יעקב אבינו לא מת ודוד חי וקיים כ ” ק אדמו ” ר הזקן : מדוע הזאת אפר פרה אדומה לטה

יעקב אבינו לא מת ודוד חי וקיים

כ”ק אדמו”ר הזקן: מדוע הזאת אפר פרה אדומה לטהרת טמא מת, להעביר את רוח הטומאה, היא דווקא ביום השלישי וביום השביעי? אלא שהיום השלישי הוא כנגד יעקב השלישי שבאושפיזין, שמידתו מידת הרחמים העליונים, ועליו אמרו חז”ל שיעקב אבינו לא מת. זאת משום שהוא מבחינה שלמעלה מהשבירה, ולכן ביומו (“השלישי”) נמשכת הטהרה מטומאת מת.

והנה, היום השביעי הוא כנגד דוד, האושפיזין השביעי, שדוד הוא בבחינת “עבד” – דוד עבדי, שהוא בתכלית בחינת הביטול, ועל כך נאמר “כי לי בני ישראל עבדים” ובבחינה זו אין שייך שינויים, כמבואר בענין “וארשתיך לי לעולם”. וכמבואר בענין “ועד” אין לו הפסק, וזהו ענין דוד חי וקיים. זהו שההזאה לטהרת טמא מת להעביר רוח הטומאה, היא דוקא ביום השלישי וביום השביעי.

(לקוטי תורה חקת סא, ד)

בירור קליפת נוגה

כ”ק אדמו”ר האמצעי: זהו שציוה ה’ יתברך לקחת פרה אדומה תמימה, אשר מלאה היא גבורות קדושות, שכן, כדי לברר את הרע שבנוגה צריך להפוך את הטוב שבנוגה לקדושה ממש. דבר זה נפעל על ידי שחיטת הפרה האדומה והזאת דמה נוכח פני (מלשון פנימיות) אוהל מועד, ולאחר שממתיקים הגבורות הקשות, ציוה ה’ שיתנו מים חיים באפר הפרה, ואז נעשה בירור הרע שבנוגה.

(תורת חיים שמות ח”א רט, ב)

שריפת הפרה – רצוא, מים חיים אל כלי – שוב

כ”ק אדמו”ר ה”צמח צדק”: “זאת חוקת התורה…ויקחו אליך פרה אדומה”, וצריך ביאור מה ענינה של פרה אדומה לכל התורה? אלא שכל ענין מצוות התורה, הוא “רצוא ושוב”, כלומר צימאון לאלוקות אך המתועל ל”שוב”, כלומר, קיום המצוות בפועל, בעולם הזה הגשמי. והנה בפרה אדומה גלוי ביותר ענין מרכזי זה של “רצוא ושוב”, שכן שריפת הפרה – ענין ההעלה – הסתלקות ויציאה מהעולם – בחינת “רצוא”, ואולם “ונתת מים חיים אל הכלי, זהו ה”שוב”.

(אור התורה חוקת תשנב)

בירור ארבעת המלכויות הרמוזות ב”פרה”

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: פרה אדומה רומזת לארבעת המלכויות שנשתעבדו בישראל, כדברי חז”ל: פרה – זו מצרים. אדומה –  זו בבל, תמימה – זו מדי, אשר לא עלה עליה עול – זו אדום. והנה בציוי על פרה אדומה, מוזכר שם הוי’ פעמיים: “וידבר הוי’ אל משה… זאת חוקת התורה אשר צוה הוי’ לאמור”, להורות שעל ידי עבודתם של בני ישראל בזמן הגלות בבירור ארבעת מלכויות אלו, שגלו לשם כדי לבררם, הנה על-ידי עבודה זו יביאו לגילוי “שם הוי’ דלעילא” (ולא רק שם “הוי’ דלתתא”), שזוהי בחינת “עתיק” – פנימית הכתר, שתתגלה בגאולה בתכלית השלימות!

(תורת שמואל תרל”ט ח”א עמ’ קד)

“אמצאך בחוץ“…

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: כמפורש בפרשתנו – “פרה אדומה מעשיה בחוץ” – מחוץ למחנה דווקא, מרומז בזה ענין התשובה, להפוך לטוב את היצר הרע, וכמו שכתוב – “אמצאך בחוץ”, מה שמתאר את עבודת – בעלי התשובה, שדוקא “בחוץ”– בענין החטא – זוכים למצוא את הקב”ה – באמצעות השתוקקות וצמאון התשובה. זהו שאלעזר דוקא עסק בפרה בחוץ, כדרשת חז”ל המובאת בילקוט שמעוני: “אלעזר” – א-ל עוזר, שכן הבא לטהר מסייעין לו, כדי לצאת מטומאה לטהרה צריכים על כך עזר וסיוע מלמעלה, כנרמז ב”אלעזר” – א-ל עוזר.

(המשך תער”ב ח”א עמ’ מו)

“חקרתי שאלתי ופשפשתי”

כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ: איתא במדרש רבה לפרשת חוקת, פי”ט: “אמר שלמה: על כל אלה עמדתי. ופרשה של פרה אדומה חקרתי, שאלתי ופשפשתי, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני”.

צריך ביאור: אם רחוקה ונפלאה היא ממני, כיצד חקר ודרש בזה? אלא שישנה “ידיעת החיוב” וישנה “ידיעת השלילה”. לאמור: אף שב”ידיעת החיוב” מופלא הדבר הימנו, בכל זאת ב”ידיעת השלילה” – יש בה ידיעות עצומות לאין קץ. אך לאמיתו של דבר, אכן מופלא ומובדל משכל אנוש – ביאורו של דבר.

(סה”מ תרצ”ב עמ’ פז)

“והעשירית יעשה מלך המשיח מהרה ייגלה“…

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: פוסק הרמב”ם: “תשע פרות אדומות נעשו משנצטווה (משה) במצוה זו עד שחרב הבית… והעשירית יעשה המלך המשיח מהרה ייגלה אמן כן יהי רצון”. ויש לשאול: הרי הרמב”ם הוא ספר הלכות, ולא ספר תפילות, אם כן, איזו הלכה בא ללמדנו בכך שהוסיף כאן תפילה זו – “מהרה ייגלה אמן כן יהי רצון”?

ברם, רוצה הרמב”ם ללמדנו הלכה זו: מה שפוסק הרמב”ם בהלכות מלכים (פי”א, ה”א) ש”כל מי שאינו מחכה לביאתו… הוא כופר… בתורה ובמשה רבינו”, גדרה ההלכתי של ציפיה כך הוא: שכאשר יהודי מזכיר ענין כלשהו השייך לגאולה, אפילו בדרך אגב, עליו להתעורר ברגש צימאון והשתוקקות לגאולה, עד שיפרוץ מיד בתפילה: “מלך המשיח – מהרה ייגלה , אמן כן יהי רצון”!

(לקוטי שיחות חכ”ח עמ’ 31) 

פתגם שבועי בענייני גאולה ומשיח

כאשר שואלים יהודי: מה היה המופת האחרון שראה? הוא משיב: מה פתאום האחרון?! ישנם ויהיו עוד רבות מופתי, ורבות בלשון התורה פירושו יותר ויותר, עד בלי הגבלה.

עד תיכף ומיד, הגאולה האמיתית והשלימה, כמו שכתוב “כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות”, נפלאות גם בערך לנפלאות במצרים – הן באיכות הנפלאות והן בכמות הנפלאות..

(משיחת ש”פ חוקת תנש”א. התוועדויות תנש”א ח”ג עמ’ 422)