פעולה קטנה זו יכולה להיות ה’מכה בפטיש’ …על דרך זה גם אצל יהודי, שכל יהודי הוא של

פעולה קטנה זו יכולה להיות ה’מכה בפטיש’

…על דרך זה גם אצל יהודי, שכל יהודי הוא שלוחו של הקב”ה וכמותו דהמשלח (כנ”ל בארוכה), הנה אפילו כאשר מדובר אודות פעולה–טובה אחת ויחידה, ואפילו כאשר מדובר אודות פעולה קטנה ביותר שאינה אלא “כחוט השערה” - עליו לדעת, שיתכן, כי פעולה קטנה זו היא ה”מכה בפטיש”, או מקרבת יותר את הורדת הפטיש, שעל ידו נשלמת כללות העבודה דזמן הגלות, ומיד (לאחרי הפעולה) נכנסים ל”יום שכולו שבת ומנוחה”.          (ש”פ וישלח תשמ”ח)

במה טעה הס”מ?

כ”ק אדמו”ר הזקן: ויאבק איש עמו — הוא הס”מ. חיבקו המלאך בזרועותיו, שהן בחינות חסד — זרוע ימין וגבורה — זרוע שמאל (דהיינו מידות של הקליפה). סבור היה הס”מ שיעקב הוא בחינת חסד וגבורה בלבד, ולא היה יודע, שיעקב אבינו, שרשו ויסודתו בהררי קדש, חכמה העליונה. וזהו ויאבק — מלשון חיבוק. וכן עשה יעקב, בחבקו אותו עם חסד וגבורה — המידות שבקדושה —  וניצחו על שום הארת חכמה עילאה שמאירה בו.     (תורה אור, בראשית כו, ג)

ההתאבקות בעבודת התפילה

כ”ק אדמו”ר האמצעי: כאשר רוח האדם נלחמת עם רוח הנפש הבהמית, אזי בהכרח שיתאבקו ויתקרבו יחד. וזהו שורש הטעם להתגברות המחשבות הזרות בשעת התפילה דווקא, יותר מאשר בשעה אחרת, שכן “שעת התפילה היא שעת קרב”, מפני שהנפש האלוקית נלחמת לנצח את הנפש הבהמית. ועיקר הניצוח אינו בא אלא מסיבת ההתאבקות בקירוב דווקא. משום כך דווקא כאשר הנפש האלוקית פועלת בעת התפילה לברר ולזכך את הנפש הבהמית, מתגברות המחשבות הזרות כתוצאה מהשבת המלחמה על ידי הנפש הבהמית.                     (שערי תשובה, נ, ב)

עד עלות השחר

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: נאמר בפרשתנו: “ויאבק איש עמו עד עלות השחר”. פירוש הדבר: שעד עלות השחר שבגאולה לעתיד לבוא, כל ימי משך זמן הגלות, העבודה היא בבחינת “ויאבק”, ואדרבה, על ידי המלחמה וההאבקות בבירור והעלאת הנפש הבהמית לקדושה, נעשית העליה לעתיד לבוא.                    (אור התורה, במדבר כרך א עמ’ מג)

אבק מלשון אבוקה

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: בעניין מה שנאבק יעקב עם המלאך אמרו חז”ל: “העלו אבק עד כסא הכבוד”. פירוש העניין: יעקב אבינו העלה עד כסא הכבוד שזו בחינת מלכות דאצילות. וזהו שיעקב העלה אבק, כי הנה כשם שהאבק אין בו ממש, כך הקליפה אין בה ממש. אולם יעקב העלה גם את בחינת ה”אבק” שתתכלל בקדושה, שכן כאשר “ויאבק איש עמו” אזי גם יעקב התחזק ובירר ממנו. ו”העלו” אבק — כלומר שהבירור היה על ידי שניהם. יעקב הוא המברר, והס”מ הוא המתברר. ועניין זה נפעל על ידי תשובה, ותשובה היא בחינת אבוקה שהיא ריבוי נרות. צדיקים הם כנר בפני אבוקה, אבל בעלי תשובה הם בחינת אבוקה — ריבוי נרות!               (תורת שמואל תרל”ט ח”א, עמ’ נא)

עלות השחר

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: לפני עלות השחר מתגבר החושך ביותר וכמו שבעקבות משיחא החוצפה תגדל, שזהו עניין התגברות החושך שקודם לגילוי האור של היום הגדול שכולו אור, אור עצמי. שכן אור השחר הוא אור עצמי.

(המשך תער”ב חלק ראשון, עמ’ תקנא)

אבק כאפר

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: אבק הריהו כאפר. בהקרבת הקרבן ישנה אחר כך הרמת הדשן עליה נאמר “ושמו אצל המזבח”, שהיה נבלע במקומו, וכן מה שכתוב והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה, דהיינו שפסולת זו אין לה תקנה. מה שאין כן הדשן שהיה מניחו על המזבח, יש בו את חלקי הטוב והם אכן מתבררים ועולים. והרי זה כפי שנאמר ביעקב — “ויאבק איש עמו” ודרשו חז”ל שהעלה אבק תחת כסא הכבוד, שהרי אבק הוא מה שנשאר מהאש, ויעקב בירר גם בחינה זו. ובעבודת ה’ הרי זה כהבדל בין עצבות למרירות. שכן העצבות היא רע גמור אולם המרירות מביאה לצעקת הנפש התובעת שינוי, ואזי אדרבה, האדם מתעורר בתשובה אמתית ומגיע בזכות זה לשמחה אמתית על שובו לאביו המלך.

(ספר המאמרים תרצ”ב עמ’ רעא)

עמו דווקא

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: ידועה תורת הבעל שם טוב על המילים: “עזוב תעזוב עמו” —  שאין לשבור את הגוף על ידי סיגופים ותעניות, כי אם “עזוב תעזוב עמו”, לבררו ולזככו, ולקיים יחד עמו את ציווי הבורא. זהו גם תוכן העניין של “ויאבק איש עמו”, שהעלו אבק עד כסא הכבוד, שגם הגוף וענייניו שנאבקים עמו, הרי הם מתעלים עד כסא הכבוד, ששם הוא מקור הנשמות ש”חצובות מתחת כסא הכבוד”.

וכל זה נעשה על ידי עבודת האדם, על פי הוראות התורה, באופן שלך “ויאבק”, שמחבק ומעלה את כל העניינים שלמטה עד לכסא הכבוד, ועל ידי כך פועלים שתהיה עלות השחר של הגאולה.           (תורת מנחם כרך כט, עמ’ 242)