מנחם בלמו

יש מדינה שנקראת ‘בליז’, אולי לא שמעתם עליה, אבל הרב מנחם והדר בלמו ושני ילדיהם פועלים במקום בשליחות הרבי מלך המשיח במטרה להכינו לגאולה * איך מתמודדת משפחה צעירה במקום כה מרוחק בו הציוויליזציה מפגרת עשרות שנים לאחור? איך בונים פעילות מהיום הראשון? ואיך המופתים של הבעל שם טוב הגיעו עד לשם? * סיפורה של שליחות מרתקת

תודו שלא שמעתם מעולם על מדינת בליז. מזל שאתם מחזיקים כעת את העיתון ביד…

‘בליז’ היא מדינה יפהפייה באמריקה המרכזית, על חוף הים הקריבי. היא גובלת במקסיקו מצפון–מערב ובגואטמלה במערב ובדרום. בליז נחשבת למדינה מגוונת מבחינה טופוגרפית ואקלימית. בדרום בליז ובתוכה בולט רכס הרי המאיה שפסגתו מתרוממת לגובה של 1124 מטרים. ההרים מוקפים בגבעות אבן גיר קארסטיות היוצרת מערות נטיפים מכוסות בצמחייה טרופית ייחודית. לעומת זאת, בצפון בליז ואזור החוף, האזורים הם יותר מישוריים.

אחד האיים היפים במדינת בליז הוא ‘קי–קולקר’, אשר נחשב גם למקום המתוייר ביותר. “כל מי שמגיע לטייל במדינת בליז מגיע קודם לקי קולקר, אשר למרות פרסומו הרב, הוא בסך הכול אי קטן בגודל חמשה קילומטרים רבועים בו חיים מעט מקומיים. ניתן בקלות לראות את האי מקצה לקצה”, מספר השליח בבליז הרב מנחם בלמו. “רוב התיירות מתמקדת בצלילה, שכן לא מעט אתרי צלילה פזורים סביב, ובהם שוניות אלמוגים מהיפות בעולם”.

בעבר עסקו תושבי האי בדייג, אך כיום ענף התעסוקה המרכזי הוא תיירות. אלפי צעירים ישראלים נוהרים מדי שנה לאי בשל העובדה שהוא פחות יקר מאיים אחרים במדינות שכנות. “בשנים האחרונות מגיעים לכאן גם מטיילים מבוגרים יותר. הללו נשבים בקסם האווירה השלווה וקצב החיים האיטי. אחד ממטבעות הלשון המרכזיות כאן באי הוא ‘לך לאט’. זו גם הסיבה שבאי אין כמעט מכוניות, אבל יש הרבה אופניים, חופים חוליים, ערסלים תלויים בין עצי קוקוס, מים צלולים וצלילות לצד דגי–ענק וכרישים. כל זה בהחלט מושך לכאן את התיירים”.

אל האי הזה הגיעו לפני כשנתיים בני הזוג הרב מנחם ורעייתו הדר בלמו ושני ילדיהם, וקבעו בו יתד.

תחילת הדרך לא הייתה סוגה בשושנים. בפני השלוחים הצעירים ניצבו לא מעט קשיים ואתגרים, אך כשהם מביטים כעת על הפעילות הברוכה, הם מבינים עד כמה הקשיים כולם התנדפו מול הרוח והעשייה החב”דית. בית חב”ד הוא מגדלור של הפצת יהדות. מדי יום פוקדים אותו מטיילים רבים שבאים להתייעץ, להשתתף בשיעורים, להניח תפילין ולאכול אוכל כשר. זו הפעילות שבכל ימות החול. השבתות והחגים בבית חב”ד, כך מספרים לנו, הם חוויה בלתי נשכחת. “בדיוק הבוקר פתחנו פלאפל כשר”, מספר לנו הרב בלמו בסיפוק.

“לבליז הגענו יומיים לפני התקדש החג”

על מדינת בליז שמע הרב בלמו כשהיה בשליחות בגואטמלה בתום שנת ה’קבוצה’. מטיילים היו מגיעים לבית חב”ד המקומי ושואלים מדוע בבליז אין בית חב”ד?

לאחר נישואיו עם רעייתו הדר, היה ברור לשניהם שאת חייהם הם מייעדים לשליחות. לאחר שנתיים של בנייה זוגית בארץ הקודש, החליטו להגשים את חלומם, והחלו לחפש אחר מקום מתאים לשליחות. “במשך כמה חודשים עלו וירדו מקומות שונים, ואז נזכרתי בבליז. יחד עם זאת, זכרתי גם שמול אותן שאלות ‘מדוע אין בית חב”ד בבליז’ היו שסברו שאין באמת סיבה לפתוח בית חב”ד, מפאת מספרם המועט של המטיילים שם”.

בני הזוג בלמו כבר חבקו שני ילדים, ולאחר לבטים רבים נפלה ההחלטה: לצאת לבליז לחודשים אחדים כדי לבדוק את המקום, ואם יתאים, או אז יוותרו שם לתמיד. “היציאה מהארץ נקבעה כשבוע ימים לפני ראש השנה. תחילה הגענו לפלאיה במקסיקו להתארגנות אחרונה, ומשם התכוונו להגיע בערב ראש השנה אל האי.

“האמת היא” מודה הרב מנחם בלמו, “שאמנם ההחלטה התקבלה, אך בתוכי עדיין לא הייתי שלם אתה. ואז קרה דבר מעניין. אחד התמימים בפלאיה כתב לרבי על נושא מסוים והקריא את המענה לכל הנוכחים. כששמעתי את התשובה, לשוני נאלמה מתדהמה”.

ההתלבטות הגדולה ביותר שקיננה אצל הרב בלמו הייתה, האם הוא עושה מעשה נכון בכך שהוא עומד להשקיע את כוחותיו במדינה כה קטנה עם מספר מטיילים מועט יחסית ביחס למקומות אחרים. “אותה תשובה הייתה ממוענת לשליח שכותב לרבי על חוסר הצלחתו לפעול על יהודים רבים בעיר שליחותו, והרבי מפליא במעלה של העבודה בצורה משפחתית עם יהודים מעטים. הרבי מוסיף וכותב שם - ‘מי יודע אם במשך השנים יגלה עוד ועוד יהודים בעירו’. כששמעתי את המילים הללו, הרגשתי שהן מכוונות אלי. כל הספיקות נעלמו אצלי ופשוט יצאתי בריקוד”…

עוד כשהיה בפלאיה, בטרם דרכו רגליו בבליז, פרסם הרב בלמו על פתיחת רישום לתפילות וסעודות בראש השנה. “חלפו בקושי כמה שעות, וכבר נרשמו כעשרים מטיילים”, הוא מספר.

“לבליז הגענו יומיים לפני התקדש החג. יום תמים בזבזנו רק על מציאת מבנה להשכרה, כדי שנוכל להתגורר בו ולקיים בו את ראש השנה. רק בשעות הערב מצאנו מבנה מתאים, וכנגד כל הסיכויים, לאחר לילה בלי שינה הצלחנו להגיע לכניסת החג עם אוכל מוכן ומקום ראוי לתפילות. כחמישים מטיילים חגגו אתנו את ראש השנה הראשון עם חב”ד בבליז”.

חלפו כמה ימים ומדי יום השלוחים גילו עוד ועוד יהודים שמתגוררים באי והגיעו אליו מסיבות שונות. מהר מאוד הבינו השלוחים שהעבודה בבליז היא רבה ומגוונת. “כיום אנחנו יודעים שמלבד מהמטיילים, מתגוררים כאן עוד עשרות יהודים. מלכתחילה לא שיערנו שמתגוררים כאן כל כך הרבה נשמות יהודיות, ומי יודע אם ללא הפעילות של בית חב”ד, הם היו מתוודעים אי פעם ליהדותם”.

הצלה ברגע האחרון

בליז היא מדינה שהציוויליזציה עדיין לא הגיעה אליה. הפרימיטיביות זועקת מכל פינה. אין כבישים וגם לא שירותים שבמדינה אחרת הם דבר מובן מאליו.

השלוחים עדיין תרים אחרי מבנה קבוע שממנו יוכלו לעשות את הפעילות. “כבר שנתיים שאנו מחפשים אחר מבנה. היו כמה פעמים שעמדנו לפני חתימת חוזה, אך ברגע האחרון הדברים לא הגיעו לכלל ביצוע מסיבות שונות. החיפוש אחר מבנה גדול ומתאים, מעסיק אותנו רבות מראשית שליחותנו. רק בשבוע האחרון כתבנו על–כך לרבי וזכינו לתשובה. הרבי כותב שמה שעשה את עם ישראל לעם בעת יציאתו ממצרים, זהו דווקא הקשיים שהיו לו במדבר, וזה עצמו יביא שתהיה גאולה פרטית וכללית. המכתב הזה חיזק אותנו, היות שעומדים כעת על הפרק כמה מבנים שאנו במשא ומתן עם בעליהם. אנו מקווים לטוב”.

הרב מנחם בלמו משתף אותנו בסיפור שהתרחש עמו לפני זמן קצר, הקשור לחיפוש אחר מבנה רחב ידיים עבור בית חב”ד. מהסיפור ניתן ללמוד עד כמה שלוחי הרבי לא ניזוקים, ויד ההשגחה מסייעת. “לבית חב”ד הגיעו בוקר אחד זוג יהודים אמריקאים שהציעו לסייע לנו במציאת שטח זול באי. הם אף הבטיחו לחפש עבורנו תורמים שיסייעו בבניית בית חב”ד. בתחילה התרגשתי מאוד והסכמתי.

“בחלוף שבוע ימים הם חזרו ואמרו שמצאו מבנה מתאים עבורנו, וביקשו את הסכום ההתחלתי. הם היו נראים ממש אמינים אך בכל זאת חשדנו ונברנו בעברם. או אז התוודעתי לעובדה שמדובר בזוג נוכלים שעקצו מוסדות תורה רבים בארצות הברית, וברחו בטרם ייעצרו על ידי רשויות החוק. משמים הצילו אותנו מהם”.

השכנה סייעה בלי כוונה לגלות יהודים נוספים

בית חב”ד בבליז הפך לשם דבר בקרב המטיילים והמבקרים היהודים באי. כולם יודעים שישנה כתובת לכל דבר יהודי, כמו גם לסיוע גשמי. כשיהודי בבליז נמצא בצרה, יש לו כתובת.

“מדהים לראות ולחוות עד כמה הרבי מלווה את הפעילות שלנו. ההשגחות הפרטיות בבית חב”ד, הן עובדה יום יומית מפליאה. בחנוכה השנה, כל ערב משמונת הערבים, טמן בחובו סיפור השגחה מפעים. זה החל מהערב הראשון כאשר הדלקנו את החנוכייה המרכזית בחזית ביתנו. פתאום, השכנה מהקומה העליונה צעקה שהעשן נכנס לביתה דרך החלונות ומסריח את הקירות. למחרת החלטנו להזיז את החנוכייה כמה מטרים מחזית הבית למקום אחר שנראה היטב לעיני הצועדים ברחוב הראשי.

“מאז החלו להיכנס לבית חב”ד עוד ועוד יהודים, לא ישראלים, שכלל לא הייתי מעלה בדעתי שהם יהודים. זו הייתה חנוכה של קרקפתות; יהודים רבים שמעו לראשונה את סיפור חג החנוכה, והתוודעו לראשונה על זהותם היהודית. כל זה קרה בזכות טענותיה הקנטרניות של השכנה. אם החנוכייה הייתה נשארת בחזית הבית, הרי שאותם יהודים שעוברים ברחוב, לא היו נחשפים אליה ולא היו מתוודעים אלינו. אלו יהודים שלא ממש מחפשים אחר בית חב”ד…

“בחנוכה הזה חווינו גם סיפור אחד, שמיימי במיוחד. צעירה יהודייה שעברה ברחוב בהשגחה פרטית והבחינה במנורה, נכנסה אלינו ופרצה בבכי. היא סיפרה שמוצאה במיאמי, שם גדלה בבית לא–דתי, אך כזה ששמרו בו כמה מצוות. היא הגיע לבליז כדי להתנדב עם ילידים בכפר קטן ונידח, כמה שעות נסיעה מהאי.

“היא שיתפה אותנו בעובדה, שלמרות הקשיים הרבים היא מקפידה לשמור על כשרות. היא סיפרה שישנם ימים שהיא כמעט לא מכניסה אוכל לפיה כדי שלא לטמא את עצמה במאכלות אסורים. המזון שלה מבוסס רק על פירות וירקות. ביום הכיפורים עשתה משחק שאינה חשה בטוב כדי שאף אחד לא ישים לב שהיא צמאה. באי בית חב”ד שהקשיבו לסיפורה, התחזקו מדבריה דווקא בגלל העובדה שהיא לא הייתה נראית שומרת מצוות. מאז שמרנו אתה על קשר; היא הגיעה לבקרנו וכמובן אכלה כשר - והכל בזכות המנורה”.

בפיו של הרב בלמו סיפורים רבים של השגחה פרטית, והוא משתף אותנו בעוד סיפור חשוב מבחינתו:

“לפני היציאה לשליחות, כתבנו לרבי כמה פעמים ובכל מכתב הרבי ציין את החשיבות של הטבילה במקווה. עד אז הקפדתי על טבילה מדי בוקר, אך היו בקרים שהחמצתי זאת. מאז אותם מכתבים, קיבלתי על עצמי החלטה להקפיד מדי בוקר על מקווה. מאוחר יותר ראיתי שהרווחתי מכך רבות, ואציין שתי דוגמאות מתוך רבות.

“עוד כשהיינו בארץ ישראל, לפני הטיסה, פגשתי במקווה יהודי לא חב”די שהיה מגיע לטבול באותה שעה שבה הייתי מגיע. ממש לפני היציאה לשליחות, שיתפתי אותו בשליחות החדשה. הוא התעניין מאוד והיה מלא התפעלות והתרגשות. בו במקום העניק לי תרומה יפה וגדולה, וחתם על הוראת קבע מדי חודש.    

“המקרה השני התרחש כשהיינו כבר בבליז. מכיוון שעדיין אין במדינה כולה מקווה טהרה, אני נוהג לטבול בים בשעת בוקר מוקדמת. בוקר אחד הגיע למקום אדם מבוגר שהתרגש מאוד לראות אותי. התחלנו לדבר והוא הדהים אותי כשסיפר שהוא יהודי, ויש לו אף שם יהודי: משה. מסתבר שבעבר הרחוק היה שייך לאחת הקהילות החרדיות החזקות בניו–יורק והיה שומר תורה ומצוות, אך עם השנים שנה ופירש ועבר להתגורר בגפו בבליז. הזמנתי אותו אלינו לבית חב”ד, סייענו לו גם בתרופות שהיה צריך, ומאז אנחנו נמצאים בקשר - והכול בזכות הטבילה מדי בוקר”.

ליקוט נשמות

גודלה של מדינת בליז, כגודלה של ארץ ישראל העכשווית, אך מספר תושביה קטן בהרבה - שלוש מאות אלף בלבד. בד בבד עם העבודה הרבה עם המטיילים הישראלים, מוצא הרב בלמו יהודים תועים ונידחים המתגוררים באי, כאלה העונים להגדרה של ‘הבן החמישי’ בסדר פסח.

“יום אחד נכנסו לבית חב”ד חבורת מטיילים שסיפרו כי ישבו בבית מרזח לא הרחק מאיתנו, שם סיפרה להם בעלת המקום כבדרך אגב כי נולדה לאב ואם יהודים. לפני שנים רבות הגיעה מאוסטרליה, ונישאה לגוי מקומי.

“כבר למחרת קבעתי להיפגש אתה. הסתבר לי שבילדותה אף למדה במוסדות חינוך יהודיים. יש לה כמה ילדים וכאשר פתחנו בית ספר יהודי ביום ראשון, “סאנדיי סקול”, הצענו לה לרשום לשם את ילדיה, והיא הסכימה בחפץ לב. מאז, מדי יום ראשון פוקדים ילדיה את בית חב”ד ולומדים יהדות. התחלנו איתם עם הבסיס, סיפור בריאת העולם, אברהם אבינו ומעלת העם היהודי. מכיוון שהבנו עד כמה הם חסרי ידיעה, השקענו איתם רבות כדי שיתחברו יותר.

“בתחילה היה נראה שהדברים לא משפיעים עליהם. האמא כשלעצמה הייתה אומרת לנו, ‘אם הילדים שמחים, גם אני שמחה’. לאחרונה החלה לגלות סימני התקרבות אל דרך התורה. היא הדליקה השנה נרות חנוכה וקיבלה על עצמה מדי ערב שבת להדליק נרות. הסבתא שהגיעה מאוסטרליה לבקר את בתה, הבינה שנכדיה לומדים יהדות אצלנו, והיא התקשתה לעצור את דמעות השמחה. היא שהתה אצלם במשך תקופה, ובכל הזדמנות הייתה מביאה את הנכדים לבית חב”ד. כיום אותם ילדים מכירים היטב את מורשתם היהודית, ונחשפים לעוד ועוד מצוות”.

בפיו של הרב בלמו דוגמאות נוספות לנשמות תועות שנאספות אט–אט אל חיק העם היהודי. “לא מזמן הגיעו לבית חב”ד צעיר וצעירה יהודים. הצעירה הייתה מאנגליה וידעה דבר או שניים על יהדותה, למרות שלא הייתה דתיה. היא סיפרה שבמהלך הטיול במקסיקו, פגשה ביהודי מארצות הברית שחוץ מהידיעה שהוא יהודי, לא ידע מאום על יהדותו. הוא מעולם לא הניח תפילין ולא שמר על אף חג או מועד. היא ביקשה שנעשה לו בר מצווה, ואכן הזמנו ישראלים רבים וחגגנו לאיש בר מצווה.

“אשתי טרחה והשקיעה בזה רבות; היא הכינה לו עוגה מפוארת, ערכנו שולחנות עם ארוחה טובה, ולאחר שהניח תפילין כל הקהל יצא בריקודי שמחה. לאחר שהסתיימה המסיבה, התקשר מבית חב”ד לאמו וסיפר לה על החוויה שעבר. היא התקשתה לעצור את דמעותיה, והתנצלה בפניו על–כך שלא לימדה אותו להכיר את זהותו ושורשיו”.

באמתחת הרב בלמו עוד אפיזודה שנדמה שיכולה הייתה להתרחש רק במדינה נידחת כמו בליז. “חודשים ספורים לאחר שהגעתי לבליז, נחשפתי לסיפור מוזר ומעניין כאחד. בנו של נשיא המדינה היגר בעבר לארץ הקודש, שם עבר גיור לחומרה והצטרף אל חסידות מסוימת כאברך מן המניין. באחת השיחות שלנו טען שעשה זאת למרות שברור היה לו שהוא יהודי, מפני שסבתו מצד אמו שהתגוררה בפורטוגל, הייתה יהודייה.

“בפועל, בחלוף כמה שנים, עשה פניית פרסה וחדל לשמור תורה ומצוות. הוא שב להתגורר לצד אביו, נשיא בליז. ביקשנו להיפגש אתו ומאז אנחנו שומרים על קשרים חמים מאוד, והוא מסייע לנו רבות באישורים שונים ובענייני בירוקרטיה. לדוגמה, בפסח אנחנו מביאים למדינה בזכותו בשר, מצות ויין. מדי פעם הוא פוקד את בית חב”ד ונהנה בחברתנו. לפעמים הניצוץ היהודי שלו גם נדלק, והוא מבקש שנזכה אותו בקיום מצוות, כמו נענוע לולב בסוכות או אכילת מצה בפסח”…

נהג המונית התעשר בזכות בית חב”ד

איך הגויים המקומיים מקבלים אתכם ואת פעילות בית חב”ד?

“מרביתם מקבלים אותנו ממש יפה, חוץ מכמה אנשי עסקים שבטוחים שבאנו להתחרות בהם ולהשיג גבול. בשונה ממדינות אחרות ביבשת אמריקה, בבליז מדברים אנגלית. מרביתם אנשים פשוטים, דלים באמצעים, אך יש כאן נוצרים אדוקים שמעריכים אנשים דתיים, ומכאן באה הערכה אל פעילותינו. ישנה קבוצה גדולה של תושבים שאוהדת את עם ישראל.

“בכל מפגש אקראי או יזום, אנו מחלקים להם את כרטיס שבע מצוות בני נח. רק בשבוע שעבר ישבתי עם עורך דין מקומי לפגישה על אפשרות לרכוש שטח באי, כאשר רוב הזמן הוקדש לדיבור על היהדות והחובה לשמור על שבע המצוות. 

“יש באי נהג מונית נחמד שהפך ליד ימיננו. בכל בקשה שאנו מבקשים, הוא מתייצב. הסיפור אתו מופלא; כשהגענו לאי, פשוט לא הכרנו כלום. עלינו על מונית וביקשנו מהנהג שיעשה לנו סיור. במהלך הסיור סיפרנו לו על היהדות ועל מטרת בואנו לאי. הוא מאוד התלהב, ובטרם ירדנו, ביקשנו לשלם על הנסיעה אך הוא מיאן בתוקף. ‘בכל פעם שתצטרכו נסיעה, אני כאן בשבילכם’, הפתיע אותנו. ואכן, כל נסיעה שאנו צריכים, אנחנו מתקשרים אליו והוא מתייצב בחינם. כשיש לנו בעיה עם בעלת הבית ממנה אנו שוכרים את המבנה לבית חב”ד, הוא מגיע לפשר ולהרגיע.

“אותו נהג מונית מאמין שאנחנו שלוחי ה’, והצלחתו באה מפני שמסייע לנו. הוא אכן עלה על במתי ההצלחה. אם בעבר נהג במונית שכורה, הרי שמאז שהכיר אותנו, התפתחו עסקיו והוא קנה מונית משלו, ואף הקים חברת מוניות. בימים הקרובים הוא עומד לסיים לבנות את ביתו. לכל חבריו הגויים באי, הוא מספר שעושרו בא בזכות העזרה לנו”.

בעלשמסק’ע מופת בליז

הפעילות הענפה הזו עולה בוודאי הון רב. איך מצליחים לממן את הפעילות?

“בנושא הזה רואים ממש ניסים ונפלאות. אבל כמדומני, כל שליח יספר לך על מצבים של חובות מעיקים, ובכל פעם מגיעה הישועה ממקומות לא צפויים. אתן לך דוגמה שתמחיש זאת: באמצע השנה שעברה נכנסו לחובות גדולים. חשבון הבנק של בית חב”ד מתנהל בארץ הקודש ולא ידענו את נפשנו. היה ברור לנו שבמוקדם או במאוחר החשבון יוקפא ולא נוכל להמשיך לתפקד. חששנו מאוד מהרגע הזה. במקום לאסוף כסף נוסף, נצטרך להשקיע זמן בכיסוי החובות.

“כשאני נזכר בזה, אני מתרגש משום שזה היה ממש מופת בסגנון הבעל–שם–טוב. השתדלנו להמשיך בשגרה כאשר במקביל ניסינו את מזלנו במציאת תורמים ותרומות שלא הבשילו לסכומים משמעותיים.

“ערב אחד נכנסה מטיילת לבית חב”ד, ומבלי שנאמר לה דבר, סיפרה ששמעה על פעילותינו והיא מכירה תורם שרוצה לתרום לבית חב”ד סכום כסף בעילום שם. היא שאלה מה הסכום של החוב? העברנו לה את מספר החשבון, ואותו תורם העביר את מלוא הסכום. זה היה נס מוחשי.

“בחלוף תקופה מסוימת, כשהגענו ארצה לביקור, גילינו שהבנק כבר שלח מכתבים עם איומים של הוצאה לפועל ותביעות משפטיות. או אז הבנו עד כמה התרומה הזו ממש הצילה אותנו. בזכותה יכולנו להשקיע זמן בקידום הפעילות ולא בסגירת חובות. כמדומני שזה הזמן לנצל במה זו כדי להודות על התרומה שניתנה לעילוי נשמת יונה שרה טובה בת חנה לאה.

“זהו מקרה אחד מתוך מקרים רבים שמתרחשים לאורך כל השליחות”.

ניתן לראות בבירור שבית חב”ד אצלכם חי ונושם משיח. איך הדברים מתקבלים?

“המוטו שלנו בנושא זה הוא משיח בפשיטות. ברור לי שהרבי הוא מלך המשיח ובשליחותו אנחנו פועלים, ובלעדיו לבטח לא היינו מגיעים לבליז. את זה אני חי ואת הרוח הזו אני מעביר הלאה. אנחנו פועלים בבליז כבר שנתיים, ומעולם לא שמעתי התנגדות לנושא הזה. כל תפילה אצלנו מסתיימת בהכרזת הקודש ‘יחי אדוננו’, יש לנו ערכה של תמונת הרבי ומתחתיה הכיתוב ‘מלך המשיח’ יחד עם מטבע לצדקה כדי שהמטיילים יהיו שלוחי מצווה להעביר לבית חב”ד הבא במסעם.

“מטיילים ומטיילות יודעים היטב שחב”ד זה משיח ומשיח זה חב”ד. בכל הזדמנות אנחנו מדברים על האמונה בביאת משיח. רעייתי התקרבה אל חב”ד ואל הרבי באמצעות תשובות ב’אגרות קודש’ ובכל הזדמנות היא מספרת למטיילות את סיפורה האישי, וזה בהחלט משפיע. כשהיא מסיימת את סיפורה האישי, המטיילות מבקשות לכתוב לרבי ולהתברך”.

לסיום, מה הן התוכניות לעתיד?

“התוכנית היחידה שעומדת מול עיננו כל הזמן, היא לגדול ולהתפתח. כפי שהזכרתי, בימים אלו פתחנו מסעדה כשרה; עמלנו על כך לא מעט זמן, אך זהו נדבך אחד מתוך שרשרת פעולות גדולות שאנחנו עמלים עליהם. כפי שאמרתי קודם, אנחנו בודקים כעת אפשרות לרכוש מבנה גדול ורחב ידיים או לרכוש שטח ולבנות מבנה ראוי לשמו. חשוב שלבית חב”ד יהיה מבנה קבע שיהיה בו בית הכנסת, אולם התכנסויות, מקווה וגן ילדים.

“בסמיכות אלינו אי נוסף - ‘ס. פדרו’. זהו אי גדול יותר שאף אליו מגיעים יהודים וישראלים רבים. חלומנו הגדול הוא להביא לשם זוג שלוחים שיפתחו בו בית חב”ד.

“ישנו יהודי שהתגורר בעבר באי ויצר קשרים קרובים עם שר התיירות של בליז. השר ביקש ממנו למצוא דרכים להגביר את התיירות היהודית באי. הלה הבהיר לשר התיירות, שאחת הדרכים לעודד זאת, היא באמצעות יסוד בית הכנסת. מכיוון שאותו יהודי אף מכיר אותנו מקרוב, הוא קישר בינינו ובימים הקרובים נקבע פגישה עם השר במטרה לבדוק איך לקדם זאת”.

מתנה יקרה שהגיעה במפתיע

הרב מנחם בלמו מזכיר לאורך הריאיון את מידת ההשגחה הפרטית שמלווה את הפעילות בבליז. “התחושה היא שיד ההשגחה העליונה מלווה אותנו בכל צעד ושעל מאז ימי הבראשית. תמיד כשיש קושי, אנחנו יודעים שייצא מזה רק טוב.

“השנה, לפני שהגענו ל–770 לכינוס השלוחים, סגרנו חוזה על דירה מסוימת בקראון הייטס במטרה להתארח שם, אך כשהגענו, התברר שהייתה אי הבנה והיטלטלנו אני, רעייתי והילדים ממשרד אחד לשני. לבסוף התארחנו אצל משפחה שהתגוררה במרחק–מה מבית חיינו.

“ישנו על מזרונים בסלון, היה קר. הילדים התקררו ולקו בדלקת ריאות שאילצה אותנו לאשפזם בבית הרפואה. העובדה הזאת העכירה מאוד את החוויה מכינוס השלוחים, אך אנחנו לא מפונקים והמשכנו ליהנות מהעובדה שזכינו להימצא ב’בית חיינו’.

“ערב לפני הטיסה חזרה לשליחות, בעלת הבית הפקידה בידינו לפתע מעטפה. כשפחתנו אותה, גילינו שיש בה דולרים מהרבי. היינו כה שמחים, עד שחשבנו לעצמנו שכל הקשיים שחווינו, היו שווים בשביל לזכות בדולרים הללו”.