כל אחד היה דורש אחר שמו”

הרה”ח הרב אברהם שמואל בוקיעט
שליח כ”ק אד”ש מה”מ חבר וועד הרוחני של כפר חב”ד

המקור הראשון לעיסוק בסוגיית זהותו (שמו) של משיח, נמצא בגמרא (סנהדרין צח, ב), שם שואלת הגמרא “מה שמו (של משיח)?”, ומשיבה: “דבי רבי שילא אמרי שילה שמו, שנאמר ‘עד כי יבוא שילה’. דבי רבי ינאי אמרי ינון שמו (“כמו ינאי”. רש”י), שנאמר ‘יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו’. דבי רבי חנינה אמרי חנינה שמו, שנאמר ‘אשר לא אתן לכם חנינה’”.

ממשיכה הגמרא: “ויש אומרים: מנחם בן חזקיה [להעיר, שבירושלמי ואיכה–רבה כתוב “מנחם” סתם] שמו, שנאמר ‘כי רחק ממני מנחם משיב נפשי’. ורבנן אמרי: חיוורא דבי [=מצורע של] רבי שמו, שנאמר ‘אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם, ואנחנו חשבנוהו נגוע מוכה אלוקים ומעונה’”. עד כאן לשון הגמרא.

על המילים “ינון שמו”, פירש רש”י: “כמו ינאי. כל אחד היה דורש אחר שמו”. ומדייק הרבי מלך המשיח (בשיחת ש”פ תזריע–מצורע ה’תנש”א): “ולהעיר מדיוק לשון רש”י “כל אחד הי’ דורש אחר שמו” (ולא שהתלמידים חידשו ששמו כשם רבם)”.

הרי לנו ברור שגם בזמן הגמרא כל רב היה דורש אחר שמו, ותלמידיו אמרו כך (“דבי . . אמרי”) ועסקו בכך.

כך גם עולה מכללות הסוגיא שם, שהדברים באים להוציא מדעת רבי הלל שאמר “אין משיח לישראל”. וראה בהמשך הסוגיא (צט, א), שרבי הלל לא סבר שאין בכלל משיח לישראל, ח”ו, אלא שאין ענין לעסוק בזהותו של משיח, כפי שפירש רש”י: “אלא הקב”ה ימלוך בעצמו ויגאלם לבדו”.

ועל כך אומר רב יוסף: “שרא ליה מריה לרבי הלל”, ומביא את הפסוק “גילי בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא, עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות” (פרטים על זהותו של משיח - ראה במפרשים על הפסוק).

[אגב, ב’שערי גאולה’ (חלק א, ע’ כ, הערה 5) אומר הרבי, שלאחרי שהכריעו חכמים שלא כדברי הלל, לכן האומר עתה כדעת הלל - הוא כופר בכל התורה (שו”ת חתם–סופר יו”ד סשנ”ו)].

הרמב”ם ב”משנה תורה” - הלכה למעשה

כתב הרמב”ם בספרו “משנה תורה”, הלכות מלכים ומלחמותיהם ומלך המשיח, פרק יא הלכה א: “וכל מי שאינו מאמין בו [במלך המשיח[, או מי שאינו מחכה לביאתו - לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו”.

מלשון הרמב”ם הנ”ל (“וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו”), לומד הרבי שיש כאן שני חיובים שונים: א) להאמין בביאת המשיח (כללות ענין הגאולה). ב) להאמין במלך המשיח (עם פרטי ענייניו ומעלותיו המפורטים ברמב”ם).

זו הסיבה שהביא הרמב”ם (בהלכה ד) סימנים לזיהויו של מלך המשיח (“ואם יעמוד מלך מבית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה’ - הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח - זה משיח בודאי”),

שכן, כאמור לעיל, זהותו של מלך המשיח אינה רק פרט באמונה הכללית בביאת המשיח, אלא ענין בפני עצמו. משום כך, לא יכול לבוא אדם ולומר שהוא מאמין בביאת המשיח, למרות שפרטי זהותו חסרים לו, וזה לא פוגם באמונתו - שכן הרמב”ם סובר שחובה “להאמין בו”, נוסף לאמונה הכללית “בביאתו”.

הקדמה כללית

לפני שנתייחס לדברי הרבי, ברצוני להקדים כמה הקדמות:

א. באחת ההתוועדויות סיפר הרבי שהיה בחור ישיבה שהלך למבצעים ושאלו אותו ענין מסויים הקשור עם משיח, ולא ידע איך לענות, ועל זה שאל הרבי בתמיהה איך יתכן שמדברים כל כך הרבה על משיח, וכששואלים - לא יודעים איך לענות.

ב. בשיחת כ”א מנחם–אב ה’תשד”מ, אמר הרבי: “מבקש הנני את “שפיץ חב”ד שלא יעשו “שטויות” להוסיף בדברי פירושים ורמזים, שכוונתי היתה כך וכך - “דאָס וואָס איך מיין - זאָג איך”, ואין צורך בעזר שלהם בזה. הלואי שלא יפעלו היפך העזר”.

ג. ידוע הסיפור (הובא במאמר ד”ה “לכה דודי” תשי”ד, נדפס ב’ספר המאמרים מלוקט’ חלק א) שבאחד המאמרים שאמר כ”ק אדמו”ר (מהורש”ב) נ”ע ב’יחידות’ לבנו, כ”ק אדמו”ר הריי”צ, אמר ענין בדרך אפשר. אחר–כך חזר הרבי הריי”צ את המאמר בפני חמיו ואמר את הענין בפשטות. כשסיפר זאת לאביו, הרבי הרש”ב, שאלו: “הא מנין לך?”, והשיב הרבי הריי”צ: מה שאצלך בדרך אפשר נעשה אצלי דבר ודאי.

ד. ידועה תשובת מלך המשיח להבעש”ט על שאלתו “אימתי קאתי מר?” - “לכשיפוצו מעיינותיך חוצה”.

חובה להביא את דברי הרבי לכל בית יהודי בעולם כולו, שכן, כאמור, בזה תלויה ביאת המשיח.

זאת ועוד: דברים שאמר הרבי והגיה אותם עבור פירסום בעיתונות - אינם נכס חב”די בלבד! נשיא הדור שייך לכל הדור, וכולנו עדים שזוהי שאיפתו של הרבי, שדבריו יגיעו לכל יהודי בעולם.

וידוע הביטוי שאמר הרבי: “מה שאומרים כאן שייך לכל העולם, ואם זה לא שייך לכל העולם - לא אומרים אותן”.

לסיכום ההקדמות: אם רצוננו לידע “מה נצטווינו” לפרסם בענייני משיח, הרי עלינו להסתכל בשיחותיו של הרבי (ללא פשט’לעך), ולדעת:

א. “אַז דאָס וואָס איך מיין - זאָג איך” [=מה שאני מתכוון - אני אומר].

ב. (ללמוד מהרבי הריי”צ) ש”בדרך אפשר” של רבי - נעשה “ודאי” אצל חסיד (לצערינו הגדול, אנו עדים היום לתופעה הפוכה, שלא הייתה מאז התייסדות החסידות: דברים שאצל הרבי הם בגדר “ודאי”, הופכים להיות אצל כמה חסידים ל”בדרך אפשר”…).

ג. דברי הרבי (ובפרט השיחות המוגהות) הינם נכס כללי של כל אנשי הדור. יש לפרסמם ברבים, דבר שגם מזרז את ביאת המשיח, כהבטחת מלך המשיח לבעל שם טוב.

האם זהות מלך המשיח כתובה בשיחות?

וכעת - לעצם השאלה: האם זהות מלך המשיח כתובה בשיחותיו של הרבי? והאם נצטווינו לפרסם את השיחות הללו? (או שמא שיחות אלו לא נכללו במה שאמר הבעש”ט “לכשיפוצו מעיינותיך חוצה”)?

נביא רק כמה ציטוטים מדברי הרבי (וישנם רבים, שכבר לוקטו בספרים וחוברות שונות, והחפץ לעיין ירווה את צמאונו בפרסומים אלו), וכאמור - ציטוטים ללא פרשנות ורמזים, אלא ציטוטים מדוייקים, מילה במילה, מהרבי עצמו (גם ההדגשות):

א. נשיא הדור הוא “משיח”, החל מהפירוש הפשוט ד”משיח” (“משיח ה’”) - מלשון משוח, שנמשח ונבחר להיות נשיא ורועה ישראל/ ולא תהי’ שום תרעומת (“איך וועל ניט האָבן קיין פאַרביל”) אם יפרשו “משיח” כפשוטו. משיח צדקנו. שכן הוא האמת  - שנשיא הדור הוא משיח שבדור (שיחת ליל שמחת תורה ה’תשמ”ו - בלתי מוגה).

ב. “בית משיח” בגימטריא “פרצת” - 770 (“קונטרס בית רבינו שבבבל”, ספר השיחות ה’תשנ”ב, חלק ב, ע’ 465 - מוגה).

ג. גאולה האמיתית והשלימה ע”י משיח צדקנו, נשיא הדור, שהוא המשיח (גואלן של ישראל) שבדור (שם).

ד. “בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג בית המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר ענוים הגיע זמן גאולתכם”, קאי על גג בית המקדש דמקדש מעט שבחוץ לארץ שהוא במקום המקדש בירושלים (שם).

ה. ובפרטיות יותר בנוגע לדורנו זה - שבראשי–תיבות ד”מיד” נרמזים ג’ התקופות השייכות לכ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו, ועל סדר הקירבה אלינו משיח (מנחם שמו), יוסף יצחק, דובער (שמו השני של כ”ק אדנ”ע) (שיחת ש”פ משפטים ה’תשנ”ב - מוגה).

ו. וכן יש לומר בנוגע לדורנו זה - שבדור עצמו ישנו הגילוי דשלושתם - מ (ר”ת משיח, להעיר שמנחם שמו (סנהדרין צח, ב)), י (ר”ת דב’ שמותיו דכ”ק מו”ח אדמו”ר), וד (דורם). (שיחת ש”פ יתרו ה’תשנ”ב - מוגה).

ז. ויש לומר שבקיומה של פגישה החלטה והכרזה זו בהעיר של נשיא דורנו כ”ק מו”ח אדמו”ר . . מרומז, שכל זה בא כתוצאה מהפעולות דהפצת התורה והיהדות, צדק ויושר, בכל העולם, שנעשו ונעשים ע”י נשיא דורנו, משיח שבדור (שיחת ש”פ משפטים ה’תשנ”ב - מוגה).

ח. על פי הידוע ש”בכל דור ודור נולד אחד מזרע יהודה שהוא ראוי להיות משיח לישראל, א’ הראוי מצדקתו להיות גואל וכשיגיע הזמן יגלה אליו השי”ת וישלחו כו’”, ועל פי הודעת כ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו - השליח היחיד שבדורנו והמשיח היחיד שבדורנו (שיחת ש”פ חיי שרה ה’תשנ”ב - מוגה).

ט. משיח נמצא בעולם בזמן ומקום הגלות . . דבי רבי שילא אמרי שילה שמו, דבי רבי ינאי אמרי ינון שמו, דבי רבי חנינה אמרי חנינה שמו. ויש אומרים מנחם בן חזקי’ שמו, ואנן (חסידים) נעני’ אבתרייהו (בנוגע לרבותינו נשיאינו, ובפרט כ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו) (שיחת ש”פ תזריע–מצורע ה’תנש”א - מוגה).

חוץ מהלקט החלקי הנ”ל, שהוא כטיפה באוקיינוס, ישנם עוד דברים שבעל–פה - תשובות ומענות מהרבי בנידון, ובפרט הדבר שכל חסיד וחסיד ראה ויודע - העידוד הנמרץ, במשך למעלה משנה, של שירת החסידים “יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד”, וכהפתגם הידוע ב’היום יום’ (יד טבת): “תנועת צדיק, ומכל שכן ראי’, או שמיעת קול, צריך לפעול שלא ישכח לעד”.

האם זה מבצע?

השאלה הנשאלת היום האם הרבי ביקש לפרסם את זהותו של משיח? האם זה המבצע שהרבי הנחיל לנו בשנים אחרונות?

ואני שואל בתמימות: מה חסידים עשו ליד הרבי בשנים תשנ”ג תשנ”ד? כמה שעות יצא הרבי לקהל באותן שנים? מה הכרזנו אז? איזה מסר ראינו במו עינינו שהרבי הנחיל לנו? האם ישנו עוד מבצע שהושקע בו כל כך הרבה שעות (ועליהם ב”ה אין ערעור שזה מבצע של הרבי…)? האם קיים מבצע אחר שהרבי מסר את נפשו (בגשמיות כפשוטו, לצאת לחסידים במצב שהיה שרוי אז) ע”מ שנדע במה עלינו לחיות? - האם שכחנו ח”ו מכל זה?

באותן שנים היינו עדים לנהירה המונית של יהודים מכל העולם ל–770, כדי לראות את הרבי. האם היה למישהו ספק מהו המסר שהרבי מוסר את נפשו עליו? האם אין פה “מעשה רב” שממנו יש ללמוד?

לאחר מחשבה וחשבון נוקב אליבא דנפשיה על הזמן הנ”ל של שנה וחצי (תשנ”ג–נ”ד), אני בטוח שכולנו נדע לשכנע את עצמנו, ואז יהיה גם יותר קל לשכנע את אחרים.

לסיכום:

א. מה לדבר ולפרסם בענייני משיח - כדאי ללמוד טוב את שיחותיו של הרבי, ולפי זה לקבוע מה לדבר ולפרסם.

ב. לפי הרמב”ם, העיסוק בזהותו של משיח אינו ענין נפרד מהאמונה הכללית בביאת המשיח. כאשר אנו מדברים על כללות ענין המשיח, עלינו להבין שפרט זה כלול בכלל, ועל הכלל נצטווינו ללא שום ערעור. ולכן כשנצטווינו לפרסם “הנה זה משיח בא”, כלולים בכך כל הפרטים (כשם שהרמב”ם הקדיש שני פרקים לכל מה שכלול באמונה במשיח).

ג. האם זהותו של משיח נמצא בשיחותיו של הרבי, התשובה היא כן. ואם זה דבר שלילי למה זה מופיע ועוד כמה פעמים?

ד. האם נצטווינו לפרסם ולעשות מזה מבצע? התשובה היא: 1) זה כלול במבצע הכללי של ביאת המשיח (כנ”ל סעיף ב), וכל הפרטים מובילים ומחזקים את האמונה בביאת המשיח. 2) גם אם לא נצטווינו על פירסום פרט מסויים בשיחה, אבל הרי נצטווינו לפרסם את כל השיחה, מכוח הציווי “לכשיפוצו מעיינותיך חוצה”, שפירסום השיחות הללו וודאי נכלל בזה. כאשר נפרסם את השיחה, בדרך ממילא יראו את הנקודות שצריכים לחיות עם משיח, כולל זהותו של משיח.

ה. השיחות ו”מעשה רב” של הרבי חייבים להיות אור וחיות עבור כל החסידים. אין לפחד ולהתבייש חלילה בדבריו ומעשיו הקדושים של הרבי!

יהי רצון שעצם הפילפול בכל זה ימהר ויזרז עוד יותר את הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש!