתן לפעול בתקופתנו זו שהעולם יהי’ “דירה” ו”גן” להקב”ה — אומרים לו: אדרבה — דוקא בתקופתנו זו נתגלה בעולם כח אדיר, שעל–ידי כמות הכי קטנה יכול אדם אחד ויחידי לפעול שינוי עיקרי בכל העולם כולו.

ענין זה — הוא פסק–דין מפורש ברמב”ם:

“צריך כל אדם  שיראה עצמו . . וכן כל העולם חציו זכאי כו’, עשה מצוה אחת, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, וגרם לו ולהם תשועה והצלה”, כלומר, אדם אחד, על–ידי פעולה אחת — יש בכחו לפעול “תשועה והצלה” לכל העולם כולו.

אמנם, ענין זה הוא באופן של אמונה, כלומר, יהודי הוא מאמין בן מאמין, ולכן, מאמין באמונה פשוטה שפסק–דין הרמב”ם — הלכה בתורה — הוא בודאי אמת לאמיתתו, אבל אף על פי כן, רצונו שיסבירו לו את הדבר גם בשכל הפשוט, עד כדי כך, שיוכל להסביר זאת לאינם–יהודים, אשר, דברי הרמב”ם בספרו “משנה–תורה”, “יד החזקה”, לא נועדו עבורם (אם כי הרמב”ם שימש בתור “מורה נבוכים” גם לאומות–העולם, כידוע בדברי ימי חייו).

ובכן, בימינו אלו — רואים דבר זה במוחש:

אדם אחד, “נער קטן”, בפעולה אחת בלבד, לחיצת כפתור — יכול לפעול שינוי בכל העולם כולו!

אדם זה אינו צריך להיות “מלומד גדול” שיודע ומבין כיצד פועל ה”אטום”, וכיצד יתכן שלחיצת כפתור תפעל בכל קצוי תבל; לא נוגע כאן ענין של שכל והבנה, כי אם, מעשה בפועל — לחיצת כפתור!

ואם הדברים אמורים בכיוון הבלתי–רצוי, שיש לחשוש מפעולה כזו על–ידי אדם שאינו שפוי בדעתו (“ניט קיין נאָׂרמאַלער מענטש”), הן מנקודת–מבט אלקית, והן מנקודת–מבט אנושית, “לשבת יצרה” — הרי על אחת כמה וכמה שבורא העולם ומנהיגו קבע בעולם את האפשרות שיוכלו לנצל זאת בכיוון הרצוי.

ובפשטות: שעל–ידי פעולה אחת (לחיצת כפתור) במילוי רצונו של הקב”ה (שבע מצוות בני–נח — על–ידי כל באי העולם, ותרי”ג מצוות התורה — על–ידי בני ישראל) — יכולים לפעול שינוי לטובה בכל העולם כולו, עד ל”תשועה והצלה”.

וכל זה — גם אם אינו מבין בשכלו כיצד נפעל הדבר, שכן, לא נוגע כאן ענין של שכל והבנה, כי אם, מעשה בפועל, ובלשון הידוע: הקדמת נעשה לנשמע, שזהו “כלל” שניתן במתן–תורה עבור כל באי העולם, שבנוגע לקיום רצונו של הקב”ה יש להתנהג באופן דהקדמת נעשה לנשמע.

וכאמור, ענין זה אינו קשור עם “דת” ו”אמונה” — שהרי רואים במוחש שפעולת השינוי בעולם כולו על–ידי לחיצת כפתור יכולה להעשות גם על–ידי אדם שאין לו שום מושג בהבנת הדבר, אם רק ילחץ על הכפתור הנכון; וכן הוא בנדון דידן — שכאשר הקב”ה יזמין לו את הכפתור הנכון, על–ידי שלוחיו או על–ידי תורתו וכיו”ב — אזי בפעולה אחת ויחידה יפעל “תשועה והצלה” לכל העולם כולו.

ו. כאמור לעיל (ס”ג) — יש הוראה ולימוד מהסיפור דפרשת השבוע, הן מכללות הסיפור והן מפרטי הסיפור, ככל עניני התורה (גם הסיפורים שבה) שמהווים הוראה בחיי היום–יום, ובמיוחד — בזמן שבו קורין ולומדים פרשה זו בתורה.

ובכן, בפרשת השבוע, פ’ בשלח, ישנו מענה על השאלה האמורה: כיצד מדברים על תיקון העולם להיות “דירה” ו”גן” להקב”ה — כאשר נמצאים בעיצומה של הגלות, לאחרי ריבוי שנות גלות, וכאמור, לא רק שבני ישראל נמצאים במצב של גלות, אלא גם בנוגע לאומות–העולם, אשר, רבים מהם אינם מקיימים מצוות שנצטוו בני–נח, ולא עוד, אלא שיש ביניהם כאלו שיכולים להפריע לכל עניני טוב, צדק ויושר?!

הנה, נוסף על האמור לעיל, שרואים בעיני בשר, שכאשר מכוונים לכפתור הנכון, הרי בלחיצה אחת בלבד פועלים “תשועה והצלה” בכל העולם כולו, מבלי שאף א’ יוכל לעכב ולמנוע זאת — ישנו לימוד נוסף מפרשת השבוע, כדלקמן.

ז. תוכן הסיפור דפרשת השבוע הוא — גאולתם של ישראל מגלות מצרים — “בשלח פרעה את העם”:

במשך מאות שנים היו בני ישראל במצב של עבדות בארץ מצרים. ואף על פי כן, בבוא הזמן — נגאלו תיכף ומיד, “כיון שהגיע הקץ לא עיכבן אפילו כהרף עין”.

ולא עוד, אלא שגאולתם היתה באופן ד”בשלח פרעה את העם”, כלומר, פרעה ששעבד אותם לעבדים במשך מאות שנים — הוא בעצמו דאג לכך שיצאו מהגלות, ועד שבעצמו שלחם וגירשם מהגלות (כפי שהבטיח הקב”ה למשה רבינו: “עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו”), והוסיף לתת להם משלו כדי צרכם — “גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות וגו’” (כמדובר בארוכה בהתוועדות שלפני זה).

והגע עצמך:

באותה תקופה הי’ פרעה מלך מצרים “מושל בכיפה” — שליט בכל העולם כולו,

דבר שהתחיל עוד בזמנו של יוסף, בשנות הרעב, כאשר מכל העולם כולו הוצרכו לבוא למצרים לקנות תבואה, כך שמכל העולם כולו הזרימו למצרים ריבוי כסף וזהב, שנאסף ונתקבץ באוצרותיו של פרעה מלך מצרים — כדברי הגמרא: “כל כסף וזהב שבעולם יוסף לקטו והביאו למצרים”, לא רק מארץ מצרים וארץ כנען, אלא גם מכל הארצות, ועד ש”שלש מטמוניות הטמין יוסף במצרים כו’”, אשר, בכל א’ מהן היה עושר מופלג,

ומכיון שכן, גדלה ביותר עשירותו של פרעה מלך מצרים, בד בבד עם הכח והשלטון כתוצאה מעשירות מופלגה זו.

ובכן, כחו ושלטונו של פרעה מלך מצרים, נוצל, בסופו של דבר, ליציאת בני ישראל ממצרים, כאמור, “בשלח פרעה את העם”.

ועל אחת כמה וכמה שרי וחרטומי מצרים — אשר, עוד לפני כן טענו לפרעה: “שלח את האנשים”, ורק פרעה עצמו — “ויחזק ה’ את לב פרעה ולא אבה לשלחם”, למרות דעתם ורצונם של שריו וחרטומיו, עד שבסופו של דבר, לא זו בלבד שהסכים שבני ישראל יצאו ממצרים, אלא יתירה מזה — “בשלח פרעה את העם”, היינו, שפרעה עצמו עמד בראש לשלוח את בני ישראל מגלות מצרים.

ולא עוד, אלא שהיציאה מהגלות (“בשלח פרעה את העם”) היתה באופן ש”בני ישראל יוצאים ביד רמה”, “בגבורה גבוהה ומפורסמת”, על מנת ללכת להר סיני לקבל את התורה — “בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה”.

ונמצא, שתוכן ונקודת הסיפור דפרשת השבוע הוא — שבזמן הכי קצר, “כהרף עין”, נעשה שינוי מן הקצה אל הקצה, ממצב של גלות ושעבוד, למצב של חירות וגאולה בתכלית השלימות.

ח. סיפור זה מהוה מענה על השאלה האמורה:

הן אמת שעברו ריבוי שנים שבהם נמצאים בני ישראל במצב של גלות, וכן בנוגע לאומות העולם, שישנם רבים שרצונם להתנהג באופן הרצוי, אלא שנמצאים במצב של גלות תחת שלטון אי–הצדק;

אבל, במשך זמן של “הרף עין” יכול להיות שינוי מן הקצה אל הקצה — כפי שהי’ בימים ההם, שבמצרים גופא ניצחו השרים והחרטומים שסברו שיש לשלח את בני ישראל מהגלות, ולא עוד, אלא לעזור ולסייע להם שיציאתם מהגלות תהי’ “ביד רמה”.

ו”כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות” — שבקרוב ממש יוצאים מגלות זה, “לא עיכבן אפילו כהרף עין”, “בנערינו ובזקנינו גו’ בבנינו ובבנותינו”, “גם מקננו ילך עמנו”, “ביד רמה”, ובאופן שגם אומות העולם מסייעים לבני ישראל לצאת מהגלות — “בשלח פרעה את העם”.

ועד שבאים ל”אז ישיר משה ובני ישראל” (כהמשך הפרשה) — כדברי חז”ל (בתורה שבעל פה — “פירושה” דתורה שבכתב) “שר לא נאמר אלא ישיר”, לשון עתיד, דקאי על ה”שירה העשירית” שתהי’ בגאולה האמיתית והשלימה על–ידי משיח צדקנו — “שיר חדש”, לשון זכר, גאולה שאין אחרי’ גלות.

וגאולתם של ישראל פועלת גאולה (“תשועה והצלה”) בכל העולם כולו — כדברי הרמב”ם: “יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה’ וינצח… ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל” — בנוגע לבני ישראל ונוסף לזה — “ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה’ ביחד, שנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה’ ולעבדו שכם אחד”.

וכן תהי’ לנו — גאולה האמיתית והשלימה על–ידי משיח צדקנו, גאולת בני ישראל, וכן גאולת העולם כולו, “לתקן עולם במלכות שד–י”, מתוך שמחה וטוב לבב, “אז ישיר”, “שיר חדש”, במהרה בימינו ממש.