א היה זה בחורף תשס”ג כאשר ר’ אברהם הרשקופ מקרית מלאכי, וקבוצה מחסידי חב”ד וכן מש
היה זה בחורף תשס”ג כאשר ר’ אברהם הרשקופ מקרית מלאכי, וקבוצה מחסידי חב”ד וכן משלחת מכובדת מטעם עיריית קרית מלאכי ובראשה ראש העירייה דאז מר ליאור קצב, החליטו לנסוע לפקוד את ציוני רבותינו נשיאנו באוקראינה וברוסיה. בהתרגשות רבה ערכו את ההכנות לקראת הנסיעה אל ציוני הקודש, הכנות גשמיות לצד הכנות רוחניות,
א
היה זה בחורף תשס”ג כאשר ר’ אברהם הרשקופ מקרית מלאכי, וקבוצה מחסידי חב”ד וכן משלחת מכובדת מטעם עיריית קרית מלאכי ובראשה ראש העירייה דאז מר ליאור קצב, החליטו לנסוע לפקוד את ציוני רבותינו נשיאנו באוקראינה וברוסיה. בהתרגשות רבה ערכו את ההכנות לקראת הנסיעה אל ציוני הקודש, הכנות גשמיות לצד הכנות רוחניות, כפי שחסיד מתכונן.
ימים ספורים קודם הנסיעה, פנה אל הרב הרשקופ אחד מחסידי חב”ד בקרית גת, וביקשו שיזכיר את שמו ושם אמו בעת שישהה בציוני הקודש לברכה ולהצלחה. הרב הרשקופ, למי שמכיר, נענה במאור פנים לבקשה, והוסיף: “האם תרצה שאבקש על משהו במיוחד עבורך?”
סבר פניו של החסיד הקרית-גתי, התעמעם קמעה. הוא הרהר שניות ספורות, ואז השיב בגילוי לב: “אכן כן. אני נמצא במצב כלכלי קשה מאד, ממש לפני פשיטת רגל. אני זקוק לישועה ורחמים מרובים יותר מתמיד”.
“כיוון שכך”, הציע הרב הרשקופ לאיש, “זה עניין רציני. שב אפוא ותכין ארבעה פנ”ים עבור ארבעת רבותינו נשיאנו שאת ציונם נפקוד, ותבקש ברכה, ואני מבטיח לך שאשים אותם אצל כל אחד מהציונים של רבותינו”.
בשל קוצר הזמן עד למועד צאת הטיסה, לא הספיק החסיד להכין את הפנ”ים, והוא ביקש בכל זאת להזכיר את שמו באהלי הקודש, כשהוא מוסר את שמו ושם אמו. “אנשים רבים ביקשו ממני להזכיר אותם”, הזהיר הרב הרשקופ, “ואני אעשה הכול כדי להזכיר אותך”, הבטיח בטרם היציאה לשדה התעופה.
בשעה היעודה המריאה הקבוצה. היה זה בעיצומו של החורף. שלג כבד כיסה את אדמותיה של אוקראינה. התכנית הייתה להיות בציוני אדמו”ר הזקן אשר בהאדיטש, ציון בנו אדמו”ר האמצעי בניעז’ין, יחד עם ציון הבעל-שם-טוב הקדוש במעז’יבוז’, ציון המגיד ממעזריטש באניפולי, וכן ציון רבי לוי יצחק מבארדיטשוב.
למרות השמות הרבים שנטל עמו להזכרה, הרי מיד כשהגיעו למעז’יבוז’ אל ציון הבעל שם טוב, השם הראשון שעלה בראשו של הרב הרשקופ, היה שמו של אותו חסיד מקרית-גת. בלב אוהב ומשתתף הזכיר אותו ואת מצבו הכלכלי הקשה.
הדבר חזר ונשנה גם בציוני הקודש האחרים, בהאדיטש, בניעז’ין ובאניפולי. הרב הרשקופ עצמו התפלא כיצד דווקא שמו של אותו יהודי, עולה במוחו ראשון בכל מקום, בשעה שיש לו להזכיר אנשים קרובים יותר שאת מצוקותיהם וצרותיהם הכיר באופן אישי.
ב
היה זה בין אשמורה שניה לשלישית של מוצאי שבת קודש, כאשר חבורת החסידים הגיעה להאדיטש כדי לפקוד את ציון כ”ק אדמו”ר הזקן. מה נורא המקום הזה - זו התחושה שמלווה כל חסיד בעת שהוא מגיע אל מקום הקודש בציונו של רבינו הזקן בעל התניא והשולחן ערוך. חסידים, ולא רק חסידי חב”ד, מספרים, כי במקום הזה הם חשים יראה ורתת הרבה יותר מאשר בציוני קודש אחרים. הלב שם, כך מעידים, נפתח הרבה יותר, והנפש מתמלאת בזכות השוכן במקום זה.
לאחר סדר תפילה ממושך וסדר השתפכות בניגוני אדמו”ר הזקן, עמדו בני החבורה לצאת מהציון הקדוש, כשהם מתכוננים לעלות במעלה ההר, אל האוטובוס שהמתין להם שם. לפתע עלו שני שוטרים על האוטובוס והורו לנהג להתעכב, שכן הדרכים הפכו לקרח חלקלק, והסכנה בנסיעה היא גדולה. בלית בררה נאלצו בני החבורה להתעכב עוד שעות ספורות, למרות ששעת הטיסה שלהם הלכה והתקרבה.
באותם רגעי המתנה, עלה פתאום אל האוטובוס יהודי לא מוכר, בעל חזות חב”דית, אך הלה לא נמנה על בני קבוצתם.
“שמא מכירים אתם את פלוני?” ונקב בשמו.
“פלוני שאתה שואל עליו, מהיכן הוא?” שאל הרב הרשקופ את האלמוני.
“מקרית גת”, באה התשובה.
לשונות של הרב הרשקופ נאלמה. הן רק השבוע דיבר עמו והבטיח להזכירו בציוני הקודש. אותו חסיד בדיוק.
“אני מכיר אותו”, השיב הרב הרשקופ לאחר שהתאושש קמעה.
“אם כן, אנא ממך, תעשה לי טובה”, אמר האלמוני, “יש לי דבר מה להעביר אליו, ואני מבקש ממך לעשות כל מאמץ כדי להעביר זאת אליו”. הרב הרשקופ נענה בשמחה, והלה הוציא מתיקו ארבע מעטפות ונתנם בידו. “בכל מעטפה יש 1000 דולר טבין ותקילין”, הזהיר האיש, אנא שמור עליהם מכל משמר!”…
הרב הרשקופ שחש כי היהודי שלפניו מכיר את החסיד מקרית גת, ניצל את ההזדמנות ושיתף אותו במצבו הכלכלי של חברו, והוסיף כי הוא ממש לפני פשיטת רגל חס-ושלום. “אם אתה יכול לעזור לו, אנא תן לו יותר מזה” לא היסס הרב הרשקופ להעז פניו למען טובתו של יהודי אחר.
האלמוני התהרהר לרגע קט, ומבלי אומר ודברים שלף מתיקו עוד שטרות של כסף, ובסופו של דבר קיבץ בידו סכום של 10,000 דולר…
“מסור לו בבקשה”, ביקש היהודי האלמוני, “שכשיהיה לו - שיחזיר לי את הסכום”.
“שמא תאמר לי את שמך, אולי הוא אינו יודע?” החזיר לו ר’ אברהם הרשקופ בשאלה.
“זה כבר לא משנה”, השיב הלה, ומיד ירד מהאוטובוס ונעלם.
ג
המטוס נחת בארץ הקודש, ובני החבורה, מלאים וגדושים בחוויות רוחניות שמו פעמיהם אל ביתם שבקרית מלאכי.
כבר בהיותם בדרך, לא התאפק הרב הרשקופ והוא התקשר אל החסיד מקרית גת ושאלו האם יש לו ידיד או מכיר בהאדיטש?
“לא”, באה התשובה המופתעת קמעה. “איני מכיר שם איש”.
“האם מישהו משם היה צריך להעביר לך משהו?”
התמיהה הלכה וגברה. “לא ידוע לי שיש מישהו שצריך להעביר לי מעטפה או חבילה כלשהי. אולי תפרש דבריך למה ירמזון?” החזיר החסיד מקרית גת את הכדור למגרשו של הרב הרשקופ.
אך הרב הרשקופ לא הרפה: “האם יש מישהו שחייב לך כסף?”
הלה פרץ בבכי: “הו, הלוואי ומישהו היה חייב לי כסף”…
כאן גם הרב הרשקופ החל להיות מופתע ביותר נוכח התעלומה, והוא סיפר לידידו דברים כהווייתם. מסתבר, שככל שהתבררו העניינים, התעלומה רק גברה והתעצמה.
שעות ספורות לאחר מכן, הגיע החסיד מקרית גת אל הרב הרשקופ, והשניים ישבו יחדיו כדי לברר את הענין לאשורו. הרב הרשקופ “צייר” באוזני ידידו את דמותו של היהודי מהאדיטש, נתן לו סימני זיהוי ושרטט לו תווי פנים. מסתבר שאין, ולא היה, אף מכר ממכריו במקום זה.
“כנראה שרבותינו הקדושים הם אלו אשר שלחו לך את הכסף - ולא סתם”, נענה הרב הרשקופ בבת שחוק נעימה. “והכסף שהם שלחו לך, חולק לא בכדי בחמש מעטפות: האחת מהבעל שם טוב הקדוש, השניה מהמגיד ממעזריטש, השלישית האדמו”ר הזקן, אדמו”ר האמצעי ואף רבי לוי יצחק מבארדישוב שלח לך מעטפת מזומנים…”
מוסיף ר’ אברהם הרשקופ לציין: “היינו אמורים לצאת מהאדיטש בשעה עשר בבוקר לכיוון שדה התעופה בקייב, שם כבר המתין לנו המטוס. בזכות העובדה שהשוטרים עכבו אותנו, אותו אדם ‘מצא’ אותנו והביא את המעטפות עם המזומנים. גם בזה אני רואה עניין שמיימי”.
סיפור מופלא זה, ממש כמו בסיפורי הבעל שם טוב - - -
כמה גדולה כוחה של תפילה, כאשר רבותינו נשיאנו רועינו דואגים לצאן מרעיתם, וגם בהיותם בשמי רום הם לא נחים ולא שוקטים ועושים הכול כדי לעזור לכל חסיד באשר הם…