ישראל בוטמן
הרב ישראל בוטמן ע”ה לא היה רק ‘שליח’ בעירו, אלא גם דמות אבהית חמה ומקרבת שידע להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחת מתושבי העיר, להעניק מילה טובה ועידוד. הוא ידע לגעת בנפשותיהם של אלפים מתושבי העיר שהולכים דואבים והמומים על לכתו בדמי ימיו של שליח הרבי מה”מ
הרב ישראל בוטמן ע”ה לא היה רק ‘שליח’ בעירו, אלא גם דמות אבהית חמה ומקרבת שידע להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחת מתושבי העיר, להעניק מילה טובה ועידוד. הוא ידע לגעת בנפשותיהם של אלפים מתושבי העיר שהולכים דואבים והמומים על לכתו בדמי ימיו של שליח הרבי מה”מ
בהנחת תפילין עם ראש העיר | עם מקורביםשליח רב אנפין היה הרב ישראל בוטמן ע”ה בעירו נהריה. הוא היה מהדמויות הדומיננטיות והאהודות ביותר בעיר. למרות שלא נשא באף משרה רשמית במסגרות הממשלתיות או הרבניות, מכל מקום הוא היה שותף לא–רשמי בכל הפורומים החשובים ביותר בעיר. ידו הייתה בכל דבר, בעירייה, במועצה הדתית, בהסתדרות, ובעצם היכן לא?! דומה כי לא הייתה כמעט דמות בעיר שלא הכירה אותו ולא היה לו עמה קשר כזה או אחר. את חותמו, חותם אהבת ישראל ואכפתיות רבה, הותיר על אלפים רבים מתושבי העיר השרויים בימים אלה באבל כבד.
הרב ישראל בוטמן נולד ביום ז’ באלול תשי”ח, להוריו הרב שלום דובער בוטמן ומרת דבורה שיבלחט”א. בהיותו בגיל עשר הגיעוו הוריו לארץ הקודש, והם התיישבו בתל אביב. בצעירותו למד בישיבת “תומכי תמימים” בלוד, בכפר חב”ד ולאחר מכן ב”תומכי תמימים” המרכזית 770. לאחר נישואיו עם רעייתו מרת שפרה, בתו של המוהל הרב חיים עוזר מרינובסקי, למד בכולל כשנה.
בחורף תשמ”ב פנה לארגון צעירי חב”ד בארה”ק, אל היושב ראש דאז הרב ישראל לייבוב, בבקשה למצוא לו מקום לשליחות. הוא סובב בערים שונות עם ראש אגף הסניפים דאז הרב נחום כהן, ולבסוף בחר בעיר הצפונית נהריה, ולאחר קבלת אישורו של הרבי התיישב במקום והחל לפעול בעיר. לא קלה הייתה תחילת דרכו בעיר. לימים סיפר כי התקבל בצורה צוננת, אולם אט אט, בזכות נפשו הרחבה והלבביות הטבעית שבו, הצליח לבסס את מעמדו בעיר כשליח אהוב ונערץ.
הוא לא שקט על שמריו, ובשנת תשמ”ו פתח בעיר כולל אברכים תחת חסותו של רב העיר דאז האדמו”ר רבי דוד אבוחצירא, במטרה להגדיל תורה ולהאדירה. במשך השנים עמד בקשר הדוק עם האדמו”ר אבוחצירה, והשניים פעלו רבות למען תושבי העיר, ולא רק.
הרבי כותב לו: “גרם נחת רוח רב”
הוא בנה בנהריה מערכת גני ילדים גדולה ומרשימה בה למדו במשך השנים אלפי ילדים. הוא יכול היה לבנות מוסדות חינוכיים מרשימים ולהצליח בהם, אך הקפיד שלא להשיג גבול של מוסדות חינוך חב”דיים שהיו באיזור, לשם שלח את ילדיו. בזכות מערכת גני הילדים התקרבו ליהדות מאות משפחות. הוא ניצל ערבי הורים, כינוסים שונים, כמו גם קשרים של הורים עם חב”ד, כדי לקרבם אל התורה ואל המאור שבתורה. רבים מההורים שזכו להכיר מקרוב את חב”ד, החלו לתרום לפעילויות שלו, ורבים אף הפכו את חייהם בעקבות הילדים שלמדו בגנים.
הוא הפעיל מערכת של פעילות צא”ח כל השנה. תהלוכות ל”ג בעומר של נהריה נחשבו לתהלוכות המוצלחות ביותר ברחבי הארץ. לקראת חגים ניצל מערכת קשרים אישיים ודאג למשלוחי מנות בפורים, חלוקת מצות שמורה בפסח, ועוד.
גם לאחר שקיבל תפקידים ניהוליים משמעותיים בחב”ד הארצית, המשיך להיות דומיננטי בפעילות החב”דית בנהריה. הוא שלט בהכל, ידע כל דבר ולא היה דבר שנדרש לו ולא טיפל בו כדבעי.
בעשור האחרון לחייו, הפעיל בית תמחוי בעיר שסייע לעשרות נזקקים מידי יום, ואף הגיע למעגל רחב של עזרה למאות נצרכים לקראת החגים במעגל השנה.
פעם, לאחר אחת הפעולות שביצע בעיר, דיווח על כך לרבי וכתב לו כי הוא מקווה שגרם לרבי נחת רוח. הרבי בתשובתו כתב לו תשובה נדירה: ‘גרם נחת רוח רב, תנוח דעתו כשם שהניח את דעתי’.
איש של חיבור
הרב בוטמן ידע ללכת כנגד רוחו של כל אחד ואחד מתושבי העיר. הוא היה בר–שיח עם חשובי הרבנים, ידע לייצג נאמנה מול עולמם של אדמו”רים, אך גם ידע להיות עממי לדבר ולהבין את פשוטי ודלת העם. תמיד ידע להגיד מילה טובה לאנשים באשר הם, גם אנשים מסכנים ושבורי לב. מילה במקום הנכון, חיוך של חום ושל אהבה. מסר של עידוד ופיוס. בחושו המיוחד ידע לזהות מי רעב ללחם ומי צמא למילה טובה, מי צריך שישלחו לו חבילה של אוכל ומי צריך סיוע.
אחד הסיפורים המרגשים על האכפתיות שלו מכל יהודי, סיפר האדמו”ר רבי דוד אבוחצירא עצמו, על יהודי שהגן על יהודי בחו”ל וכתוצאה מכך המשטרה ביקשה להאשימו בפלילים. הלה נמלט מבעוד מועד לארץ ישראל, שכן ידע שהמשטרה תדאג להאשימו, ויהי מה. שלטונות אותה מדינה ביקשו את הסגרתו. בעקבות זאת הוטל עליו מעצר בית, והלה ממתין עדיין לדיונים בעניינו. הלה מצא ברב בוטמן כתובת לשפוך את לבו ודאגתו, למרות שלא הייתה ביניהם כל היכרות מוקדמת! הוא התקשר אל הרב בוטמן כמעט מדי יום ביומו וביקשו לסייע לו. העניין נגע ללבו של הרב בוטמן שראה בכך מצוות פדיון שבויים כפשוטה, והוא הפעיל שתדלנות עם כל מי שרק יכול היה לסייע בעניין.
פעמים רבות דיבר על כך אף עם רבי דוד אבוחצירא עצמו וביקש ממנו להפעיל את השפעתו על מי שאפשר. האדמו”ר שראה כי העניין כה נוגע ללבו של הרב בוטמן, החל להירתם לטובת העניין. לאחר שבית המשפט אישר את הסגרתו של הצעיר לחו”ל, נדרשה חתימת שר המשפטים על צו ההסגרה. בהשפעת הרב בוטמן התקשר האדמו”ר רבי דוד אבוחצירא אל שר המשפטים ואמר לו “אני צריך אותך פה דחוף בנהריה”. הלה לקח מסוק והגיע לנהריה במהירות האפשרית, שם ישבו שלושתם לשיחה ודנו בבעיה. האדמו”ר פתח ואמר לשר המשפטים: “יושב פה עמנו הרב בוטמן, והוא מעיד שהלה לא אשם. עשה אפוא כפי שהרב בוטמן אומר, ואני מבקש ממך שלא תחתום על המסמך”.
רבי דוד אבוחצירא הוסיף וסיפר, מדוע הוא עצמו נרתם לעניין באכפתיות כה גדולה? - בזכות המסירות שראה אצל הרב בוטמן שמסר נפשו על העניין הזה “עד שכאילו אין לו במה להתעסק מלבד בפרשה הזאת”, סיים האדמו”ר את סיפורו בהתרגשות.
אחד מאנשי בית חב”ד מוסיף ומספר על מידת האכפתיות של הרב בוטמן:
“בימים האחרונים מגיעה מדי יום ביומו אישה שמסתובבת סביב לבית חב”ד בנהריה כאילו היא מחפשת משהו. אני מכיר את דמותה של האישה הזאת, לאחר שבמשך תקופה הגיעה כל יום לבית חב”ד כדי לשוחח עם הרב בוטמן. היא הייתה נראית אישה מכובדת ביותר, ולא ככזו שמחפשת אחר תעסוקה. פעם שאלתי אותו לפשר העניין, והוא סיפר לי כי אישה זו הגיעה לנהריה מחו”ל יחד עם בנה, לאחר מסכת גירושין קשה. היא הגיעה למצב של פת לחם וכמעט נזרקה מדירתה אל הרחוב. “לא יכולתי לראות אותה כך, וסייעתי לה במגורים”, סיפר הרב בוטמן. “היא ממשיכה להגיע כל יום לבית חב”ד כדי לבקש אוכל. אני גם משוחח איתה ומרגיע את רוחה”, הוסיף. מאז פטירתו היא ממשיכה להגיע לבית חב”ד ומסתובבת סביב סביב מבלי לדעת מה לעשות ובפני מי לשפוך את לבה”.
הרב בוטמן אף הציל את חייהם הרוחניים והגשמיים של אנשים רבים. פעם אחת נכנסה לבית חב”ד אישה תושבת העיר וסיפרה כי בתה הנערה יוצאת עם בחור ערבי ומבקשת להנשא לו. האם באה לבקש את עזרתו של הרב בוטמן, ותוך כדי דברים הוציאה מתיקה אקדח טעון, נופפה בו ואמרה כי אם בתה תתחתן עם הערבי, היא תשתמש באקדח… הרב בוטמן הרגיע אותה בקור רוח ונכנס לעובי הקורה. הוא השקיע שעות רבות ומאמצים אינספור בשיחות עם הנערה. לימים היא לא רק עזבה את הערבי, אלא אף חזרה בתשובה והקימה בית יהודי למופת.
אנשים רבים מספרים כי הרב בוטמן ידע להיות נוכח בצמתים קריטיים בחייהם ובכל פעם הוא היה שם בשבילם. אחד מהם הוא ר’ מתי כהן, מחסידי חב”ד בנהריה ומנהל מחלקת הכשרות ברבנות נהריה: “לאורך כל דרך חיי בעשרים ושתיים השנים האחרונות, הרב בוטמן עמד בכל צומת מרכזי בחיי וסייע לי. כל מה שיש לי - ממנו בא.
“נולדתי בנהריה בבית לא שומר מצוות. התגלגלתי לקראון הייטס בין השנים תשמ”ח לבין תנש”א אז חזרתי לארץ ישראל, אך טרם ‘הבשלתי כל צרכי’ כחב”דניק. את הליטוש הסופי עשה הרב בוטמן. הוא שידך לי את זוגתי, ומאוחר יותר סידר לי עבודה כמשגיח כשרות מטעם אחד מגופי הכשרות הגדולים בארץ ישראל, ולימים אף סידר לי את התפקיד הנוכחי כמנהל מחלקת הכשרות ברבנות נהריה.
“עד היום אני לא מבין איך הוא ‘הלביש עלי’ את הסירטוק החב”די. לא אשכח את היום הזה כשהייתי חתן, הוא לקח אותי עמו לתל אביב. עשה לי סיבוב ברחבי העיר; לקח אותי לאביו שהיה מוכר בדים ברחוב יפו, כמדומני, וזכיתי לראות שם תמונה מיוחדת של שניים מזקני החסידים, אביו שיבלחט”א ועוד חסיד מבוגר, יושבים בין הבדים ולומדים חסידות באמצע היום בין לקוח ללקוח. באותה נסיעה קנה לי מגבעת חסידית וסירטוק, וכך החליק זאת עלי בקלילות אופיינית.
“בכל תחנה ובכל אבן–דרך בחיי, הוא היה שם. בעת שמחה ובאירועים משפחתיים, ולהבדיל בתקופות קשות, הוא ליווה אותי. אין יום שלא דיברנו בו כמה פעמים. בשבילי נפער חלל עצום”.
לרב בוטמן היו עוצמות מיוחדות - באותה מידה שבה הוא היה “הרב בוטמן”, הוא גם היה “שרוליק”. הוא ניחן במידת אנושיות נדירה וחום לבבי. היה לו חוש בבני אדם. הוא ידע לגעת בנפשם של בני אדם. אפשר לשמוע מפי כל האנשים שהכירו אותו את המשפט הבא “הרב בוטמן? מה פירוש, הוא הידיד הכי טוב שלי”.
הוא השתתף באינספור אירועים אצל תושבי העיר. גם אם היה עסוק מאד, לא ידע לומר ‘לא’, ותמיד הופיע ואף נשא דברים.
ואכן, אין כמעט אדם בנהריה שלא היה לו מפגש איתו. אם בשמחות, או להבדיל בהלוויות, מקרי עזרה וסיוע או סתם התעניינות. תמיד היה אומר שלום בהארת פנים, מתעניין בחן ומתוך חוש מיוחד. כעת, עם לכתו, מרגישים ביתר שאת את החֶסֶר ואת החלל הגדול שנפער. גם בלוויה ועוד קודם לכן, במשך הימים ששהה בטיפול נמרץ, הגיעו רבים מתושבי העיר לבקרו. עובדי בית הרפואה מכל הסוגים ומכל השכבות: רופאים, בעלי מקצוע, מאבטחים, עקרות בית, טרחו ובאו לחדרו. כל נהריה דיברה ושאלה ‘מה קורה עם הרב בוטמן?’ אחת המנקות בבית הרפואה הייתה מגיעה כל יום לחדרו באמרה “אני חייבת להיות פה ולראות אותו”. נוצר ואקום גדול.
עדות חמה על פועלו של הרב בוטמן לתושבי נהריה, מעניק מר ז’קי סבג, ראש העירייה: “נפלה בחלקי הזכות והכבוד להכיר את הרב בוטמן; איש מיוחד, רב פעלים, בעל יוזמות מבורכות לטובת תושבי נהריה. עיריית נהריה עבדה בשיתוף פעולה מלא עם הרב ודאגה למלא את בקשותיו.
“הרב בוטמן הקים רשת גני ילדים ונלחם לאשר לו גני ילדים נוספים. פתח בית תמחוי לסייע לנזקקים. עזר למשפחות קשות יום בעיקר לקראת החגים. נהג לחגוג ולהלהיב את קהילתו, בחגים באמפיתיאטרון בנהריה. בעת מלחמת לבנון השנייה, פעל הרב באמצעות אנשי חב”ד בשיתוף פעולה הדוק עם העירייה ויחדיו סייעו לתושבים במקלטים ובחדרי הביטחון.
“אחד הדברים הבולטים לפועלו של הרב בוטמן ז”ל היה קירוב לבבות. הרב הטביע את חותמו בעיר ובתושבים. בדתיים ובחילוניים כאחת. כולם אהבו אותו”, מסיים ראש העירייה.
לא ייפלא אפוא כי בשבוע האחרון לחייו, התעקש ראש העירייה מר ז’קי סבג שיופיע בטקס חנוכת הבית וקביעת המזוזה לאולם ספורט חדש בבית ספר ע”ש כצנלסון בעיר. הוא השיב למזכירת ראש העירייה כי לא יוכל להגיע בשל אזכרה שהבטיח להיות נוכח בה. לאחר כמה דקות התקשרה שוב ואמר כי ראש העירייה אמר כי “רק הרב בוטמן יגיע לקביעת המזוזה”. הרב בוטמן אכן הגיע ותמונתם המשותפת עומדים ליד מזוזת הפתח התפרסמה בשבוע האחרון לחייו בכל המוספים העירוניים - מה שהיה בהשגחה פרטית כעין פרידה מהאיש הכי דומיננטי בנהריה.
יו”ר “רשת אהלי יוסף יצחק”
בשנת תשנ”ו, לאחר פטירת הרב מאיר פריימן מנהל “רשת אהלי יוסף יצחק”, פנה אליו הרב דוד חנזין יו”ר הרשת, וביקשו להתמנות למנכ”ל. הוא נענה לאתגר הלא–פשוט והמורכב כל כך, והתגייס בכל מאודו ונפשו לתפקיד אותו נשא במשך ח”י שנים, עד לפטירתו.
במשך השנים נסע פעמים אין ספור בענייני הרשת - אם זה לסיורים בבתי הספר או לפקוד את לשכותיהם של פקידים בכירים במשרד החינוך, שם כיבדוהו מאוד.
על אחת החוויות הראשונות שלו בהנהלת ה”רשת” סיפר בעצמו: “בימים הראשונים שלי בהנהלת ה’רשת’, נסעתי עם הרב דוד חנזין ע”ה לבית הספר בגבעת עדה, שם קיבלה את פנינו המנהלת הרבנית פרלה וולוסוב. יחד עמה ערכנו סיור בכיתות בית הספר. כשהגענו לחדר המורות, שאל אותה הרב חנזין איפה נמצא חדר המורים? היא ענתה כי בבית ספר אין מורים ולכן גם אין חדר מורים.
“לאחר מכן הוא לקח אותי לצד ואמר לי: ‘ר’ ישראל, בבית הספר לומדים בנים, אבל אין מורים. תראה להביא לכאן מורים, ולסדר להם חדר מורים…”
• • •
בתחילת חודש אדר עבר התקף לב קשה, ולאחר אשפוז קצר בבית הרפואה, השיב את נשמתו לבוראה בליל שבת קודש פרשת ויקרא, ו’ באדר שני.
שבת זו הייתה שבת קשה ביותר לבני הקהילה החב”דית בנהריה שהקים בעשר אצבעותיו. עם בוקר יום השבת נודעה הבשורה המרה לאנשים שהיו כה קרובים אליו. האבל היה קולקטיבי: בכניסה לבית הכנסת ישבו כל ילדי הקהילה הצעירים, ילדים כבני שבע ושמונה, כולם המומים או בוכים. מראה מצמרר. התפילה נעשתה ללא טעם ומתיקות שבתית. כשהגיע הזמן בו היה רגיל לעלות ולחזור שיחה של הרבי, ר’ ישראל לא קם ממקומו. האווירה הקשה העצימה שבעתיים. “לראות את המקום שלו ריק, זה נורא”, סח לבו אחד המתפללים. “ומי ירקוד על השולחנות בשמחת תורה? מי יעלה על הבימה וינווט את הכול כפי שהוא היה עושה תמיד?” שאלה שנותרה ללא מענה.
מסע הלוויתו יצא בבוקרו של יום ראשון מעיר שליחותו נהריה, ומשם המשיך לבית הלוויות שמגר בירושלים עיה”ק, שם נפרדו ממנו בני משפחות והמוני מקורבים, ידידים ומכרים שלא הסתירו את דמעותיהם וכאבם על פטירתו הפתאומית. בהלוויה השתתפו מאות משלוחי הרבי, רבני חב”ד בארה”ק, משפיעים אישים ותושבי עירו נהריה. לאחר מכן המשיך מסע ההלוויה לחלקת חב”ד בהר הזיתים, שם נטמן.
תושבי נהריה מתקשים לעכל את האסון הנורא, כמו היה זה אסונם האישי הפרטי. “אנשים ברחוב ובוכים מהאבדן הזה”, מספר אחד מבאי בית חב”ד ל”בית משיח”. “גם אנשים שאיננו מכירים נכנסים לבית חב”ד ובוכים. זו אבידה מאד גדולה בעיר שכן הוא היה מורגש. כל אחד הכיר אותו מכיוון אחר; היה לו מעגל מכרים רחב מאד בקרב תושבי העיר”.
ראש עיריית נהריה מר ז’קי סבג, ידידו האישי, שיגר מכתב תנחומים לבני המשפחה ולקהילת חב”ד: “אנו המומים וכואבים על הסתלקותו בטרם עת של חבר ורב יקר מחיינו. קשה לדבר על הרב בוטמן בלשון עבר. ביום ראשון שעבר, קיים בנוכחות מאות אנשים את המצווה האחרונה שלו וקבע מזוזה באולם הספורט החדש של בית הספר ע”ש כצנלסון. אחר כך נתבשרנו שקיבל דום לב. התפללנו כולנו שיתגבר ויחזור אלינו בבריאות ובאריכות ימים. בביקורי השבועי בבית הרפואה ביום שישי לפני כניסת השבת, ביקרתי אותו ויצאתי עם הרבה תקוות לבשורה טובה ולהחלמתו. לצערי, לא כך היה. העיר נהריה ותושביה, מרכינים ראש בעצב רב”.