יוסף בנציון רייצעס

הרב יוסף בנציון רייצעס מוכר לבאי בית חיינו כחסיד העומד על משמרתו וחוזר מידי שבת את שיחת ה’דבר מלכות’ במהלך ההתוועדות של הרבי מלך המשיח בשעה 1:30 בצהריים. בשיחה עם ‘בית משיח’ הוא מספר על חזרת דא”ח בשנים הראשונות לנשיאות הרבי, והיחידות המיוחדת לה זכה בהקשר לזה; על פעילותו במסגרת הספרייה הניידת, ועל אביו שזכה לקירובים מיוחדים מהרבי

מאת: ר’ ירון צבי

ר’ יוסף רייצעס עם תלמידיו ב”אהלי תורה” בשנים הראשונות להקמת הישיבהבכל שבת, בשעה 1:30 בצהריים, עומד הרה”ח ר’ יוסף בנציון רייצעס ב”בית חיינו”, בהתוועדות של הרבי מלך המשיח שליט”א, ממתין בציפייה דרוכה שההעלם וההסתר הארוך בו אנו נמצאים יסתיים, ונוכל לראות את הרבי בעינינו הגשמיות ולשמוע את שיחותיו הקדושות. לאחר שירת ‘יחי אדוננו’, נעמד ר’ יוסף על הספסל, מול מקום קודשו של הרבי, ומקריא בקול את ה’דבר מלכות’, השיחה האחרונה שזכינו לשמוע מהרבי בשבת זו. הוא עומד בביטול עצום, “כעומד לפני המלך”, ומטעים כל מילה בחיות מיוחדת, “כעונה אחר האומר”. ניכר בו כי הוא חי ברגעים אלה את אמירת השיחה בשעתה, לפני 22 שנה.

התפעלתי לראותו עומד כך שבוע אחרי שבוע, וביקשתי להתחקות אחרי מקור החיות המיוחדת, המשולבת בתמימות וקבלת עול נדירה, ולא פחות מכך - רוח צעירה. בשיחה שקיימתי עם ר’ יוסף בביתו, התברר כי את חזרת הדבר מלכות הוא רואה כהמשך ישיר לפעילותו רבת השנים לחזרת דא”ח בבתי כנסת, ואת שורשי החיות החסידית המיוחדת הוא מייחס לאביו, הרה”ח ר’ שמואל יצחק רייצעס, שזכה להיות מהתמימים בליובאוויטש.

במקום הישיבה הליטאית - היישר לליובאוויטש

אבי, הידוע בכינוי רש”י (ר’ שמואל יצחק) רייצעס, נולד לערך בשנת תרנ”ב, בנייביכב שברוסיה. תושבי העיירה לא היו חסידים במלוא מובן המילה, אולם התפללו בנוסח חסידי. בהגיעו לגיל מצוות שלחו אביו ללמוד בישיבה ברוגאצ’וב, משם עבר לבוברויסק, בישיבתו של ר’ שמריה נח, נכד הצמח–צדק. יום אחד הגיע לעיר נציג של ישיבה ליטאית מסויימת, שניסה לשכנע את הבחורים לעבור לישיבתו, שם יכולים לקבל הסמכה ל’רב מטעם’…

דבריו של המשולח שיכנעו את אבי, והוא הגיש בקשה להתקבל לישיבה. כעבור זמן קצר התבשר כי בקשתו התקבלה, והוא יכול להצטרף לישיבה לאחר חגי תשרי. באותם ימים היה נהוג שבחורי הישיבה אוכלים ‘ימים’ אצל בעלי–בתים, ולמזלו באותו יום אכל אצל הרה”ח ר’ מענדל קפלן (סבו של ר’ דוד רסקין), שכאשר שמע על תוכניותיו לנסוע לישיבה הליטאית, שיכנע אותו לנסוע לישיבה בליובאוויטש. כבר למחרת נסע אבי לליובאוויטש, וביקש להתקבל לישיבה.

באותן שנים, תרס”ו–ס”ז, צבאו בחורים רבים על פתחה של הישיבה בליובאוויטש, ומכיוון שהישיבה שמרה על רמת לימודים גבוהה, דאגה ההנהלה לסינון קפדני מאוד של המבקשים להרשם, וכך קיבל אבי את ההודעה כי אינו יכול להתקבל לישיבה. הוא לא היה מוכן להשלים עם הבשורה הקשה, ונעמד מחוץ לחדרו של הרבי הרש”ב, כשהוא בוכה. כאשר הרבי הרש”ב יצא מחדרו, שם לב לבחור ושאלו לסיבת בכיו. אבי סיפר שלא קיבלו אותו לישיבה, והרבי הרש”ב אמר לו: תמצא לך היכן לאכול, ובישיבה אתה רשאי ללמוד. הרבי הורה להנהלה לקבלו לישיבה.

שלוש שנים רצופות שהה אבי בליובאוויטש, וכאשר חזר לביקור בביתו, היה כבר בחור בן 17. במהלך אותן שנים נישבו רוחות המשכילים בעיירה, ורבים מחבריו, שנשרו מהישיבות, הלכו לאוניברסיטאות. באווירת הימים ההם, הוריהם של הלומדים באוניברסיטה נחשבו לאינטליגנטים, ואילו אותם שבניהם למדו בישיבות נחשבו לפרימיטיביים. כאשר שב אבי לביתו, קם לקראתו אביו, ר’ יוסף בנציון, וקרא בשמחה: ריבונו של עולם, איך דיינק דיר אז איך בין פון דו נאַראָנים [= אני מודה לך על שאני מהפתאים]…

לחזור חסידות גם במקום שזורקים אותך…

אביו התחתן בשנת תרע”ב לערך, ועבר להתגורר במינסק. כאשר שאל את הרבי הרש”ב היכן לחזור דא”ח  - אמר לו הרבי: איפוא שלא תופסים אותך מהצווארון וזורקים אותך… כאשר ר’ יוסף מספר על כך, הוא מעיר בחיוך, שבזמננו, הרבי שליט”א רוצה שנחזור דא”ח גם במקום כזה שרוצים לזרוק אותנו מהצווארון…

משפחת רייצעס יצאה מרוסיה ביציאה הגדולה בשנת תש”ו. ולאחר שנתים במחנה הפליטים פאקינג, התגוררו תקופה מסויימת בפריז, ומשם עברו להתגורר בניו–יורק, בסמיכות ל’בית חיינו’. בשנות ילדותו של ר’ יוסף, השריש בו אביו את הביטול לרבי. “אבי היה כותב לרבי על כל פעולה, גדולה או קטנה. במקביל, הרבי קירב מאוד את אבי, והתייחס אליו בכמה הזדמנויות באופן מיוחד. מספר פעמים קרא לו במהלך ההתוועדות בכינויו, ואמר לו “רש”י רייצעס, זאג [= אמור] ‘לחיים’!”.

בזיכרונותיו של ר’ יוסף מאביו, שמור מקום מיוחד לתפילותיו של האבא, שהיו באריכות רבה, ולאחר לימוד חסידות בכל בוקר. “הייתי מתעורר בבוקר, ושומע את אבי לומד בחיות מאמרי חסידות. כבר בתור ילד נחקקו בי המילים “אור אין סוף”, שהייתי שומע מאבי שוב ושוב. לא היה לי שמץ של מושג מהן המילים הללו, אולם הן נחרתו עמוק במוחי”.

הרבי מתעניין בחזרת הדא”ח

עם עלותו על כס הנשיאות, דרש הרבי מהתמימים ללכת לבתי הכנסת ברחבי ניו–יורק, ולחזור חסידות ברבים. כפי שהרבי הדגיש כבר במאמר הראשון, שצריכים להיות כמו אברהם אבינו, עליו נאמר “ויקרא שם בשם ה’ א–ל עולם”, וכדרשת חז”ל “אל תקרא ויקרא אלא ויקריא”, כלומר לא רק שהוא קרא לאחרים כי יש א–ל אחד לעולם, אלא שהוא גם הקריא זאת וגרם להם לקרוא ולומר לאחרים. הרבי אמר שכאשר לומדים חסידות ויש “געשמאק” [= תענוג] בלימוד, צריכים לחלוק את התענוג הזה עם יהודים נוספים, וללמד אותם באופן שגם להם יהיה תענוג מלימוד החסידות.

ר’ יוסף הקפיד ללכת בכל שבת לחזור חסידות בבתי כנסת בסביבה.

בכל יום ראשון הכניסו חברי הוועד דוח מפורט לרבי, מי הלך לחזור חסידות, לאיזה בתי כנסת הלכו, ואיזה מאמרים חזרו. ר’ יוסף ידע על נוהל זה, אך לא העלה בדעתו שכאשר ייכנס ליחידות אצל הרבי, ידבר איתו הרבי בהרחבה גדולה בנושא זה. “פתאום, באמצע היחידות, החל הרבי לשאול אותי בנוגע לחזרת דא”ח בבית כנסת”, מספר ר’ יוסף.

“כנראה שהרבי הבחין שנלחצתי - מה פתאום הרבי שואל אותי על חזרת דא”ח? הרבי אמר: ‘אני שואל, כי אני מקבל דו”ח על זה בכל יום ראשון, וראיתי שאתה הולך’. אמרתי לרבי שאכן אני הולך בכל שבת, והרבי הוסיף לשאול: ‘אתה חוזר דא”ח במקום אחד קבוע, או בכל פעם במקום אחר?’

“עניתי לרבי, שבתחילה לא היה לי בית כנסת קבוע, אבל בחודשים האחרונים יש לי מקום קבוע. הרבי שאל: ‘ואנשים מבינים מה שאתה אומר?’, עניתי שנראה לי שכן, והרבי הוסיף להתעניין: ‘ואם ליהודי יש שאלה?’

“האמת היא, שבדיוק באותה שבת שאל אותי אחד המתפללים שאלה, והשבתי לו תשובה שלא הייתי בטוח בנכונותה, וכעת הרבי שואל אותי על מקרה כזה… אמרתי איפוא לרבי דברים כהווייתם: ‘בדיוק בשבת האחרונה הייתה שאלה ליהודי, ואינני יודע אם עניתי נכון’.

“הרבי ביקש שאספר לו בפרוטרוט על מה שאירע, וסיפרתי שחזרתי על מאמר חסידות (ד”ה ‘טוב לי תורת פיך’) בו מוסבר שסיבת ירידת הנשמה לעולם הזה היא מהטעם הידוע של ‘ירידה צורך עלייה’. אחד מקהל המתפללים, שלמד ‘ליקוטי תורה’, אמר שראה שכתוב שסיבת ירידת הנשמה היא כי הקב”ה רצה למלוך וכיוון ש’אין מלך בלא עם’ היה צריך לברוא עולם ובו נשמות בגופים, והוא הבין מכך שזו בעצם הסיבה עבורה ירדה הנשמה לעולם ולא מהטעם של ‘ירידה צורך עליה’. עניתי לו שכיוון שידוע ש’אין הקב”ה מקפח שכר כל בריה’, הרי גם הנשמה צריכה להרוויח מזה שהקב”ה רוצה למלוך, והרווח שלה זה העניין של ‘ירידה צורך עליה’”.

“הרבי הרגיע אותי ואמר שזה בסדר, שעניתי טוב”, מסכם ר’ יוסף את הפרשייה ומוסיף במבט רציני: “הרבי הוסיף ואמר באותה יחידות: ‘אך! יש בחורים שלא הולכים לחזור דא”ח… כולם צריכים ללכת לחזור דא”ח!’”.

מופת בעקבות חזרת דא”ח

בהמשך שיחתנו מעלה ר’ יוסף זיכרונות מאירוע שקשור עם חזרת דא”ח, מופת של הרבי שהוא היה מעורב בו: “לאחד מחבריי לא היו ילדים כמה שנים לאחר נישואיו, ומאחר והוא לא השתתף בחזרת דא”ח לאחר חתונתו, הייתה לי תחושה שאם הוא יבוא לחזור דא”ח, זה יעזור לו להתברך בילדים. הרגשתי חובה קדושה לעזור לו בעניין. נזכרתי בשיחה ששמעתי מהרבי זמן קצר קודם לכן, על הפסוק במגילת אסתר “ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות”, שההוראה בזה לכל יהודי, שכאשר הוא נמצא בעמדה ממנה יכול לעזור ליהודי אחר - עליו לעשות כל מאמץ כדי לסייע ליהודי נוסף. מכיוון שעסקתי בחזרת דא”ח, ודיווחתי על כך לרבי באופן שוטף, חשבתי שזו הדרך שלי לעזור לחברי: לדאוג שהוא יחזור דא”ח, ובדו”ח השבוע אוכל להזכירו ולבקש עבורו ברכה לילדים.

“שבוע אחד ישבתי ללמוד איתו מאמר חסידות. לאחר שסיימנו את המאמר, אמרתי לו: כעת יש לך מה לחזור בבית הכנסת… ואכן, חברי הלך לבית כנסת וחזר על המאמר שלמדנו, ובעקבות אותה שבת החליט להמשיך כך גם בשבתות הבאות. כאשר כתבתי את הדו”ח השבועי, כתבתי את שמו של חברי, שהחל ללכת דא”ח, וביקשתי שבזכות זאת יברך אותו הרבי בילדים. הרבי אכן בירך את ידידי, ונולדו להם שני ילדים!”.

התניא לעומת ספרים חסידות אחרים

בנוסף לחזרת דא”ח בבתי כנסת, פעל ר’ יוסף גם במסירת שיעורי תניא בישיבות הליטאיות. במשך תקופה מסויימת למד תניא עם קבוצת אברכים בישיבת ‘מיר’. “באחד השיעורים”, מספר ר’ יוסף, “שאלו אותי למה לומדים דווקא תניא, ולא ספרי חסידות אחרים כמו ה”נועם אלימלך” או “קדושת לוי”. היו לי בראש כמה תשובות אפשריות, וביניהן שרבינו הזקן הוא נשמה חדשה או צדיק גדול, ולכן יש חשיבות בלימוד תורתו דווקא; אך מכיוון שמדובר בשאלה רצינית לא רציתי לומר לפניהם סברות כרס, וחשבתי שהטוב ביותר להעביר את השאלה לרבי, וכך תהיה לי תשובה ברורה ואמתית.

“פניתי אל הרב חדקוב, המזכיר הראשי של הרבי, שהיה מלווה את הרבי לביתו  בכל לילה, וביקשתי ממנו להעלות את שאלתי לפני הרבי. כעבור זמן חזר אלי הרב חדקוב עם תשובת הרבי, וזה תוכנה:

“יש שתי שיטות לימוד עיקריות - השיטה הליטאית, שאותה כינה הרבי ‘הגיון והסבר’, והיינו שלומדים הכול לעומק ובאופן יסודי ומובן. והשיטה של חסידות ‘קוצק’ וחסידות ‘גור’, שאותה כינה הרבי ‘הברקה וקיצור’, והכוונה היא שמבריקים בקצרה את העניין.

השיטה של ‘הברקה וקיצור’, המשיך הרבי, הייתה שייכת בעיקר לצדיקים וליחידי סגולה והם למדו באופן הזה מהסיבות שלהם. ואילו השיטה של ‘היגיון והסבר’, שייכת ומתאימה לכולם, ובמיוחד כיום. התניא, סיכם הרבי, הוא ספר הבנוי בשיטת ‘הגיון והסבר’, ולכן דווקא לימוד זה שייך לכל אחד בדורנו, שכן כך הוא יכול ללמוד ולהבין את דברי החסידות”.

‘טנק מבצעים’ הראשון

אחת הפעילויות המרכזיות שר’ יוסף עסק בהן במשך השנים היא הפעלה של ספרייה ניידת - אוטובוס שהוסב להיות ספרייה על גלגלים, מעין ‘רכב מלא ספרים’, גירסה ראשונית של טנק מבצעים או בית חב”ד נייד המוכרים לנו כיום. עם אוטובוס זה היה ר’ יוסף נוסע לקעמפים ומרכזי אוכלוסייה שונים, ועוסק בהפצה של ספרי חסידות ופעולות מבצעים שונות. באופן זה זכה ר’ יוסף לקרב הרבה יהודים לאביהם שבשמיים ולגרום נחת רוח לרבי, יוזם הפעילות והמשלח. בראיון זה חולק איתנו ר’ יוסף את השתלשלות הדברים שיצרה את השליחות הזו, ומעט מההתרחשויות באותה פעילות.

כאשר הרה”ח ר’ מיכאל טייטלבוים הקים את מוסד חינוך “אהלי תורה” על טהרת הקודש, היה ר’ יוסף אחד המורים הראשונים. מאז ועד היום הזה עוסק ר’ יוסל בחינוך תשב”ר. כחלק מתפקידיו בתקופה ההיא, היה ר’ יוסף נהג האוטובוס של התלמוד תורה החדש.

“יום אחד”, מספר ר’ יוסף, “ניגשו אלי חבר’ה שהיו פעילים בהפצת המעיינות, וסיפרו לי על תוכנית לרכוש אוטובוס ולהפוך אותו לספרייה ניידת. הם אמרו שמכיוון שאני מהחסידים הבודדים שמחזיקים רישיון לנהוג על אוטובוס, הם מבקשים שאקח את התפקיד.

“הסכמתי להירתם לעניין, ולאחר–מכן הבנתי שהסיבה שפנו אליי לא הייתה רק בגלל הרישיון, אלא משום שהרבי אמר שמנהל הפעילות צריך להיות אחד כזה שהיה ב’מרכז שליחות’, וגם היה בשליחות בקולג’. אני עמדתי בשני הקריטריונים הללו, מכיוון שבבחרותי נסעתי ל’מרכז שליחות’, ובתקופה הקצרה בה התגוררתי בבוסטון - עסקתי בפעילות עם הסטודנטים בקולג’ לקירוב הסטודנטים ליהדות וחסידות”.

פעם יצא ר’ יוסף לפעילות עם הספרייה הניידת, וכאשר חזר מהפעילות קיננה בו תחושה שלא השקיע מספיק כוחות בפעילות. תחושה זו קיבלה ביטוי מוחשי יותר כאשר בהתוועדות הקרובה דיבר הרבי על כך שלפעמים הולכים ל’מבצעים’, אולם לא מנצלים את כל הכוחות כדבעי. ר’ יוסף לקח את הדברים אישית, והחליט לתקן את העניין, ולהוסיף בפעילות.

“לקראת חג הסוכות”, נזכר ר’ יוסף, “סידרתי רישיונות להחנות את האוטובוס ולפעול במשך כל היום, בכל יום מימי החג במקום ראשי אחר בניו יורק ובעיקר במנהטן. בהושענא רבא התכנית הייתה לפעול באיסטרן–פארקוויי פינת יוטיקה, אז גרו שם יהודים יוצאי שואה.

“לקחתי איתי חבורת בחורים מ–770 עם ארבעת המינים למבצע לולב, ויחד עשינו פעילות אינטנסיבית לאורך כל שעות היום. בסופו של החג, יכולתי לדווח לרבי על יותר מ–800 יהודים שבירכו על הלולב. זה היה בהחלט תיקון על הפעם הקודמת, והתשובה שקיבלתי מהרבי הייתה שווה כל מאמץ (התוכן): ‘תשואות חן על הבשורות טובות, וכן יבשר טוב תמיד כל הימים’”.

אי–אפשר להסביר. עליך להיות חסיד!

ר’ יוסף מספר על מקרה אחר, שאירע שנים רבות לאחר התחלת הפעילות, בנסיעה לקעמפ של תלמידי ישיבת ‘חיים ברלין’, ישיבה ליטאית בניו–יורק:

“חלק מהתלמידים שהגיעו לספרייה, לא באו כדי לקנות ספרים, אלא רק לשאול שאלות. או יותר להטיח שאלות, לא במטרה לקבל תשובות. ביניהם בלט מנהל הקעמפ שממש התקיף אותי בשאלות. אמרתי להם: ‘תשמעו, אני רק מוכר ספרים, ואין לי מושג מכל השאלות שלכם. אבל דבר אחד ברור לי מכל השאלות שלכם: אתם לא רוצים תשובות באמת!’”.

אחרי שנים פגש ר’ יוסף את אותו מנהל שהקניט אותו בשאלות, ולהפתעתו, הוא היה עטור זקן וכובע חסידי! “בתחילה לא זיהיתי אותו”, מספר ר’ יוסף, “אבל הוא זיהה אותי, ובמהלך הפגישה המחודשת והמרגשת, הוא קנה ממני עגלה מלאה ספרי חסידות. נוכחתי לראות בהתממשות דברי הרבי ש’חזקה לתעמולה שאינה חוזרת ריקם’”.

ר’ יוסף מספר סיפור נוסף שאירע במסגרת הפעילות בקעמפ ישיבת ‘חיים ברלין’: אחד התלמידים, שהתקרב קצת לחסידות, קרא את המובא בליקוטי דיבורים שאילו לשלמה המלך היה רבי - היו לו חברים חסידיים והיה משתתף בהתוועדויות חסידיות, היה ממשיל את כל המשלים של אהוב ואוהב, מרבי וחסיד ולא מאיש ואשה. האימרה הזאת מאוד הפריעה לאותו תלמיד, והוא ביקש ממני להסביר לו את העניין. אמרתי לו, שאי–אפשר להסביר את זה בשכל, וכדי להבין את זה, הוא מוכרח קודם להיות חסיד בעצמו. כנראה שהתשובה שלי פעלה עליו, כיוון שהוא התקדם בתהליך ההתקרבות לחב”ד, עד שהפך להיות רב חסידי, ואפילו קיבל תפקיד של ר”מ ב’מכון חנה’, הלוא הוא הרב בודבסקי.

לימים אמר לי כי אימץ את התשובה שעניתי לו, וגם לתלמידות המכון הוא לפעמים אומר שיש דברים שאי–אפשר להסביר, ורק אחרי שנהיים חסידים, יכולים להבין. ובאמת, בהמשך הדרך השאלות הללו פשוט נעלמות.

רוצה לראות הרבי? תחזור חסידות!

לסיום הראיון איתו, מספר ר’ יוסף על חסיד סאטמר אותו הכיר במסגרת פעילותו הניידת, שבנו ירד ר”ל מהדרך, עד כדי כך שכאשר שאל אותו מה נשמע עם בנו, הגיב שבנו הפך להיות גוי! לימים, שליח הרבי בוונקובר שבקנדה קירב את בנו, עד שהפך לחב”דניק מן השורה. יום אחד פגשתי את האבא יושב ב–770 ולומד גמרא. התפלאתי מאוד, ושאלתי מה מביא אותו ל–770. הוא סיפר לי שבנו חזר ליהדות בזכות שליח הרבי, והוא מאוד רוצה לראות את הרבי.

•

השיחה הארוכה עם ר’ יוסף, שהייתה יותר התוועדות מאשר ראיון, עוררה בי בעוצמה רבה את הרצון לזכות לראות את הרבי. חלקתי את רגשותיי עם ר’ יוסף, וציינתי שהגעתי לחב”ד אחרי ג’ תמוז. ר’ יוסף הביט בי במבט אוהב ואמר בהחלטיות: “תהיה חסיד, ואז תזכה לראות את הרבי! כאשר תלמד חסידות, ותפיץ חסידות - מובטח לך שתראה את הרבי”!

מאוחר יותר הראה לי חבר מהישיבה את שיחתו של הרבי בכ”ז אלול תש”י, בה אמר הרבי את הדברים המדהימים שלהלן: “כל אחד מאיתנו רוצה לראות את הרבי, כ”ק מו”ח אדמו”ר, כדי שיפתור את שאלותיו, שהרי לכל אחד ואחד ישנן שאלות (וגם מי שלא יודע שיש לו שאלות). כדי לפתור אותן צריך לראות את הרבי. והעצה לזה: ההליכה בראש השנה לבתי הכנסת לעורר את בני ישראל, נשמות בגופים, שבזה מקיים רצונו של הרבי, ועל ידי זה יזכה שהרבי יפתור את שאלותיו באופן של נשמה בגוף”.