הרב חיים ועקנין, שליח הרבי בשכונת ‘נווה הדרים’, רמלה א הוא היה החברה’מן של העייר

הרב חיים ועקנין, שליח הרבי בשכונת ‘נווה הדרים’, רמלה

 א

 הוא היה החברה’מן של העיירה. בחור כשרוני וטוב לב, שכל מי שהיה צריך עזרה ידע לפנות אליו, אבל רק הוריו ידעו את האמת וגם התביישו. משה’לה לא ידע לקרוא. אחרי החתונה, כשחיפש מקצוע להתפרנס ממנו, לחשה לו אימו בצער ‘סופר לא תוכל להיות, גם לא חייט, כיצד תרשום את מידות האנשים?!, אבל אולי… אולי תוכל לעזור ליוס’ל במכולת, זה כבר יותר בא בחשבון….’

הלך משה’לה למכולת על מנת להיפגש עם יוס’ל ולקבל את המשרה המיוחלת. יוס’ל התרשם מהחריצות, מטוב הלב ומהחיוך הכובש שלו, ‘זה בדיוק מה שאני צריך’ הוא אמר לו. אבל אז הגיש לו למשה’לה את פנקס החשבונות. וכשדפדף בו משה’לה נאלץ להודות במבוכה ‘אמ… אני לא יודע לקרוא…’ הוא נאלץ לוותר גם על המשרה הזו.

חבר טוב הציע לו לנסות לחטוב כמה עצים ולמכור אותם בשוק כדי להשיג את הפרוטות לכלכלת ביתו. משה התחיל לסחור בעצים. ולאט לאט נעשה סוחר מצליח וקנה יערות שלמים וסיפק עצים לאזורים נרחבים.

פעם אחת, במהלך אחת העסקאות הגדולות שביצע נדרש לחתום על חוזה ארוך. הצד השני חתם על העסקה, וכשהגיע תורו של משה טבל את אצבעו בדיו וחתם…. פערו הסוחרים את עיניהם בתמיהה ‘מה, אינך יודע לכתוב?!’ ‘לא. למזלי’ השיב משה. ‘אם הייתי יודע לכתוב הייתי היום עוזר לחנווני במכולת…’.

ב

 בפרשת השבוע שלנו אנחנו קוראים על איש אחד שלא ידע. לא ידע לדבר ולשמוע. וכשלא הבין למה סבא מוטל כך בבזיון ולא נקבר במערת המכפלה, לא הצליח להבין שהדודים הקדושים מטפלים בענין. הדוד נפתלי הלך להביא את המכתב שהיה במצרים. גם הדודים יוסף ויהודה היו עסוקים בדבר. כל גדולי הדור. רק דבר אחד הוא הבין — סבא מוטל בביזיון ועשיו מונע מסבא להגיע למערת המכפלה. את סוף הסיפור אנחנו גם יודעים.

ג

 לא פעם ולא פעמיים אני שומע הורים מתוסכלים מחיסרון של ילדיהם. למשל, הילד עם רצון טוב ויראת שמים ואפילו יודע ללמוד, אבל לא מספיק מבין ורגיש לקודים החברתיים ה’מקובלים’. או שאינו מסתדר תמיד במסגרת הרגילה של החדר או הישיבה. נכון, זה קצת מתסכל ומלחיץ לפעמים, בפרט בסביבתנו היום, אבל כשנתבונן בסיפור של משה’לה וההוראה מפרשתנו, אולי נגלה שהילד הזה שלא מבין כל כך את המצבים והמוסכמות המקובלים בחברה, דווקא בו מסתתר ‘סוחר מצליח וממולח’  שהמסגרת הרגילה פשוט משעממת אותו.

אז נכון, יכול להיות שרצית מאוד שהילד יהיה כך או כך, אבל יכול להיות שדווקא אם תזיז את התכניות שלך הצידה — תגלה את המיוחד שבו, או אולי שמסתתר בו איזה איש אמת שלא נכנס לפלפולים מיותרים והסברים ארוכים. כזה שלומד את השיחה של הרבי, מגיע להוראה בפועל וישר יוצא לפעול.

ד

ועוד נקודה באותו ענין. גם בתקופה שקברו את יעקב אבינו וגם בתקופתנו אנו — יש חושך ויש העלם. גם אז יעקב נעלם מעיניהם וגם אנחנו חווים העלם. אך יש הבדל קטן אבל גדול מאוד. אז היו ענקי העולם, עשרת השבטים, היה על מי להישען ועל מי לסמוך ובכל אופן עדיין היה צריך את חושים, שלא נכנס לכל הפלפולים ויעשה סוף לכל הענין.

אבל בתקופה שלנו ישנו העלם והסתר כפול ומכופל. ישנם אנשים השמים חושך לאור ואור לחושך. ולא רק ששקועים ברכילות ומחלוקות אלא שעוד מסבירים לך שזו ‘הנקודה’, וזה ‘הרצון’. לא לחינם כתב הרבי הרש”ב ב’יום יום’ שבתקופת ‘עקבתא דמשיחא’ צריך להניח את השכל וללכת בקבלת עול וכל אלו ההולכים אחר שכלם מרה תהיה אחריתם…

אז אולי במקום להתבייש באותם ילדים, נערים או בוגרים שלא כל כך בקיאים בניואנסים החברתיים ולא תמיד מסתדרים במסגרות ה’מקובלות’ — הגיע הזמן להבין שאולי בדור חשוך כמו שלנו, כשאנחנו עסוקים בכל מיני חשבונות יפים, הגיע הזמן להקשיב להם.

גם בלעדי חושים, יעקב אבינו היה מגיע למערת המכפלה. אבל בזכותו הוא הגיע מהר יותר. אולי גם אם אנחנו נפסיק לעצור או לזלזל באותם יהודים שנראים לנו פשוטים, שלא מתכוונים לפגוע באף אחד ופועלים מתוך אמונה פשוטה לזרז את ההתגלות, רק שהם לא פועלים בדיוק לפי הסדר שאנחנו חושבים שצריך לנהוג (כמובן שאין הכוונה להנהגה היפך מה שכתוב בשו”ע והשיחות וכו’) — נניח לאותם ילדים ‘להחלץ חושים’ ונזרז בעוד רגע את ההתגלות….

ה

ופינה קטנה לשלוחים. בואו נחשוב רגע על כל אותם שלוחים שפעלו בתמימות בלי להבין את סדרי וחשבונות ה’עולם’ ופעלו והצליחו מעל המשוער — למרות זאת, ואולי בגלל. ואיזה מזל שהתמימות שלהם אטמה להם את האזניים מההשפעה של העולם. אז קדימה חברה, בואו נעזוב את החשבונות והפלפולים. פשוט נחלץ חושים. העולם מוטל בביזיון, חייבים את ההתגלות!