כמאה אורחים השתתפו באירוע יוקרתי וסגור של “בית חב”ד 770” שנערך בהיכל ישיבת חב”ד
כמאה אורחים השתתפו באירוע יוקרתי וסגור של “בית חב”ד 770” שנערך בהיכל ישיבת חב”ד רמת אביב >> הנאום שהצליח לרתק ולרגש את ליבותיהם של המשתתפים, היה של איש העסקים מר משה כץ, שנשא נאום דל מילים אך רב עוצמה על החוויה האישית שטלטלה את חייו, ביקורו הספונטני בחצרות קדשנו והמהפך המפתיע שבא בעקבותיו >> הנאום ה
כמאה אורחים השתתפו באירוע יוקרתי וסגור של “בית חב”ד 770” שנערך בהיכל ישיבת חב”ד רמת אביב >> הנאום שהצליח לרתק ולרגש את ליבותיהם של המשתתפים, היה של איש העסקים מר משה כץ, שנשא נאום דל מילים אך רב עוצמה על החוויה האישית שטלטלה את חייו, ביקורו הספונטני בחצרות קדשנו והמהפך המפתיע שבא בעקבותיו >> הנאום המלא
מר משה כץ. צילום: מאיר לביאברשות כל הרבנים, ערב טוב לכולם. באתי לכאן הערב כדי לשתף אתכם בחוויה אחת ששינתה לי את החיים.
הסיפור שלי מתחיל בילדותי. גדלתי כבן יחיד להוריי בשכונת “תל כביר” בדרום תל אביב. למי שלא מכיר, יהיו שיכנו אותה “שכונת פשע”, אבל זו לא שכונה פשוטה. בוודאי לא מהשכונות הטובות שכל אחד מכם היה רוצה לגדול בה.
בגיל שלוש–עשרה מצאתי חבר טוב, מה שנקרא “חבר לחיים”. היה לנו מכנה משותף, שנינו גדלנו כבנים יחידים בלי אחים ואחיות, מה שרק העצים את הקשר בינינו לקשר של אחים. בגיל צעיר יחסית נהיינו שותפים ובנינו את עצמנו בעולם העסקים, וברוך השם הצלחנו ביחד לעשות עסקאות טובות לחיים.
באורח בלתי צפוי, בגיל שלושים ותשע בלבד, חברי היקר נפטר ככה בפתאומיות. לקחתי את זה נורא קשה. החיים פתאום נקטעו מבחינתי. הרגשתי לבד ובודד.
יום למחרת כבר לא הייתי בארץ ישראל. ניגשתי לאשתי ואמרתי לה שאני חייב לצאת. לנסוע. ארזנו מזוודות ועלינו על מטוס לארצות הברית.
כמו שכולם מכירים, הגענו ישר למנהטן. חלפו כמה ימים של התאוששות קצרה, ואז אמרתי לאשתי, “אני חייב לנסוע לראות מה זה הבית של הרבי”, אמרתי לעצמי שאגיע לכמה דקות, אצטלם מבחוץ ואחזור.
נסעתי והגעתי למקום. אני רואה מולי את הבית היפה והמרשים, מה שרואים בתמונות, הצטלמתי בחוץ, ואז בהחלטה של רגע נכנסתי פנימה לראות.
פתחתי את הדלת, אני עומד נדהם ואומר: וואו! כמות אדירה של אנשים מתפללים, לומדים, רעש עוצמתי, ואני אומר לעצמי: אולי טעיתי, אולי לצאת בחזרה? תוך מספר שניות, בעודי עומד ותוהה, ניגשים אליי שני בחורים ומזמינים אותי להתלוות אליהם. לרגע חששתי, “מה הם רוצים ממני?”, לא הבנתי בדיוק מה הם רוצים לעשות איתי.
אך במאור פנים אחד מהם הציג עצמו בשם יוסף, שהתחיל ללוות אותי ומהר מאוד אני מוצא את עצמי בתוך הקהל הגדול, הרגשתי שאני נשאב לחוויה מיוחדת ולא מוכרת. לאט לאט התחלתי להרגיש שזה מושך אותי. זה נוגע בי. רציתי לראות מקרוב את המקומות עליהם סיפר והוא הקדיש לי מזמנו והסביר לי על המקומות של הרבי בתפילה, בהתוועדויות, אחר כך הוא הלך איתי לספרייה והסתובב איתי בחדרים השונים.
במהלך כל הביקור הוא מראה לי ב’טאבלט’ [מחשב לוח] על כל מקום את ההסבר ואת הדברים המוחשיים איך הם קרו באמת. אני לא הייתי צריך את הטאבלט, כי מה שהעיניים רואות ומה שהלב מרגיש זו הייתה ההמחשה הטובה ביותר עבורי.
אני רואה את כל בחורי הישיבה מתפללים ורעש המולה מסביבנו, אבל אני בשקט שלי, מרגיש בתוך עצמי, מרגיש משהו שאי אפשר להסביר במילים, אני בטוח שכל אחד חווה את זה בתוך עצמו. נהניתי מאוד והרגשתי שמשהו קורה לי שם עמוק בפנים.
בתחילה לא חשבתי שכל הסיפור של הסיור יארך יותר מכמה דקות. אבל אני יכול להגיד לכם שהכמה דקות שהקצבתי לביקור, הפכו לכמה שעות. נפתחתי והתחלתי להתעניין יותר, הבחור אתגר אותי ואני ניסיתי גם לאתגר אותו בשאלות, ביקשתי לדעת עוד ועוד הוכחות והסברים, הוא ידע לענות לי על הכול. היה לי כל כך מעניין לשמוע וללמוד עד שלא רציתי ללכת.
כך חלפו כמה שעות טובות של חוויה מיוחדת בבית של הרבי. מטייל ומבין מה אני חווה, רואה ומרגיש את מה שכולם דיברו, על הרבי, בשבילי, זה היה די רחוק ממני. ואז התיישבתי לכתוב אגרת לרבי. הבחור יוסף אומר לי, “תיקח על עצמך משהו, החלטה טובה, אתה אישית בתוך עצמך - אתה לא חייב לגלות”.
חשבתי על שתי דברים שאשמח לקבל אותם על עצמי. לא ידעתי מה יקרה עם זה, “אולי אצא מפה ואשכח מזה”… אבל חברים, ממש לא, הסתכלתי למעלה ואמרתי “אלוקים גדול”, אולי זה כן יקרה ואצליח לעמוד בזה בעזרת השם.
לאחר מכן, הבחור לא עזב אותי. הוא ליווה אותי אישית ודאג עבורי לרכב שייקח אותי חזרה למלון, כך כמה שעות הוא היה צמוד אלי ופשוט הרגשתי טוב. אמרתי טוב, אני חוזר למלון ונמשיך בחיים.
אבל זה לא נגמר מבחינתי. התחלתי לחיות עם תחושה שהביקור הזה בבית של הרבי באמת חולל בי משהו. מה שאמרתי לעצמי שאולי אעשה, באמת קורה לי. לקחתי על עצמי משימות–החלטות ואני עומד בהם. חלפו שנה וחצי מאז הביקור והיום אני יכול לומר לכם שאנחנו מקפידים יותר על שמירת השבת ועל טהרת המשפחה.
אלו היו אותם דברים שאמרתי ש”אלוקים גדול” ואולי אצליח ואעשה. אני מרגיש שהביקור הזה אצל הרבי חיזק אותי כשהייתי לבד. השותף שלי ואני היינו כאחים מגיל שלוש–עשרה, ופתאום הרגשתי לבד. אך מאז המפגש הזה אני כבר לא לבד.
מאז גם יצא לי לטייל ולראות בתי חב”ד בארץ ישראל ובעולם, ואז הבנתי כמה בית חב”ד חשוב כשאתה בעולם, במיוחד כשאוכלים רק כשר, צריכים לקחת את האוכל מבית חב”ד כי לא אוכלים בחוץ, ועל בננה ומיץ תפוזים אי אפשר לחיות הרבה זמן…
אני יכול לספר לכם שמה שאנשים כמוני חווים, מרגישים ומתחזקים באמונה - זו הזכות של כולכם לקחת בזה חלק.
היום אני יכול לומר לכם שבקרוב אני מתעתד להכניס ספר תורה על שמו של החבר היקר שלי. וזה עוד כלום. אני גם שותף בהקמתם של בתי חב”ד בכמה מקומות בעולם. אנחנו כמובן רק הצינור, דרכנו אלוקים מעביר משהו, שום דבר לא שלנו. בעזרת השם, אני מקווה לעשות עוד הרבה.
כששמעתי על קיומו של הערב הזה ומטרתו, הבטחתי לעצמי להגיע. אני עומד בפניכם היום ומתרגש. הרגעים האלו בבית של הרבי, זה לא היה מפגש רגעי של כמה שעות שהיו וחלפו, זו חוויה ששינתה לי את החיים. עד היום אני בקשר עם יוסף בעקבות המפגש הזה.
רק שתדעו: זו הרגשה טובה כל כך שחבר’ה כמוכם לוקחים על עצמם באמת וברצינות את המשימה לתת ולהעניק לאנשים פשוטים כמוני: לדעת איך לדבר, לומר את המילה הנכונה, לתת לכל אחד יחס ואכפתיות, כי לכולנו יש את ניצוץ היהדות בתוכנו, כולנו מגיעים מאותו מקור, אבל בשליחות של הרבי אתם מדליקים את הניצוץ ופותחים אותו.
זו משימה גדולה, וכל מי שלוקח חלק בזה זו זכות ענקית.
תודה שהזמנתם אותי לערב המיוחד הזה, זו הרגשה נפלאה עבורי, וחושב שיש לנו עוד מה לעשות כדי לקיים את מה שהרבי ציווה וכיוון - להביא את הגאולה.