הברכה של הריי”צ שגרמה להפתעה במשרד הק.ג.ב.

דרמה מטלטלת חווה החסיד ר’ רפאל נחמן (פולע’) כהן ובני משפחתו כאשר עמדו בפני גירוש לרוסיה אותה עזבו אך לפני זמן קצר. רבנים חשובים התערבו ומשפחת כהן נחלצה בעור שיניה ויצאה בדרכה לארץ ישראל * באמצע הדרך זכו להתגשמות ברכתו של אדמו”ר הריי”צ ולסגירת מעגל מופלאה •

איחוד משפחות. ר’ לייב מימין ור’ פולע משמאל | ר’ לייב עומד מול הרבי מה”מ בעת מעמד ‘צאתכם לשלום’כל מי שמתעניין, ולו במעט בדברי ימי החסידים של הדורות האחרונים, לא יכול שלא להכיר את שמו של החסיד הרב רפאל נחמן הכהן המוכר בכינויו “ר’ פולע”. ר’ פולע, מלבד היותו אביו של ה’חוזר’ הרב יואל כהן שי’, היה מדמויות החסידים הנודעות ברמת גן ובתל אביב בדור האחרון.

כבר בגיל צעיר זכה להסתופף אצל אדמו”ר הרש”ב ממנו זכה לקירובים אישיים, ולאחר מכן הסתופף בצלו של אדמו”ר הריי”צ, והרבי מה”מ. את זיכרונותיו החסידיים הרבים העלה על הכתב בשורה של ספרים העומדים בשורה הראשונה של ספרי דברי ימי החסידים: “ליובאוויטש וחייליה”, “שמועות וסיפורים”, ועוד. קורות חייו המרתקים בשנות מאסרו וגלותו, הועלו על הכתב בספר “מאחורי מסך הברזל”.

נדרשים גיליונות רבים כדי להעלות על הכתב את דברי ימי חייו, ואנו נספר אפוא על תקופת שובו מגלות בת–שלוש שנים במחנה עבודה, לשם נשלח על ידי הקומוניסטים.

עם שובו, עדיין לא “התכפר חטאו”, והשלטונות הסובייטיים אסרו עליו להתגורר בעיר מוסקבה.

ר’ פולע התחכם; הוא נסע לעיר מז’ייסק שאמנם הייתה סמוכה למוסקבה, אך היה מותר לו להתגורר בה. הוא שכר שם אפוא חדר, העמיד בו מיטה, ובפספורט שלו נכתב כי מקום מגוריו הוא מז’ייסק, כאשר בפועל המשיך להתגורר בביתו שבמוסקבה. בבניין בו התגורר במוסקבה, היה ‘חצרן’ שתפקידו היה לדווח לשלטונות על כל הנעשה בבניין, והלה הסכים להעלים עין תמורת דמי שתיקה. הלה אף היה דואג להודיע לו מראש מתי כדאי לו לעזוב את ביתו, מחשש לביקור של נציגי השלטונות.

כך למשל בליל הסדר תרצ”ד, כאשר ר’ פולע ישב לסדר פסח עם רעייתו וילדיו. תחושה של בני חורין אפפה את כולם, אך לא לזמן רב; שכן פתאום הודיעו לו ה’חצרן’, כי גם הלילה מסוכן להישאר בבית. ר’ פולע נאלץ לעזוב באמצע ה’סדר’ והלך רגלית לבית אמו שהתגוררה במוסקבה.

המצב היה קשה, עד שר’ פולע כתב לאדמו”ר הריי”צ שכבר התגורר בפולין, ושאל האם כדאי לצאת מרוסיה ולעבור לריגא בירת לטביה. תשובת הרבי הייתה ברורה: “הפרישת שלום נתקבל והשי”ת יעזר ויצא בקרוב ובנקל” (אגרות קודש חי”א אגרת ג’תתקע). ר’ פולע לא התמהמה, ובמכתב מיוחד ביקש מגיסו הרב רפאל כהן הי”ד מריגא, שישיג ויזה ללטביה עבורו ועבור המשפחה כולה.

לא חלף זמן רב, ור’ פולע כהן קיבל את הויזות בקונסוליה הלטבית במוסקבה.

כעת הגיע השלב המורכב - קבלת היתר יציאה מרוסיה. למרות הקשיים הרבים בהם נתקל, קיבל את היתר היציאה המיוחל. היה זה באסרו חג שמחת תורה תרצ”ה, כמחצית השנה אחרי שקיבל את ברכת אדמו”ר הריי”צ. ביחס למקרים דומים, היה זה במהירות רבה, כמעט ניסית.

סכנת גירוש

למרות הדחיפות ביציאה מרוסיה, יציאתם התעכבה עוד זמן, כשבנתיים התחוללה בלטביה מהפכה מוזרה, בה ראש הממשלה קרליס אולמניס עמד בראש מהפכה… מראש ממשלה דמוקרטי הוא הפך לרודן המכהן כנשיא וכראש ממשלה גם יחד. הממשלה החדשה שינתה את יחסה ליהודים. מה שעמד לימינם של היהודים בעת ההיא, הייתה ידידותו האישית של העסקן החב”די–אגודאי הרב מרדכי דובין עם הנשיא וראש הממשלה. בגין כך זכה ליחס מועדף מטעם הממשלה, ודרכו גם ליהודי המדינה.

ר’ פולע בזיכרונותיו מספר כי הממשלה התחלפה והויזה התבטלה, אך בהשתדלות הרב דובין קיבל היתר מעבר ללטביה למספר ימים בלבד, היתר שהוארך בהמשך לחמשה שבועות.

על המשפחה היה אפוא לעזוב במהירות את לטביה, פן יוחזרו בחזרה לארץ מוצאם - רוסיה. אולם לאן יילך? היעד היה ארץ ישראל, אלא שלשם כך היה צריך להשיג סרטיפיקט (אשרת עליה) אנ”ש השתדלו עבורו ויצרו קשר עם הרב הראשי לישראל הרב קוק, והוא השיג בקושי רב סרטיפיקט עבור משפחת כהן.

עד כאן סיפר ר’ פולע בזיכרונותיו בקיצור נמרץ, אך כעת, עם חשיפת תיק “רפאל כהן” בארכיון המדינה, מתברר כי סביב הענקת הסרטיפיקט, נוצרה דרמה אנושית מרגשת.

כאמור, למשפחת כהן הותר להיות בלטביה חמשה שבועות בלבד, ואלו היו אמורים להסתיים בי”א בשבט תרצ”ה. היה ברור לו כי אם לא יעזוב את לטביה עד לתאריך זה, הממשלה המקומית תגרש את המשפחה בחזרה לרוסיה הקומוניסטית! המשמעות הייתה ברורה.

אנ”ש החלו להפעיל עבורו קשרים. בין השאר הופעל הרב יעקב קלמס, רבה של מוסקבה שעלה שנה קודם לארץ הקודש, וזה ביקש מהרבנות הראשית אישורי ויזה עבור ר’ פולע ומשפחתו. בשלב ראשון הנפיקה הרבנות הראשית אישור שר’ פולע מכהן כרב בפועל. רק לאחר מכן יכלו להגיש בקשה לסרטיפיקט עבור ר’ פולע, רעייתו רבקה, שלושת הבנות: חסיה (פריז), פרידה (סגל), גיטא (גנזבורג) והבן יואל שהיה אז ילד בן ארבע. כעבור שבועיים בלבד הגיעו תעודות העליה.

דא עקא, שתעודות העליה היו אמורות להגיע לקונסוליית בריטניה בלטביה, אך בפועל אלו לא הגיעו לשם, מסיבה כלשהי. הלחץ היה גדול, שכן זמנה של משפחת כהן בלטביה, הלך ואזל במהירות.

בו’ שבט, חמישה ימים לפני תום המועד, שיגר הרב קלמס מכתב דחוף באמצעות שליח אל מזכיר הרבנות הראשית לישראל, במכתבו מבקש לעשות הכל כדי שהשלטונות הבריטים ידאגו לכך שהקונסוליה שלהם תעניק את הויזות שאושרו כבר.

הרב קוק ניסח אפוא מכתב מיוחד: “מודיעים אותנו כי הרב נחמן רפאל כגן מריגא, שקיבלנו בעדו … תעודת עליה מסוג ‘דתיים’ עומד מחר להישלח מלטביה לרוסיה, מכיון שהקונסול הבריטי בריגא לא קיבל עוד הודעה מצדכם בדבר רישיון עליתו של הרב כגן ובני ביתו. בשים לב לתכיפות הסכנה החופפת על הרב ובני ביתו, נהיה אסירי תודה בהואילכם להודיע תלגרמפית על חשבוננו להקונסול הבריטי בריגא, בדבר הרישיון של הרב הנזכר”.

סגירת מעגל מרגשת

המכתבים עשו את שלהם, והויזה הגיעה לידי ר’ פולע שהצליח לצאת עם משפחתו ברגע האחרון בדרכו לארץ הקודש. את מסעו עשה דרך וינה במטרה לפגוש כ”ק אדמו”ר הריי”צ ששהה באותם ימים בבית מרפא בעיר פורקרסדורף הסמוכה לוינה.

אל בית המרפא הגיע עם כל משפחתו. כאשר חיפש על כתובתו של הרב שניאורסאהן, נשאל אם הוא מחפש את הרב שניאורסאהן הצעיר או המבוגר. או אז הבין כי החתן הרמ”ש (הרבי) נמצא אף הוא במקום, וביקש לראותו קודם.

וכך סיפר בזיכרונותיו: “בהיכנסי לחדרו שמח בי מאוד ושאלני על בני משפחתי, השיבותי שהם מחכים לי בחצר. בחמימות סיפר שהכין עבורנו חדר מתאים על פי הוראת חותנו, וכן שלח שליח מיוחד לפגשנו בתחנת הרכבת, השליח לא מצאנו משום מה. חתן הרבי, התעניין בכל הפרטים הנחוצים לנו.

“הוכנסנו לחדר חמים ונעים, כך שיכולתי לנוח קצת, ואותי עניין במיוחד מתי אוכל להיכנס ל’יחידות’. כעבור שעה קלה הודיע לי הרמ”ש שהרבי יקבלני בעוד חצי שעה”.

ר’ פולע בזכרונותיו שב שמונה שנים אחורה, לחודש תשרי תרפ”ח. כמה ימים לפני שהרבי עזב את רוסיה, נכנס ר’ פולע ליחידות פרידה מהרבי. טרם צאתו בירכו הרבי: “מ’זאל זיך זעהען געזונטער הייט [= שנתראה עוד בבריאות]”.

ביום האחרון לפני צאתו של הרבי את רוסיה, בארבע לפנות בוקר, שוב נכנס ל’יחידות’, והרבי אמר לו: “בזה עדיין לא יצאת ידי חובה”. ר’ פולע לא הבין את פשר דברי הרבי, והרבי הריי”צ הסביר: “דובר שנתראה בבריאות, ראיה זו שהתראינו אינה נלקחת בחשבון”…

ואכן, שמונה שנים לאחר מכן, זכה ר’ פולע להיפגש עם הרבי בוינה: “ברכת הרבי נתקיימה עכשו בוינה, אחרי שמונה שנים”, רשם בזכרונותיו.

היחידות נפתחה בדברי אדמו”ר הריי”צ: “מה שלום אנשי שלומינו במוסקבה?” ור’ פולע סיפר על הגעגועים של החסידים לרבי: “כולם עומדים בתשוקה ובצמאון לרגע בו יוכלו להתראות עם כבוד קדושתו”.

אדמו”ר הריי”צ השיב על כך, כשבסיום דבריו אמר: “כאשר הנשמה מתקשרת בשרשה למעלה, הרי אין שם מחיצות, ואם כן נמצאים כולם ביחד”. בשלב זה החל אדמו”ר הריי”צ להתעניין אודות אנשים פרטיים ומעשיהם, וביקש מר’ פולע שיתוועד עם צעירי אגודת ישראל הנמצאים בוינה והוסיף: “כדאי שתספר בפניהם על הפעולות הטובות שעושים ברוסיה, על מסירות הנפש שמגלים יהודים ומקיימים את התורה בכל התנאים. מקימים חדרים ולומדים תורה ובזה יהיו עיקר דבריך”.

ר’ פולע שאל אם יוכל להכניס אל הרבי, את בנו הקטן - יואל - לקבלת ברכה. והרבי השיבו שיכנסו כל בני המשפחה, וכך כל המשפחה נכנסה לקבלת ברכה.

כשמשפחת כהן שהתה בתחנת הרכבת על מנת להמשיך במסעה, הופתעו לראות פתאום את הרבי שהגיע אל התחנה ובידו שוקולד עבור הילדים. לשאלת ר’ פולע במה זכה שהגיע עד תחנת הרכבת, השיב הרבי: “חותני ביקשני לראות כיצד נסעתם”.

בחודש אדר תרצ”ה, הגיע ר’ פולע ובני משפחתו לארץ ישראל, וכעבור זמן קצר התיישב ברמת גן. מכאן ואילך החלה תקופה חדשה בחייו, תקופה שבה התמסר לפעילות חסידי חב”ד בארץ ישראל בניצוחו של אדמו”ר הריי”צ, ולאחר י’ שבט תש”י, על פי הוראותיו של הרבי מלך המשיח. ר’ פולע הביא עמו לארץ ניחוח חסידי קדום, כיאה למי שזכה להסתופף כה רבות בצלם של רבותינו נשיאנו.

מקורות: אגרות קודש, ארכיון המדינה, מאחורי מסך הברזל, היונה והאריה, לב הארי, אבני חן, המשפיע שלא חזר ועוד.

הברכה של הריי”צ שגרמה להפתעה במשרד הק.ג.ב.

לאחר צאתו של ר’ פולע כהן מעמק הבכא, נותר אחיו ר’ לייב כהן ומשפחתו, ברוסיה, תחת המגף הסובייטי הדורסני. ר’ לייב ביקש אפוא את ברכתו של אדמו”ר הריי”צ וזכה לקיבל ברכה שבעצם הייתה הבטחה של ממש: “השי”ת ימלא משאלות לבבו לטובה ולברכה בגו”ר ויהיו הוא זוגתו וילידיהם שי’ בריאים ושלימים ויתראו בקרוב כשורה ובנחת עם אחיו” (אגרות קודש חי”א אגרת ד’נט)

החלום לצאת מרוסיה, להגיע לארץ ישראל ולהיפגש עם האח שנסע בינתיים, היה נדמה כבלתי-ישים. כדי לממש זאת היה על הרב לייב כהן לעבור שלבים ארוכים, שכל אחד מהם היה מפרך בפני עצמו, אך ברכתו של אדמו”ר הריי”צ היא שעמדה לו, כפי שכתב לו הרבי: “השם יתברך יעזור לו לקבל רישיוני העליה לארץ הקודש ת”ו, ויהיה הוא זוגתו תי’ ובניהם שי’ בריאים ושלמים בגו”ר ותהיה להם נסיעה כשורה ולהצלחה בגשמיות ורוחניות” (אגרות קודש אדמו”ר הריי”צ חי”א אגרת ד’פז).

בעוד ר’ לייב המתין בכיליון עיניים לקבלת הויזה, הגיעו אנשי ק.ג.ב. לביתו וזימנוהו למשרדם. בני משפחתו יעצו לו להסתתר, אך ר’ לייב אמר שאם הרבי נתן לו ברכה, אין מה לדאוג. הוא הלך למשרד הק.ג.ב., שם נשאל מדוע הוא מבקש לעזוב את רוסיה? הוא השיב מה שהשיב והם הורו לו לשוב למשרדם למחרת. כשהגיע למחרת, קיבל לתדהמתו פספורט וויזה גם יחד. היה זה נס גלוי בברכותיו של אדמו”ר הריי”צ.

בה’ באלול תרצ”ו הגיע לארץ הקודש עם רעייתו ושני בניו, ברוך שלום ובנימין. זמן קצר לאחר הגיעו, זכה לקבל את ברכותיו של אדמו”ר הריי”צ לרגל הגיעו לארץ הקודש.

באותם ימים חסיד נוסף מחרקוב, עיר מגוריו של ר’ לייב, קיבל אף הוא היתר יציאה תוך זמן קצר. בקרב חסידי חרקוב היה ברור כי רק בזכות ברכת אדמו”ר הריי”צ התחוללו הניסים החלומיים הללו. וכך כתב המשפיע של קהילת חב”ד בחרקוב, הרב אברהם ברוך פבזנר הי”ד, אל הרב יחזקאל פייגין: “רי”ל הכהן, וכן יוסף חן קיבלו פספורטים בנקל. ולא נצרך רק להסכמת וב[רכת] כ”ק [אדמו”ר מוהריי”צ] והבטחתו שיהיה כשורה ובנקל”.

ר’ לייב כהן התיישב בשכונת נוה שלום בתל אביב והתפלל בבית כנסת חב”ד ברחוב עין-יעקב ביפו. בשנים הבאות התיישב בכפר חב”ד והתמנה למזכיר ארגון צעירי חב”ד.

שני האחים, ר’ פולע ור’ לייב, היו חסידים לדוגמא. הם הקימו משפחות חסידיות לתפארת, ולהם בנים נכדים נינים וצאצאים ההולכים בדרך התורה והחסידות.