כל ענייניו המרובים של חודש אלול, חדורים בעניין האקטואלי - גאולה ומשיח. חשבון הצד

כל ענייניו המרובים  של חודש אלול,  חדורים בעניין האקטואלי - גאולה ומשיח. חשבון הצדק שנדרש, עוסק במיוחד בהכנת העולם לגאולה ולקבלת פני משיח צדקנו, וחשבון זה מסתיים תמיד בחיפוש ובביצוע פעולה  נוספת.

כאשר מתקרב חודש אלול, מגיעה שעתם היפה של הדרשנים, ושאר בעלי התפקידים הקשורים להשפעה, הפצה והסברה יהודית ובתוכה גם חסידית. אין צורך לחפש נושאים לדיבור או כתיבה, שהרי מדובר בחודש של תשובה, חשבון נפש, סיכום של השנה שחלפה והכנה לשנה הבאה עלינו לטובה. כל אחד מהנושאים האלו מספק חומר רב, וכולם יחד מספיקים למלא את חודש אלול ואף את השבועות שלפניו ואחריו, במשך כל השנים בעבר, בהווה ובעתיד.

ואם כך הדברים אמורים בכל חוג, הרי אצלנו, חסידי חב”ד הלומדים וחיים את תורת החסידות, הדבר נכון שבעתיים. “אני לדודי ודודי לי”, ו”המלך בשדה”, הם רק שניים מהנושאים שמתבארים באריכות, בכמות ובאיכות, ומספקים צידה רוחנית לחודש ולחיים שלמים, וכך נושאים רבים אחרים, חשבון הנפש הנדרש מעסיק אותנו גם הוא, כך שאין טעם לחפש עניינים נוספים וחדשים.

אלא - שאצל כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, אין מציאות כזו, לפיה אפשר להסתפק בכל מה שהתבאר עד עתה. חייבים לעסוק, ואכן עוסקים כל העניינים אותם הזכרנו, ורבים אחרים - בביאורים, שיחות ומכתבים, באופן העמוק והנרחב ביותר, אך בסופו ובתחילתו של דבר, ישנו נושא אחד, שהוא העניין שהזמן גרמא - הגאולה האמיתית והשלימה. זהו עניין השייך לכל יום ולכל רגע, כך שכאשר מגיעים לשבת מברכים חודש אלול, ברור שזהו העניין שבו עוסקים.

חשבון הנפש הנדרש - הוא חשבונו של האדם וחשבונו של העולם - כיצד כל אחד מאתנו מכריע את העולם ומביא אותו למצב של גאולה. העבודה של “אני לדודי ודודי לי” - היא לחבר את גמר ושלימות העבודה עם ראשית ותחילתה, את העליון והתחתון, את העולם לעולם של גאולה. המשמעות של “עקב”, אינה רק המצוות שאדם דש בעקביו או השכר שמגיע עקב שמירת המצוות, אלא הזמן של עקבתא דמשיחא, יחד עם החלק הסופי והאחרון של הגלות וקץ הימים, כמובן, הגאולה ומלך המשיח.

כאשר אנו מחפשים ושואלים את עצמנו, כיצד אפשר לחיות עם משיח, ולבטא זאת לא רק באירועים מיוחדים, או פעולות שעניינן המוצהר הוא תורת הגאולה, פרסום בשורת הגאולה ועניינו של משיח, הרי שזו היא הדרך. כל דבר וכל עניין חייבים להוביל אותנו למחשבה, הבנה ובעיקר לפעולה, שעניינה משיח וגאולה. כל יהודי עוסק בעניינו של אלול, כך שזהו הנושא שקשור כעת לגאולה.

כאמור - את חשבון הצדק, יש להקדיש לא רק לעצמנו, לטעון שיפור וחיזוק בעבודה האישית של כל אחד מאתנו. חשבון הצדק שלנו, כפי שמורה לנו הרבי, חייב לכלול את המחשבה והחישוב של כל מה שנעשה בעולם, כל ההכנה לגאולה שכבר הושלמה, לזעקה ולתביעה “עד מתי”. דרכו של חשבון, היא שעליו להסתיים בשורה תחתונה ותוצאה ברורה. רואי ומנהלי החשבונות בגשמיות, כמו גם ה”מארי דחושבנא” ועורכי חשבון הנפש, ובפרט בחודש אלול, אינם מחבבים מצב בו בסיכום החשבון יש עדיין סימני שאלה, בעיות שלא נפתרו וקושיות שאינן מיושבות. אולם בחשבון הצדק שדורש מאתנו הרבי, אסור שתישאר שורת סיכום שבסיומה אין תמיהה, קושיה וזעקה.

כל עוד איננו רואים בעיני בשר ולא זכינו לגאולה האמיתית והשלימה כפשוטה, להתגלות מלך המשיח בכל המובנים ולמטה מעשרה טפחים, עלינו לדאוג שאחרי כל סיכום, תבא השאלה מה עוד אפשר לעשות כדי להכין את העולם לגאולה, ומיד אחרי השאלה - תשובה, ביצוע ושוב שאלה.

אין פעולה לא חשובה דיה, ובפרט שכדברי הרמב”ם - את החשבון עורך הקב”ה ואצלו השקילה, המדידה והחישוב,  מתבצעות בצורה שונה בתכלית מאשר שלנו. כך מגלה לנו הרבי, כי פעולה כמו הדפסת התניא בכתב ברייל המיועד ל’סגי נהור’, הוא מאורע חשוב ביותר. לולא דבריו הק’, לא בטוח כלל שהיינו מייחסים חשיבות או תשומת לב מיוחדת למאורע כזה. אך במבט של משיח - רואים את הגאולה, רואים את השלב הנוסף והמכריע בהפצת המעיינות, לסוג נוסף ומיוחד של יהודים.

זו ההוראה לכל אחד מאתנו, בכל תחום ונושא בו הוא עוסק. מעבר לפעילות ה’מוצהרת’ בענייני משיח וגאולה, הרי כל מסר שאנחנו מעבירים, כל עניין בו אנו עוסקים ואתו אנו חיים, יהיה חלק מחשבון הצדק שלנו - הכנת העולם לגאולה. וכך, העיניים שלנו לא יהיו מסונוורות מהאור הגדול עד כדי מצב שאיננו רואים אותו ח”ו, אלא נפקח אותן לרווחה, ונראה בעיני בשר את הגילוי, בלי צורך בצמצומים ובהגנות, נראה את הרבי מה”מ מלך ביפיו, נצא לשדה לקבל פני מלכו של עולם ולקבל פני משיח צדקנו, בהכרזה:

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!