שלום ירושלמי

הוא התבקש להשתתף בכתיבת הספר על מעורבותו של הרבי מה”מ ברגעים מדיניים ובטחוניים קריטים בארץ ישראל, וכשצלל לתוך החומרים, נדהם לראות את עומק מעורבותו של הרבי לסודות הצבאיים והמדיניים הכי כמוסים שהיו * מנחם זיגלבוים שוחח עמו שיחת עומק על הספר, מה שעומד מאחוריו, ועל ההתרשמות

נמל התעופה ג׳ון פ׳ קנדי, ניו יורק. שנת 1988. פניו של ראש שירות הביטחון הכללי, יעקב פרי, הביעו תדהמה. הוא עמד באחת מפינות אולם הנכנסים, ולא ידע את נפשו לנוכח קבלת הפנים המפתיעה שהוכנה לו בלי ידיעתו.

אלה היו הימים שבהם זהותו של ראש השב״כ היתה חשאית, ואפילו ראשי התיבות של שמו היו אסורים בפרסום. מעט מאוד אזרחים בארץ ישראל היו שותפים לסוד המודיעיני הזה. פרי, שזה עתה נכנס לתפקידו בלי שאזרחי ישראל ידעו על החילופים בצמרת, ניסה להבין מנין צצו שלושת החסידים שהתנפלו עליו בקריאות ״מזל טוב״ נלהבות לרגל מינויו הטרי.

״מי אתם?״ שאל את שלושת האברכים.

״אנחנו חסידי חב״ד,״ היתה התשובה. ״באנו להזמין אותך אל הרבי”.

״הייתי בשוק״, שיחזר יעקב פרי באוזנינו כשישבנו בלשכתו לשיחה שבה העלה זיכרונות על המפגש המיוחד עם הרבי מליובאוויטש, אירוע שהוא מתקשה לשכוח. ״הזהות שלי היתה חשאית לגמרי׳״ הוא מחדד, “ושמי לא היה ידוע לאיש. מינויי, כפי שהיה מקובל באותן שנים, נעשה במעטה של סיווג גבוה. ופתאום, רגע לאחר שאני נוחת בנמל התעופה קנדי, ניצבים מולי שלושה חב”דניקים צעירים, ולא רק שהם מזהים אותי ויודעים שאני ראש השב״כ - אלא שהם אפילו שולטים בלוח הטיסות שלי. עובדה, הם ידעו לארוב לי בדיוק כשנחתי בניו יורק. קבלת הפנים הזאת, למען האמת, הפתיעה אותי מאוד.

״לרגע אחד״, נזכר פרי, ״חשבתי לעצמי שאולי החברה בנמל התעופה בן גוריון בישראל הם שהעבירו לחבריהם בברוקלין את המידע על נסיעתי לניו יורק. אבל מיד דחיתי את ההשערה. הרי לא עברתי דרך אולם הנוסעים בנתב”ג. תמיד באתי אל כבש המטוס ברכב מאובטח בעל חלונות כהים. את הדרכונים והניירת העבירו עוזַרי. גם כשהמתנתי לצאתה של טיסה, ישבתי בטרקלין האח”מים, הרחק מעין רואים”.

כיצד ידעו שלושת החב”דניקים על בואו לניו יורק של ראש השירות עלום השם והזהות? - “עד היום,” מתוודה פרי, “אינני יודע איך להסביר את זה, אבל עובדה שהם ידעו. הם בירכו אותי לכבוד המינוי, ואמרו לי שהרבי מלובביץ’ ישמח לפגוש אותי.

השפעה עצומה

זה קרה “ברגע האמת”, יומיים לפני הדד–ליין של סגירת העיתון, סוף סוף פגשתי אותו בבית קפה ירושלמי, מטרים מפסי הרכבת הקלה, לשיחה על ספרו “ברגע האמת” המתעד את מעורבותו של הרבי מה”מ בסוגיות בטחוניות ומדיניות רגישות בארץ ישראל, לצד קשריו המסועפים עם ראשי מערכת הביטחון, על ענפיה השונים, והשפעתו עליהם ועל מדיניותם.

שלום ירושלמי (64) הוא עיתונאי ישראלי ותיק, שימש סגן עורך העיתון “כל העיר” בירושלים, פרשן פוליטי ב”מעריב”, ומשנת תשס”ו משמש עורך המקומון הירושלמי של רשת “מעריב”, “כל הזמן”. בשנת תשע”ד הצטרף לעיתון “מקור ראשון” ולאתר nrg. בין השאר שימש כפרשן פוליטי בתוכנית טלוויזיה.

ירושלמי לא הכיר את הרבי קודם כתיבת הספר. אמנם כמו כל תושב ישראלי הוא שמע פה ושם על הרבי, כפרשן פוליטי ידע ברמה הבסיסית שהרבי מעורב ונמצאת בצמתים מרכזיים ומעורב בתהליכים שונים במדיניות הישראלית, אבל לא יותר מכך. זו הסיבה שכאשר התבקש לסייע בכתיבת הספר “ברגע האמת”, היסס. הוא לא היה בטוח שהוא האיש המתאים, אבל החליט לבדוק את הנושא לעומק יותר לפני שיענה בשלילה. הוא בדק ונשבה בקסם. “במהלך כתיבת הספר התוודעתי למעורבות העמוקה של הרבי בתהליכים מדיניים, פוליטיים ובטחוניים בזמן אמת. בסיטואציה של שיח אינטימי, סודי, צבאי עם ראשי המדינה והצבא, זה היה מבחינתי הלם”.

מאז ירושלמי הוא לא רק מחבר ספר על הרבי, אלא גם מרצה על הרבי בפני קהלים רחבים ומגוונים בארץ ישראל ובעולם כולו.

ירושלמי, עיתונאי ותיק ומשופשף, יודע שאני מחפש את הסקופים, והוא לא נותן לי לחכות יותר מידי. “אם אתה שואל אותי מה הדבר שהכי הפליא אותי, זה הקשר המדהים שהיה לרבי עם ראש קהילת המודיעין, אולי איש המודיעין מספר אחת בישראל, האלוף אהרון יריב, ראש אמ”ן במלחמת ששת הימים ואחריה. תוכל לקרוא בספר על מערכת תכתובות סביב מבצעים סודיים, על פעולות סודיות של הצבא, על נזיפות של הרבי מליובאוויטש בראש אמ”ן ועל מבצעים שדלפו לעיתונות”. הספר חושף את כל התכתובות, לא רק אתו, אלא גם עם אריק שרון, יצחק רבין, ועוד אישי צבא בכירים רבים.

 

תגיד, בתקופה הנוכחית, כאשר כל דבר עובר דרך שבע מסננות ובדיקות של ביקורות וועדות שונות - מעורבות כזאת מצד הרבי בשיקולי ביטחון הייתה עוברת בשתיקה כפי שהיה בעבר נוכח התערבותו של דמות רבנית ממדינה זרה?

“בימינו מתקיימים דיונים ציבוריים על נושא הדתה בצבא, ההשפעה של רבנים בצבא, על גיוס חרדים, ועל נסיון להשפיע על הצבא באמצעות רב או מקורות היהדות. כל הדיונים הללו יוצרים מהומת אלוקים. לדעתי, זה מחדד עוד יותר את עוצמת הקשר של הרבי עם ראשי הצבא והמדינה, כי בשנים ההן המעורבות שלו התקבלה באופן אחר.

“ייתכן שאם היתה לנו היום אישיות רבנית בסדר גודל של הרבי, אולי זה כן היה מתקבל אותו דבר, אבל הרבי זה משהו אחר. אין ספק שזה מטיל אור על אישיותו של הרבי.

“לרבי, מצד האיכות שלו, אנשי צבא ומדינאים באו אליו, לא שהוא בא אליהם. לאורך הספר אני מנסה לפענח את יסוד ההשפעה שלו, למה זה קרה בעצם”.

 

אתה עוסק בספר רבות על מידע סודי שהגיע לרבי, אך פחות על רמת ההשפעה המעשית שהייתה לרבי במהלכים שונים. עד כמה השפיע הרבי באופן אקטיבי על מהלכים צבאיים ומדיניים?

“האבחנה שלך צודקת, ההשפעה של הרבי על תהליכים הייתה יותר ברמה הפוליטית והאישית ופחות ברמה הבטחונית. במישור הבטחוני פעמים רבות לא שמעו לו, מה שלמעשה כמעט תמיד התחרטו על כך לאחר מכן. לדוגמה: ההצעה של הרבי לדיין לכבוש את דמשק. ההצעה הזאת הועלתה לדיון בקבינט אך לא התקבלה.

“היו גם את עצות שהרבי נתן לשמעון פרס לפני מלחמת ששת הימים, שלא לקבל את הסכם הפרדת הכוחות, להפציץ את סכר אסואן ולהפציץ את המצרים כדי לנטרל את יכולת ההכנות שלהם למלחמת ששת הימים. העצות הללו לא התקבלו בפועל ברמה המדינית והבטחונית”.

 

אתה אומר שהמדינאים התחרטו לאחר מכן שלא שמעו בקול הרבי. כבר היה להם מספיק נסיון לדעת שהתחזיות שלו צודקות, מדוע באמת העצות הבטחוניות לא התקבלו?

“הנושא הזה הוא אכן מאוד מורכב. יכול להיות שלמרות העובדה ששיתפו את הרבי בסודות הצבאיים הכמוסים ביותר, בסופו של דבר סמכו עליו יותר ברמה הרוחנית והאישית וברמה הפוליטית, אבל יותר חששו ליישם את העצות הבטחוניות שלו.

“אתה יכול לראות את ההשפעה שלו על אליעזר מזרחי ואברהם ורדיגר שלא להצביע בעד ממשלת פרס, מה שגרם לשינוי מדיניות בארץ ישראל, אבל זו השפעה דתית–אמונית; ככה הוא הניע תהליך, וקבע את ההיסטוריה של העת החדשה. כך גם כאשר הוא הפציר באריאל שרון להישאר בצבא ולא לפרוש - זו הייתה השפעה ברמה האישית.

“אבל להפציץ את סכר אסואן, או לא לחתום על הסכמי קמפ דייוויד רק כי הרבי אומר - זה היה סיפור מורכב יותר, וכרוך בהרבה יותר גורמים שצריכים להחליט. זו לא הייתה החלטה אישית של שמיר או בגין.

“ועם זאת - עצם העובדה שישבו אתו שעות ודנו אתו דיונים אופרטיביים ושיתפו אותו - בשבילי זה עניין מדהים. אינני זוכר תקדים שכזה”.

הידע הרב,
והרגישות העצומה

בשנה האחרונה מאז השקת הספר, ירושלמי מרצה רבות על הספר ועל דמותו של הרבי. זה לא רק קידום מכירות, אלא גם העניין העמוק שהוא רוחש לנושא מעורבותו של הרבי בחיים הביטחוניים והמדיניים בארץ ישראל. “זה הפתיע לא רק אותי, אלא את כל אלו שאני מרצה בפניהם. איש לא תאר לעצמו את עצמת המעודכנות והמעורבות של הרבי בפעילויות צבאיות סודיות בזמן אמת. שפת הקודים של הרבי וראש אמ”ן או ראשי הממשלה, היא מרתקת”.

מה בעיקר מדבר ללבם של המאזינים לך?

“אנשים רבים נמשכים לקטע המיסטי, העובדה שהרבי ראה דברים שאנשים אחרים לא ראו. זו עדות מצד אנשים שאתה לא מצפה מהם לשמוע דברים כאלו. כך למשל אריאל שרון שהעיד שהרבי ראה את הכל מראש. הרבי הרי ראה את מלחמת יום כיפור כמו ספר פתוח הרבה לפני שפרצה, או הסיפור עם מלחמת המפרץ. אנשים מתייחסים לכך כקטע מיסטי.

“בראיון שעשינו עם יעקב פרי, הוא אומר שכבר בשנת 89 הרבי צפה את הטרור האיסלמי שקרה במגדלי התאומים בשנת 2001, ויש באמתחתי עוד דוגמאות רבות”.

 

ואיך אתה רואה את פני הדברים?

“כנראה שיש אנשים שמחוברים בצינורות למקומות אחרים…

“תראה, אני מביא לאנשים את העובדות המופיעות בספר; הרבי חזה מלחמות וזאת מעיד אריאל שרון בעצמו כמו גם ראשי מדינה אחרים - שכל אחד שיעשה את ההמשכים הלאה”.

שלום ירושלמי מסתכל על הדברים במבט מפוכח ובהיגיון קר, וגם הוא מנסה לפעמים לחבר את חלקי הפאזל ברמה הרציונלית, ולא תמיד מצליח: “גם אם תאמר שהמידע שהיה בידי הרבי הגיע אליו בצורה כלשהי, אולי היו לו גורמים שהדליפו מתוך דיוני הקבינט, אבל עדיין יש פה תעלומה איך ידע את כל הפרטים ברגע אמת. ניסינו להתחקות אחרי האנשים שעדכנו את הרבי נון–סטופ, כמו יגאל אלון, שזר, מנחם בגין - אבל עדיין זה לא מכסה את כל היריעה. מרחב האינפורמציה שעמדה לרשותו בזמן אמת, החלטות סודיות שקיבלו בממשלה והוא ידע עליהם בזמן אמת וברגע האמת - זה לא מתקבל על הדעת שהכל הודלף לו”.

 

אז איך אתה מסביר זאת?

“מאחורי הכל יש כאן תעלומה, תעלומת הקשר. אותי כל התופעה הזו באמת ריתקה אותי”.

הספר “ברגע האמת” יצא לאור לפני כשנה. את איסוף החומר מהארכיונים ביצע דב גרינברג. משה שילת והעיתונאי יוסי אליטוב הציעו לשלום ירושלמי, איש מקצוע מוערך וידוע, להשתתף בכתיבת הספר. גם העיתונאי אריה ארליך היה חלק מכתיבת הספר. שלום ירושלמי לא קפץ על המציאה. “שאלתי אותם ‘מה לי ולזה’; התפיסה האידיאולוגית והפוליטית שלי שונה לחלוטין. אני איש שמאל ואינני שומר את כל המצוות…”

ככל ששלום ירושלמי התעמק בסיפור הזה ונבר במסמכים שהגיעו אליו, הוא נשאב יותר. “ממש נפתח בפני עולם חדש”, הוא מודה, ומספר שישב עם אישים בכירים שונים כדי לתחקר ולראיין אותם. “ישבתי עם שופט בית המשפט העליון לשעבר אליקים רובינשטיין, נדהמתי ולא האמנתי למה שהוא מספר.

“ישבתי גם לפגישה עם יוסף צ’חנובר שמקפיד שלא להתראיין. צ’חנובר עד היום יושב בכל צומת חשובה ומכיר רבים מסודות המדינה. הוא היה מעורה בכל הסודות של חילופי שבויים, היה קשור לטיפול עם טורקיה אחרי ספינת המרמרה. הוא העיד כי היה קרוב מאד לרבי והביא לנו את הסיפור על כך שהרבי שלח אותו למשה דיין בהצעה לכבוש את דמשק”.

 

כשאתה מסתכל על הרבי מן הצד, בפרספקטיבה של שנים לאחור - איך אתה מאפיין את מעורבותו של הרבי בנעשה בארץ ישראל?

“אני חושב שמאחורי כל ארבע–מאות וחמישים עמודי הספר הזה, עומדות ארבע אותיות: ח–ר–ד–ה. חרדה לעתיד המדינה, חרדה לעתיד העם היהודי, חרדה לעתיד החינוך, חרדה לכל אחד, לחיילים, לשטח”.

 

יחד עם זה, הייתה פה גם הרבה אמונה מצד הרבי שעוד יהיה יותר טוב, שהמדינאים והביטחוניסטים יקבלו את ההחלטות הנכונות…

“בהחלט! למה כל המנהיגים רצו להיפגש ולשבת אתו, למה שיתפו אותו בסודות הכי כמוסים שלהם? למה הם מצאו אצלו אוזן? כי הרבי נסך בהם את האמונה והבטחון שהם היו זקוקים לו. אני מכיר היטב את הפוליטיקאים האלו שנים ארוכות, אני מסקר אותם עשרות שנים, כולם בשר ודם. גם האיש שנראה הכי בטוח בעצמו, כשהוא יושב בטופ למעלה - הוא רועד לפעמים; הוא צריך חיזוקים ומשענת. הם זקוקים לבטחון, והרבי נתן להם את הביטחון.

“יחד עם זאת, האנשים הללו הבינו שהוא חרד באמת לעם היהודי בלי שום אינטרס אישי או צדדי. אין לו שום אינטרס מפלגתי כפי שהיה אצל רבנים אחרים. הרבי לא עוסק בפוליטיקה צינית, אלא הוא דורש את טובת העם והמדינה, וכשהוא בא עם הדברים האלו - הם מאמינים בו. הוא בא ואומר להם ‘אתם מייצגים את העם היהודי’, והם לוקחים את הטקסטים שלו ומשדרים אותם הלאה. בנימין נתניהו בעצמו אומר את זה בראיון שהעניק במיוחד לספר הזה. גם חיים הרצוג לקח את האמירות של הרבי והעביר אותם הלאה בנאומיו.

“אין איש ציבור שלא צריך משענת, משענת רוחנית. וכנראה מצאו אותה רק אצלו; אצל איש בסדר גודל שלו.

“אתה משוחח עם אנשים כמו יעקב פרי, אברהם שלונסקי, אלי ויזל, ועוד הרבה אנשי רוח שמוצאים ברבי איש שיחה מרתק, ומקשיבים לדעותיו ועמדותיו.

“אני חושב שגם ההשכלה הרחבה של הרבי השפיעה עליהם. כשאתה יושב מול אנשים ללא שום רקע דתי, ואתה מראה שאתה לא רק רב, אלא רחב אופקים, מכיר את ההיסטוריה, מכיר הנדסה כימית, ארכיאולוגיה ושולט כמעט בכל דבר, אתה מוצא בו בן שיח ראוי”.

 

דיברנו על הידע של הרבי, על השכלה, על ניתוחים מבריקים שלו. אני רוצה לשאול אותך על הרגישות של הרבי, האם והיכן מצאת את זה במהלך העבודה שלך על הספר?

“אכן, הנושא הזה לא עלה הרבה בספר, אבל יש את זה באופן די מובלע. הדבר שריגש אותי מאד, נוגע למהלך מלחמת המפרץ הראשונה. היו הרבה מאוד טילים כנגד ארץ ישראל, והי’ מי שהתבטא בחריפות, שכיוון שאנחנו מתמלאים בכוסות של חטאים, כך תהיה שואה. הוא השתמש בביטוי הזה. הרבי יצא נגדו בחריפות בטענה שאסור לקטרג על עם ישראל. הקטע הזה בו הוא יוצא להגן בחריפות על עם ישראל - ריגש אותי ברמה האישית. אמרתי לעצמי שיכול להיות שיש לעם ישראל חטאים - אבל אסור לקטרג, והרבי אכן אומר את זה, שצריך להיות סניגור לעם ישראל”.

דיברנו קודם על הקטע המיסטי בהנהגה של הרבי. אני חושב שבמקרה הזה של מלחמת המפרץ, זו הייתה זו נבואה גלויה, שיהודים לא יינזקו ולא ייפגעו!

“הייתה גם נבואה לפני מלחמת ששת הימים. אני הייתי כאן באותם ימים ודיברו כאן על ‘חורבן בית שלישי’, ‘שואה שניה’, ועוד ביטויים שונים, ודווקא הרבי אמר לאנשים תיסעו לארץ ישראל, תשארו בארץ ישראל. כך גם במלחמת המפרץ ולאורך כל התקופה. כדרכה של מיסטיקה זה מרחף מעל הספר, אבל קשה לתפוס בו. אינני איש מיסטי, אלא איש של עובדות, ואותן אני מביא בספר”.

 

שלום, ככה עם יד על הלב - בעקבות הספר שכתבת, אם היית מציג כיום שאלה לרבי, מה היית שואל?

“באופן כללי, הייתי רוצה לדבר אתו וללמוד ממנו על נושאים כלליים. ראיתי באחד הספרים שנכתבו על הרבי, שמסופר כי הרבי ידע מה יש בכל פירמידה במצרים. הכותב שם מתאר פגישה בה הרבי אומר למישהו אלו ממצאים נמצאו בתוך כל פירמידה במצרים. זה ידע מדהים.

“ולעצם שאלתך - אם הייתי יכול לשאול את הרבי שאלה, מאוד מעניין אותי לדעת מה דעתו על מה שקורה כאן היום”.

לאור ההיכרות המעמיקה שלך עם העמדות שלו - מה לדעתך הוא היה אומר על המצב המדיני כיום?

“קו המחשבה המדיני של הרבי, הוא עקבי ומאוד טוטאליסט. חסר פשרות. לפי זה אני יכול לתאר לעצמי, שאם קולו היה נשמע היום, הוא היה מאוד לא מרוצה על כך שעד היום לא החילו ריבונות על יהודה ושומרון, ושלא מחליטים מה לעשות עם התושבים שם; הוא לא היה שבע רצון שהדברים שם נשארו לא פתורים ומוסדרים.

“מצד שני - אני חושב שהוא היה מרוצה מהשינויים שנעשים לאחרונה. אחד הדברים שהרבי עמד על כך - ואומר את זה בנימין נתניהו בראיון לספר - שממשלת ישראל תעמוד על עמדותיה ותוכיח גאווה יהודית, תוכיח עוצמה יהודית בפרהסיה. הרבי עמד על כך, שאם זו תהיה הגישה של ממשלת ישראל, היא תצא נשכרת מכך. יכול להיות שהוא היה בא כעת ואומר: אמרתי לכם, הנה טראמפ מעביר את השגרירות לירושלים, הנה אבו מאזן בורח מהסכמים.

“בנימין נתניהו יכול לבוא היום ולהתייצב מאחורי העצה שהרבי אמר לו לפתח גאווה ונחישות - והצליח.

“בפרק האחרון של הספר הוא אומר מה שלמד מהרבי מליובאוויטש: ‘בשיחה שהיתה לנו, אמר לי הרבי לזכור תמיד את מי ואת מה אני מייצג, את ישראל ואת העם היהודי, עליך לעמוד בתוקף ובגאווה. הוא הוסיף שתפקידי להדליק את האור במקומות החשוכים, זוהי משימה ואותה עלי לעשות למען העם היהודי’.

“אם אנחנו מנקים את הציניות של בנימין נתניהו ולא מתייחסים בחשדנות לאיש, מסתכלים עליו נטו, מסתבר שהוא ראש הממשלה הכי ימני שהיה אי פעם. משנת 2009 ועד היום (אני לא מדבר על מסירת חברון, שהייתה בתחילת כהונתו), ייתכן שהוא עובד על פי אמות המידה שהרבי הנחה אותו.

“אז אם מדברים על השפעה של הרבי - זו השפעה מהסוג הזה”.

 

במהלך העבודה על הספר, היה משהו שריגש אותך במיוחד?

“הסיפור של הטבח שארע בכפר חב”ד, וכן הפגישה של הרבי עם נכי צה”ל. זה דבר מדהים. הדמעות שהיו שם. אחרי זה ראיתי את הפגישה הזאת גם בוידאו. העובדה שהוא אומר לא לקרוא להם ‘נכי צה”ל’ אלא ‘מצויני צה”ל’, אני לא מבין למה לא אימצו את זה עד היום”.

 

הרבי בכלל הקפיד על טרימינולוגיה נקיה, כמו “בית רפואה” ולא “בית חולים”. עובדה שבעולם הרפואי אימצו את הלקסיקון הזה.

(מחייך) “את המונח ‘ארץ ישראל’, עדיין לא אימצו עדיין”…

•

אחרי כתיבת הספר ומסע ההרצאות שלו, שלום ירושלמי נתקל באנשים רבים שסיפרו לו על הקשר המיוחד שלהם עם הרבי. הוא אסף באמתחתו עוד סיפורים רבים בכל הקשור למעורבות של הרבי בסוגיות בטחוניות ומדיניות. “קצת קשה להיכנס מחדש למאמץ הזה”, הוא אומר לגבי אפשרות של מהדורה שניה. “כן הייתי רוצה לתרגם את הספר לשפות נוספות ולהרחיב לתכנים נוספים.

“בכל פעם מישהו מגיע ומספר לי על הקשר שלו עם הרבי”, מספר ירושלמי, “על מקרים שקרו. אין לזה סוף. אני באופן אישי מאוד עצוב שלא הלכתי אליו למרות שבמידה מסוימת התוודעתי אליו בעת שהותי בארה”ב, ולא באתי לראות את הדמות שלו מקרוב”.

 

איפה אתה באופן אישי עומד אחרי הספר הזה?

“אני אומר את זה גם בהרצאות שלי - למרות שאני לא מסכים עם כל העמדות של הרבי, ואל תשכח שאני בעמדה פוליטית הפוכה - למרות זאת אני גאה, פשוט גאה להיות שייך לעם היהודי שיש לו אנשים בשיעור קומה כזה כמו הרבי. אין אנשים רבים כמו הרבי; אנשים כאלה שהם מעלינו, מעל האנושות”.

זה היה בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים, בתשרי תשל”ד, אוקטובר 1973. צבא מצרים צלח את תעלת סואץ והתקדם לתוך סיני, מבקיע את קו המעוזים של ישראל. הטנקים הסוריים שעטו אל רמת הגולן, וכמעט לא היה מי שיעצור אותם. בקרבות נפלו מאות קצינים וחיילים. במאמצים אדירים השתנתה אט אט מפת הקרב, והאנדרלמוסיה שנוצרה בעקבות הצלחתם של הערבים להפתיע את ישראל, החלה לפנות מקום לניהול ראוי של מגננה ומתקפה. בדרום החלו דיבורים על צליחת התעלה. בצפון נהדפו הסורים לאחור ברוב הצירים. המפנה נראה באופק שר הביטחון משה דיין שקע בימי המלחמה בפסימיות גדולה. הפרשן הצבאי האלוף (במילואים) חיים הרצוג, טען כי התחושה הקשה אף “העכירה את שיקוליו והערכותיו״. לא קשה לתאר את דיין, איש ישיר ותקיף, בעל מצבי רוח הפכפכים, חוזר משדות הקרב אל לשכתו במשרד הביטחון בתל אביב בימי המלחמה. לא היה רצוי להפריע לו ברגעים הללו.

יוסף צ׳חנובר היה באותם ימים קשים היועץ המשפטי למשרד הביטחון, צ׳חנובר היה גם אחד האנשים הקרובים לחצר הרבי מלובביץ׳, עד שנעשה כמעט בן בית שם. זמן קצר לפני שנכנס דיין ללשכתו קיבל צ׳חנובר שיחת טלפון מניו יורק. הרבי מלובביץ׳ הטיל עליו שליחות. ״הרבי אומר לי, ״לך לדיין ותגיד לו לכבוש את דמשק ולעשות ממנה ‘כעפרא דארעא׳, כעפר הארץ,״ סיפר לנו צ׳חנובר.

צ׳חנובר היסס. ״מה, אני אלך לדיין? דיין? מה הוא יודע על הרבי. הוא בא מהחזית. אני אגיד לו, הרבי מלובביץ׳ אמר שתכבוש את דמשק? הוא לא יבין מה אני רוצה ממנו. אבל היתה לי שליחות. יש לך שליחות - אתה צריך לבצע.

״דיין חזר מהחזית, ואני אומר לו: ׳אתה יכול לזרוק אותי מהחדר. יש לי שליחות. אני חייב לומר לך. אחרי זה תעשה איתי מה שאתה רוצה ואני אבין. ואז אני אומר לו מה שהרבי מלובביץ׳ אמר״. לתדהמתו של צ׳חנובר, דיין התייחס לדברים בכובד ראש. ״הוא לקח את זה ברצינות ואמר לי, ׳חזור לרבי מלובביץ׳ ואמור לו שאני לא יכול לבצע את זה. ותסביר לו גם למה. אנחנו עוד במלחמה בחזיתות אחרות. בשביל לכבוש את דמשק אני לא צריך רק לכבוש. לכבוש אולי יעלה בידי. אני צריך להחזיק צבא כדי להשגיח על הסדר. הרי יש שם מיליון, שלושה מיליון, ארבעה מיליון תושבים סורים, אני צריך את הצבא הזה בחזיתות אחרות. אני לא יכול.

״׳דבר שני׳, הוא אומר לי, ׳בבוקר אני צריך להאכיל מיליוני ערבים באמצע המלחמה. איך נעשה את זה?׳״

סוגיית כיבוש דמשק במלחמת יום הכיפורים הוסיפה להעסיק את הצמרת המדינית–ביטחונית, כפי שמעידים הפרוטוקולים המאוחרים מישיבות הקבינט. הדיונים נמשכו, השרים גררו רגליים והרעיון נדחה. הרבי מלובביץ’ שקיבל דיווחים מהישיבות האלה בזמן אמת, חש אכזבה קשה. הוא האמין כי כיבוש, אפילו זמני, של דמשק ישבור את רוחם ואת כוחם של הסורים, יוציא אותם מן המערכה ויאפשר לצה״ל לרכז את מלוא עוצמתו בחזית המצרית המכרעת. לדעתו, המהלך האסטרטגי שהציע יציג תמונת ניצחון ברורה, שתסב לישראל יתרון ניכר בחזית המדינית ובשיחות שלאחר המלחמה. הרבי היה משוכנע כי סוריה שבירתה נכבשה בידי ישראל - היתה נאלצת לקבל הסכם שלום בתנאים הנוחים לישראל.

אחרי השיחה עם דיין טילפן צ׳חנובר לרבי בניו יורק. ״הרבי שמע והגיב, ‘א גרויסע טעות’. טעות גדולה.״

ארבעים ושלוש שנים אחרי השיחה הזו נאלץ צ׳חנובר להסכים עם הרבי. ״אנחנו רואים היום. תאר לך שהיו מחסלים את דמשק. תאר לעצמך אפילו כיבוש טקטי ל־48 שעות. הלא כתוב ׳מצפון תיפתח הרעה’״ סיכם צ׳חנובר, והניח את ראשו על כף ידו.

(מתוך הספר)