תפקידם של פנים גדולות ופנים קטנות כ”ק אדמו”ר הזקן: עניין הכרובים הוא, שפניהם כפנ

תפקידם של פנים גדולות ופנים קטנות

כ”ק אדמו”ר הזקן: עניין הכרובים הוא, שפניהם כפני אדם, בבחינת פנים גדולות ופנים קטנות. שכשם ששם של אדם אינו מהות ועצמות האדם, אלא רק כינוי לצורך פנייתו אל הזולת, כך בחינת חכמה דאצילות, שהיא בחינת התורה שנקראת אדם, ענינה הוא - פני אדם גדול - פנים גדולות, שאין זה נחשב לעומת עצמותו ומהותו יתברך, וכל עניינה הוא בכדי לגלות לעולמות. ובחינת פנים קטנות - אדם קטן, היא חכמה דבריאה, שעניינה להמשיך ולגלות את התורה באופן שיובן בשכל האדם.

(אור התורה, פרשת תרומה)

“נער ישראל ואוהבהו”

כ”ק אדמו”ר האמצעי: “כרובים” פירושם: כרביא. רביא פירושו נער. שכן היו הכרובים בציור אדם קטן. והנה הכרובים היו בצורת פני אדם גדול ופני אדם קטן. שגם פני אדם קטן, ציורו הוא כמו ציור אדם הגדול. וזהו כמשל האב שגדול בחכמה ובשנים, שמדבר עם בנו הקטן ורך בשנים, שנקרא נער, וכמו שנאמר: “כי נער ישראל ואוהבהו”. וזהו שכשדיבר ה’ עם ישראל במתן תורה, היה זה כאדם הגדול, המדבר אל ילד קטן ששכלו ומדותיו קטנים ומצומצמים בערך לגדול. ועם כל זאת, דיבר עימם ה’ פנים בפנים ממש.

(תורת חיים, פרשת תרומה, שיב,א)

אור פנימי

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: כלי המקדש הם כמו בחינת אור פנימי, שהם ועניינם הוא לגלות אלוקות ממש, בכל עולם, וככתוב: “ונועדתי וגו’ מבין שני הכרובים”.

(דרך מצותיך, מצות בנין מקדש)

צמצום בשביל הגילוי

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: נאמר: “ונועדתי לך שמה ודברתי איתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים”. נמצא ששם הוא מקום לגילוי האלוקי, וצריך ביאור איך יתאים זאת עם דברי חז”ל: “צמצם שכינתו בין בדי הארון”? אלא שהיא הנותנת: כיוון ששם היה מאיר גילוי אלוקות, על כן צריך להיות צמצום דווקא, כדי שיוכלו לקבל את הגילוי.

(תורת שמואל תרל”ט ח”א עמ’ מב)

כלי המשכן - המשכת האור למטה

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: שבת היא התכללות ההעלאות של בני ישראל בששת ימי המעשה, בהקהלת ואסיפת ניצוצות הקדושה מלמטה למעלה, ואילו עניין כלי המשכן הוא: ההמשכה מלמעלה למטה, שנפעלת על ידי כלי המשכן, כתוצאה מההעלאה של בני ישראל בעבודתם בששת ימי המעשה.

(המשך תער”ב, חלק שני, עמ’ תתקי)

אור השפע לפי כלי המקבל

כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ: אמרו חז”ל (חולין סג ע”ב): “לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה” שהרב יצמצם את אור שפע השכל לפי אופן כלי המקבל בכדי שיוכל להתקבל אצל התלמיד. שכן בקבלה טובה זו מתחזקים כלי המקבל. וכן הוא בגילוי אור אלקי,  בכדי שיתקבל בנבראים הוא ע”י הצמצום דוקא.

ובזה יובן מאמר חז”ל ש”צמצם שכינתו בין ב’ בדי הארון”. שלכאורה, הרי עיקר הגילוי הי’ה בין ב’ בדי הארון. כדאיתא בספרי (סוף פסקא ל”ג) משה נכנס ועומד באהל מועד והקול יורד משמי השמים לבין שני הכרובים, והוא שומע את הקול מדבר אליו מבפנים. ולמה נקרא זה “צמצם”?

אך היא הנותנת: שכן בכדי שיהי’ה גילוי אלקות בין ב’ הבדים אי אפשר אלא רק ע”י צמצום. והטעם לכך שדווקא כאשר האור מצטמצם אז הוא בא בגילוי, הוא: שהאור הוא לפי הערך הראוי להתגלות בעולמות.

(ספר המאמרים תרצ”ב, עמ’ קנט)

יחוד הקב”ה וכנסת ישראל

כ”ק אדמו”ר שליט”א מלך המשיח: עיקר השראת השכינה בבית המקדש הייתה בקודש הקדשים, שלכן נקרא קודש הקדשים בשם “חדר המטות”, כיוון ששם הוא אמתיות היחוד של הקב”ה וישראל, ועד “והיו לבשר אחד”. ולכן אמרו חז”ל, שבזמן שהיו ישראל עושין רצונו של מקום, היו הכרובים באופן של “ופניהם איש אל אחיו”, שרומז על היחוד של הקב”ה וכנסת ישראל.

(תורת מנחם, כרך ל חלק שני, עמ’ 205)