אש – י ’ ואש – ה ’ כ ” ק אדמו ” ר הזקן : אש י’ – זוהי האש שבאה באתערותא דלעילא ש

אש – י’ ואש – ה’

כ”ק אדמו”ר הזקן: אש י’ – זוהי האש שבאה באתערותא דלעילא שהרי י’ היא בחינת חכמה, שעניינה להשפיע את אורה בספירות עד מלכות (ה’). ואש – ה’ זוהי בחינת מלכות, שמשתוקקת לקבל את הגילוי אור, וכשם שנאמר “ואל אישך תשוקתך”. ולכן: כאשר הקב”ה רוצה לציין שמדובר בהארה אלוקית שנובעת כתוצאה מאתערותא דלתתא, הרי הוא מקדים את המילה אשה למילים ריח ניחוח. אולם כשהקב”ה רוצה לציין שהמדובר בהארה אלוקית שנובעת מאתערותא דלעילא דווקא, בחינת איש, אש – י’, אזי נאמר תחילה “לריח ניחוח”, להדגיש את ענין ההמשכה מלמעלה למטה. 

(מאמרי אדמוה”ז תקס”ט עמ’ רלד)

תמיד – אל המשפיע תשוקתו

כ”ק אדמו”ר האמצעי: כשם שאין ללבנה אור עצמי, אלא רק מה שמאירה מאור השמש בתמידיות כתלמיד לפני רבו, שאין לו קיום מצד עצמו, רק תמיד אל המשפיע תשוקתו ודביקותו לקבל – כך אש תמיד תוקד על המזבח. המזבח – הוא בחינת מלכות דאצילות, וחלק העליון שבספירת המלכות, דהיינו חמשת הספירות הראשונות הנכללות בספירת המלכות, שהם מקבלים תמיד את ההארה מהמידות של עולם האצילות, זהו אש תמיד – אש התשוקה להיכלל בעליון.

(פירוש המילות ל, א)

התכללות אש – ה’– בבחינת אש – י’

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: אש של מעלה הייתה אוכלת את הקורבנות שעל המזבח, ונכללו האש שלמטה – שהיא אש שריפת הנפש הבהמית, על ידי התעוררות הנפש האלוקית – באש שלמעלה – האוכלת את הקרבן שעל המזבח. זהו עניין התכללות אש – ה’ – מ(אש שלמטה) בבחינת אש – י’ (אש שלמעלה).

(אור התורה במדבר כרך ב’ עמ’ תרטו)

מלכות דאצילות – המזבח העליון

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: בחינת מלכות דאצילות היא בחינת המזבח העליון בבית המקדש שלמעלה, כמו שכתוב בזוהר על הפסוק “אש תמיד תוקד על המזבח”. וכנגד זה הוא מזבח החיצון, למטה, בבית המקדש שלמטה. ומבואר שם בזוהר – שהעלאת ההתעוררות מבחינת מלכות דאצילות, היא ענין תמידי, שתמיד עולה למעלה, ומזה נעשה בחינת “אריה דאכיל קורבנין” (אש שבבחינת אריה שאוכל קורבנות), וזהו “אש תמיד תוקד על המזבח”. והנה, בכח לזה, שתוכל להיות “העלאת מיים נוקבין” בספירת המלכות שבאצילות בתמידות, שהיא בחינת מזבח החיצון שלמעלה, שעליו יוקדת אש תמיד – הכח לזה בא מהמקום והמדרגה היותר גבוהה שלכן הקריבו הנשיאים ריבוי קורבנות בחנוכת המזבח, אשר מעבודה זו למטה, נעשית הנתינת כח – לאש תמיד שלמעלה.

(תורת שמואל – תרל”ה ח”ב, ע’ שלא)

“וירפא את מזבח ה’”….

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: בנוגע לאליהו הנביא בהר הכרמל, נאמר: “וירפא את מזבח ה’ ההרוס”, וצריך להבין: מה ענין רפואה אצל המזבח? אלא שמזבח הוא בחינת ספירת המלכות, ונאמר – “אש תמיד תוקד על המזבח”: אש תמיד זו היא בחינת ספירת המלכות, שספירת המלכות משתוקקת להתכלל באור אין סוף, ועד שצמאה נפשה בכוסף וכיליון, באור אין סוף שלמעלה מגדר “ממלא” ו”סובב”, בחינת עצמות אין סוף! דהיינו שספירת המלכות, שכנגדה המזבח שלמטה – היא “חולת אהבה” לבחינה זו. וזהו ש”בהראות לה נועם זיוך” – אז “תתחזק ותתרפא“…

(המשך תער”ב ח”ב עמ’ קצא ואילך)

“והרים את הדשן אשר תאכל האש”

כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ: בתפילה, שהיא כנגד הקורבנות, ישנו הענין של “שמאל דוחה”, שצריך האדם לדחות את המניעות והעיכובים. והנה, בעבודת הקורבנות במקדש, היה גם ענין זה של “שמאל דוחה”, בתרומת הדשן. ושני ענינים בזה: א. פסולת כזו שצריכים להרחיקה ולהוציאה אל מחוץ למחנה. ב. פסולת אשר עליה נאמר ושמו אצל המזבח והיה נבלע במקומו, כלומר יש בה גם חלקי הטוב שמתבררים ועולים. ובעבודת ה’: א. הפסולת שיש להרחיקה לגמרי היא העצבות. ב. הפסולת שיש בה גם טוב, זו המרירות, כי כתוצאה מ”שמאל דוחה”, יגיע לצעקת הלב, וכתוצאה מזה יביא לשמחה ולמרץ בלימוד התורה וקיום המצוות, וימשיך את אורו יתברך בעולם.

(סה”מ תרצ”ב-ג עמ’ שנג)

“לא תכבה”

כ”ק אדמו”ר שליט”א מלך המשיח: המזבח שעליו חל הציווי “אש תמיד תוקד על המזבח”, הוא המזבח החיצון. וברוחניות: צריכה להיות התלהבות בגילוי, בחיצוניות הלב. שהלב יבער לאלוקות. על כך דרשו חז”ל: “לא תכבה – אפילו בשבת, לא תכבה – אפילו בטומאה”. וענינו בעבודת ה’: גם כשאתה בבחינת שבת, התנתקות מעניני העולם עקב עונג ההשגה באלוקות, המשך ללבות את אש ההתרגשות מאלוקות. וגם כשאתה ח”ו במצב של טומאה, אל לך להתייאש ולחוש שאין לך שייכות לקדושה, אלא תלבה ללא הפסק את האש האלוקית, שנמצאת בך, שלא תכבה!

(תורת מנחם, כרך יא עמ’ 162)

פתגם השבוע בענייני גאולה ומשח

נמצאים בחודש ניסן דשנה זו “הי’ תהא שנת נפלאות אראנו”, וכמדובר (גם במכתבים כלליים) ע”ד הנסים והנפלאות שקרו בשנה זו (בסמיכות לחג הפורים), שהתבטל המנגד לבנ”י, עד שהנצחון הביא לכך, שהשונא ישחרר, באופן טוב, חלק משבויי-המלחמה וכו’, כמדובר בפרטיות לפנ”ז.

ובודאי ימשיך הקב”ה להראות נסים ונפלאות, עד – ועיקר – “אראנו נפלאות” בגאולה האמיתית והשלימה,

שהמלחמות באותו חלק בעולם (“מלך פרס” עם “מלך ארם”) הן מהסימנים שמיד באה הגאולה ע”י משיח צדקנו, כדאיתא בילקוט שמעוני, ובלשונו, ש”בני אל תתיראו . . הגיע זמן גאולתכם”, ו”מלך המשיח עומד על גג ביהמ”ק והוא משמיע להם לישראל ואומר, ענוים הגיע זמן גאולתכם”!

משיחות ש”פ צו ח’ ניסן ה’תנש”א