האדמו”ר מוויזניץ על הרה”ח ר’ שלמה קופצ’יק: הרבי שלי בתניא

האדמו”ר רבי משה יהושע הגר מויז’ניץ זצ”ל היה ידיד לפעולות חב”ד והביע בפומבי את תמיכתו בחסידי חב”ד וברבי מה”מ * נאבק בפומבי למען מינוי הרב לנדא כרבה של בני ברק, והיה בין האדמו”רים הראשונים שרכשו לבני משפחתם אות בספר התורה של ילדי ישראל. הוא עודד את יוזמת ותקנת לימוד הרמב”ם היומי בכל תפוצות ישראל * בית משיח פורס את מערכת הקשרים המיוחדת בין האדמו”ר מויז’ניץ זצ”ל ותנועת חב”ד

בחצות ליל כ’ באדר הסתלק זקן האדמו”רים בארץ הקודש, האדמו”ר רבי משה יהושע הגר זצ”ל מויז’ניץ, שהנהיג את עדת חסידי ויז’ניץ במשך ארבעים שנה ופעל רבות בנתיבים שונים למען כלל ישראל. בהלווייתו השתתפו רבבות שליווהו למנוחת עולמים.

האדמו”ר מויז’ניץ זצ”ל נולד ביום י”ג בסיון תרע”ו לאביו האדמו”ר רבי חיים מאיר זצ”ל בעל ה”אמרי חיים” מויז’ניץ. בשנות צעירותו התגלו בו כשרונות מופלאים של לימוד והתמדה, לצד תפיסה בהירה. כבר בימי בחרותו מילא באופן זמני את מקום אביו ברבנות בעיירה וילחוביץ, כאשר בשנים הבאות עמד בראש ישיבת ויז’ניץ בעיר המפורסמת גרוסוורדין שבהונגריה.

בימי השואה ברח עם רעייתו (הרבנית לאה אסתר בת האדמו”ר רבי חיים מנחם מענדל מדעש) ובתו אל רומניה. לאחר מסע תלאות הצליח בניסי ניסים להגיע בשלהי תש”ד לחיפה, אלא שמיד נעצר על ידי הבריטים לאחר שהגיע ללא סרטיפיקט. בהשתדלותם של חסידי ויז’ניץ בארץ ישראל, שוחרר כעבור יומיים.  

עם הגיעו לארץ ישראל, מינהו דודו האדמו”ר מויז’ניץ בעל ‘הדמשק אליעזר’ לראש ישיבת ויז’ניץ בתל אביב. הוא החל להנהיג את תלמידי הישיבה ושיעוריו הבהירים והעמקניים נודעו למרחוק. בשנת תש”ח נחנכה קרית ויז’ניץ בבני ברק, והוא מונה על ידי אביו לרב הקריה החסידית.

במהלך השנים נוצר קשר בין אביו האדמו”ר ה”אמרי חיים” לחסידי חב”ד, מה שהביא להערכה גדולה כלפי העשיה החב”דית. כאשר יצא הרבי במבצע תפילין לאחר מלחמת ששת הימים, היה בעל “האמרי חיים” מהאדמו”רים הראשונים שהצטרפו בחתימתם לעידוד המבצע. כאשר מאן דהו העיר על חתימתו זו למען חב”ד הגיב: “אתה מזלזל בכבודו של גדול בישראל! ליובאוויטש הוכיחו את עצמם, הם העמידו דורות של בעלי תשובה”.

עם ליובאוויטש

בשנת תשל”ב הסתלק אדמו”ר ה”אמרי חיים” וכממלא מקומו בארץ הקודש, מונה רבי משה יהושע הגר, האדמו”ר זצ”ל. מאז, במשך ארבעים שנה הנהיג את חסידות ויז’ניץ. בתקופה זו התפתחה תנועת ויז’ניץ ומוסדותיה בארץ ובעולם. מנהיגותו האיתנה הביאה את ראשי אגודת ישראל למנותו כנשיא מועצת גדולי התורה של התנועה.

האדמו”ר זצ”ל היה ידיד גדול לחב”ד ולרבי, ותמך בפעולות להפצת המעיינות. הוא עודד את תקנת לימוד הרמב”ם היומי, והיה בין האדמו”רים הראשונים שרכשו אותיות בספר התורה של ילדי ישראל עבור נכדיו.

כאשר היו שיצאו נגד מבצעי הרבי, העביר ביקורת נוקבת “על אלו היוצאים נגד כל ענין של תורה ויהדות שביוזמתו של כ”ק אדמו”ר שליט”א”. מספר פעמים הביע התפעלות מיוחדת מההיקף העצום של עבודתו הקדושה של הרבי וממסירות נפש של שלוחיו ברחבי תבל.

לאחר פטירת הרב יעקב לנדא רבה של בני ברק, היו שעינם היתה צרה ולא הסכימו לצוואתו כי בנו בכורו הרב משה לנדא ימלא את מקומו. חסידי חב”ד בהוראת הרבי, פעלו לאחדות השורות בבני ברק סביב הרב משה לנדא, והאדמו”ר זצ”ל יצא בתמיכה גלויה ברב לנדא, ופעל רבות למען רבנותו ומערכת הכשרות המפוארת והמהודרת.

כאשר היו שרצו להחרים את חב”ד בשלהי תשמ”ח, הוא היה מאלו שיצאו חוצץ נגדם גם במחיר של פילוג תנועת אגודת ישראל.

עידוד לתקנת הרמב”ם

האדמו”ר זצ”ל עודד באופן מיוחד את תקנת לימוד הרמב”ם היומי, ולקראת סיום הרמב”ם הראשון שנערך בשנת תשמ”ה, כתב מכתב מיוחד לחגיגת הסיום שנערכה בארץ הקודש:

“משתתף אני יחד עם ציבור לומדי תורתנו הקדושה בשמחת סיום המחזור הראשון בלימוד הרמב”ם, שסודר על ידי כ”ק אדמו”ר מליובאוויטש שליט”א, ושולח את ברכתי לכל הלומדים והמשתתפים בשמחת מצוה זו”.

בחגיגת הסיום שנערכה בירושלים בשנת תשמ”ט, אמר בנו האדמו”ר רבי מנחם מענדל הגר שליט”א: “אבקש במצות אבי, כ”ק אדמו”ר שליט”א מויז’ניץ, להביא ולמסור את ברכתו הקדושה ואיחולו שיתרבה כבוד שמים וכבוד החסידות. אבי ציווני לשגר ממעמד קדוש זה וברוב עם, את ברכותיו ואיחוליו לכבוד קדושת האדמו”ר מליובאוויטש שליט”א, שיחזקהו השי”ת בבריאות איתנה,  ויצליח בעבודתו הקדושה, כדרכו באופן של “יפוצו מעיינותיך חוצה”, להפיץ יהדות וחסידות, ויזכה להרבות כבוד שמים וכבוד החסידות עד ביאת משיח צדקנו”.

לאחר כ”ז באדר תשנ”ב, כשרבבות אלפי ישראל נשאו תפילה לרפואת הרבי, אמר האדמו”ר לרבני חב”ד: “יש להרבות בתפילה עד שירחם השי”ת על כלל ישראל וישלח לכ”ק אדמו”ר שליט”א רפואה שלימה ומהירה. מצודתו של כ”ק אדמו”ר שליט”א פרושה על פני תבל כולה, ואין מקום שאין כוחו ניכר ופועל שם. אנו זקוקים שתהיה לו רפואה שלימה במהרה, שיוכל להמשיך בהפצת התורה והחסידות בעולם כולו”.

בכל פעם שהגיעה ידיעה על הידרדרות במצב בריאותו של הרבי, שלח את גבאו להורות לתלמידי הישיבה הגדולה של ויז’ניץ להפסיק ללמוד ולומר תהילים.

בספר ‘שמן ששון מחבריך’ מובאים דברים מופלאים מפי הגאון רבי מרדכי שלמה שטיינמץ ראש כולל ויז’ניץ בהר נוף:

“כמה וכמה פעמים נשמע מכ”ק מרן אדמו”ר מויז’ניץ, אשר חוץ מהערכתו לגדלותו של אדמו”ר הגה”ק מליובאוויטש בכל חלקי התורה נגלה ונסתר, ומגדלותו בקדושה ובפרישות נפלאה. הרי ביחס לגדולתו בהנהגת הציבור, העריך מאוד את עבודתו הגדולה ודאגתו המתמדת להפצת יהדות בכל חלקי תבל, אף במקומות נידחים.

“שמענו מכ”ק אדמו”ר, אשר בהזדמנויות שונות באו לפניו אנשים ממרחקים, ולשאלתו אם נמצא בגבולם צרכי יהדות בסיסיים כמקום תפילה, מקוה טהרה וכדומה, נענה כי האדמו”ר מליובאוויטש דאג גם במקומם המרוחק לבנות מקוה טהרה, בית ספר יהודי וכו’.

“פעם, בחיי אביו האדמו”ר ה”אמרי חיים”, יצא לטובת המוסדות לביקור בקהילות חסידי ויז’ניץ באירופה, ובנמל התעופה כאשר עלה למטוס התוודע אליו יהודי חרדי וברכו זה לזה לשלום. וכשנשאל על ידי רבנו שליט”א למחוז חפץ נסיעתו, ענה לו היהודי כי ‘אינו יודע’. על תמיהת האדמו”ר, היתכן שהוא קונה כרטיס נסיעה ומתיישב במטוס ואינו יודע להיכן נוסע, השיב הלה כי הוא חסיד חב”ד, וקיבל הוראה בשם רבו מליובאוויטש, כי עליו להגיע לנמל התעופה בלונדון, ושם יוודע לו לאן עליו להמשיך בנסיעתו במילוי שליחות דחופה.

“עובדה זו באה ללמדנו – סיים האדמו”ר את הסיפור – כמה גדולה צריכה להיות אמונת חכמים אצל חסידים, להיות מוכן ומזומן, בלי שאלות ובלי הבנה, למלא תמיד פקודות והוראות רבו בשלמות מופלאה”.

בזכות הצדיק

האדמו”ר גילה התעניינות מיוחדת אצל שלוחי המלך על אודות פעילות חב”ד ברחבי אוקראינה והתפעל מאוד מהיקף הפעילות. בכמה הזדמנויות, התבטא בפני חסידיו בהערכה על אודות מסירות הנפש של שלוחי הרבי בחבר העמים.

בשלהי שנת תשנ”ד ביקר בעיר ברדיצ’ב שבאוקראינה. בדיוק באותם ימים ניסו השלוחים לדבר על ליבו של צעיר יהודי שיאות לקיים מצות ברית מילה, אולם סבתו חששה ולא הסכימה. לקראת מועד ביקור האדמו”ר, הציעו לה השלוחים כי הצדיק שעתיד לבקר בעיר יהיה הסנדק של נכדה ויהא הדבר זכות גדולה לה ולמשפחתה זכות גדולה. נוכח הצעה זו הסכימה. ואכן, האדמו”ר התכבד בסנדקאות כאשר בזמן הברית דמעות זלגו מעיניו מרוב התרגשות.

רבבות בהלוייה

בשנים האחרונות מצב בריאותו של האדמו”ר הלך והתדרדר ובליל כ’ באדר השיב את נשמתו לבוראה.

השאיר אחריו את רעייתו בזיווג שני הרבנית תליט”א, שני בניו הממשיכים את דרכו בהנהגת חסידות ויז’ניץ: בנו הגדול, רבי ישראל הגר מויז’ניץ, ובנו הנוסף רבי מנחם מענדל הגר, אב”ד קרית ויז’ניץ. וכן את חתניו מנהיגים עדות לאלפים: האדמו”ר מסקווירא שליט”א, האדמו”ר רבי אהרן מסאטמאר שליט”א, האדמו”ר מבעלזא שליט”א והגר”מ ארנסטר ראש ישיבת ויז’ניץ.

בהלוייתו השתתפו רבבות מכל החוגים, ובראשם אדמו”רים ורבנים.

*

האדמו”ר מוויזניץ על הרה”ח ר’ שלמה קופצ’יק: הרבי שלי בתניא

השנה תשי”ז, בני ברק, ישיבת ויז’ניץ. הרה”ח ר’ ברוך דוכמן, מזקני חסידי ליובאוויטש שעלה זה עתה מאחורי מסך הברזל כשהוא שבע תלאות ויסורים, החל לבקר בתדירות גבוהה בישיבת ויז’ניץ בבני ברק הסמוכה למקום מגוריו החדש. ר’ ברוך שעד כה השפיע טללי חסידות על צעירי סמרקנד, החל להשפיע חסידות חב”דית על צעירי הצאן הויז’נצאים, תלמידי הישיבה, כאשר את הכל עשה בכנות ובאמונה טהורה.

ר’ ברוך לא לימד בצורה מסודרת ומאורגנת לפי הספר. הוא שוחח שיחות ‘אקראיות’ עם התלמידים בהן סיפר על תקופת שבתו בישיבת ‘תומכי תמימים’ בליובאוויטש בצילם של אדמו”ר הרש”ב ואדמו”ר הריי”צ, ובתוך שיחתם שפך אור חדש על חיי מסירות הנפש של חסידי חב”ד בברית המועצות. בין לבין תיבל את דבריו בציטוטים מספרי רבותינו נשיאינו.

רבים מתלמידי ישיבת ויז’ניץ נמשכו אחרי מתק לשונו והחלו להתעניין אצלו בתורת חסידות חב”ד. בראש הישיבה עמד אז הרב משה יהושע הגר, אז בן האדמו”ר ולימים האדמו”ר עצמו. על אף שהבין כי התוודעותם של תלמידיו לחסידי חב”ד ולתורת חב”ד יכולה למשוך אותם לחסידות חב”ד, מכל מקום עודד את תלמידיו להמשיך ולקבל תורה ולקח מפיו “כשהוא מסביר לנו עד כמה חשוב להתקרב לחסיד שזכה ליהנות מזיו הצדיקים בדור הקודם”, כפי שמספר הרה”ח הרב בן ציון גרוסמן, מתלמידי הישיבה באותם ימים. “על אף שהוא ידע כי אנו מתוודעים לחסידות חב”ד ומה הדבר יכול לגרום, בכל אופן כל העת עודד אותנו להיות בקרבת ר’ ברוך ולשמוע מפיו דברי חסידות – דבר שלא הסכים בשום אופן שעה שתלמידים מבוגרים מישיבת סלבודקה ניסו לבקר בישיבתנו במטרה להטעימנו משיטתם. הרבי זצ”ל הורה לנו לא להתקרב אליהם כלל וד”ל”.

על פעילות חשובה זו קיבל ר’ ברוך דוכמן אגרת מהרבי ובה הוראות מפורטות. באגרת מכ”ח אדר א’ תשי”ט כותב הרבי: “בנועם קבלתי מכתבו מכ”ב אדר א’, בו כותב אודות הלימודים שלו עם בחורי חמד ועם בע”ב שי’, כ”י”. והרבי ממשיך בהוראות בנוגע ללימוד  (אג”ק, חי”ח אגרת ו’ תשלד)

•

אחד מחסידי חב”ד שלמד בבחרותו בישיבת וויזניץ, היה הרה”ח ר’ שלמה קופצ’יק. מתברר שבמהלך לימודיו בישיבת וויזניץ, הייתה לו קביעות ללימוד התניא עם הרב משה יהושע הגר, לימים האדמו”ר מוויזניץ. לאחר פטירתו של ר’ שלמה, הגיע חסיד וויזניץ מבוגר לנחם את בני המשפחה. בני המשפחה לא הכירו אותו, אך הבינו שהוא הגיע בשליחותו של האדמו”ר מוויזניץ. אגב שיחתו סיפר שפעם ביקר ר’ שלמה קופצ’יק בבית מדרשו של האדמו”ר מוויזניץ, וכאשר דחפו אותו – אמר האדמו”ר לחסידיו: אל תדחפו אותו! הוא הרי הרבי שלי בתניא!