בין חב”ד לבין הקיצוניים המפגינים

העיר בית שמש לא יורדת בשנים האחרונות מכותרות העיתונים ומסדר היום הציבורי. מתחת למאבקים ולהפגנות של חוגי ה’קיצונים’, מתקיימת לה פעילות חסידית נרחבת ומקיפה על ידי השליח הרב אליעזר ויינר ועמו צוות שלוחים רחב | ששה שלוחים, שבעה בתי כנסת חב”ד, ויותר מארבע מאות תלמידים במוסדות החינוך החב”דיים בעיר הממוקמת במקום פסטורלי, בואכה ירושלים | יצאה בית שמש מנרתיקה

בין חב”ד
לבין הקיצוניים המפגינים

המפגינים שעטו על גופם קפוטות ”זברה” ארוכות, זעקו “געוואלד” בגרון ניחר. בידיהם נשאו שלטים שבהם נכתב: “סורו נא ואל תגעו בכל אשר להם”. הרוחות התלהטו, ומארגני שיעור החסידות בבית-הכנסת החב”די ‘דבר אברהם’ בבית שמש, מולו הפגינו קומץ הסהרוריים, החליטו להבריח את המגיד-שיעור, הלא הוא המשפיע החסידי הרב מענדל וועכטר מנחלת-הר-חב”ד, באמצעות היציאה האחורית, כדי למנוע ניסיון פגיעה בו מצידם של הקיצוניים.

זו, אם תרצו, אפיזודה קטנה שאירעה אך לפני חודשיים ימים והיא ממחישה את עוצמת האירועים שחווה מדי יום העיר בית שמש, המתרחבת ונבנית בקצב מסחרר: אנשי ‘נטורי-קרתא’ שקבעו בה יתד הפכו את שמה של העיר השוכנת במקום פסטורלי בואכה ירושלים לשם נרדף של קיצוניות, שנאה ומאבקים כנגד כל מי שאינו חושב כמותם. הם אינם בוחלים בשום אמצעים, וקברניטיה של בית שמש אובדים עצות.

בית שמש, שעולה לכותרות כמעט מידי חודש וזוכה לסיקור אינטנסיבי בכלי-התקשורת בארץ ישראל בכל הקשור למאבקי הדת בה, שוב התפרסמה בשבוע שעבר, ושוב לשלילה. הרקע הפעם: מאבקם של אנשי ‘העדה החרדית’ כנגד הבנייה במה שמכונה ‘מתחם גולובנציץ’ – מתחם המיועד לבניית מאות יחידות-דיור לבני החוגים השונים שבחפירות בו אותרו שרידי עצמות אדם. בעוד הראב”ד של ‘העדה החרדית’ קבע כי מדובר בעצמות נכרים, הרי שהגאב”ד טען כי מדובר בעצמות יהודים. והעיר בית שמש נבוכה.

מגובים בהחלטת ארגון ‘אתרא קדישא’ כי הבנייה במקום אסורה, הגיעו עשרות מפגינים לשטח וניסו למנוע בעד הפועלים שהחלו מכינים את הקרקע ליציקת היסודות. המשטרה הגיעה, מפגינים הוכו ונעצרו ואנשי ‘העדה’ קיבלו שוב את תשומת-הלב התקשורתית אותה הם מבקשים.

גם הבחירות המוניציפאליות הקרבות בעיר, זוכות לסיקור נרחב, בשל העובדה שהן עשויות לקבוע את עתידה של העיר. מדובר בבחירות אמוציונאליות מאד: מול ראש-העיר המכהן, הרב משה אבוטבול, ידיד מובהק לחסידי חב”ד, הוצב מועמד שאיננו דתי והוא מבקש להיות תקוותו האחרונה של הציבור ממנו הוא בא, כדי למנוע את מה שהם מכנים “התחרדותה של העיר”.

אלא שבמשקפיים חב”דיות, בית שמש היא הרבה מעבר להפגנות, מחאות וזעקות למיניהן. זו עיר עם פעילות חב”דית אינטנסיבית הקיימת בה כחצי יובל שנים – הרבה לפני שלובשי כתונת הפסים החליטו להגיע אליה; זו עיר עם שלל שיעורי תורה בחסידות, בתי-כנסת חב”ד רבים ומוסדות מפוארים. אבל למה להקדים את המאוחר.

הרב אליעזר ויינר, השליח הראשון לעיר ומי שבנה במו ידיו – בברכותיו ועידודיו של הרבי מלך-המשיח – את הפעילות הנרחבת בעיר, הגיע לשם ממש “במקרה”.

“התחתנתי בשלהי שנת תשמ”ו עם רעייתי חנה למשפחת ר’ שמואל גרינברג ע”ה מכפר חב”ד, יהודי נכבד וחבר הנהלה בתלמוד-תורה. כבר מהתחלה היה ברור לנו שנצא לשליחות”, הוא מספר ל”בית-משיח”.

בחודש תשרי תשמ”ז היו בני הזוג ויינר בבית-משיח – 770 ושמעו את השיחה של הרבי מה”מ על ”ובחנוני נא בזאת” שנגעה בפתיחת בתי חב”ד, “או אז קיבלנו דחיפה משמעותית להחלטה שלנו”, כלשונו.

כשחזרו ארצה, התחילו לגשש לגבי אפשרות כזו, ואז נפל במוחו הרעיון של פעילות בבית שמש. “למה דווקא כאן? כי לפני הנישואין הייתי גר בירושלים, וכשלמדתי בישיבת “תומכי תמימים” בלוד ובכפר חב”ד, הייתי רואה בדרך את בית שמש, כך שפתאום נזכרתי בה”.

בית שמש מונה כיום כמאה אלף תושבים ועל-פי ההערכות, בתוך פחות מעשור היא עשויה להיות אחת מעשר הערים הגדולות בארץ ישראל, אך אז, כשבני הזוג ויינר הגיעו לגור בה, התגוררו בה כחמש-עשרה אלף תושבים בסך הכל.

“הגעתי לצא”ח ושאלתי אם יש שליח בבית שמש. נעניתי בשלילה ואז החלטתי לנסוע לעיר הקטנה הזו ולהתחיל בפעילות. יצאתי עם חבר לצומת בית דגן וביקשנו למצוא אוטובוס שמגיע לבית שמש. החבר שהיה איתי החליט לעצור טרמפים, ונהגה של המכונית השנייה שעצרה בסמוך אלינו אמר כי בדיוק הוא נוסע לשם… כיום, אני יודע שמאוד נדיר לפגוש בבית דגן נהג שנוסע לבית שמש”, הוא אומר בחיוך ומוסיף: “אבל אז גילינו כי לא זו בלבד שהוא נוסע לכיוון הרצוי, אלא גם יש לו במכונית תמונה של הרבי”. עד מהרה התברר כי מדובר במורה שלימד בבית-ספר למלאכה, שאיננו נמנה על חסידי חב”ד, שהתגורר בבית שמש. “ברבות הימים, הנהג הזה שלקח אותנו כטרמפיסטים, היה אחד האנשים שסייע לנו רבות להשתקע בעיר ולהתבסס בה, וכל הסיפור הזה הראה לנו שהרבי אתנו ומסייע כבר מהרגע הראשון”.

מאז התחיל הרב ויינר לנסוע לבית שמש פעמיים בשבוע: “ביום שישי קיימנו מבצע תפילין, ובאחד מימות השבוע הנוספים מבצע מזוזה ושיעורי תורה – בפרשת השבוע ובתניא”.

אוכלוסיית בית שמש באותן שנים הייתה מורכבת מ-15,000 תושבים בני עדות המזרח, אנשים עם גישה חמה למסורת ואהבה לדת שקל לעורר אותה. “זו הייתה עיר מסורתית. תמיד הרגישו ברחוב שבת וחג. אני מדבר על הימים בטרם הגיעו לכאן עולים מרוסיה ומאתיופיה. הייתי החב”דניק והחרדי הראשון בעיר. אני זוכר שהייתה איזו קרחת בהר הנושק לבית שמש, שסומן כאתר לבניה עתידית עבור חרדים. אבל לא התחילו כלום”.

בה’ טבת של אותה שנה חלה תפנית בנוגע לשליחות בעיר. “באותה שנה, כידוע, היה ה’דידן-נצח’ והחלטנו לכתוב לרבי ולבקש ממנו את ברכתו ורשותו לעבור לעיר ולפעול בה כשלוחים לכל דבר. משום מה לא קיבלנו תשובה. כמה חודשים לאחר מכן, לקראת י”א בניסן, נסע הרב שלמה מיידנצ’יק ע”ה – שהוא דוד רעייתי תבלחט”א – אל הרבי. ביקשנו ממנו שיעביר בעבורנו פתק. בט’ בניסן קיבלנו את תשובת הרבי: “כעצת והסכמת עסקני ורבני חב”ד בארה”ק”.

כיוון שהיה מדובר בנוסח לא שגרתי, עברנו ארבע וועדות שונות שאת אישורן ביקשנו קודם צאתנו לקבוע יתד בבית שמש: רבני חב”ד, ‘ארגון הגג של חסידי חב”ד’ – שהיה קיים אז ואף העניק לנו מימון לחצי שנה, וארגון צא”ח – שאף הם נתנו מימון זהה”. לאור בקשת הרבי לבקש את הסכמתם ועצתם של “עסקני חב”ד”, שאל הרב ויינר בעצתו של ידיד למה הכוונה. הלה הציע לו לאסוף כמה מאנ”ש השייכים לעסקנות ולשאול לדעתם, וכך היה. “נכנסתי ל’רשת’ והבחנתי שם בר’ מאיר פריימן ע”ה ויבלחט”א ר’ קלמן דרוק, שני עסקנים משכמם ומעלה. סיפרתי להם על הבקשה והם איחלו לי שיהיה בשעה טובה”.

מאז עברה עוד כחצי שנה עד שהויינרים עברו לבית שמש, מה שלא הפריע להם להמשיך ולהרחיב בינתיים את הפעילות ולקיים תהלוכת ל”ג בעומר גדולה, חגיגת סיום רמב”ם במעמד רבני העיר וקברניטיה וכן פעילות קיץ, של”ה.

“לאחר שמצאנו דירה נכנסנו אליה לקראת שמחת תורה תשמ”ח, עם הבת הגדולה שנולדה באלול”. אבל הם לא הגיעו לבד: בנוסף לרבי ש”ליווה” אותם, הם הגיעו יחד עם שבעה תמימים, “ביניהם גיסי ר’ ישראליק מיידנצ’יק, ר’ בנצי בורגן ועוד. עשינו מניין יחד עם כמה מהתושבים שהספיקו להתקרב אלינו בשנה בה פעלנו כאן, ואפילו קיימנו תהלוכות שמחה לבתי הכנסת השונים.

“בהתחלה פתחתי בית חב”ד במרכז העיר בית שמש, אזור שנקרא כיום ‘בית שמש הישנה’, והתחלתי לעשות עבודה שגרתית” אומר הרב ויינר, שלפתע גילה עיר שלמה נבנית סביבו, והיא דווקא חרדית ואפילו חסידי חב”ד הקימו בה קהילה, או בעצם כמה קהילות.

בית שמש של שנת תשע”ג היא סוג של קיבוץ גלויות. לצד יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות בני כל העדות בעיר הוותיקה, מתגוררים יהודים שומרי תורה ומצוות מכל הגוונים ממש: חסידי חב”ד לצד ליטאים וספרדים, אנשי ירושלים ‘קנאים’ בשכונה הגובלת בציבור של חובשי כיפות סרוגות. ובתוך כל אלו, הקהילה החב”דית הפורחת בעיר מנהלת סוג של יחסי-שכנות שאין להם אח ורע במקומות אחרים. גם אופייה המיוחד של הקהילה הינו ייחודי לבית שמש.

למרות תדמית ה’אנטי’ שיצאה בשנים האחרונות לתושביה של העיר, בגלל תגובותיהם לפעילות של אנשי ‘העדה’, הרב ויינר מספר על יהודים חמים שלבם ער ופתוח לתורה ולמצוות: “קיבלו אותנו בצורה מאוד יפה. בסך הכל זו עיר מסורתית וחמה ואהדה לה זכינו אז – וגם היום – הייתה מרגשת. אגב, גם בתקופה האחרונה, שבמהלכה מורגש מתח גדול בין הציבור הכללי לחרדי, כולם יודעים שחב”ד מחוץ לתמונה; שאנו עם כל הלב לכל אחד, מבלי הבט על השקפתו ומעמדו ומעולם לא ”זכינו” לכינויי גנאי כלשהם”.

מאות משפחות חב”ד בבית שמש 

בבית שמש מתגוררות כיום למעלה מ-200 משפחות חב”דיות, ובהן “נתח יפה של ‘חוצניקים’ עולים מצרפת, מארגנטינה, מקנדה, מאנגליה, מארצות-הברית וכו’, אבל רובם ישראלים”.

הסיבה לכך, לדבריו, נעוצה ב”התפתחות הגדולה של העיר, בעיקר בעבר, כאשר ניתן היה לרכוש כאן דירה במחירים סבירים מאד. בית שמש נמצאת במיקום מצוין ויש ממנה תחבורה לכל הארץ. סביב לה יש שטחים הרריים פתוחים ואוויר צלול ונעים”. החב”דניקים שהגיעו לעיר מחו”ל, חיפשו, לטענתו, “קהילה שבה  כולם חיים אחד בתוך השני. כאן הם מצאו בית חם”.

במקביל להרחבת הקהילה, החל משנת תש”ס נפתחו מוסדות חינוך בזה אחר זה: גני ילדים, עליהם אחראי השליח הרב ישראל בייזר, תלמוד תורה לבנים בהנהלת הרב חיליק קופצ’יק, עליו היתמר מאבק עז, וכן בית ספר לבנות בהנהלתה של הגב’ חני אריה מקרית-גת.

במוסדות החינוך החב”דיים בבית שמש לומדים כיום כארבע מאות ילדים וילדות, והם הולכים ומתרחבים משנה לשנה.

המאבק על תלמוד תורה לבנים, שהוזכר זה עתה, התרחש לפני ארבע שנים: משרד החינוך ביקש למנות לו מנהל מטעמו, אשר לא זו בלבד שאיננו נמנה על חסידות חב”ד, אלא אף רחוק מהשקפתה כרחוק מזרח ממערב. ההורים לא ויתרו והחליטו להלחם על זכותם הלגיטימית – מנהל ההולך בדרכה של חב”ד ומתאים לתלמידים שעל חינוכם הוא אמון.

ואכן, יום למחרת ח”י אלול, הייתה ”יד החסידים על העליונה” בנושא זה. כשביקשנו מהרב ויינר שירחיב על הנושא, הוא הפנה אותנו לארכיון אתר חב”ד אינפו, שם מצאנו כתבה שסיכמה את הסאגה שאחריה עקבו חסידי חב”ד רבים מכל רחבי הארץ בדאגה ותפילה:

“אמש (כ’ באלול תשס”ט – מ.ס) נכנע משרד החינוך מול השביתה במוסדות חינוך חב”ד והודיע לבג”ץ כי הוחלט לבטל את המינוי למנהל החדש ש’הוצנח’ ללא הסכמת ועד ההורים. כפי שפורסם בשבוע שעבר, הוחלט במוסדות חינוך חב”ד על ‘שביתה’ מהלימודים כתוצאה מהחלטה שרירותית של משרד החינוך למנות אדם שאינו מזוהה עם ערכי היהדות החרדית ובנוסף הושעה מתפקידים קודמים עקב סכסוך עם צוות ההוראה שלו ובשל יחסים עכורים עם הורי התלמידים.

“ראש העיר הרב משה אבוטבול הגיש עתירה לבג”ץ לביטול המינוי ובעתירתו פנה לבית המשפט להכריע על פי שיקול דעת הגיוני, כי כשם שברור שלא ימונה במוסד ממלכתי-דתי או ממלכתי כללי, מנהל חרדי, הרי שמופרך למנות אדם בעל השקפות אחרות כמנהל במוסד חרדי. כמו כן, טען בעתירה, כי לא מקובל עליו למנות בבית שמש אדם שהודח מכמה מוסדות חינוך וכי זהו תקדים חמור מבחינתו.

“במוצאי שבת קודש התקיימה אסיפת חירום של הורי התלמידים בבית הכנסת הגדול ‘דבר אברהם’ – חב”ד בהשתתפות כל הורי התלמידים, ובהשתתפות רבני חב”ד, השליח הרב אליעזר ויינר, ועוד. הנואם המרכזי היה הרב מנחם מענדל גלוכובסקי שדיבר אודות המסירות נפש הנדרשת לטהרת חינוך ילדי ישראל.

“כמו כן הוא סיפר כי בשעתו כ”ק אדמו”ר מלך המשיח הורה להיכנס לזרם הממ”ד כדי להשיג תקציבים שבהם יוכלו להקים הרבה בתי ספר על טהרת הקודש על מנת להציל את ילדי העולים בשנות העלייה לארץ ישראל. הרבי אמר אז במפורש שזה אך ורק בתנאי שיהיה אוטונומיה חינוכית מלאה, וכי כל המינויים של המחנכים והמנהלים יהיו אך ורק על פי רבני ועסקני חב”ד. כך אכן היה כל הזמנים. בכל מקום שהיה התערבות של משרד החינוך, הורה הרבי לצאת ממסגרת הממ”ד ולהיכנס לרשת המוכר שאינו רשמי. הרב הדגיש כי החיבור עם ממ”ד הוא אך ורק לתועלת קיום המוסדות וכי חיבור זה ‘אינו קדוש’ וניתן להיפרד ממנו אם לא תהיה ברירה”.

כך או כך, הפרשה הגיעה לסיומה על הצד הטוב ביותר: “השופטים בבג”ץ נזפו בנציגי משרד החינוך ושאלו ‘מה התועלת בעקשנותכם? וכי יש תועלת במנהל ללא תלמידים’? הם גם לא הבינו מדוע צריך להכתיב לבית ספר קהילתי אדם שלא מזוהה עם ערכיו. בסופו של דבר משרד החינוך נכנע וביטל את המינוי וקבע חד משמעי כי בקרוב יתקיים מכרז על משרת מנהל המוסדות, וכי המנהל יבחר אך ורק על דעת הנהלת המוסדות. התלמידים חזרו בשמחה ללימודים בבנייני המוסדות”.

כיום, כאמור, משמש כמנהל הרב יחיאל קופצ’יק שזוכה לשבחים רבים.

ששה שלוחים,
שבעה בתי כנסת חב”ד 

הפעילות בעיר גדלה והתרחבה במשך השנים, וכיום ישנם ששה שלוחים שפועלים עם הרב אליעזר ויינר, “באחדות מרשימה ובשילוב ידיים, ת”ל”, כלשונו, וביחד הם פועלים גדולות ונצורות. השלוחים פזורים בכל רחבי העיר ורואים ברכה בעמלם (ראה מסגרת). הם נפגשים מספר פעמים בכל שנה, מתוועדים ומשוחחים. “כולם מפרגנים זה לזה”, הוא אומר בסיפוק רב.

כחלק מהפעילות הכוללת שיעורים, מבצעי הרבי מלך המשיח, ביקורי בית, מוסדות ועוד, הרב ויינר שם דגש גם על הנושא של גאולה ומשיח: “בענייני משיח וגאולה, הקהילה מאוחדת. יש קונצנזוס בנושא הזה, ואף ש’אין דעותיהם שוות’ וכמובן שישנם חילוקי דעות – אי אפשר להכחיש אותם – הוויכוחים מעולם לא מגיעים למחלוקת. אני סבור שזה מצב חיובי למדי. יש כאן שיעור קבוע ב’דבר מלכות’ השבועי, ובסך הכל השלוחים ואנ”ש חיים את הנושא: מחלקים חומר בנושא גאולה ומשיח, מקיימים שיעורים ועורכים התוועדויות עם משפיעים שמחדירים את העניין הזה”.

הרב ויינר נותן קרדיט לר’ איציק ויינטרוב ור’ מנחם לוגוב, “שמארגנים התוועדויות עם משפיעים שחיים את נושא הגאולה, כדוגמת הרב חיים ניסילביץ, הרב זלמן נוטיק וכו’”.

לשליח יש גם, כמובן, שיחות בנושא עם תושבי העיר – כאלו שעדיין אינם מגדירים את עצמם כשומרי מצוות, כמסורתיים וכמובן חסידי פולין, שאותם הוא מגדיר “אנשים חכמים, ששואלים כעניין ומשיבים כהלכה, מדברים ומתעניינים. הם מגיעים להתוועדויות למרות שהם מבינים שידברו בהן על הרבי מלך המשיח, אבל זה לא מפריע להם, אדרבה”.

אנשי ‘תולדות אהרן’
בכו בהתוועדות 

בין שלל בתי הכנסת, יש בית הכנסת לדוברי אנגלית ברמת בית שמש א’ אותו הקים הרב מוטי סלדוביץ’, חסיד עם לב חם שהשקיע המון בבית כנסת שמרבית המתפללים בו הם דוברי אנגלית. דוברי אנגלית רבים התקרבו דרך בית הכנסת לחסידות חב”ד. רבים מהם הגיעו לבית שמש בגלל איכות החיים הגבוהה ופתרון הדיור הנוח כלכלית.

בעיר קיים גם בית כנסת חב”ד מיוחד לדוברי צרפתית ‘אור ליובאוויטש’. העובדה שיש בתי כנסת לדוברי שפות שונות הוא פיתרון מעולה לאנשים מאנ”ש שיכולים לקיים חיי קהילה בעצמם בלי להתמודד עם שפה ומנטאליות זרה.

גם מקומו של הציבור שאינו דתי, לא נפקד. הרב ויינר מספר כי “אנשים רבים מגיעים כל העת לכתוב ולבקש מהרבי באמצעות ה’אגרות קודש’, הן בבית חב”ד והן בביתנו הפרטי. רואים כאן גם מופתים מתגלגלים מחד וגם את האמונה התמימה של היהודים ה’פשוטים’ לכאורה, שמבינים שחייבים לבצע כל מה שהרבי מורה, מאידך.

“בדיוק השבוע הגיעו אלי שתי אחיות שאינן שומרות מצוות לע”ע. אחת מהן באה לכאן בעבר כדי לבקש ברכה וקיבלה תשובה מדהימה והיא הביאה כעת את אחותה. נדהמתי לשמוע את הגברת ה’ותיקה’, שנראית כמי שאינה קשורה לדת כלל, כשהיא מסבירה לאחותה, שאף היא נראית במעמד ומצב רוחני זהה, כי ‘את חייבת לשמוע לכל מה שהרבי כותב, בלי התחכמויות. אם את שואלת, עלייך לקבל את תשובתו’. היה זה מרגש לראות את האמונה הזכה של אנשים ש’רחוקים’ כביכול, ועם זאת, את ההתקשרות והביטול שלהם לנשיא הדור”.

השליח שביקש להגיע אליה, לא חלם שיום אחד העיר הזו תידמה לירושלים ובני-ברק. אם מישהו באותם ימים היה מספר לרב ויינר על עשרות אברכים בני-התשחורת המשתייכים לחסידות ‘תולדות אהרן’ שמצטופפים סביב המשפיע הרב זלמן גופין בעיר בית שמש – הוא היה פורץ בצחוק. אבל כיום זו המציאות.

המהפכה שעברה על בית שמש החלה לפני כחמש עשרה שנים, כשמצוקת הדיור החרדית הביאה את העסקנים החרדים לחפש פתרונות דיור אלטרנטיביים לערים הגדולות. העיר בית שמש, במרחק 20 דקות נסיעה בלבד מירושלים, נבחרה כיעד מועדף עבור זוגות צעירים שרצו להיות קרובים לירושלים אך גם לא רחוקים יתר על המידה ממרכז הארץ.

ומלאה בית שמש שיעורי חסידות 

כדי להבין עד כמה חדרה חב”ד לחוגים החרדיים בבית שמש, כדאי להפנות מבט אל שבעת בתי הכנסת החב”דיים הפזורים בכל רחבי בית שמש, בייחוד ברמת בית שמש א’ ו-ב’ – שם פזורים מרבית חסידי חב”ד – והמיועדים לאנ”ש. מלבדם, ישנם גם שני בתי כנסת חב”דיים שמרבית מתפלליהם אינם משתייכים, במבט ראשון על לבושיהם, לעדת חסידי חב”ד.

הראשון, הוא בית-הכנסת ‘דבר אברהם’ אותו מנהל הרב שמעון וולס, שנבנה בידי הרב מרדכי מנדלסון. בבית כנסת ייחודי זה מתקיימים מידי ערב שיעורים בחסידות, נוסף לספרייה  חסידית גדולה. הרבנים וועכטר וגופין מוסרים שם את שיעוריהם בחסידות והקהילה הזו מונה כיום כחמישים מתפללים שמגדירים את עצמם כחסידי פולין וחב”דניקים. עם זאת, ילדיהם אינם לומדים במוסדות החב”דיים.

נוסף לבית כנסת זה, הפועל גדולות ונצורות בקרב חסידים המתקרבים לחסידות ולאורו הגדול של הרבי, קיים בית מקדש מעט נוסף בסגנון זה, בשכונת ‘חפציבה’ ושמו: ‘בית מנחם’. הגבאי בו הוא ר’ מנחם שוורץ. אנשי הקהילה שם, כעמיתיהם ב’דבר אברהם’, אינם נראים חיצונית כחב”דניקים, אך הם נוהגים במנהגי חב”ד, הולכים ל’מבצעים’, שולחים את ילדיהם למוסדות הרבי ואף מביאים משפיעים דוגמת הרב זלמן נוטיק והרב זלמן לנדא כדי להתוועד עמם ולחזק את הרוח ואת הנפש גם יחד. אנשי ‘דבר אברהם’ מכנים אותם ”המשיחיסטים”…

רמת בית שמש ב’ מזכירה את שכונת מאה שערים בירושלים. הרב שמעון ולס הוא המנהל כאמור במסירות פעילות אינטנסיבית עם הציבור הזה. המשפיע הרב זלמן גופין מוסר שם שיעור אחת לשבוע וכבר סוחף אחריו ציבור של אברכים, ומדי פעם בפעם מתקיימות התוועדויות עם משפיעים. פעם הובא המשפיע הרב שלום פלדמן להתוועדות עם הציבור החסידי, ‘נטורי קרתא’ ו’תולדות אהרן’, והם הצטופפו סביבו בהתלהבות. זה היה מחזה לא יאומן. הם לא הרפו ממנו עד שש בבוקר. הרב מיכאל טייב מכפר חב”ד אף הוא התוועד במקום, וההתעוררות הרוחנית הייתה חזקה מאוד. המשתתפים, שאינם חסידי חב”ד, סיפרו אחר כך שהם בכו באותו לילה מרוב התרגשות וצימאון.

לדברי הרב ויינר, “רוב התושבים בעיר, גם החרדיים, לא מרוצה מהתנהלותם של הקיצונים. מדובר בקבוצה תימהונית וקטנה שעושה נזק לעיר ולחרדים עצמם; בהפגנות שלהם, בחסימת האוטובוסים ובהצתת הפחים בשכונותיהם, הם פוגעים בשכנים החרדים שלהם. חבל שהם לא מבינים את זה”.

הוא מציין בצער כי “בכינוסי השלוחים שאליהם אני מגיע, כשאנשים שומעים שאני גר בבית שמש, אומרים לי: ‘אה, זאת העיר שזורקים בה אבנים?!’ זה מה שאנשים יודעים על העיר, לצערי הרב”.

מלבד הסיפור שהובא בראשית הכתבה, על הפרעה להתוועדות חב”דית, הוא מציין כי לפעילות החב”דית השוטפת אין כמעט הפרעה, שכן זו מתבצעת בעיקר בקרב הציבור שאינו שומר תורה ומצוות. “הפעילות לא מתבצעת בשכונה שלהם, למעט במקרים נדירים, ולכן זה לא אמור להפריע להם. יחד עם זאת, יש שיעורים הנמסרים בידי המשפיעים הדגולים הרב מענדל וועכטר והרב זלמן גופין, ואלו עשויים להוציא את הקיצוניים משיווי משקלם. בדרך כלל הם לא עושים כלום, אבל יש פעמים שהם ‘מתעוררים’ וזה לא נעים. המקרה של ההפגנה נגד הרב וועכטר, לדוגמה, מבטא את הכעס שלהם על כך שגם בנים למשפחות הכי טובות בחוגי הקנאים, משתתפים בשיעורי חסידות. הייתה פעם קבוצה של כעשרים מחסידי פולין ששבתו בכפר חב”ד. זה התגלגל בצורה לא אחראית לפרסומים ופשוט זרקו כמה מהאברכים הללו מהכולל. יש כאלו שזה משפיע עליהם, אבל יש שלא חוששים ומצהירים על שייכותם לחסידות חב”ד בריש גלי, כמו נכדו של האדמו”ר הקודם מתולדות אברהם-יצחק שהוא גם אחיינו של האדמו”ר הנוכחי. הלה מגיע בגלוי להתוועדויות חסידיות, מדבר על הרבי כחסיד לכל דבר”.

ואי אפשר לדבר על בתי-הכנסת הליובאוויטשים בעיר המתחרדת, מבלי להזכיר את ‘אור צבי ומנוחה’, אותו מנהל הרב צבי הרטמן, שנמצא בטבורו של המרכז המסחרי השוקק של רמת בית שמש א’, נדבת בעל המתחם ר’ נטע ציבין, ונחשב ל’איצקוביץ’ של העיר. “מ-6 ועד 11 בבוקר מתקיימים שם מניינים רבים של שחרית, ויש גם עשרות מניינים של מנחה ומעריב. שם אנחנו גם עושים בדרך כלל את ההתוועדויות המרכזיות, כי זה המרכז הכי תוסס של הקהילה”, מסביר הרב ויינר.

רגע לפני שהוא עוזב את ביתו ל’אור צבי ומנוחה’ לתפילת מנחה, הרב ויינר מבקש לציין כי “המלחמות בבית שמש לא מפריעות לפעילות, אלא רק מדגישות עד כמה חב”ד חשובה לעיר הזו. אנחנו התנועה היחידה ששני הצדדים הניצים כביכול – גם החרדים וגם אלו שאינם שומרי תורה ומצוות – מסתכלים עליה כדבק המאחד של כל הגורמים והחוגים בעיר. זה קורה למרות שאיננו מסתירים את הדעות שלנו בנושאי גאולה ומשיח. אם הולכים בקו של ‘ואל ייבוש מפני המלעיגים’ – מצליחים”.