במהלך הבאנקט של כינוס השלוחים העולמי שנערך במוצאי שבת ב-770, הופיע כוכב הזמר היה

במהלך הבאנקט של כינוס השלוחים העולמי שנערך במוצאי שבת ב-770, הופיע כוכב הזמר היהודי דודו פישר בפני השלוחים וכטוב ליבו בזמר חשף בפני השלוחים את ברכתו של הרבי הריי”צ, בזכותה נולדה אמו, ואת ברכתו והדרכתו של הרבי שסללה את הדרך לקידוש ה’ עולמי בהופעת ענק ללא חילולי שבת * וגם: מה הייתה תחושתו כאשר נדחף עם אלפי השלוחים ב-770, מי החברותא שלו ללימוד תורת החסידות, והיכן הוא רוצה להופיע בכינוס השלוחים הבא?… * דודו פישר שלא הכרתם

קשר חב”די בן 84 שנה

זה היה בלילה חורפי של ה’ שבט תרצ”ב. אשה יהודייה בשם פרידה גישא, כורעת ללדת בבית הרפואה בריגה, לטביה. מתפתחת בעייה רצינית, והרופאים אומרים שצריכים להפסיק את ההריון, אחרת תהיה סכנה גם לאמא וגם לוולד.

היולדת פונה אל הרופאים ואומרת: חכו. אל תעשו דבר. אל אחותה, שעמדה לצידה, פנתה ואמרה: לאה, לכי להתפלל עבורי בבית הכנסת.

אחותה לאה צועדת באמצע הלילה לבית הכנסת הריגאי. הרחובות חשוכים, גם בית הכנסת חשוך, ולאה צועדת בתוך החשיכה, נכנסת לבית הכנסת ומגיעה עד לארון הקודש. שם שופכת היא את צקון ליבה לפני היושב במרומים. היא לא יכולה להתאפק, הדמעות זולגות מעיניה, והיא מתפללת ובוכה.

לפתע חשה ביד רכה מונחת על כתפה. היא מסובבת מבטה במהירות, ורואה אשה מבוגרת, כנראה המנקה של בית הכנסת.

‘מדוע את בוכה?’, שואלת האשה, ולאה מספרת לה על אחותה הכורעת ללדת בבית הרפואה.

‘בואי איתי’, אומרת לה האשה, ולוקחת אותה אל ביתו של הרבי מליובאוויטש, רבי יוסף יצחק שניאורסאהן. לאה כותבת ‘קוויטל’, מספרת שלאחותה יש חום והרופאים נבוכים, ואף חושבים על הפסקת ההריון ח”ו.

מזכירו הנאמן של הרבי, הרב יחזקאל פייגין הי”ד, מכניס את הקוויטל אל הרבי, וכעבור חמש דקות יוצא מחדרו של הרבי, ומגיש ללאה מכתב–תשובה מהרבי, עבור אחותה היולדת:

אל הגב’ מרת פרידה גישא תחי’

ענטפער פון רבין שליט”א אויף איר בקשה

השם יתברך זאל אייך עלפין עס זאל זיין אלעס כשורה, און איר זאלט געבארין א געזונטע לעבעדיקע קינד

בשם כ”ק אדמו”ר שליט”א, יחזקאל פייגין

בידיים רועדות לוקחת לאה את המכתב הזה, ורצה חזרה לבית הרפואה. ברגע שהיא נכנסת לבית הרפואה, רצים לקראתה כל הרופאים ואומרים: אין לנו מושג מה אירע כאן, אבל בדיוק לפני חצי שעה החלה לידה רגילה, הכל עבר כשורה, ונולדה למזל טוב — ילדה קטנה…

רבותיי, הילדה הזאת, זו אמא שלי!

•

המכתב המקורי נמצא אצלנו כמובן בכספת. אבל כל אחד במשפחה, כולל כמובן אני, נושאים עמם את צילום המכתב. כשאני נוסע בעולם, המכתב תמיד בכיסי. כל יולדת במשפחה, כשהולכת לבית הרפואה, לוקחת עמה את המכתב הזה.

לא אמר אדם צר לי המקום ב–770

אני רוצה להודות לכם על ההזדמנות שנתתם לי, להיות איתכם ב–770 בשבת של כינוס השלוחים. באמת, זו פעם ראשונה שאני נמצא ב–770 באווירה הזאת של הצפיפות. אתמול, כשנכנסתי עם המארח שלי — הרב מענדל שגלוב — הוא היה צריך לדחוף פה ושם כדי להביא אותי קדימה…

כשאני חושב על מה שקרה כאן בשבת, אני נפעם. הרי אילו הייתי עומד בתור בבנק, ומישהו היה נותן לי ‘בום’ כזה — סביר להניח שהייתי מסתובב והוא היה חוטף… אבל רבותיי, אני רוצה לומר לכם: אתמול בלילה והיום בבוקר, כשהלכתי כאן ב–770 וקיבלתי את הדחיפות והמכות האלה, כל דחיפה הייתה כמו ליטוף של הרבי.

עם כל דחיפה, שגרמה לי לחשוב שהריאות שלי עומדות להתפוצץ… — הרגשתי בין אחים, והתחושה הייתה שאח מלטף אותי.

החוויה שהייתה לי כאן השבת, הייתה מעל–ומעבר. אם כתוב במשנה ‘לא אמר אדם צר לי המקום שאלין בירושלים’, אני יכול לומר בפה מלא: לא אמר אדם צר לי המקום לבוא ל–770 בשבת הזאת, שבת מברכים של כינוס השלוחים!

ניסיון אישי, וברכה וחיזוק מהרבי

במשך שנים רבות הייתי חזן. בדיוק כמו שסבא שלי רצה… יום אחד נסעתי ללונדון, וראיתי מחזמר בשם ‘עלובי החיים’. כשישבתי שם, אמרתי לעצמי: אני מסוכל לבצע את זה. אני יכול לעשות את זה…

כאשר המחזמר הזה הגיע לארץ ישראל, ניגשתי לאודישן, וקיבלתי את התפקיד של ז’אן ולז’אן, הדמות המרכזית במחזמר. במהלך ההופעה, ניגש אלי המפיק הבריטי, קמרון מקינטוש, ואמר: דודו, אחרי שתסיים את ההצגה בארץ ישראל, אני רוצה שתבוא להציג בברודוויי.

תיאטראות ברודוויי נחשבים כמייצגים של הרמה הגבוהה ביותר של התיאטרון העולמי, וכאשר שמעתי את הצעתו התרגשתי. לא האמנתי. אני, דודו פישר מפתח תקווה, אופיע בברודוויי?…

ואז אמרתי לו: לא נראה לי שזה אפשרי…

מקינטוש לא הבין, ושאל: למה לא?!

הסברתי לו שאני יהודי דתי, ולא אוכל לעבוד בשישי בלילה, וביום שבת.

בתחילה, הוא בכלל לא הבין מה הבעייה רק לבוא ולהציג על הבמה, אך לאחר שהסברתי לו שזה לא בא בחשבון — אמר שיבדוק מה אפשר לעשות.

כעבור כמה חודשים קיבלתי טלפון ממקינטוש, שבישר לי חגיגית כי הצליח לסדר שכל ההופעות יתקיימו בימי חול בלבד.

לאחר שנקבע תאריך לנסיעתי לברודווי, סיפרתי על כך לכל עיתונאי התרבות, והידיעה המרעישה תפסה את העמודים הראשונים של העיתונות הישראלית.

חלפו חודשיים, ושוב טלפון ממקינטוש. הפעם עם בשורות רעות. דודו, הוא אומר לי, יש בעייה… כל הארגונים המקצועיים עומדים מולי, ואינם מוכנים לשנות את מועד המשחקים לימי חול בלבד. אני נלחם מול כולם, אך כרגע לא מצליח…

התאכזבתי קשות. בפרט שנסיעתי פורסמה בכל העיתונים, וכעת — איזה בושות…

העיתונאים החלו ללגלג עליי, וכמו שהעיתונאים הישראליים יודעים לעשות זאת. הם החלו להתקשר ולשאול בציניות: נו, איך בברודווי? כבר הספקת לחזור?…

עמדתי על סף משבר גדול. אמא שלי, שראתה איך אני מתחיל להתדרדר לעבר התהום, אמרה לי: דודו, אתה צריך לנסוע לרבי.

בתחילה אמרתי: מה, אנשים מגיעים לרבי עם בעיות רציניות של בריאות, פרנסה, ילדים. ואני אבוא לדבר עם הרבי על ברודווי?

אבל אמא שלי לחצה, והתחלנו לבדוק את האפשרות להגיע לרבי. התקשרתי לגיסי, אבי אלברכט, ושאלתי אותו: איך אני מגיע לרבי?

אבי סיפר לי שלאחרונה יש שמארגנים בריתות לילדים יוצאי רוסיה, ומי שמממן את עלות הברית, זוכה להיות סנדק, ואחר–כך עובר לפני הרבי לקבל ברכה.

אמרתי: אין בעייה. הגעתי לניו–יורק. הביאו אותי לבית קטן, בו הייתה אמורה להיערך הברית. ישבתי בסלון, וחיכיתי בסבלנות שיביאו את התינוק.

אחרי כמה דקות הדלת נפתחת, וז’לוב ענק, בגובה שני מטר, נכנס לסלון… הסתכלתי עליו בתמיהה, ושאלתי: סלח לי, היכן התינוק?

הוא לא הבין את שאלתי: אתה מחכה לתינוק? אני התינוק!!!

לא אלאה אתכם, אבל לאחר שהתעוררתי מעלפוני, אמרתי לרבנים שארגנו את הטקס: חבר’ה, אני לא מחזיק אותו על הידיים!… הם הרגיעו אותי, ואמרו שרק אצטרך להניח את ידיי מתחת לראשו בשעת הברית.

לאחר הברית הלכנו יחד, אני עם ‘הרך הנימול’, אל הרבי.

חשבתי שאצטרך להסביר לרבי על מה מדובר, אבל להפתעתי הרבי הבין מייד על מה מדובר. הרבי הישיר אליי מבט, ואמר: האלט זאך שטארק מיט אידישקייט, און אלץ וועט זיין בסדר. 

המבט של הרבי היה כל כך עוצמתי. הסתכלתי בעיניים של הרבי, ונרגעתי. התמלאתי בתחושה ברורה שהכל יהיה בסדר. החלטתי לעמוד חזק על עקרונותיי, שלא לשחק בשבת.

כעבור חודשיים, קיבלתי טלפון ממקינטוש, שבישר לי כי הצליח במאבקו למעני, ואוכל לשחק בברודווי, בלי לוותר כהוא–זה על שמירת השבת.

זה היה נס גלוי. כי עד שאני קיבלתי את העבודה ללא שבתות וחגים — לא היה דבר כזה. וגם אחר–כך, עד היום הזה, לא היה דבר כזה! עשיתי עוד אודישנס להרבה הצגות, ותמיד ברגע שזה הגיע לשמירת השבת, הכל נפל…

זהו ניסיון לא קל. כי הייתי יכול להיות הרבה יותר מפורסם, הרבה יותר עשיר, עם הרבה יותר אפשרויות בחיים — אבל המילים של הרבי ‘האלט זאך שטארק מיט אידישקייט’, ממשיכות לחזק אותי כל הזמן.

ההתקרבות לתורת החסידות

לאחרונה אני מתקרב יותר לחלק הפנימי של חסידות חב”ד — לימוד תורת החסידות. יש לי חברותא מצויין, הרב יוסי גינזבורג, רב קהילת חב”ד ברמת–אביב, עמו אני לומד פעמיים בשבוע. זו חוויה רוחנית בלתי–רגילה, להכנס לעומק של הדברים. בנוסף אני לומד עם אשתי את תקציר התניא היומי, ששולח לנו הרב עמיר כהנא.

אני רוצה לאחל לעצמי, שבכינוס הבא אזכה להופיע בפני כל השלוחים, בכינוס אחד ענק שייערך בירושלים.

שלוחים, יש לכם כוחות עצומים. אתם יכולים להפוך את העולם. תסתערו על הרחובות, על השווקים, ותביאו את הגאולה — תיכף ומיד, אמן!